יום שבת, 17 ביולי 2010

למה כל-כך קשה לאנשים לעמוד בתור #%&^*#@!!!! ???

ושוב מצאתי את עצמי, על כורחי, נאבק על זכותי האזרחית שלא להיעקף בתור.
זה נכון שיש התנהגויות חברתיות עברייניות חמורות יותר, וחלקן, אף שלא זכו להיות מתוייגות כעבירות בספר החוקים, פוגעות בסביבתן הרבה יותר, דוגמת החותכים בכביש, המרעישים בשעות מנוחת הצהריים או בשעות הרדמת הילדים הקטנים בערב, והמניפולטיביים בע"מ (3 קבוצות שעוד ייכתב עליהן כאן) , אבל אישית אני נפגע בכל פעם מחדש כשמישהו מנסה לתמרן את העניינים כך שאני, הממתין בסבלנות פולנית-ייקית-עיראקית ראויה ומרוסנת, אאלץ להמתין עוד, בעוד שהוא/היא, העוקף-בתור, ייהנה מעוד כמה דקות של חיים פנויים מהמתנה. האם דמו סמוק מדמי ? זמנה חשוב מזמני ? חייה עדיפים על חיי ?
הבוקר זה שוב היה מפגש עם העגלה-המחכה-בתור בדרך אל הקופה.
תור הוא סוג של הסכם חברתי, הנועד להסדיר את השימוש המשותף שלנו במשאב, בצורה צודקת. במסגרת זו, הנחת-היסוד היא שאנשים מצטרפים אל התור כשהם נכונים ומוכנים להשתמש במשאב. מי שמעמיד את עגלתו בתור, עושה זאת למרות שאיננו מוכן להגיע לקופה.
אבל אם זה המצב - מדוע בעלי העגלות-הממתינות-בתור כל-כך נזעקים כאשר הם מגיעים ומגלים שמישהו חדש עומד לפני העגלה ? מדוע הם סבורים שעגלתם מקודשת יותר ? היא איננה עגלה מזהב, היא איננה עומדת ונובחת על העוקפים אותה, היא פשוט עומדת שם ומעיקה, בנסיון לגזול מהאחרים את זכותם להתקדם בתור, שכן הם מוכנים, ובעליה של העגלה - לא !
מסיבות שאינן מובנות לי, דווקא הקוזאק/ית הנגזל/ית נראה כאילו פגעו בו. העגלה הרי סימנה את זכותו על תור-אבותיו, לא ? אז איך יכול להיות שאני מהין ועוקף אותה ?!?
הקוזאקית של הבוקר אף הבהירה לי שאני מגעיל אותה. התלבטתי ארוכות אם להסביר לה את שנכתב כאן לעיל, אבל בדיוק הגעתי לקופה, ומאחוריה עמד תור ארוך של אנשים שגם כך היו קורבנותיה. אומנם הם, כבשים שכמותם, לא ביצעו  בה את הלינץ' המגיע לשכמותה - להעבירה היישר אל סוף התור, על ידי כך שהיו מסרבים לתת לה להצטרף אל התור  בזכות עגלתה שעמדה לה - והם עמדו במחדלם חרף עיני הנוקבות שהביטו בהם, אחד אחרי השני, כשהם, כבשים אומללות, משפילים עיניהם, ונמנעים לעמוד על כבודם כבני-אדם בבוקר שבת-קודש. אבל למרות אומללותם זו, ואולי בגללה, בחרתי שלא להמשיך ולענותם בהתנצחויות מיותרות עם הנבל ברשות הרבים הזה (יותר נכון נבלה, no pun intended) , ולגשת אל הקופה.
אבל אני קורא לכל מי שאולי יקרא פעם את הפוסט הזה - אל תעמדו מנגד. התור הוא של כולנו. יותר משאנו נשמור עליו - הוא ישמור עלינו.
ויפה שעה אחת קודם. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה