רשומות

מציג פוסטים מתאריך יולי, 2010

בקרוב ניסע לאט יותר.... מצלמות המהירות החדשות בדרך

נכנסתי לבדוק משהו באתר לא-רלוונטי (מומלץ לכל מייל שחשוד בעיניכם), ונתקלתי במקרה בכתבה הבאה, המבשרת על פריסה חדשה של מצלמות מהירות מסוג חדש . יהיה כדאי עוד יותר לנסוע כחוק...

שתי עובדות על מלחמת לבנון השניה....

בדיוק נתקלתי באחד הבלוגים החביבים שאני מנוי עליהם (במסגרת הרצון שלי להחשף למירב הפרספקטיבות הזמינות בזירה הישראלית), בפוסט מטריד ביותר בנוגע לדרך שבה פיקוד העורף התנער מחובתו לציית לשר הביטחון בזמן מלחמת לבנון השניה . לא מדובר כאן בביקורת חסרת-תוקף, אלא בדיווח שמסתמך על דו"ח מבקר המדינה בעניין. לקרוא את עמ' 59 , 60 ו- 61 , ולהתחלחל. השר ששילם מחיר אישי כבד יותר מכל אדם אחר במדינה על אותה המלחמה , מתגלה מהדו"ח הזה כמי שהיה יותר בסדר מהרבה אנשים אחרים, שעד היום לא נשאו באשם כלשהוא, למרות אחריותם האישית הברורה לכשלים. המידע הזה, בדבר תרומתו של צה"ל לקשיי העורף בהתמודדות עם התקפות הטילים, על ידי התנכרותו להוראות הדרג המדיני, מצטבר למידע נוסף, שבעצם לא נדון בצורה רצינית עד היום. חרף המידע הרב שמסתובב באינטרנט, שדוגמאות לו לרוב, כמו   הערך הויקיפדי הזה , אני שוב מופתע להיתקל בכתבות תמימות, דוגמת הכתבה בהארץ נושאת הכותרת ארבע שנים אחרי המלחמה בלבנון, צה"ל נערך לסיבוב הבא  שהציטוט הבא מתוכה - "על שמורות הטבע, מרכז מערך שיגור הרקטות של חיזבאללה ב-2006, ידעו בצה

קצת חדשות שלא מתארגנות לכדי פוסט אחד: חנויות צילום שנעלמות, פליטים שיוכלו לעבוד, פוסט עתיק על חתולים ונ"צ

קורה לפעמים שאתה נתקל, במסגרת תחקיר לפוסט, קריאה של בוקר, או סתם כך הודות להיותך רשום ברשימת התפוצה של מישהו ששלח משהו ממש, אבל ממש משמח, במשהו שנראה לך שווה איזכור. ולו רק למען הסיכוי שעוד מישהו יקרא  ויכיר את זה פעם, או שגוגל, בחוכמתה הנעלה, תשפר במעט את הדירוג של אותו הקישור, בגלל שעוד אדם אחד מצא לנכון להזכיר אותו. אבל לפני הקישורים, אתנחתא של עצב. אתמול הלכתי לפתח כמה תמונות, במסגרת הכנת אלבום שיהווה מתנת-פרידה מאישה יקרה שעובדת בביתנו. להפתעתי הרבה גיליתי שחנות הפוטו-משהו בקניון הסמוך למקום מגוריי נסגרה לה. אזרתי עוז והלכתי לי עוד, אל החנות האהובה עליי באבן-גבירול (שרק מטעמי עצלנות וחסכון בזמן ביקשתי שלא ללכת אליה), ולהפתעתי גיליתי שהיא נראית ריקה משמעותית משזכרתי אותה. בשיחה עם בעל המקום התברר לי שהוא מתכוון לסגרה. 'אנשים לא באים יותר' אמר בהשלמה. הוא לא ידע להגיד לי מה הם כן עושים עם התמונות שפעם הם פיתחו אצלו. 'אתה הראשון אצלי היום' אמר, והשעה כבר היתה אחרי 16:00... בתור מישהו שכן מפתח תמונות מפעם לפעם, באמת קשה לי להבין את מי שבוחר לשמור את כל תמונותיו על ג

