יום רביעי, 22 בדצמבר 2010

האיש שניסה לגנוב את פורטוגל ואנשים אחרים

בבלוג אפלטון פורסם פוסט מעניין על נסיון הונאה כביר בראשית המאה ה-20', שהגיע עד כדי מהלך שתכליתו להשתלט על הבנק המרכזי של פורטוגל במהלך מבריק.

בחור עני צעיר שרצה להתעשר במהירות, פיתח שיטה של רכישת עסקים ללא הון משלו, בתשלום המחאות ללא כיסוי, כשהשיטה הסתמכה על כך שכאשר יגיע זמן פדיון ההמחאות, הוא ישתמש בהון של העסקים שנרכשו לתשלום.

וזה בהחלט עבד לו במשך תקופה לא קצרה, בה הלך מחיל אל חיל, עד שכמו איקרוס, הוא ניסה להשתלט על עסק אחד יותר מדי, ונפל. שווה קריאה. למי שממש מתעניין, נכתב גם ספר .

מה שהשאיר תחושה לא נוחה אחרי קריאת הפוסט (ולא רק אצלי, אלא גם אצל מגיבים אחרים לאותו פוסט), היא התחושה שחלק ממהלכי ההונאה האלה נראו מעט מוכרים לישראלי בן ראשית המאה ה-21.

נדמה שהברונים השודדים של ישראל גם הם קראו את הספר.

יום שני, 20 בדצמבר 2010

יש עוד ארגוני עובדים חיים ונושמים בארץ הזו: עיתון לכוח לעובדים

גם בעולם שבו נדמה שהניאו-ליברליזם והמנג'ריאליזם כובשים כל חלקה טובה, ופתרונות של פשרה   נדמים כזאב בעור של כבש, יש רגעים קטנים של חסד. קשה לדעת כמה זמן הוא ימשיך לראות אור, אבל לארגון העובדים כוח לעובדים כבר יש עיתון [זהירות PDF!]. יש בו משהו שמזכיר לי את דבר או את על המשמר . אולי זו הרוח הסוציאליסטית המנשבת בו. ואולי אולי בגלל שאת האכפתיות, את התפישה של האחריות ההדדית, ואת האמונה האופטימית בדבר האפשרות להביא מחר טוב יותר, כבר לא רואים בעיתונות הרגילה.  

יום שני, 13 בדצמבר 2010

על החרפה והזלזול בטיפול בחולה בישראל 2010

כתב הבריאות של YNET, איתי גל, רופא בעצמו, חווה את החרפה של מערכת הבריאות הציבורית בישראל ואת הזלזול בחולה בישראל 2010, כשאביו אושפז לניתוח אורתופדי.  מדאיגות לא פחות מהתובנה שגם אנשי רפואה לא יודעים להוציא מהמערכת יותר, הן חלק מהתגובות. מסתבר שיש הסוברים שככה המערכת צריכה להיות, או שהדרך היחידה לתקנה היא שוחד.
לצערי היו לי בחיי את חוויות ליווי החולים שלי, חלקן דומות לאלה של איתי גל, חלקן טובות בהרבה. כתבה מהסוג הזה היא הזדמנות נוספת לשים על סדר היום את החשיבות להתייחסות מכבדת ואכפתית לחולים, שהיא להשקפתי חשובה לא פחות מטיפול מוקפד ואיכותי. האם נראה את היום שבו משרד הבריאות ילמד לשים דגש גם על נושאים כאלה ?




יש קבר לאסתר ומרדכי ?!?

לפעמים אני מופתע מהבורות שלי. אבל הודות לקבוצה קיצונית של סטודנטים איראניים מודאגים, ולנכונות של מערכת ואלה לתת במה לכל איום שיקדם את ההיסטריה של הציבור בישראל, נחשפתי לקיומו של אתר באיראן, שנחשב כקברם של אסתר ומרדכי. כן,כן, הצמד ההוא מהמגילה של דוד ואחיינית, שהצליחו ביחד להשתלט על ממלכה שלמה, ולהציל ציבור שלם מגזירות רעות (עם תוצאות-לוואי מצערות לציבורים אחרים, יש להודות).
תמונת קבר אסתר ומרדכי מויקיפדיה:

יום רביעי, 8 בדצמבר 2010

צעד קטן לספייס-אקס, צעד גדול לאנושות

חברת SPACEX, אחת מכמה וכמה חברות פרטיות העמלות על פיתוח מעבורות-חלל מסחריות, עתידה לשגר היום רכב למסלול סביב כדור-הארץ שלאחר מכן ישוב וינחת בחזרה על כוכבנו.

יש להעיר שהבחירה של ארה"ב להפריט את התחום, שבה ומעמידה את ארה"ב ורוסיה משני צידי מתרס אידיאולוגי. ושוב - בדומה לעבר - בטווח הקצר, דווקא הבחירה של הרוסים נראית יעילה יותר. על פי הכתבה שהוזכרה לעיל, בינתיים, עד שהמיגזר הפרטי יציג את החלופות היעילות שלו, טיסות לתחנת החלל יתבצעו באמצעות רכבי-החלל של הרוסים...

מאחר ובשנות ה-60', המירוץ לירח הביא את האמריקאים להחליף צד בחשיבה האידיאולוגית, ומכל בחינה פרקטית התנהלות תוכנית החלל שלהם יכלה להתקיים גם בברה"מ של אז, הנסיון הזה להתניע מחדש את כיבוש החלל באמצעות המיגזר הפרטי, הוא מרתק וחשוב מאין כמוהו.

לאמריקאים בכל זאת יש נסיון מסויים של איזון נכון בין הפעלת כוחות-מדינה והפעלת המיגזר הפרטי, בכיבוש האיזורים שפעם נקראו "המערב הפרוע". אם נאמין שההפרטה הזו תצליח, יוותר לשאול מי ישחק בתפקיד האינדיאנים .... אבל בינתיים, נבקש מכל מי שמאמין שעתידו של המין האנושי בכוכבים, גם אם הוא סולד מהפרטות ככלל, להחזיק את אצבעותיו חזק עבור הצלחת המיגזר הפרטי בעניין הזה.

[עדכון: המסע הוגדר כהצלחה. מתברר שזה לא היה רק ניסוי, אלא גם מסעה הראשון של גבינה מסויימת בחלל, כסוג של מחווה למערכון של מונטי פייתון. חוש הומור של מהנדסים...].

[עדכון: גלריית-התמונה-היומית של נאס"א פרסמה תמונה יפה מהשיגור.
שווה מבט.]

יום שני, 6 בדצמבר 2010

אן פולארד הועלתה לארץ

מדינת ישראל העלתה את אן פולארד לארץ, עקב מצבה הכלכלי.
יהיו שיאמרו: כל הכבוד לישראל. תראו איך היא נאמנה למי שסייע בידה.
אומר: קשקוש. יותר נכון, קשקוש בריבוע.
לא זאת בלבד שג'ונתן פולארד עדיין כלוא, ולמיטב ידיעתי נענש בצורה זו יותר מכל מרגל אחר בהיסטוריה של ארה"ב (כמובן שפחות מאלה שהוצאו להורג), אלא שישראל לא השגיחה על משפחתו של פולארד, ובכך התנערה מהחובה הבסיסית של מדינה - לדאוג לשלוחיה, ואם הם נופלים או נשבים - לדאוג למשפחתם.
אן פולארד, אשתו הראשונה של ג'ונתן, שנאבקה למענו שנים ארוכות, היא דוגמא טובה לדרך שבה אדם יכול להיפגע בשלל דרכים מהשירות של בעלה לשעבר למען מדינת ישראל.
המקרה הזה הוא בהחלט אחד מאותם המקרים המדגימים היטב עד כמה יודעת ישראל להזניח במקומות שיש להקפיד בהם. חבל. כל-כך חבל שהזנחה הופכת להיות התכונה הבולטת ביותר של המדינה שלנו.
ננסה להתנחם בכך שעדיף מאוחר מלעולם לא. ונקווה שגם ג'ונתן פולארד עצמו יזכה לעלות לישראל בחייו.

ואף מילה על גלעד שליט.

There are more things in heaven and earth, Horatio, Than are dreamt by most scientists

A NASA Astro-biological research has undermined some of the basic thinking regarding life forms and  biochemistry.

It has been perceived for a long time that "Carbon, hydrogen, nitrogen, oxygen, phosphorus and sulfur are the six basic building blocks of all known forms of life on Earth."

Of these "Phosphorus is part of the chemical backbone of DNA and RNA, the structures that carry genetic instructions for life" and "is a central component of the energy-carrying molecule in all cells (adenosine triphosphate) and also the phospholipids that form all cell membranes".

But a little bacteria, at the bottom of lake Mono in California, wasn't taught these accepted scientific concepts, and it turns out it works differently.

Living in an environment very low with  phosphorus and highly rich with Arsenic (which is chemically similar to phosphorus), this bacteria has been building parts of itself out of arsenic.
While for us, Arsenic disrupts metabolic pathways because chemically it behaves similarly to phosphate, for the bacteria, arsenic was used as a building block.

As detailed in NASA's news release:
"The newly discovered microbe, strain GFAJ-1, is a member of a common group of bacteria, the Gammaproteobacteria. In the laboratory, the researchers successfully grew microbes from the lake on a diet that was very lean on phosphorus, but included generous helpings of arsenic. When researchers removed the phosphorus and replaced it with arsenic the microbes continued to grow. Subsequent analyses indicated that the arsenic was being used to produce the building blocks of new GFAJ-1 cells.

