יום רביעי, 22 בדצמבר 2010

האיש שניסה לגנוב את פורטוגל ואנשים אחרים

בבלוג אפלטון פורסם פוסט מעניין על נסיון הונאה כביר בראשית המאה ה-20', שהגיע עד כדי מהלך שתכליתו להשתלט על הבנק המרכזי של פורטוגל במהלך מבריק.

בחור עני צעיר שרצה להתעשר במהירות, פיתח שיטה של רכישת עסקים ללא הון משלו, בתשלום המחאות ללא כיסוי, כשהשיטה הסתמכה על כך שכאשר יגיע זמן פדיון ההמחאות, הוא ישתמש בהון של העסקים שנרכשו לתשלום.

וזה בהחלט עבד לו במשך תקופה לא קצרה, בה הלך מחיל אל חיל, עד שכמו איקרוס, הוא ניסה להשתלט על עסק אחד יותר מדי, ונפל. שווה קריאה. למי שממש מתעניין, נכתב גם ספר .

מה שהשאיר תחושה לא נוחה אחרי קריאת הפוסט (ולא רק אצלי, אלא גם אצל מגיבים אחרים לאותו פוסט), היא התחושה שחלק ממהלכי ההונאה האלה נראו מעט מוכרים לישראלי בן ראשית המאה ה-21.

נדמה שהברונים השודדים של ישראל גם הם קראו את הספר.

יום שני, 20 בדצמבר 2010

יש עוד ארגוני עובדים חיים ונושמים בארץ הזו: עיתון לכוח לעובדים

גם בעולם שבו נדמה שהניאו-ליברליזם והמנג'ריאליזם כובשים כל חלקה טובה, ופתרונות של פשרה   נדמים כזאב בעור של כבש, יש רגעים קטנים של חסד. קשה לדעת כמה זמן הוא ימשיך לראות אור, אבל לארגון העובדים כוח לעובדים כבר יש עיתון [זהירות PDF!]. יש בו משהו שמזכיר לי את דבר או את על המשמר . אולי זו הרוח הסוציאליסטית המנשבת בו. ואולי אולי בגלל שאת האכפתיות, את התפישה של האחריות ההדדית, ואת האמונה האופטימית בדבר האפשרות להביא מחר טוב יותר, כבר לא רואים בעיתונות הרגילה.  

יום שני, 13 בדצמבר 2010

על החרפה והזלזול בטיפול בחולה בישראל 2010

כתב הבריאות של YNET, איתי גל, רופא בעצמו, חווה את החרפה של מערכת הבריאות הציבורית בישראל ואת הזלזול בחולה בישראל 2010, כשאביו אושפז לניתוח אורתופדי.  מדאיגות לא פחות מהתובנה שגם אנשי רפואה לא יודעים להוציא מהמערכת יותר, הן חלק מהתגובות. מסתבר שיש הסוברים שככה המערכת צריכה להיות, או שהדרך היחידה לתקנה היא שוחד.
לצערי היו לי בחיי את חוויות ליווי החולים שלי, חלקן דומות לאלה של איתי גל, חלקן טובות בהרבה. כתבה מהסוג הזה היא הזדמנות נוספת לשים על סדר היום את החשיבות להתייחסות מכבדת ואכפתית לחולים, שהיא להשקפתי חשובה לא פחות מטיפול מוקפד ואיכותי. האם נראה את היום שבו משרד הבריאות ילמד לשים דגש גם על נושאים כאלה ?




יש קבר לאסתר ומרדכי ?!?

לפעמים אני מופתע מהבורות שלי. אבל הודות לקבוצה קיצונית של סטודנטים איראניים מודאגים, ולנכונות של מערכת ואלה לתת במה לכל איום שיקדם את ההיסטריה של הציבור בישראל, נחשפתי לקיומו של אתר באיראן, שנחשב כקברם של אסתר ומרדכי. כן,כן, הצמד ההוא מהמגילה של דוד ואחיינית, שהצליחו ביחד להשתלט על ממלכה שלמה, ולהציל ציבור שלם מגזירות רעות (עם תוצאות-לוואי מצערות לציבורים אחרים, יש להודות).
תמונת קבר אסתר ומרדכי מויקיפדיה:

יום רביעי, 8 בדצמבר 2010

צעד קטן לספייס-אקס, צעד גדול לאנושות

חברת SPACEX, אחת מכמה וכמה חברות פרטיות העמלות על פיתוח מעבורות-חלל מסחריות, עתידה לשגר היום רכב למסלול סביב כדור-הארץ שלאחר מכן ישוב וינחת בחזרה על כוכבנו.