times are changing in the american political fundraising arena

Interesting bit in the washington post , describing the changes in the way fundraising is done by the Democratic Party under Obama's leadership. Unlike the article's thinking, I believe it is  hard at the moment to put the finger on the actual causes for these changes. Are they really a result of a different concept lead by the president ? or are these the results of his administration's policies and the way donors perceive them ? and most importantly - which fundraising approach would be the better, as 2012 approaches ? 

אמאזון והדוור השכונתי

לפני כשבוע הזמנתי כמה ספרים מאמזון, עבור קריאה שאני מתכנן (במסגרת אחד הפרוייקטים שאני עובד עליו). אמאזון, כהרגלם, דיווחו לי שהם מפצלים את המשלוח בהתאם לזמינות שבמלאי, ולהפתעתי הרבה, גיליתי שחלקה הראשון של ההזמנה, מה-13/7, הגיע כבר אליי. לא סתם הגיע אליי. הודעת הדואר על החבילה הונחה בתא-הדואר שלי ב-19/7 ובה נאמר שאוכל לאסוף החבילה ביום למחרת. מאחר וסניף הדואר האומלל שאליו לצערי אני משוייך במסגרת החלוקה הגאוגרפית, הוא סניף מסורבל להפליא, הודעות מהסוג הזה מזהירות שאפשר יהיה לקחת את החבילה רק אחרי 10:00 בבוקר, ולכן שירכתי דרכיי רק היום, ה-21 ליולי, כדי לאסוף את הספר, הנחשון שבמשלוח. אבל לא על זה רציתי לדבר, בעצם. היעילות המדהימה של אמאזון, שמצליחה להביא ספר שאני מזמין, ושמצוי במחסניה, אל סניף הדואר הסמוך למקום מגוריי תוך 6 ימים (ומדובר ב-6 ימים ברוטו, שהרי את ההזמנה ביצעתי ב-13/7 בערב, וההודעה הונחה ב-19/7 בתא-הדואר שלי, בחלקו הראשון של היום, שהרי בחלקו השני דואר ישראל איננו שוקד על מלאכתו) היא רק המבוא. רציתי לדבר על דואר ישראל. אם יש מערכת בישראל שמוכיחה שהפרטה איננה בהכרח

למה כל-כך קשה לאנשים לעמוד בתור #%&^*#@!!!! ???

ושוב מצאתי את עצמי, על כורחי, נאבק על זכותי האזרחית שלא להיעקף בתור. זה נכון שיש התנהגויות חברתיות עברייניות חמורות יותר, וחלקן, אף שלא זכו להיות מתוייגות כעבירות ב ספר החוקים , פוגעות בסביבתן הרבה יותר, דוגמת החותכים בכביש, המרעישים בשעות מנוחת הצהריים או בשעות הרדמת הילדים הקטנים בערב, והמניפולטיביים בע"מ (3 קבוצות שעוד ייכתב עליהן כאן) , אבל אישית אני נפגע בכל פעם מחדש כשמישהו מנסה לתמרן את העניינים כך שאני, הממתין בסבלנות פולנית-ייקית-עיראקית ראויה ומרוסנת, אאלץ להמתין עוד, בעוד שהוא/היא, העוקף-בתור, ייהנה מעוד כמה דקות של חיים פנויים מהמתנה. האם דמו סמוק מדמי ? זמנה חשוב מזמני ? חייה עדיפים על חיי ? הבוקר זה שוב היה מפגש עם העגלה-המחכה-בתור בדרך אל הקופה. תור הוא סוג של הסכם חברתי, הנועד להסדיר את השימוש המשותף שלנו במשאב, בצורה צודקת. במסגרת זו, הנחת-היסוד היא שאנשים מצטרפים אל התור כשהם נכונים ומוכנים להשתמש במשאב. מי שמעמיד את עגלתו בתור, עושה זאת למרות שאיננו מוכן להגיע לקופה. אבל אם זה המצב - מדוע בעלי העגלות-הממתינות-בתור כל-כך נזעקים כאשר הם מגיעים ומגלים שמישהו ח

חוק עזר עירוני שאושר במועצת עיריית תל-אביב יחייב שיפוץ חזיתות בניינים מדי 15 שנה, ומה יהיה על התושבים העניים ?