The key issue the researchers investigated was when the microbe was grown on arsenic did the arsenic actually became incorporated into the organisms' vital biochemical machinery, such as DNA, proteins and the cell membranes. A variety of sophisticated laboratory techniques were used to determine where the arsenic was incorporated. "

Good news for everyone who likes the idea of extra-terrestrial life forms. We might not be able to drink the same beverage together, but having a biochemical alien in our midst, surely strengthens the pro-life sect, in the long debate regarding the probability of man kind ever encountering Extraterrestrial life.


And as I'm one of those pro-extra-terrestrial-life folk, this news item, adding to the june news regarding suspicious methane activity on Titan, is causing me, despite recent sad events in Israel and a stubborn flu that is visiting me, to walk around today wearing a very silly smile.





יום חמישי, 2 בדצמבר 2010

לפעמים, כשהקוף מטפס למעלה, רואים את ישבנו

את המכתם "כשהקוף מטפס למעלה, כולם רואים את ישבנו " הכרתי לראשונה הודות לנורמן שוורצקופף, הגנרל האמריקאי שזכה לתהילה במלחמת המפרץ הראשונה. הוא אמר אותו, למיטב זכרוני, בראיון עיתונאי כשנשאל מדוע איננו מתמודד על משרה פוליטית לאחר פרישתו, לאור הפופולריות הרבה לה זכה.

המכתם הזה יפה שבעתיים למועמדים לתפקיד מפכ"ל משטרת ישראל, אורי בר-לב ויוחנן דנינו. בר-לב כבר הסיר מועמדותו על רקע ההאשמות בתקיפה מינית ובאונס. על מועמדותו של דנינו הוטל הבוקר צל ציבורי כבד, כשהתברר שנבדק תיפקודו כראש אגף חקירות ומודיעין בנוגע לפרשיית רצח של שני סוכני-משטרה. מדובר בשני אירועים שונים בהם מצאו את מותם עבריינים ששימשו כסוכני משטרה, כתוצאה מרשלנות משטרתית שהסגירה את תפקידם לחבריהם העבריינים. המפתיע הוא שהצל הזה איננו חדש - שכן מדובר בפרשיה ששבה ומוזכרת כבר כמה שנים, שבנוגע אליה הוזכר גם שמו של המפכ"ל הנוכחי כמי שדרך פעולתו באותם עניינים עשויה להיבדק . למותר לציין שכהונתו של רב-ניצב דודי כהן לא הופרעה בגין חשדות אלה, ונראה שלמרות ההאשמות גם את פרשת בר-לב הוא ייצלח ללא פגע.

אבל המערכת האחראית לביטחון הפנים שלנו לא הציגה לנו רק שני ניצבים שמועמדותם לרב-ניצבות הביאה לחשיפת ישבנם. לא שכחנו  את חגי פלג, מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, שהתפטר בגין האשמות בהטרדה מינית.   שהרי -
  • ניצב בר-לב זכאי לספקות מהסוג המאפיין מפגשים בין גבר ואישה כשהוא אומר כך והיא אומרת ככה, וההכרעה צריכה להיגזר על מידת האמון שיינתן בכל אחד מהם; וגם כשנגיע להכרעה, כל שנוכל לקוות הוא שהגענו לשורש האמת;
  •  ניצב דנינו זכאי לספקות שגם מפקדו, רב-ניצב כהן נהנה מהם, הספקות הנובעים מכך שבכל מערכת מורכבת יש כשלים, ולא כל כשל מעיד בהכרח על רשלנות, ולא כל רשלנות מעידה בהכרח על אחריות מפקד; וגם כשנגיע להכרעה, כל שנוכל לקוות הוא שהתקרבנו לשוליה של האמת, שהרי הפרשיות המדוברות כאן מורכבות להפליא והעבריינים האמיתיים - רוצחיהם של הסוכנים - לא ישושו לשתף פעולה;
אבל חגי פלג, בעצם הצהרותיו על כך שהתפטר מהר מדי, מעיד על עצמו באופן הנחרץ ביותר שהוא איננו כשיר לשאת בתפקידים ציבוריים מהסוג שמילא. לא זאת בלבד שהאיש לא מבין שהתנהגות היסטרית אל מול אישומים מטילה ספק ביכולתו לתפקד תחת לחץ, אלא שהוא מוסיף משקל רב להאשמות נגדו כשהוא איננו מבין שממונה איננו אמור למלא פיו מים ולהשפריצם על פניה וחולצתה. גרוע מזה, כשאנחנו למדים שזה מה שעושה המנכ"ל למשרד לביטחון פנים בשעות עבודתו, קל לנו להבין מדוע לאזרחי ישראל אין ביטחון פנים ראוי לשמו ומהו הרקע שעומד מאחורי אירועים מצערים שעסקתי בהם בבלוג אחר כגון זה וזה. לא די בכך שמשטרת ישראל צריכה לשאת על גבה בנוסף למשימות שיטור גם משימות בטחון שוטף ולוחמה בטירור, היא צריכה גם לבדר את מנכ"ל המשרד לבטחון פנים

מה שמשותף לאדונים בר-לב, דנינו, פלג ושוורצקופף הוא האפשרות שהם עמלו עבורה או שניתנה להם או שהיזדמנה להם, למלא תפקידים בכירים. והנה מתברר לנו שבעצם מילוי התפקידים הבכירים האלה, שלושה מהם - ניצב בר-לב, ניצב דנינו והמנכ"ל פלג - ייתכן ונפל פגם.

מדוע אנחנו שומעים על הפגמים האלה רק עכשיו ?
מדוע מערכות הבקרה שלנו, הכלבים השומרים שלנו, לא עלו על הבריקדות קודם לכן ?
האומנם היה צורך שהמנכ"ל פלג ילשין על ניצב בר-לב בנסיונו להימלט מהחשדות שהופנו כנגדו כדי שענייננו של בר-לב יועלה על המוקד הציבורי ?
האומנם היה צורך שניצב דנינו יהפוך לאחד משני המועמדים האחרונים למפכ"לות כדי שהחשדות בדבר רשלנות הורגת של פקודיו ושלו יזכו לתשומת-הלב הציבורית שתמנע ממנו את המפכ"לות ?
האם תפקידיהם הנוכחיים של הניצבים בר-לב ודנינו אינם חשובים מספיק כדי שהחשדות האלה יידונו עוד כשהם נשקלו כמועמדים אליהם ?
מדוע המינהל הציבורי הישראלי נראה ככה ?
ומדוע, אוי מדוע, אין אנו זוכים לאנשים עם שיקול הדעת והמודעות העצמית של נורמן שוורצקופף ?

[עדכון: ניצב יוחנן דנינו ימונה למפכ"ל המשטרה]

יום שישי, 19 בנובמבר 2010

הרהורים אישיים: האם גם השרון מצטרף לאיזור המדברי של ישראל ?

כל כמה שנים אני שומע מישהו מעיר שהאקלים בישראל הולך ונהיה מדברי. האקלים הישראלי הוא דבר מסובך ולכן אני נוטה להרים גבה. אני גם נמנה על אלה שגם אם הם מסכימים שקורה משהו עם מזג-האוויר, עדיין לא השתכנעו לגמרי בכך שכדור הארץ הולך ומתחמם, ושחשדניים מאוד כלפי המודלים השונים של מזג-האוויר לאור הצלחותיהם הידועות בעבר. ובכל זאת, הבוקר, כשמצאתי עצמי מתלבט באיזה בגדים להלביש את הבן לקראת הגן, הבנתי שבעוד שבסביבות 07:30 עדיין היה קר מאוד, והשמיים נראו מעורפלים להפליא, חצי שעה לאחר מכן הפציעה השמש, ומזג-האוויר התחמם במהירות באיזור מגורי בשרון. "ממ..." הרהרתי לעצמי. "לילות קרים מאוד, ובשלב מסויים בתחילת היום, פתאום מזג האוויר מתחמם במהירות רבה... מאיפה זה מוכר לי ? מאיפה ? " ואז נזכרתי. מהתיאורים שקראתי על המדבריות השונות, ומהזמנים (הקצרים) בהם זכיתי לבלות במדבר/ערבה המקומיים -  הנגב.
כיליד השרון, וכמי שכבר כמה אביבים מאחוריו, רכשתי (לדעתי) את הזכות של המבוגרים, להצהיר שאני לא זוכר שינויים כאלה. לא שלא חוויתי בצורות פה ושם. אבל שינויים כאלה תכופים בתחילת היום מקור לחום, שלא קשורים לתנועת עננים - אינני זוכר. והמסקנה הלא-מדעית הנגזרת - שלפחות בשנים הקרובות, איזור השרון עתיד להצטרף לרצועות הדרומיות יותר, בדרכו למדבור. בהתחשב בעלויות המים, זה לא מבשר טוב לירוק בעיניים. ובלי מילים על ההשלכות האחרות...

יום שלישי, 9 בנובמבר 2010

Japan tries to discover who uploaded the maritime video incindent

Seems like the information revolution has really taken one step ahead, and governments are starting to really find it hard to keep information a secret. I won't talk here about the famous Iraq related revelations, but instead choose to focus on a different story, which emphasies how global is this change in human culture.

A report tells that "Japanese prosecutors on Tuesday seized user records from Google in an investigation into the leak of a video on YouTube showing a tense maritime incident that sparked a row with China".