יש להעיר שהבחירה של ארה"ב להפריט את התחום, שבה ומעמידה את ארה"ב ורוסיה משני צידי מתרס אידיאולוגי. ושוב - בדומה לעבר - בטווח הקצר, דווקא הבחירה של הרוסים נראית יעילה יותר. על פי הכתבה שהוזכרה לעיל, בינתיים, עד שהמיגזר הפרטי יציג את החלופות היעילות שלו, טיסות לתחנת החלל יתבצעו באמצעות רכבי-החלל של הרוסים...

מאחר ובשנות ה-60', המירוץ לירח הביא את האמריקאים להחליף צד בחשיבה האידיאולוגית, ומכל בחינה פרקטית התנהלות תוכנית החלל שלהם יכלה להתקיים גם בברה"מ של אז, הנסיון הזה להתניע מחדש את כיבוש החלל באמצעות המיגזר הפרטי, הוא מרתק וחשוב מאין כמוהו.

לאמריקאים בכל זאת יש נסיון מסויים של איזון נכון בין הפעלת כוחות-מדינה והפעלת המיגזר הפרטי, בכיבוש האיזורים שפעם נקראו "המערב הפרוע". אם נאמין שההפרטה הזו תצליח, יוותר לשאול מי ישחק בתפקיד האינדיאנים .... אבל בינתיים, נבקש מכל מי שמאמין שעתידו של המין האנושי בכוכבים, גם אם הוא סולד מהפרטות ככלל, להחזיק את אצבעותיו חזק עבור הצלחת המיגזר הפרטי בעניין הזה.

[עדכון: המסע הוגדר כהצלחה. מתברר שזה לא היה רק ניסוי, אלא גם מסעה הראשון של גבינה מסויימת בחלל, כסוג של מחווה למערכון של מונטי פייתון. חוש הומור של מהנדסים...].

[עדכון: גלריית-התמונה-היומית של נאס"א פרסמה תמונה יפה מהשיגור.
שווה מבט.]

יום שני, 6 בדצמבר 2010

אן פולארד הועלתה לארץ

מדינת ישראל העלתה את אן פולארד לארץ, עקב מצבה הכלכלי.
יהיו שיאמרו: כל הכבוד לישראל. תראו איך היא נאמנה למי שסייע בידה.
אומר: קשקוש. יותר נכון, קשקוש בריבוע.
לא זאת בלבד שג'ונתן פולארד עדיין כלוא, ולמיטב ידיעתי נענש בצורה זו יותר מכל מרגל אחר בהיסטוריה של ארה"ב (כמובן שפחות מאלה שהוצאו להורג), אלא שישראל לא השגיחה על משפחתו של פולארד, ובכך התנערה מהחובה הבסיסית של מדינה - לדאוג לשלוחיה, ואם הם נופלים או נשבים - לדאוג למשפחתם.
אן פולארד, אשתו הראשונה של ג'ונתן, שנאבקה למענו שנים ארוכות, היא דוגמא טובה לדרך שבה אדם יכול להיפגע בשלל דרכים מהשירות של בעלה לשעבר למען מדינת ישראל.
המקרה הזה הוא בהחלט אחד מאותם המקרים המדגימים היטב עד כמה יודעת ישראל להזניח במקומות שיש להקפיד בהם. חבל. כל-כך חבל שהזנחה הופכת להיות התכונה הבולטת ביותר של המדינה שלנו.
ננסה להתנחם בכך שעדיף מאוחר מלעולם לא. ונקווה שגם ג'ונתן פולארד עצמו יזכה לעלות לישראל בחייו.

ואף מילה על גלעד שליט.

