יום שבת, 31 בדצמבר 2011

The Barefoot College

Sanjit "Bunker" Roy  tells in a TED talk of the "Barefoot College", the educational NGO which is changing the developing world -



The Barefoot College is a non-government organisation whose objective is to supply rural communities with self-sufficient and sustainable solutions. Its main fields of  operation are: solar energy, water, education, health care, rural handicrafts, people’s action, communication, women’s empowerment and wasteland development. The Barefoot initiatives are planned and implemented by rural men and women who are known as ‘Barefoot Professionals’. These are rural men and women irrespective of age, who although barely literate or not at all, were trained to work in various professions - day and night school teachers, doctors, midwives, dentists, health workers, solar engineers, water drillers, hand pump mechanics, artisans, designers, masons, water testers, phone operators, blacksmiths, carpenters, computer instructors, accountants and others. Quoting the organization's statement: "The College believes that for any rural development activity to be successful and sustainable, it must be based in the village as well as managed and owned by those whom it serves. Therefore, all "

Ido not fully accept the denunciation of formal education as Bunker Roy does in his talk, but one has to accept that the Barefoot College presents a competing paradigm to the one currently dominant in developed countries. It may very well be that everywhere in the world, a different approach, combining a necktie and the barefoot, may be more beneficiary. 

Recollecting 2011

As 2011 is coming to its end, it is reminiscence time !

Google has provided a lovely zeitgeist presentation on youtube

...
(more of Google's zeitgeist can be found here; sadly, long term address has not been created yet)

2011 has been a very interesting year (in the Chinese-curses meaning of the term) both politically and economically. I tend to agree with those who believe that 2011 was just the beginning and that we are within a historic era which can be paralleled to the 1848 spring of nations. While the political news of 2011 bore the possibility of freedom to millions, one cannot discuss economics with similar optimism. Sadly, it would appear that the summary of the  economic side of 2011 teaches of more interesting events to come on 2012.

2011 was interesting in other ways as well:


May the year 2012 be one of peace and prosperity to everyone !

Related Posts 

יום שלישי, 27 בדצמבר 2011

a possible brand identity breakthrough ?


The XKCD webcomic has this excellent proposal,  for a new & competitive brand identity  - 
Brand Identity

Obviously, I love the idea. I think the clean & simple visual design was one of Google's search engine's strengths when it started (alas, no more). What do you think about such a brand identity ? 


יום שבת, 24 בדצמבר 2011

מה הכי נכון לעשות כדי לרדת במשקל ?

פוסט אורח של ג'ו עוסק בתובנות בנוגע לתזונה ודיאטה:


חשבתי לשתף אתכם במה שאני הכי חושב שנכון לעשות במידה ומישהו/י אכן רוצים להשיל מעליהם/ן מספר מבוטל או בלתי-מבוטל של קילוגרמים.


לפני התחלה הערה חשובה !
כל המתואר כאן מתייחס לאנשים בריאים.אלו הסובלים ממחלות חייבים כמובן ייעוץ רפואי מתאים.


אז מה הכי נכון לעשות ? לא להישקל.

למה ? לא רק כי כמו שמתואר בכתבה לעיל זה רחוק מלתת קנה מידה טוב לתהליך ההרזיה,אלא גם ובעיקר כי אני חושב שכל שיטת מדידה,ובמיוחד אם היא נהפכת לכפייתית משהו,כפי שאני חושד שקורה לרוב,מזיקה הרבה יותר ממועילה.

מה זה כפייתית ? אפילו בדיקה "מתונה" של פעם בשבוע היא לדעתי כפייתית.
ומדוע ? כי הרזייה הינה תהליך ארוך,שאמור לא רק לתת תוצאות לטווח הבינוני של החודשים הקרובים, אלא ובעיקר כדי ללוות אותנו בטווח הארוך של שאר שנות חיינו.

רגע,רגע, אומרים לי פתאום, זה לא עובד ככה.אנחנו חייבים איזשהו כלי לעבוד איתו,כי ככה אנחנו,האנשים.
אז מה עושים ? למי שממש חייב,הפתרון פשוט - אף אחד לא מכיר את עצמנו יותר טוב מאיתנו. לרובנו מספיק מבט אחד חטוף בעצמנו, סתם כך, אפילו ללא שום מראה, כדי לדעת איפה באמת אנחנו עומדים.
רק זכרו - תוצאות אמורות להגיע רק אחרי תקופת זמן של שבועות לפחות, אז בטח אין כל טעם לבדוק את עצמך כמה פעמים ביום למשל אחרי כל ארוחה.