This is the aforementioned video -



Another interesting aspect of this story, is that according to the report, the person who uploaded the video was smart enough to do it from an internet cafe. Now let us just hope for him he remembered to do everything in the handling of the file, from the source and in the uploading process, in a similar manner. 

And one last remark: although it is commonly accepted that your own eyes do not deceive you, one should remember that the problem of video clips is that they are usually giving only a small part of the context. there is more information missing than seen in the video. this is probably the reason for the japanese government paternalistic approach to the matter. I disagree with paternalistic approaches, but agree with the view that one should keep an open mind, and not rush to conclusions, before all information is collected.

יום חמישי, 4 בנובמבר 2010

photo editing in the "pre industrial" age

I ran across this cool video, displaying the hard and vicious life of the people who worked in digital photos editing in the mid-80's. Although the movie portrays the life of soviet software engineers, it seems like a rather truthful depiction of everyone's life in the era before Photoshop, CorelDraw and followers like Picasa and MsPaint entered our lives and made them so much more easier

יום שבת, 25 בספטמבר 2010

Harvest moon

A beautiful image of a harvest moon, I've encountered originally at Nasa's Astronomy picture of the day ...



[update: it is never nice to encounter a broken link in one's writing. I'm still not clear about why http://antwrp.gsfc.nasa.gov/ has (temporarily) disappeared from the web, but shortage of time, and the availability of http://zuserver2.star.ucl.ac.uk/ make an adequate solution - for the time being... ]

[update:http://antwrp.gsfc.nasa.gov/  is back (: ... but like all great temporary work-around solutions, i'm still quoting the photo from the backup solution... ] 

harvest moon 

יום שלישי, 10 באוגוסט 2010

how recessions, technology and social changes, make professions obsolete

Business insider has a very interesting piece, telling of 23 occupations that will probably never recover from the last great recession.

You don't have to agree with them, or with the complexity of the evaluations. You have got to admit that is an interesting point. There are different factors at work, naturally.

When we are talking of occupations being hit, we are talking of those positions that will be lost in one country and filled in another, cheaper state. But we are also talking about those positions that will be lost due to technological changes that combined with financial pressures, forced innovation into the throats of the relevant industries.

Recessions force changes, and some of them are profound enough to make things look very different afterwards. Is it possible that in a way, recessions are essential for renewed development as forest fires are ? 

יום שבת, 7 באוגוסט 2010

How many books are there in this world ?

How many books are there in this world ? the good people of google books might have the answer.

But it was not an easy voyage. Because the answer relies on the way in which you define a book, and of the difficulties in differentiating between them. A part of the answer found by google was to -
"collect metadata from many providers (more than 150 and counting) that include libraries, WorldCat, national union catalogs and commercial providers. At the moment we have close to a billion unique raw records. We then further analyze these records to reduce the level of duplication within each provider, bringing us down to close to 600 million records.
Does this mean that there are 600 million unique books in the world? Hardly. There is still a lot of duplication within a single provider (e.g. libraries holding multiple distinct copies of a book) and among providers -- for example, we have 96 records from 46 providers for “Programming Perl, 3rd Edition”. Twice every week we group all those records into “tome” clusters, taking into account nearly all attributes of each record."
To make a long story short, for the time being it seems that there are 129,864,880 unique books out there.

Not bad, considering that the great library of Alexandria was said to have, at most, about 500.000 scrolls. Wouldn't you say?


יום שלישי, 3 באוגוסט 2010

על ילדי מהגרים

פוסט מצויין בשאלה כיצד צריך לנהוג בילדיהם של מהגרי-עבודה ושוהים חסרי-אשרה.

יום רביעי, 28 ביולי 2010

בקרוב ניסע לאט יותר.... מצלמות המהירות החדשות בדרך

נכנסתי לבדוק משהו באתר לא-רלוונטי (מומלץ לכל מייל שחשוד בעיניכם), ונתקלתי במקרה בכתבה הבאה, המבשרת על פריסה חדשה של מצלמות מהירות מסוג חדש. יהיה כדאי עוד יותר לנסוע כחוק...

שתי עובדות על מלחמת לבנון השניה....

בדיוק נתקלתי באחד הבלוגים החביבים שאני מנוי עליהם (במסגרת הרצון שלי להחשף למירב הפרספקטיבות הזמינות בזירה הישראלית), בפוסט מטריד ביותר בנוגע לדרך שבה פיקוד העורף התנער מחובתו לציית לשר הביטחון בזמן מלחמת לבנון השניה. לא מדובר כאן בביקורת חסרת-תוקף, אלא בדיווח שמסתמך על דו"ח מבקר המדינה בעניין. לקרוא את עמ' 59, 60 ו-61, ולהתחלחל. השר ששילם מחיר אישי כבד יותר מכל אדם אחר במדינה על אותה המלחמה, מתגלה מהדו"ח הזה כמי שהיה יותר בסדר מהרבה אנשים אחרים, שעד היום לא נשאו באשם כלשהוא, למרות אחריותם האישית הברורה לכשלים.

המידע הזה, בדבר תרומתו של צה"ל לקשיי העורף בהתמודדות עם התקפות הטילים, על ידי התנכרותו להוראות הדרג המדיני, מצטבר למידע נוסף, שבעצם לא נדון בצורה רצינית עד היום. חרף המידע הרב שמסתובב באינטרנט, שדוגמאות לו לרוב, כמו  הערך הויקיפדי הזה, אני שוב מופתע להיתקל בכתבות תמימות, דוגמת הכתבה בהארץ נושאת הכותרת ארבע שנים אחרי המלחמה בלבנון, צה"ל נערך לסיבוב הבא שהציטוט הבא מתוכה -
"על שמורות הטבע, מרכז מערך שיגור הרקטות של חיזבאללה ב-2006, ידעו בצה"ל גם לפני המלחמה האחרונה. אבל חלק ניכר מהמידע הרלוונטי לא ירד אל היחידות הלוחמות, אף שחלקן התאמנו באליקים עוד לפני פרוץ המלחמה. כשלוחמי יחידת העלית מגלן מצאו עצמם בבוקר של 19 ביולי בלב שמורת הטבע הראשונה שבה נתקל צה"ל במלחמה, גבעת "שקד" המשקיפה על מושב אביבים, המודיעין המפורט על השמורה שכב בארגזים סגורים, שאמ"ן לא הפיץ במועד ליחידות בנימוק שהמידע מסווג מדי. כעבור שלושה ימים, עם השלמת כיבוש הכפר השכן מרון א-ראס, אמר מח"ט הצנחנים אז, אלוף משנה חגי מרדכי, כי רק עתה מתברר לו אופיין האמיתי של השמורות. "אנחנו הבנו שמדובר בכמה אוהלי סיירים עם שקי שינה וקופסאות שימורים", סיפר. אחרי כמה הסתבכויות מלוות בנפגעים באתרים דומים, חדל צה"ל מלסרוק את השמורות עד תום המלחמה. " (הדגש שלי, ג.ש)

הפתיע אותי. אני יודע שיהיו גבות מורמות רבות, אבל אני לא הייתי מודע לכך שצה"ל, בשלב מסויים של הלחימה, פשוט החליט להימנע מלהיכנס לאיזורים מסויימים, מתוך מודעות למחיר הכבד מדי שהוא עתיד לשלם. לתומי חשבתי שהיו פשוט הכרעות לעבור מהגישה התמימה לגישה אלימה יותר...

העובדה שצה"ל חזר להתאמן כדרך שגרה היא אולי הלקח המבורך ביותר של מלחמת לבנון השניה, לקח שתשואתו קשה לשיעור. אבל 2 העובדות המרכזיות שמסתתרות כאן, מלמדות עובדה מרה. בזמן המלחמה, צה"ל התנער, בשל מחירים הכרוכים בפעולות שנדרש לעשות, מחובותיו כצבא העם, בעורף ובחזית. מין התנערות מהמחוייבויות שיש לצבא-העם כלפי העם, אשר מעידה, יותר מכל, על אובדן הדרך של חלק מהקברניטים והקצינים של הצבא דאז.

אני רחוק מלהיות מחסידי הגישה של 'חפש את האשם' ומעדיף את הגישה התרה אחרי הבעיה. אבל מעבר לגילוי החוזר ונשנה של הקושי העצום של קברניטי צה"ל בעיבוד מידע מוקדם לגדר תפישת לוחמה המתכוננת למלחמה הבאה ולא לקודמתה , מה שמפריע לי כאן הוא השאלה הפשוטה: האם מי שהתנער מאחריותו, ושכח שאין מישהו אחר שיכול למלא את תפקידו, יידע לשאת באחריות בסיבוב הבא ? האם התובנה שליוותה את גיבור ישראל אביגדור קהלני בעמק הבכא, אותה תובנה שנוסחה בצורה כה פשוטה על ידי נשיא ארה"ב הארי טרומן, במילים
"the buck stops here", אכן מובנת לקציניו הבכירים יותר ופחות של  צה"ל ?


קצת חדשות שלא מתארגנות לכדי פוסט אחד: חנויות צילום שנעלמות, פליטים שיוכלו לעבוד, פוסט עתיק על חתולים ונ"צ

קורה לפעמים שאתה נתקל, במסגרת תחקיר לפוסט, קריאה של בוקר, או סתם כך הודות להיותך רשום ברשימת התפוצה של מישהו ששלח משהו ממש, אבל ממש משמח, במשהו שנראה לך שווה איזכור. ולו רק למען הסיכוי שעוד מישהו יקרא  ויכיר את זה פעם, או שגוגל, בחוכמתה הנעלה, תשפר במעט את הדירוג של אותו הקישור, בגלל שעוד אדם אחד מצא לנכון להזכיר אותו.