There are more things in heaven and earth, Horatio, Than are dreamt by most scientists

A NASA Astro-biological research has undermined some of the basic thinking regarding life forms and  biochemistry.

It has been perceived for a long time that "Carbon, hydrogen, nitrogen, oxygen, phosphorus and sulfur are the six basic building blocks of all known forms of life on Earth."

Of these "Phosphorus is part of the chemical backbone of DNA and RNA, the structures that carry genetic instructions for life" and "is a central component of the energy-carrying molecule in all cells (adenosine triphosphate) and also the phospholipids that form all cell membranes".

But a little bacteria, at the bottom of lake Mono in California, wasn't taught these accepted scientific concepts, and it turns out it works differently.

Living in an environment very low with  phosphorus and highly rich with Arsenic (which is chemically similar to phosphorus), this bacteria has been building parts of itself out of arsenic.
While for us, Arsenic disrupts metabolic pathways because chemically it behaves similarly to phosphate, for the bacteria, arsenic was used as a building block.

As detailed in NASA's news release:
"The newly discovered microbe, strain GFAJ-1, is a member of a common group of bacteria, the Gammaproteobacteria. In the laboratory, the researchers successfully grew microbes from the lake on a diet that was very lean on phosphorus, but included generous helpings of arsenic. When researchers removed the phosphorus and replaced it with arsenic the microbes continued to grow. Subsequent analyses indicated that the arsenic was being used to produce the building blocks of new GFAJ-1 cells.

The key issue the researchers investigated was when the microbe was grown on arsenic did the arsenic actually became incorporated into the organisms' vital biochemical machinery, such as DNA, proteins and the cell membranes. A variety of sophisticated laboratory techniques were used to determine where the arsenic was incorporated. "

Good news for everyone who likes the idea of extra-terrestrial life forms. We might not be able to drink the same beverage together, but having a biochemical alien in our midst, surely strengthens the pro-life sect, in the long debate regarding the probability of man kind ever encountering Extraterrestrial life.


And as I'm one of those pro-extra-terrestrial-life folk, this news item, adding to the june news regarding suspicious methane activity on Titan, is causing me, despite recent sad events in Israel and a stubborn flu that is visiting me, to walk around today wearing a very silly smile.





יום חמישי, 2 בדצמבר 2010

לפעמים, כשהקוף מטפס למעלה, רואים את ישבנו

את המכתם "כשהקוף מטפס למעלה, כולם רואים את ישבנו " הכרתי לראשונה הודות לנורמן שוורצקופף, הגנרל האמריקאי שזכה לתהילה במלחמת המפרץ הראשונה. הוא אמר אותו, למיטב זכרוני, בראיון עיתונאי כשנשאל מדוע איננו מתמודד על משרה פוליטית לאחר פרישתו, לאור הפופולריות הרבה לה זכה.

המכתם הזה יפה שבעתיים למועמדים לתפקיד מפכ"ל משטרת ישראל, אורי בר-לב ויוחנן דנינו. בר-לב כבר הסיר מועמדותו על רקע ההאשמות בתקיפה מינית ובאונס. על מועמדותו של דנינו הוטל הבוקר צל ציבורי כבד, כשהתברר שנבדק תיפקודו כראש אגף חקירות ומודיעין בנוגע לפרשיית רצח של שני סוכני-משטרה. מדובר בשני אירועים שונים בהם מצאו את מותם עבריינים ששימשו כסוכני משטרה, כתוצאה מרשלנות משטרתית שהסגירה את תפקידם לחבריהם העבריינים. המפתיע הוא שהצל הזה איננו חדש - שכן מדובר בפרשיה ששבה ומוזכרת כבר כמה שנים, שבנוגע אליה הוזכר גם שמו של המפכ"ל הנוכחי כמי שדרך פעולתו באותם עניינים עשויה להיבדק . למותר לציין שכהונתו של רב-ניצב דודי כהן לא הופרעה בגין חשדות אלה, ונראה שלמרות ההאשמות גם את פרשת בר-לב הוא ייצלח ללא פגע.