דה-מארקר מדווח כי מועצת עיריית תל-אביב אישרה חוק-עזר עירוני, אשר יחייב שיפוץ חזיתות בניינים משותפים מדי 15 שנה. השיפוץ יהיה מקיף ויכלול בין היתר עבודות כמו צביעה, טיוח, תיקון הריצוף, גינון, הקמת מסתורי אשפה, עבודות להגנה מפני חלודה או  סדיקה,  הסרת תורני אנטנות, קולטים, הסדרה של תעלות מתקני גז, כבלים וכבלי חשמל, ועוד. מהנדס העיר יהיה אחראי על שליחת הודעה על דרישת שיפוץ מדי 15 שנה (אלא אם מצב הבניין יחייב אחרת) אשר תפרט את הדרוש שיפוץ. בעל בית שיהיה סבור כי ביתו אינו טעון שיפוץ יוכל להגיש השגה לוועדה בעיריה. היה ונקבע שנדרש שיפוץ, ולא בוצע, תישלח העירייה התראה, וללא הענות לה, העירייה עצמה תשפץ ותתבע את בעלי הבתים בעלות השיפוץ. על פי הכתבה "עלות שיפוץ בניין סטנדרטי בן 4 קומות נאמדת בעשרות אלפי שקלים - הוצאה של אלפי שקלים לכל דירה. " ונראה כי החוק, שתכליתו מבורכת לכשעצמה, מוסיף ומגדיל את הפער בין זוגות צעירים לבין דירה משלהם באיזור תל-אביב, ומוסיף ומעתיר קשיים על פנסיונרים המבקשים להמשיך ולהתגורר בעיר. מעיר שמשאביה כה רבים, היינו מצפים שבמקביל למהלך שכזה, תוקם קרן שתעני

הקשר בין הבועה (שיש או אין) בשוק הנדל"ן הישראלי לבין הדמוגרפיה של ישראל

אריק מירובסקי מדה-מארקר שב לסוגיה הבלתי-נגמרת : האם יש או אין בועה בשוק הנדל"ן בישראל? הוא מאיר אותה באור של מחקרים גיאוגרפיים, המלמדים שאיזור המרכז חווה הגירה חיובית משמעותית (מאות-אלפים) של צעירים בעשרים השנים האחרונות. הגירה כזו כמובן רק מחזקת את הביקוש לאיזור שבין חדרה לגדרה, שגם כך נהנה מריבוי טבעי משלו, ורק מחזקת את הפערים שבין המרכז לבין הפריפריה. אבל נדמה לי, שאם הנתונים האלה אכן נכונים, אי אפשר להגיד שמדובר בבועה כלכלית, אלא במצב דמוגרפי שמתחזק ומחייב התחזקות מחירים. לכאורה, עד שלא יישבר המעגל הזה של התחזקות המרכז על חשבון הפריפריה, רק מיתונים יעצרו את הדינמיקה של התייקרות הנדל"ן הישראלי. אבל אם נמשיך במחשבה אינדוקטיבית, איך נסביר את המצב של הנדל"ן הישראלי בעשור שקדם ל-2007? רוצה לומר, בחלק מהתקופה שבה ראינו הגירה טבעית מהסוג שמתואר, לא ראינו עליות מחירים בנדל"ן. בחלק ממנה, כן ראינו. אז יכול להיות שאין קשר בין שוק הנדל"ן הישראלי לבין מגמות הדמוגרפיה האלה? יכול להיות שמשתנים אחרים משפיעים הרבה יותר ? (למשל, אולי, ככה, נזרוק, מקצה הראש, משתנים כמו