אבל לפני הקישורים, אתנחתא של עצב. אתמול הלכתי לפתח כמה תמונות, במסגרת הכנת אלבום שיהווה מתנת-פרידה מאישה יקרה שעובדת בביתנו. להפתעתי הרבה גיליתי שחנות הפוטו-משהו בקניון הסמוך למקום מגוריי נסגרה לה. אזרתי עוז והלכתי לי עוד, אל החנות האהובה עליי באבן-גבירול (שרק מטעמי עצלנות וחסכון בזמן ביקשתי שלא ללכת אליה), ולהפתעתי גיליתי שהיא נראית ריקה משמעותית משזכרתי אותה. בשיחה עם בעל המקום התברר לי שהוא מתכוון לסגרה. 'אנשים לא באים יותר' אמר בהשלמה. הוא לא ידע להגיד לי מה הם כן עושים עם התמונות שפעם הם פיתחו אצלו. 'אתה הראשון אצלי היום' אמר, והשעה כבר היתה אחרי 16:00... בתור מישהו שכן מפתח תמונות מפעם לפעם, באמת קשה לי להבין את מי שבוחר לשמור את כל תמונותיו על גבי מדיה דיגיטלית. נייר, כידוע לכולנו, הוא אמצעי אחסון אמין ביותר, ויעידו - אקראית - כמה פפירוסים והגניזה הקהירית. לעומת זאת, משך חייה של מדיה דיגיטלית הוא קצוב. דיסקים קשיחים חיים בממוצע 5 שנים (וזה טוב), תקליטורים, בדרך-כלל אמורים להחזיק מעמד כמה עשרות שנים (למרות שמתברר שהטבע מפתח אויבים לכל יצור חדש עלי אדמות) ובכל זאת אני שב ונתקל בתקליטור שאינו עובד, פחות משנתיים אחרי שצרבתי אותו. ומתברר שגם לזכרון SSD (פלאש בשפת עמנו), יש שעון-חול ובלאי שמגביל את זמנו עלי אדמות עמנו. אז חברים - לפני שכל החנויות ייעלמו, ונישאר כולנו עם מדפסות יקרות להחריד, לכו לפתח כמה תמונות. כך שהנכדים ייראו איך סבתא נראתה פעם, בראשית המאה ה-21...

ואחרי רגע של עצב, רגע של שמחה - ביהמ"ש לעניינים מנהליים קבע בפסק-דין משמח מאוד שפליטים הנמצאים בישראל מכוח הכרה קבוצתית במעמדם של אנשים שהגיעו ממדינתם כאנשים הזכאים להגנה, יהיו רשאים לעבוד למחייתם. אני מקווה לעסוק בעניין הזה בבלוג המשפטי שאני מנהל,  אבל מאחר ויש כאן סוגיה ערכית שאני רחוק מלהיות אובייקטיבי לגביה, ומאחר ואני מאמין שישראל איננה נוהגת כשורה בפליטים המתדפקים על דלתותיה מאפריקה, אני מעדיף לשמוח על הקיים כעת, מאשר להתלבט ולהתלבט. יידעו כולם, שהשופט רמי אמיר מבית המשפט לעניינים מנהליים (מחוז מרכז), כתב את הבאות, בפסק הדין בעניין אברהים דיאורה סייקו ואחרים נ' משרד הפנים וייטב לכולנו:
"אינני רואה כדבר אפשרי וסביר להתיר את שהותם של המוגנים הקולקטיביים בישראל ללא יכולת עבודה לשם כלכלתם הבסיסית. לא מדובר בתייר שמגיע, ואפשר לצפות שהגיע עם מזומנים מספיקים כדי לממן את שהותו. מדובר במי שברח מארץ מצוקה, והגיע ללא כל. ומרגע שהמדינה סבורה – וזוהי עמדתה כל עוד ההגנה הקולקטיבית קיימת, שאין להרחיק ואין לעצור אדם כזה שבא בגדר ההגנה האמורה  - אזי מחויבת המדינה לתת גם פיתרון לאפשרות הקיום האנושי הבסיסי של אותו עותר, וזאת כל עוד ההגנה בתוקף. לא ייתכן שאדם ירעב ללחם במדינת ישראל, תהא אשרתו אשר תהא. ולא ייתכן שהמדינה תעמיד אדם בפני מצב, שתחייב אותו לעבור עבירות כדי להתקיים במובן הבסיסי ביותר, לזון עצמו ולמצוא קורת גג לראשו. אינני סבור גם שצריך "לעצום עיניים", ולומר שאסור לאדם כזה לעבוד, כאשר בד בבד אנו מניחים שיעבוד באופן לא חוקי, כדי לקיים את עצמו ... אין מנוס ממתן החלטה כאמור, שהעותרים, כמו כל מוגנים קולקטיביים אחרים, זכאים לעבוד למחייתם, כאשר אינני קובע הגבלות בהיקף העבודה או בתחומי עיסוק." 

ואחרונה,  נקודת-ציון לצה"ל: מתברר ש-
עד כה, כל זרוע התבססה על חישוב דאטום (שיטה להצגת כדור הארץ בדו–מימד, על גבי נייר) בצורה שונה. במקומות מסוימים אפילו מערכים פנים–חיליים, כדוגמת מערך מטוסי הקרב ומערך מסוקי הקרב בחיל האוויר, השתמשו בשיטה נפרדת לחישוב נקודות הציון. לדבר זה הייתה השפעה בעת תכנון פעולה מבצעית וגם בזמן הלחימה עצמה. "במלחמת לבנון השנייה לא היה תיאום ודיברו בשפות שונות, ממש כמו מגדל בבל", סיפר רע"ן מערכות מידע בחיל האוויר, סא"ל אורי לנדאו. "בצבא הוחלט לעבור לדאטום אחיד, שנותן את הדיוק הטוב ביותר לאזורנו".
כנראה שהיה לנו יותר מזל משכל עד היום...  פלא שאנשים שכיוונו מסוקים היו צריכים לדבר איתם על העץ שליד הואדי ? ואנחנו עוד צוחקים על משה רבנו, שאחרי 40 שנה אמר "כל הז' בניווטים ?"

יום ראשון, 25 ביולי 2010

times are changing in the american political fundraising arena

Interesting bit in the washington post, describing the changes in the way fundraising is done by the Democratic Party under Obama's leadership. Unlike the article's thinking, I believe it is  hard at the moment to put the finger on the actual causes for these changes. Are they really a result of a different concept lead by the president ? or are these the results of his administration's policies and the way donors perceive them ? and most importantly - which fundraising approach would be the better, as 2012 approaches ? 

יום רביעי, 21 ביולי 2010

אמאזון והדוור השכונתי

לפני כשבוע הזמנתי כמה ספרים מאמזון, עבור קריאה שאני מתכנן (במסגרת אחד הפרוייקטים שאני עובד עליו). אמאזון, כהרגלם, דיווחו לי שהם מפצלים את המשלוח בהתאם לזמינות שבמלאי, ולהפתעתי הרבה, גיליתי שחלקה הראשון של ההזמנה, מה-13/7, הגיע כבר אליי.

לא סתם הגיע אליי.

הודעת הדואר על החבילה הונחה בתא-הדואר שלי ב-19/7 ובה נאמר שאוכל לאסוף החבילה ביום למחרת.

מאחר וסניף הדואר האומלל שאליו לצערי אני משוייך במסגרת החלוקה הגאוגרפית, הוא סניף מסורבל להפליא, הודעות מהסוג הזה מזהירות שאפשר יהיה לקחת את החבילה רק אחרי 10:00 בבוקר, ולכן שירכתי דרכיי רק היום, ה-21 ליולי, כדי לאסוף את הספר, הנחשון שבמשלוח.

אבל לא על זה רציתי לדבר,

בעצם. היעילות המדהימה של אמאזון, שמצליחה להביא ספר שאני מזמין, ושמצוי במחסניה, אל סניף הדואר הסמוך למקום מגוריי תוך 6 ימים (ומדובר ב-6 ימים ברוטו, שהרי את ההזמנה ביצעתי ב-13/7 בערב, וההודעה הונחה ב-19/7 בתא-הדואר שלי, בחלקו הראשון של היום, שהרי בחלקו השני דואר ישראל איננו שוקד על מלאכתו) היא רק המבוא.

רציתי לדבר על דואר ישראל.

אם יש מערכת בישראל שמוכיחה שהפרטה איננה בהכרח מייעלת את השירות, זהו הדואר. יש מעט מאוד סניפי דואר בישראל שאני נכנס אליהם, ולא מגלה שמצפה לי המתנה מדכאת, שמזכירה את התורים האגדיים למצרכים כמו לחם וחלב בברית-המועצות של פעם. תורים הסתדרותיים מהסוג הגרוע ביותר.
כמובן שיוצא לי להיתקל בתופעת התורים הלא יעילים גם במקומות שהם לב השוק הפרטי, כמו הבנקים,
אבל תורים מעצבנים כמו בדואר לא זכורים לי בשנים האחרונות משום מקום אחר.

וכשאני חושב על הדואר של פעם, אני נאלץ להודות שאני מתגעגע.