אבל המערכת האחראית לביטחון הפנים שלנו לא הציגה לנו רק שני ניצבים שמועמדותם לרב-ניצבות הביאה לחשיפת ישבנם. לא שכחנו  את חגי פלג, מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, שהתפטר בגין האשמות בהטרדה מינית.   שהרי -
  • ניצב בר-לב זכאי לספקות מהסוג המאפיין מפגשים בין גבר ואישה כשהוא אומר כך והיא אומרת ככה, וההכרעה צריכה להיגזר על מידת האמון שיינתן בכל אחד מהם; וגם כשנגיע להכרעה, כל שנוכל לקוות הוא שהגענו לשורש האמת;
  •  ניצב דנינו זכאי לספקות שגם מפקדו, רב-ניצב כהן נהנה מהם, הספקות הנובעים מכך שבכל מערכת מורכבת יש כשלים, ולא כל כשל מעיד בהכרח על רשלנות, ולא כל רשלנות מעידה בהכרח על אחריות מפקד; וגם כשנגיע להכרעה, כל שנוכל לקוות הוא שהתקרבנו לשוליה של האמת, שהרי הפרשיות המדוברות כאן מורכבות להפליא והעבריינים האמיתיים - רוצחיהם של הסוכנים - לא ישושו לשתף פעולה;
אבל חגי פלג, בעצם הצהרותיו על כך שהתפטר מהר מדי, מעיד על עצמו באופן הנחרץ ביותר שהוא איננו כשיר לשאת בתפקידים ציבוריים מהסוג שמילא. לא זאת בלבד שהאיש לא מבין שהתנהגות היסטרית אל מול אישומים מטילה ספק ביכולתו לתפקד תחת לחץ, אלא שהוא מוסיף משקל רב להאשמות נגדו כשהוא איננו מבין שממונה איננו אמור למלא פיו מים ולהשפריצם על פניה וחולצתה. גרוע מזה, כשאנחנו למדים שזה מה שעושה המנכ"ל למשרד לביטחון פנים בשעות עבודתו, קל לנו להבין מדוע לאזרחי ישראל אין ביטחון פנים ראוי לשמו ומהו הרקע שעומד מאחורי אירועים מצערים שעסקתי בהם בבלוג אחר כגון זה וזה. לא די בכך שמשטרת ישראל צריכה לשאת על גבה בנוסף למשימות שיטור גם משימות בטחון שוטף ולוחמה בטירור, היא צריכה גם לבדר את מנכ"ל המשרד לבטחון פנים

מה שמשותף לאדונים בר-לב, דנינו, פלג ושוורצקופף הוא האפשרות שהם עמלו עבורה או שניתנה להם או שהיזדמנה להם, למלא תפקידים בכירים. והנה מתברר לנו שבעצם מילוי התפקידים הבכירים האלה, שלושה מהם - ניצב בר-לב, ניצב דנינו והמנכ"ל פלג - ייתכן ונפל פגם.

מדוע אנחנו שומעים על הפגמים האלה רק עכשיו ?
מדוע מערכות הבקרה שלנו, הכלבים השומרים שלנו, לא עלו על הבריקדות קודם לכן ?
האומנם היה צורך שהמנכ"ל פלג ילשין על ניצב בר-לב בנסיונו להימלט מהחשדות שהופנו כנגדו כדי שענייננו של בר-לב יועלה על המוקד הציבורי ?
האומנם היה צורך שניצב דנינו יהפוך לאחד משני המועמדים האחרונים למפכ"לות כדי שהחשדות בדבר רשלנות הורגת של פקודיו ושלו יזכו לתשומת-הלב הציבורית שתמנע ממנו את המפכ"לות ?
האם תפקידיהם הנוכחיים של הניצבים בר-לב ודנינו אינם חשובים מספיק כדי שהחשדות האלה יידונו עוד כשהם נשקלו כמועמדים אליהם ?
מדוע המינהל הציבורי הישראלי נראה ככה ?
ומדוע, אוי מדוע, אין אנו זוכים לאנשים עם שיקול הדעת והמודעות העצמית של נורמן שוורצקופף ?

[עדכון: ניצב יוחנן דנינו ימונה למפכ"ל המשטרה]