עוד הישג לאימות התנ"ך: ממלכה בירושלים קדמה לממלכת דוד

כתבה בהארץ מלמדת על תגלית ארכיאולוגית חשובה : שבר טין קטן, שנמצא בחפירות הארכיאולוגיות בירושלים, שנוצר מאדמה מקורית מאיזור ירושלים, ועליו כתב יתדות הדומה - לשונית ודקדוקית - ללוחות חרס שנמצאו באתר אל-עמרנה שבמצרים, מעיד על קיומה של ממלכה ירושלמית גדולה וחזקה במאה ה-14 לפני הספירה, 400 שנה לפני התקופה בה מקובל לתארך את הממלכה המאוחדת של דוד (ושלמה). לפי הכתבה, עד היום, הלוחות מתל-עמרנה על תכתובת עם ממלכה בשם אורושלם, שנמצאו במסגרת תכתובות עם ערים בארץ ישראל ובסוריה שהיו בחסות מצרים, לא הוכרו כעדות ישירה לקיומה של ממלכה באיזור ירושלים, והיו שגרסו שיש לחפש את אורושלם במקום אחר. הארכיאולוגים מסבירים שמדובר בחרס שנכתב על ידי סופר ברמה גבוהה ביותר, כזה שבהכרח לא פעל במקום דל במשאבים. הקישור לאדמה מאיזור העיר, מביא למסקנה החד-משמעית: היתה חצר מלכות באיזור ירושלים בתקופה אליה מתוארך החרס. ונזכיר - בראשית י'ד , יהושע פרק י' , שופטים י'ט (פסוק י'),   שמואל ב' פרק ה' ונשוב, ונחזור, ונגיד: התנ"ך איננו רק סיפור או נרטיב. יש בו בסיס היסטורי, וככל שהארכיאולוגיה

ערבים מוסלמים בארץ ישראל של המאה ה-19... ההייתם או חלמנו חלום ?

במקרה נתקלתי שוב בטענה המוזרה שארץ ישראל היתה ריקה כמעט לגמרי מתושבים ערבים מוסלמים במאה ה-19. כל מי שהיסטוריה של ארץ ישראל מעניינת אותו, יודע שהטענה הזו איננה נכונה, והיא משמשת בידי ימניים כטיעון אומלל, המתמוסס בקלות תחת המבט הביקורתי הידידותי ביותר. התיאור האמין ביותר של התקופה, על היבטיה הדמוגרפיים, המוכר לי, נמצא בספרו של בני מוריס, "קורבנות", בעמ' 15 - 90. מילא להעלות טענה מוזרה וחסרת-ביסוס, שקל לפוררה תחת שבט הביקורת (שבט ? קיסם!) אבל, קורה לא אחת והטענה הזו מעוגנת בעדויות מוזרות יותר ופחות, והעיגון המגונה ביותר בעיני, הוא ההרגל הרע של ציטוטים מגמתיים מתוך ספרו של מארק טוויין  " The Innocents Abroad ". מה אפשר לעשות, וטוויין בחר בספור לקונן על ארץ הקודש, תוך שהוא מבקש ליצור הנגדה עם ספרי מסעות אחרים. מאחר ושבתי להציץ בספר המעניין והמשעשע הזה, אם גם הארכני מעט לטעמי, אז בחרתי לצטט מעט, למען הדורות הבאים... [כל הציטוטים, מתוך הגירסא של הספר שבפרוייקט גוטנברג : ] מארק טוויין ליד טבריה - As we rode into Magdala not a soul was visible. But the rin

from hell to 'paradise'

From hell to "paradise" : a tale of a simple and good Israeli food, African refugees and most of all - of the century we live in.