זכרונותיי מימיי כילד קטן אינם כוללים ציור נאמן של התורים בדואר, אבל מצד שני, אם היו תורים בוודאי לא הייתי רוצה ללכת לסניף - ואני זוכר את הסניף כמקום נעים לביקור, בפעמים הנדירות יחסית בהן היה צריך ללכת לדואר.
מה שזכור לי הרבה יותר בבהירות זה המפגש עם הדוור. אותו איש מקצוע שנעלם כבר ואיננו עוד במקומותינו, וחבל.
אותו דוור היה איש נעים הליכות, שנהג לחלק לילדי הכפר גומיות עבות, מהסוג שהחזיק חבילות מכתבים יחד, והגומיות האלה, אוי הגומיות האלה.... אבל אני סוטה.

אותו דוור, אליהו שמו, שימש כעוד אחד מאותם חוטים מקשרים של הקהילה, המעדכנים את כל הקהילה בקורות את חבריה השונים, החל מלידתו של פלוני, דרך ריכולים על אלמוני כשהוא מבקר אצל אשת חברו דווקא כשזה יצא למילואים, וכלה בבשורות איוב על פרידתו מאיתנו של זה וזה. והכי חשוב - הוא הביא את הדואר אלינו הביתה !

איך אפשר להשוות את חוויית הדואר בתיבה שליד הבית או בידיו של הדוור המקיש בדלת, לחוויית-המשתמש של הביקור במקבץ התיבות השכונתי ? זה אולי יעיל עבור הדואר, אבל לא עבור המשתמשים.

ובחזרה לתחילתו של הסיפור - אילו צבא-הדוורים עדיין היה צועד, הספר שהזמנתי היה מגיע לביתי ב-19/7 בבוקר.
בגלל ההפרטה, נדרשו יומיים נוספים עד שאספתי אותו מסניף הדואר, כשאני מחכה כמובן בתור זמן-מה (למרות שהשעה היתה צהרי-היום).
ההפרטה הזו, הלא-מוצלחת, מחבלת בהישג המדהים של אמאזון, החנות המקוונת המדהימה והיעילה הזו, וחבל שמערכות כמו דואר ישראל לא לומדות מאמזון שיעור או שניים  ביעילות ובשירות לקוחות.
ואם לא ללמוד מאמזון, לפחות תחזירו לנו את אליהו וחבריו.

יוחזרו הדוורים !

יום שבת, 17 ביולי 2010

למה כל-כך קשה לאנשים לעמוד בתור #%&^*#@!!!! ???

ושוב מצאתי את עצמי, על כורחי, נאבק על זכותי האזרחית שלא להיעקף בתור.
זה נכון שיש התנהגויות חברתיות עברייניות חמורות יותר, וחלקן, אף שלא זכו להיות מתוייגות כעבירות בספר החוקים, פוגעות בסביבתן הרבה יותר, דוגמת החותכים בכביש, המרעישים בשעות מנוחת הצהריים או בשעות הרדמת הילדים הקטנים בערב, והמניפולטיביים בע"מ (3 קבוצות שעוד ייכתב עליהן כאן) , אבל אישית אני נפגע בכל פעם מחדש כשמישהו מנסה לתמרן את העניינים כך שאני, הממתין בסבלנות פולנית-ייקית-עיראקית ראויה ומרוסנת, אאלץ להמתין עוד, בעוד שהוא/היא, העוקף-בתור, ייהנה מעוד כמה דקות של חיים פנויים מהמתנה. האם דמו סמוק מדמי ? זמנה חשוב מזמני ? חייה עדיפים על חיי ?
הבוקר זה שוב היה מפגש עם העגלה-המחכה-בתור בדרך אל הקופה.
תור הוא סוג של הסכם חברתי, הנועד להסדיר את השימוש המשותף שלנו במשאב, בצורה צודקת. במסגרת זו, הנחת-היסוד היא שאנשים מצטרפים אל התור כשהם נכונים ומוכנים להשתמש במשאב. מי שמעמיד את עגלתו בתור, עושה זאת למרות שאיננו מוכן להגיע לקופה.
אבל אם זה המצב - מדוע בעלי העגלות-הממתינות-בתור כל-כך נזעקים כאשר הם מגיעים ומגלים שמישהו חדש עומד לפני העגלה ? מדוע הם סבורים שעגלתם מקודשת יותר ? היא איננה עגלה מזהב, היא איננה עומדת ונובחת על העוקפים אותה, היא פשוט עומדת שם ומעיקה, בנסיון לגזול מהאחרים את זכותם להתקדם בתור, שכן הם מוכנים, ובעליה של העגלה - לא !
מסיבות שאינן מובנות לי, דווקא הקוזאק/ית הנגזל/ית נראה כאילו פגעו בו. העגלה הרי סימנה את זכותו על תור-אבותיו, לא ? אז איך יכול להיות שאני מהין ועוקף אותה ?!?
הקוזאקית של הבוקר אף הבהירה לי שאני מגעיל אותה. התלבטתי ארוכות אם להסביר לה את שנכתב כאן לעיל, אבל בדיוק הגעתי לקופה, ומאחוריה עמד תור ארוך של אנשים שגם כך היו קורבנותיה. אומנם הם, כבשים שכמותם, לא ביצעו  בה את הלינץ' המגיע לשכמותה - להעבירה היישר אל סוף התור, על ידי כך שהיו מסרבים לתת לה להצטרף אל התור  בזכות עגלתה שעמדה לה - והם עמדו במחדלם חרף עיני הנוקבות שהביטו בהם, אחד אחרי השני, כשהם, כבשים אומללות, משפילים עיניהם, ונמנעים לעמוד על כבודם כבני-אדם בבוקר שבת-קודש. אבל למרות אומללותם זו, ואולי בגללה, בחרתי שלא להמשיך ולענותם בהתנצחויות מיותרות עם הנבל ברשות הרבים הזה (יותר נכון נבלה, no pun intended) , ולגשת אל הקופה.
אבל אני קורא לכל מי שאולי יקרא פעם את הפוסט הזה - אל תעמדו מנגד. התור הוא של כולנו. יותר משאנו נשמור עליו - הוא ישמור עלינו.
ויפה שעה אחת קודם. 

יום שלישי, 13 ביולי 2010

חוק עזר עירוני שאושר במועצת עיריית תל-אביב יחייב שיפוץ חזיתות בניינים מדי 15 שנה, ומה יהיה על התושבים העניים ?

דה-מארקר מדווח כי מועצת עיריית תל-אביב אישרה חוק-עזר עירוני, אשר יחייב שיפוץ חזיתות בניינים משותפים מדי 15 שנה. השיפוץ יהיה מקיף ויכלול בין היתר עבודות כמו צביעה, טיוח, תיקון הריצוף, גינון, הקמת מסתורי אשפה, עבודות להגנה מפני חלודה או  סדיקה,  הסרת תורני אנטנות, קולטים, הסדרה של תעלות מתקני גז, כבלים וכבלי חשמל, ועוד.

מהנדס העיר יהיה אחראי על שליחת הודעה על דרישת שיפוץ מדי 15 שנה (אלא אם מצב הבניין יחייב אחרת) אשר תפרט את הדרוש שיפוץ. בעל בית שיהיה סבור כי ביתו אינו טעון שיפוץ יוכל להגיש השגה לוועדה בעיריה. היה ונקבע שנדרש שיפוץ, ולא בוצע, תישלח העירייה התראה, וללא הענות לה, העירייה עצמה תשפץ ותתבע את בעלי הבתים בעלות השיפוץ.

על פי הכתבה "עלות שיפוץ בניין סטנדרטי בן 4 קומות נאמדת בעשרות אלפי שקלים - הוצאה של אלפי שקלים לכל דירה. "
ונראה כי החוק, שתכליתו מבורכת לכשעצמה, מוסיף ומגדיל את הפער בין זוגות צעירים לבין דירה משלהם באיזור תל-אביב, ומוסיף ומעתיר קשיים על פנסיונרים המבקשים להמשיך ולהתגורר בעיר.

מעיר שמשאביה כה רבים, היינו מצפים שבמקביל למהלך שכזה, תוקם קרן שתעניק הלוואות לבניינים המשפצים, כך שההשקעה תוחזר לעירייה בתשלומים למשך התקופה שעד השיפוץ הבא. כן, קראתם נכון - אני מציע לחלק את תשלומי ההחזר למשך 15 שנה. ועד הבית יוכל לגבותם באמצעות דמי-הועד, ובצורה הזו, תשלום גדול, שאולי יהיה מעבר להישג ידיהם של רבים, יהפוך להיות משהו אפשרי ונגיש. בהעדר סיוע שכזה במימון, צפויים מאבקים משפטיים רבים ומיותרים, כשהתכלית לה כולם שותפים - הפיכת העיר תל-אביב לנאה ואסתטית יותר, מבלי לרושש את תושביה או לגרשם ממנה - תושג.

[עדכון, 8/9/2011: לאחר שמינהל ההנדסה של עיריית תל-אביב דרש תיקונים בחוק-העזר, החוק שוב אושר (בדיון קצרצר) במועצת העירייה (סעיף 291 בעמ' 143 לפרוטוקול; זהירות! PDF).  למרות שזרמו קצת מים בירקון מאז האישור, חוק העזר עדיין לא פורסם ברשומות. לצערי לא הצלחתי לקבל תשובה מהגורמים הרלוונטיים באשר לסיבות לעיכוב הזה. אולי זה קשור לגל המחאה החברתית, אולי בגלל הקיץ ואולי שוב יש גורמים המבקשים תיקונים... ימים יגידו.]






יום שני, 12 ביולי 2010

הקשר בין הבועה (שיש או אין) בשוק הנדל"ן הישראלי לבין הדמוגרפיה של ישראל

אריק מירובסקי מדה-מארקר שב לסוגיה הבלתי-נגמרת: האם יש או אין בועה בשוק הנדל"ן בישראל?

הוא מאיר אותה באור של מחקרים גיאוגרפיים, המלמדים שאיזור המרכז חווה הגירה חיובית משמעותית (מאות-אלפים) של צעירים בעשרים השנים האחרונות. הגירה כזו כמובן רק מחזקת את הביקוש לאיזור שבין חדרה לגדרה, שגם כך נהנה מריבוי טבעי משלו, ורק מחזקת את הפערים שבין המרכז לבין הפריפריה.

אבל נדמה לי, שאם הנתונים האלה אכן נכונים, אי אפשר להגיד שמדובר בבועה כלכלית, אלא במצב דמוגרפי שמתחזק ומחייב התחזקות מחירים. לכאורה, עד שלא יישבר המעגל הזה של התחזקות המרכז על חשבון הפריפריה, רק מיתונים יעצרו את הדינמיקה של התייקרות הנדל"ן הישראלי. אבל אם נמשיך במחשבה אינדוקטיבית, איך נסביר את המצב של הנדל"ן הישראלי בעשור שקדם ל-2007?

רוצה לומר, בחלק מהתקופה שבה ראינו הגירה טבעית מהסוג שמתואר, לא ראינו עליות מחירים בנדל"ן. בחלק ממנה, כן ראינו. אז יכול להיות שאין קשר בין שוק הנדל"ן הישראלי לבין מגמות הדמוגרפיה האלה? יכול להיות שמשתנים אחרים משפיעים הרבה יותר ? (למשל, אולי, ככה, נזרוק, מקצה הראש, משתנים כמו - המצב של הכלכלה הבינלאומית; ההתנהלות של יהודים שגרים בחו"ל אבל רוכשים נדל"ן בישראל; וההשלכות של שבירת הריבוד המעמדי בישראל באופן שיוצר רובד של מעמד בינוני-גבוה שהוא חזק מספיק לרכוש דירה שניה להשקעה, על חשבון המעמד הבינוני שמתחתיו שהולך ונדחק מטה?)


עוד הישג לאימות התנ"ך: ממלכה בירושלים קדמה לממלכת דוד

כתבה בהארץ מלמדת על תגלית ארכיאולוגית חשובה: שבר טין קטן, שנמצא בחפירות הארכיאולוגיות בירושלים, שנוצר מאדמה מקורית מאיזור ירושלים, ועליו כתב יתדות הדומה - לשונית ודקדוקית - ללוחות חרס שנמצאו באתר אל-עמרנה שבמצרים, מעיד על קיומה של ממלכה ירושלמית גדולה וחזקה במאה ה-14 לפני הספירה, 400 שנה לפני התקופה בה מקובל לתארך את הממלכה המאוחדת של דוד (ושלמה).

לפי הכתבה, עד היום, הלוחות מתל-עמרנה על תכתובת עם ממלכה בשם אורושלם, שנמצאו במסגרת תכתובות עם ערים בארץ ישראל ובסוריה שהיו בחסות מצרים, לא הוכרו כעדות ישירה לקיומה של ממלכה באיזור ירושלים, והיו שגרסו שיש לחפש את אורושלם במקום אחר.

הארכיאולוגים מסבירים שמדובר בחרס שנכתב על ידי סופר ברמה גבוהה ביותר, כזה שבהכרח לא פעל במקום דל במשאבים. הקישור לאדמה מאיזור העיר, מביא למסקנה החד-משמעית: היתה חצר מלכות באיזור ירושלים בתקופה אליה מתוארך החרס.

ונזכיר - בראשית י'ד, יהושע פרק י' , שופטים י'ט (פסוק י'),  שמואל ב' פרק ה'

ונשוב, ונחזור, ונגיד: התנ"ך איננו רק סיפור או נרטיב. יש בו בסיס היסטורי, וככל שהארכיאולוגיה מתקדמת יותר, כך הולך ומתברר לנו עד כמה הבסיס ההיסטורי הזה הוא מוצק.

ולהשומע ינעם.

ערבים מוסלמים בארץ ישראל של המאה ה-19... ההייתם או חלמנו חלום ?

במקרה נתקלתי שוב בטענה המוזרה שארץ ישראל היתה ריקה כמעט לגמרי מתושבים ערבים מוסלמים במאה ה-19. כל מי שהיסטוריה של ארץ ישראל מעניינת אותו, יודע שהטענה הזו איננה נכונה, והיא משמשת בידי ימניים כטיעון אומלל, המתמוסס בקלות תחת המבט הביקורתי הידידותי ביותר.
התיאור האמין ביותר של התקופה, על היבטיה הדמוגרפיים, המוכר לי, נמצא בספרו של בני מוריס, "קורבנות", בעמ' 15 - 90.

מילא להעלות טענה מוזרה וחסרת-ביסוס, שקל לפוררה תחת שבט הביקורת (שבט ? קיסם!) אבל, קורה לא אחת והטענה הזו מעוגנת בעדויות מוזרות יותר ופחות, והעיגון המגונה ביותר בעיני, הוא ההרגל הרע של ציטוטים מגמתיים מתוך ספרו של מארק טוויין  "The Innocents Abroad".
מה אפשר לעשות, וטוויין בחר בספור לקונן על ארץ הקודש, תוך שהוא מבקש ליצור הנגדה עם ספרי מסעות אחרים.
מאחר ושבתי להציץ בספר המעניין והמשעשע הזה, אם גם הארכני מעט לטעמי, אז בחרתי לצטט מעט, למען הדורות הבאים...


[כל הציטוטים, מתוך הגירסא של הספר שבפרוייקט גוטנברג: ]
מארק טוויין ליד טבריה -
As we rode into Magdala not a soul was visible. But the ring of the
horses' hoofs roused the stupid population, and they all came trooping out--old men and old women, boys and girls, the blind, the crazy, and the crippled, all in ragged, soiled and scanty raiment, and all abject beggars by nature, instinct and education. How the vermin-tortured vagabonds did swarm! How they showed their scars and sores, and piteously pointed to their maimed and crooked limbs, and begged with their pleading eyes for charity! We had invoked a spirit we could not lay. They hung to the horses's tails, clung to their manes and the stirrups, closed in on every aide in scorn of dangerous hoofs--and out of their infidel throats, with one accord, burst an agonizing and most infernal chorus: "Howajji, bucksheesh! howajji, bucksheesh! howajji, bucksheesh! bucksheesh! bucksheesh!" I never was in a storm like that before.



מארק טוויין בדרך מהתבור לנצרת -

Two hours from Tabor to Nazareth--and as it was an uncommonly narrow,
crooked trail, we necessarily met all the camel trains and jackass caravans between Jericho and Jacksonville in that particular place and nowhere else. The donkeys do not matter so much, because they are so small that you can jump your horse over them if he is an animal of spirit, but a camel is not jumpable. A camel is as tall as any ordinary dwelling-house in Syria--which is to say a camel is from one to two, and sometimes nearly three feet taller than a good-sized man. In this part of the country his load is oftenest in the shape of colossal sacks--one on each side. He and his cargo take up as much room as a carriage. Think of meeting this style of obstruction in a narrow trail. The camel would not turn out for a king. He stalks serenely along, bringing his cushioned stilts forward with the long, regular swing of a pendulum, and whatever is in the way must get out of the way peaceably, or be wiped out forcibly by the bulky sacks. It was a tiresome ride to us, and perfectly exhausting to the horses. We were compelled to jump over upwards of eighteen hundred donkeys, and only one person in the party was unseated less than sixty times by the camels. This seems like a powerful statement, but the poet has said, "Things are not what they seem." I can not think of any thing, now, more certain to make one shudder, than to have a soft-footed camel sneak up behind him and touch him on the ear with its cold, flabby under-lip. A camel did this for one of the boys, who was drooping over his saddle in a brown study. He glanced up and saw the majestic apparition hovering above him, and made frantic efforts to get out of the way, but the camel reached out and bit him on the shoulder before he accomplished it. This was the only pleasant incident of the journey.

מארק טויין בדרך לים המלח -

At nine in the morning the caravan was before the hotel door and we were at breakfast. There was a commotion about the place. Rumors of war and bloodshed were flying every where. The lawless Bedouins in the Valley of the Jordan and the deserts down by the Dead Sea were up in arms, and were going to destroy all comers. They had had a battle with a troop of Turkish cavalry and defeated them; several men killed.

וכל מי שמעוניין - מוזמן לבדוק אותי, ולשוב ולקרוא את מארק טווין -

http://www.gutenberg.org/files/3176/3176.txt

ולהתרשם מהארץ השוממה השוממה הזו שהוא ביקר בה...


ואם כבר, ציטוט אחד שפחות מזכירים מהספר הזה, ואני אישית מאוד אוהב:
We moved on. We were now in a green valley, five or six miles wide and fifteen long. The streams which are called the sources of the Jordan flow through it to Lake Huleh, a shallow pond three miles in diameter, and from the southern extremity of the Lake the concentrated Jordan flows out. The Lake is surrounded by a broad marsh, grown with reeds. Between
the marsh and the mountains which wall the valley is a respectable strip of fertile land; at the end of the valley, toward Dan, as much as half the land is solid and fertile, and watered by Jordan's sources. There is enough of it to make a farm. It almost warrants the enthusiasm of the spies of that rabble of adventurers who captured Dan. They said: "We have seen the land, and behold it is very good. * * * A place where there is no want of any thing that is in the earth."

הבהרה: הציטוט האחרון הוא בהחלט הוצאה מההקשר, והוא מהווה הומאז' לציטוטים שכנגדם אני מבקש להתווכח. אין לי ספק שמארק טוויין יצא מביקורו בארץ ישראל תחת הרושם שהיא ארץ חרבה, דלה במשאבים ובאוכלוסין, שהתממשו בה נבואות הזעם והחורבן, וששאר מחוזות טיולו הרשימו אותו הרבה יותר.

הבהרה לכל הפוסט הזה:
כל מי שמכיר אותי, יודע שאני מגדיר את עצמי כימני, למרות שרוב מכריי טוענים שאני שמאלני יותר מימני. מה אפשר לעשות, וקשה לתושבי-הארץ לקבל את אפשרות קיומו של ימני שמוכן לנהל דיון ביקורתי נוקב גם בסוגיות שפחות נוחות לנו, הציונים, ועוד אחד כזה שמחזיק בדעות חברתיות שמאלניות שכאלה, בדבר חשיבותה של מדינת הרווחה, שוויון ועוד סוגיות מוזרות ומזעזעות שכאלה....
כימני, אני משוכנע בזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, ומאמין שזכותנו על הארץ הזו לא תלויה בשאלת רצף הנוכחות היהודית. זכותנו נובעת מהזיקה ההיסטורית ארוכת-השנים שלנו אל הארץ בה קם העם היהודי. הזהות היהודית של הארץ הזו נחבאת בשמותיהם של הכפרים הערבים, ובגאוגרפיה של הארץ הזו.
הנסיון להכחיש את קיומה של זיקה של אחרים אל הארץ הזו, הוא נסיון לא-הומני, לא-הוגן, שגוי היסטורית, שימנע כל אפשרות להגיע לפתרון מדיני דו-צדדי בר-קיימא.
ומאחר ונדמה לי שהשלום, כיעד, היה ונשאר מטרה אליה שואפים כל יושביה של הארץ הזו, ימניים ושמאליים, יהודים וערבים, אני רואה במלחמה על הנרטיב (תואר מנופח למדי, אבל שיש בו אמת רבה), מהלך חיוני במסגרת החתירה אל השלום.

יום חמישי, 8 ביולי 2010

from hell to 'paradise'

From hell to "paradise": a tale of a simple and good Israeli food, African refugees and most of all - of the century we live in. 

יום שלישי, 29 ביוני 2010

תסביך נפוליאון

שוב נתקלתי באיזושהיא התייחסות פסקנית באינטרנט לכך "שידוע שגברים נמוכים סובלים מתסביך נחיתות, היטלר ונפוליאון היו נמוכים, וכל הרודנים הנוראים הם נמוכים". מטעמי רחמים אני אמנע מקישור ישיר להתייחסות הזו, אבל בכל פעם מחדש אני מופתע לשמוע את הדעה הזו - אחת הדעות הקדומות הנפוצות כנגד גברים נמוכים, שמשום מה היא מסרבת למות.... וזה מאוד מצער, כי כל העניין הזה עם הגובה הוא קשקוש שרק מחזק את האפליה על רקע הגובה, שממנה סובלים גברים נמוכים...

אז בואו נשוב ונצהיר על העובדות:
גובהו של היטלר היה כ- 1.73 מטר, והוא נולד בסוף המאה ה-19, כשהגובה הממוצע לגברים באוסטריה היה בסביבות 1.67.
נפוליאון עצמו היה 1.68, ולתקופתו בצרפת הוא נחשב מעט גבוה מהממוצע. הוא פשוט הסתובב עם המשמר הקיסרי, לך תבין למה, ובתחום ההעסקה של שומרי-ראש יש העדפה משונה שכזו לגברים גבוהים.

יש אפליה ידועה כנגד נמוכים, ומחקרים מוכיחים שהאגרסיביות שיוחסה בעבר לנמוכים במסגרת סינדרום נפוליאון, מאפיינת יותר את הגבוהים מאשר הנמוכים.
 
לא מספיק שהגובה הממוצע של מנהלי 500 החברות הגדולות בארה"ב הוא מעל ממוצע האוכלוסיה שם בין 5 ל-7 ס"מ ?

יום ראשון, 20 ביוני 2010

יום שלישי, 15 ביוני 2010

האומנם "משתמשים כבדים בסלולר בסיכון מוגבר לפתח גידולים ממאירים במוח " ?

[הפוסט פורסם במקור בבלוג שלי בדה-מארקר קפה, ב19/5/2010; הוא מפורסם שוב כאן במסגרת ארגון מחדש של הבלוגים שלי. עם הקוראים הסליחה על אי-הסדר הכרונולוגי...]

ברחבי התקשורת הישראלית מתפרסמות כתבות בעקבות המחקר האחרון של קבוצת האינטרפון בתחום הסלולרי שמצהירות באופן ההיסטרי (שכל-כל אהוב על עיתוני ארצנו, וגם דה-מארקר בכלל אלה הפעם):
"משתמשים כבדים בסלולר בסיכון מוגבר לפתח גידולים ממאירים במוח " (!!!)

זה די מעניין, כי כשקוראים את האבסטרקט של המחקר, מגלים שהוא דווקא סוכם במילים:
"Overall, no increase in risk of glioma or meningioma was observed with use of mobile phones. There were suggestions of an increased risk of glioma at the highest exposure levels, but biases and error prevent a causal interpretation. The possible effects of long-term heavy use of mobile phones require further investigation. "

ולמי שהתרכז בקריאה של אותו המחקר, התברר שלגבי קבוצה מסויימת שנבדקה שם, התגלה ששימוש בסלולרי דווקא הפחית את הסיכוי לשימוש בסרטן, לעומת האוכלוסיה הכללית !

כלומר, אפשר היה בהחלט לבחור דווקא את המסקנה הזו, ולשים כותרות ענק "משתמשים בסלולרי ? אתם בסיכון מופחת לסרטן במוח ! הפחתתם שימוש בסלולרי או נמנעתם מלהשתמש בו לגמרי מחשש לבריאותכם ? נדפקתם !"

ובהמשך לכך, חברות הסלולר  היו יכולות להתחיל למכור מכשירים תחת הסיסמא: "דואג לבריאותך ? חושש מסרטן במוח ? התקשר מהר בסלולרי שלך !" (מהלך שקצת מזכיר את חברות הטבק של שנות ה-50' והפרסומות על הבריאות שבעישון, אבל מי משווה ? העיתונות כנראה שכן. אני בוודאי שלא. תקראו עד סוף המאמר לפני שאתם מתייגים אותי...)

או אולי חברות הסלולר היו צריכות להתחיל בקמפיין ענק להגדלת השימוש במכשירי הסלולר, תחת הסיסמא -
"הפחתת שימוש בסלולרי לאחרונה ? נדפקת !"

ולמי שלא התרכז בקריאה של דבריי כאן - הבהרה:
יש רק מסקנה ברורה אחת שאפשר ללמוד מהמחקר הזה: עדיין לא ברור כלום.

היו במחקר הזה בעיות מתודולוגיות קשות (לך תבין. זו הפרנסה של החוקרים האלה, והם מצליחים לפשל בכזה סדר גודל, שאפילו אנשים מחוץ לתחום המחקר שלהם רואים את הבעיות האלה... אם אנחנו היינו מפשלים ככה, גם היו מתייחסים אלינו כל-כך ברצינות ? ).

אנחנו נצטרך להמשיך ולהמתין בסבלנות, חלקנו בחרדה גדולה יותר, חלקנו בחרדה גדולה פחות, עד ליום שבו נדע האם קרינה סלולרית מסוכנת באמת, או שהיא עוד אחד מהמאפיינים האלה של העולם המודרני, שאנחנו חשדניים כלפיהם ללא סיבה של ממש, בדיוק כפי שפעם חשדו ברכבות, ובמכוניות, ובטלפונים הקויים....

ימים יגידו... אבל עם הכותרת הזו באמת אי-אפשר למכור נייר-עטיפה לדגים של מחר, נכון ?

ולמי שבאמת סקרן - הקישור למחקר .











יום ראשון, 6 ביוני 2010

Space news: Are there life on Titan ? (saturn's largest moon)

Analysis of data from NASA's Cassini spacecraft regarding the chemical activity on the surface of Saturn's moon Titan, suggest a very interesting revelation. 
The analysis, coming from two new papers, show that -
  • although hydrogen flows down through the atmosphere of Titan, it disappears near the surface;
  • there is a lack of acetylene - a hydrocarbon which is used on earth as a fuel and a chemical building block - at the surface of Titan, compared ot other hydrocarbons. 
 Although there is a possible non-biological but chemistry-basedexplanation, 'some scientists believe these chemical signatures bolster the argument for a primitive, exotic form of life or precursor to life on Titan's surface. According to one theory put forth by astrobiologists, the signatures fulfill two important conditions necessary for a hypothesized "methane-based life." '

In short, there is a possibility, though still one possible explanation, and further research is required, that some really exotic lifeform is having Hydrogen and Acetylene for lunch(*) on Titan !



Definitely worth the time reading, in my mind. If true, this might be one of the most important scientific discoveries ever, in so many ways.

(*) lunch is ofcourse a metaphore here. as it is a hypothetical methane based lifeform, it might just as well might be breathing it, diffusing it, or consuming it in some other authentic way of its own...

(**) originaly, I enjoyed another nassa discovery, regarding a 500 meters long asteroid hitting jupiter
       several months ago, but we-might-have-spotted-life-out-there is definitely more interesting (:











יום חמישי, 3 ביוני 2010

זיכרונות אחרי מותי - סיפורו של יוסף (טומי) לפיד / יאיר לפיד - מומלץ

ספר המעניק מבט לחיים הבאמת מעניינים של יוסף (טומי) לפיד,
גם לחלקים הפחות מוכרים שבהם,
ספר ששפתו מרגשת, משעשעת, קולחת ואינה מותירה את הקורא אדיש.
מסוג הספרים שניתן לקרוא ברצף אחד, אם הזמן מתיר זאת.
אין מדובר באוטוביוגרפיה (למרות שהספר דובר אליך, הקורא, בגוף ראשון),
אלא בביוגרפיה שנכתבה לאחר מותו של טומי לפיד.
בנו, יאיר לפיד, בחר בנרטיב של גוף ראשון, באמצעותו טומי המת מספר לנו הקוראים
על חייו, משפחתו, מעשיו ורגשותיו, והנרטיב, והדברים הגלויים יותר ופחות, מלמדים
לא פחות גם על בנו של טומי, על הסופר, יאיר לפיד.
ספר שמספר את סיפורו של איש, סיפורה של תקופה, שמהם עולה הסיפור הישראלי,
שמהם מהדהד הסיפור של כולנו.
מומלץ.

שני קטעים ממהדורת 2010 (הראשונה, אך אני מוכן להמר על כך שלא האחרונה):


עמ' 217 -
'המוות לא הפך אותי לחכם יותר (הייתי חכם מספיק גם קודם), אבל לפחות הבנתי
בזכותו את אמרתו הנהדרת של הזמר והשחקן האמריקאי ג'ימי דין:
"עליך לנסות  את מזלך לפחות פעם ביום,
  כי יכול להיות שכל היום היה לך מזל ופשוט לא ידעת את זה. "
גורלי הוכתב בידי העובדה שמעולם לא החמצתי הזדמנות לשנות אותו. השנים לימדו
אותי שדווקא אנשים החוששים ביותר משינויים, הם אלה שאינם מרוצים מחייהם.
אינני מומחה גדול לפסיכולוגיה, אבל זה מעורר בי תמיהה: ממה בדיוק יש להם לפחד ?
אם אתה לא אוהב את חייך, לך ועשה משהו בנדון. מניסיוני אני יכול לומר לכם
שזה ישפר לא רק את חייכם, אלא גם את מותכם. מעטות המתנות שיכול אדם
להעניק לעצמו השוות בעוצמתן למוות ללא חרטה.
יאירי, האם אתה מרגיש עכשיו את ידי המונחת על ראשך ? יד חמימה ושמנמנה ורכה
המלטפת אותך עד שהרעידה האחרונה בכתפיך נרגעת ? האם אתה זוכר את המכתב
שכתבתי לך בבר מצווה שלך ?
"אתה התשובה הפרטית שלי," כתבתי, "לבר מצווה שלי, לנאצים, לגורל היהודי בגולה,
למותו של אבי." חזור לכתוב, ילד שלי. תן לי להמשיך לספר לך את סיפור חיי.
ניסיתי ללמד אותך הכל כשעוד היינו יחד, אבל אסור לנו להרפות דווקא בשיעור האחרון:
גם כשאין אנו יודעים מה לעשות, אנחנו ממשיכים לעשות. אין פתרון אחר. '

ע' 115: [על עבודתו כמזכיר האישי של עזריאל קרליבך במעריב]
'ומעבר לזה, הוא לימד אותי לכתוב. ייתכן שהיה משועשע מפוליטיקת המסדרונות
שיצר, אבל למילה המודפסת - אולי בהשפעת מקורותיו הרבניים - התייחס בחרדת
קודש. בסבלנות לא אופיינית גולל בפני את סודות המקצוע:
החזרה המשולשת, הפירמידה ההפוכה, הדימוי המתמשך,
הדרך בה מילת תואר מתחזקת אם ממקמים אותה אחרי הנקודה. מאוד.
פעם שאלתי אותו מה הופך אדם לעיתונאי טוב. "מיומנות של בעל מלאכה,"
הוא אמר, "עין של צלף, חושים של צייד ונשמה של ילד סקרן." '


בולען ענק נפער בלב גואטמלה סיטי a huge sinkhole at the heart of Guatemala city

יום שני, 31 במאי 2010

china shifts away from cheap labour

China shifts away from cheap labour, both by moves initiated from above, and by changes in the culture, perceptions and expectations of the new generation. a fascinating article.

This trend has been predicted in the past by Chinese institutions. Are we at a "Lewisian turning point"  ? (Nobel laureate Arthur Lewis prediction that a developing country's industrial wages would begin to rise quickly at the point when the supply of surplus labor from the countryside tapers off)

If so, would past complaints of the costs of China's cheap labor be soon remembered as the advantages of a lost golden age ?

Predictions is anyone's game, but one thing is sure: we are living in interesting times !


יום שישי, 21 במאי 2010

ההפרטה נכשלה ?

קראתי בעונג רב את מאמרו של גיא רולניק ההפרטה נכשלה - צריך לעצור אותה. פה ושם עצרתי ושפשפתי את עיניי. לפרקים גם חזרתי לראש העמוד כדי לוודאי שלא שלי יחימוביץ או יצחק בן-אהרון הם שכתבו את הכתבה הזו.

פשוט תענוג.

פעם המלחמה בריכוזיות היתה הסיסמא המרכזית של מקדמי ההפרטה, שהסבירו את הנורא והאיום שבבעלות המדינה על נכסים וחברות. היום המלחמה בריכוזיות הופכת בעצם להיות מלחמה בכוחותיו הברוטליים של השוק הפרטי.

כדאי רק לזכור שבמאבק הזה הפוליטקאים שלנו, שוב ושוב, פועלים בעד הטייקונים . וכשגם הם וגם הפקידים עושים את זה, לא נשאר מי שיפעל בעדנו - הציבור הרחב.

עוד כדאי לזכור, שאם האמריקאים מתקשים אך מנסים להתמודד עם התופעה הנוראה המכונה גדול-מכדי-ליפול (too big to fail), אז גם לנו, אזובי-הקיר, כדאי לפעול כשהלקח הזה למול עינינו (מישהו אמר אפריקה ולא התכוון ליבשת השחורה?), והתמריץ הזה מסייע לנו במלאכת הפירוק של הקונגלומרטים הישראליים.

ואחרון חביב - הפתרון היה ידוע לכולנו מאז ומעולם.

אם מפריטים - אז רק בצורה שבה הבעלות עוברת מידי המדינה אל משקי-הבית בישראל, כשנקבעות הוראות תקנון בנכסים המופרטים האוסרות על בעלים יחיד של יותר מאחוז מסויים של מניות, ולרשות ניירות הערך מוקנות סמכויות אכיפה של ממש כדי להתמודד עם מצבים כאלה (כולל הפקעת בעלות על מניות ממי שמנסה לעבור על הוראות החוק האלה בדרך ערמומית זו או אחרת).

אבל פעם הסבירו שחייבים שיהיה בעל-בית ולכן אי-אפשר להפריט לידי הציבור.

עכשיו כשהיינו בסרט הזה, והבנו שבעל-הבית גרוע אפילו מבעלות של המדינה, הגיע הזמן לחזור לשכל הישר.

אף מחקר מעמיק לא יביא פתרון טוב יותר - כי בעית הברונים השודדים היא בעיה עולמית ואיננה ייחודית לישראל.

פשוט להקשיב לשכל הישר.

ואפשר להתחיל אפילו מחר - בנק לאומי מחכה להיות מופרט.

[הערה למען הסדר הטוב: הפוסט הזה פורסם במקור ב-21/5/2010 בבלוג שלי (ז"ל) בדה-מארקר, ועם מהלכי הקונסולידציה של הבלוגים שלי ומעברי אל בלוגפוסט, מגיעים גם פוסטים כמו זה. עם הקוראים הסליחה על אי-הסדר...]

יום שישי, 2 באפריל 2010

why the "too big to fail" policy must end


Too big to fail needs to end.

It must end.

Corporations that are as large or larger than states, are not new.

Size becoming a factor that guarantees government bailouts is new.

Once a corporation knows that the national or international economy depends on its existence, then the "worst case uncle sam will come along and help us" mentality comes to life, and as we all know from socialist countries miserable experience of the 60s and 70s and early 80s, this is a killer mentality for a healthy economy and a free & functioning society.

There is only one solution: 
just like the antitrust law, a set of laws preventing corporations reaching the size and strength that means they cannot be allowed to fail.

Being so large that you risk the financial stability of the nation or the world, is just as unfair as being a monopoly.

Over a hundred years ago, american legislators were courageous enough to realize monopoly is a danger to free society. now it is time to realize that too big to fail is just as dangerous, and that it is high time for another example of courage.