ולכל אלו שמתקשים ומחפשים שיטות שונות ומשונות - מה כן עושים כדי להרזות ?
גם כאן התשובה מאד פשוטה - מוציאים יותר אנרגיה מזאת הנכנסת אליה.
מה, זהו ? כמעט. גם איכות האנרגיה הנכנסת חשובה. לכן,הפחיתו "שטויות", ובעיקר הרבו באכילה של ירקות ופירות. לאחר מכן נסו לתת עדיפות בתפריט לכל מזון שעבר פחות עיבוד, וזהו.
מה, זהו ?
אז הנה הרחבה קטנה,למי שקשה לו עם כללים פשוטים כי היה רגיל לשמוע מומחים וקרא ספרים שלמים על הנושא...
אז ככה, מה אנחנו בעצם עושים כשאנחנו נשקלים ? אנחנו מודדים את כל המסה בגופנו.את כל החלקים. אבל,יש חלקים חשובים יותר,כמו מסת שרירים,ששם רובנו דווקא צריכים להעלות את המסה,ויש מסת שומנים למשל,שהיא זאת הצריכה להשיל מעליה את העודפים.ויש כמובן גם מסת נוזלים, שרק היא לבדה מוערכת ב 70% מהגוף...
מעבר לזה יש עוד הרבה דברים בלתי מדידים בדיאטת המשקל,כמו ויטמינים,סיבים ועוד הרבה דברים אחרים חשובים ש"מומחי" (קישור הסבר למטה) דיאטות דווקא ישמחו להסביר,ואני קטונתי, כי לא ביולוג אנוכי,ובטח שלא מומחה.
ומאיפה משיגים את כל הדברים הטובים הללו ? נכון,מירקות ופירות... וגם... נכון! ממזון שהוא כמה שיותר "טבעי", כלומר עובד מה שפחות.למשל ? קטניות למיניהם,אורז,בשר למיניו השונים ובעצם כל מה שהיינו אוכלים פעם,רגע לפני שהמציאו את הסופרמרקטים.

ומה עושים עם כל המאכלים הטעימים,המפתים,שכולנו אוהבים ? הפתעה! אוכלים גם אותם,רק פחות... אני מאמין בתהליך,והימנעות דרסטית לא ממש עובדת לרובנו,ובדרכ' יותר מזיקה ממועילה. אז שמים לב ומפחיתים מתוקים על חשבון הדברים הטובים, ולאט לאט יתפתח לו הרגל.ואם תתמידו,תראו שהתשוקה לאכילת מתוקים כנראה תפחת לבד,כי אנשי הרגלים אנחנו, ולהתרגל אפשר גם אחרת, רק לאט...

ואם כבר,אנסה לחדד עוד נקודה ברשותכם, כי לדעתי פה עקב האכילס של רובנו - מה עושים אם לא התאפקתי וזללתי חצי עוגה למשל? התשובה - כלום. לפחות לא באותו רגע. אם כבר, אז אני הייתי לפחות מנסה ליהנות מאותו רגע כמה שאפשר. אחכ' אפשר למנף את זה כדי לצאת ליותר פעילות באותו שבוע (זוכרים? כלל מספר אחד - להוציא יותר אנרגיה מזו הנכנסת). לא מפחיתים בתזונה,אלא שורפים יותר אנרגיה. יותר כמובן עד שמגיעים לאיזון.אחכ' נשאר רק לשמור על השיווי משקל.אבל אם הצלחנו לבנות הרגל, זה כבר יהיה הרבה יותר קל...

ואם כבר על שריפת אנרגיה,אז כמו בהרגלי אכילה, גם כאן אנו בונים הרגל.אז למי שלא רגיל בכלל,שיתחיל לאט.

כמה לאט?

כמה שצריך. אני אחזור שוב - המטרה לבנות הרגל, לא לכבוש את ההר.לדעתי האישית זה לא ממש משנה איזה פעילות,העיקר שתהיה,וכמובן שתעשה בצורה נכונה והדרגתית ולא דרסטית.

זהו. אז עם מה נשארנו בעצם ?
1. להוציא יותר אנרגיה מזו הנכנסת
2. לאכול הרבה ירקות ופירות...
בהצלחה !
גילוי נאות - הכותב רחוק מלהיות דיאטן או מומחה כלשהו.

אבל, גם חתול מת יכול להיות כזה (חובה לקריאה לדעתי) ...

כמו כן הוא עובר את אותו התהליך שמתואר כאן,ו"יודע" את משקלו רק על סמך הערכה מבוססת על מספר שקילות ב-20 השנים האחרונות.

[בתגובה לפוסט זה ניתן לקרוא את הפוסט פשטות הדיאטה והפשטות...]

יום שני, 19 בדצמבר 2011

הם מבינים רק אסרטיביות

אחד מההיבטים החשובים של המחאה החברתית של הקיץ האחרון הוא שאלת הדרך בה נוהגים תאגידי-הענק בנו האזרחים-הצרכנים.

חבר קרוב סיפר לי על חוויית-צרכנות לא נעימה שעבר מול סלקום, סיפור מהסוג שמלמד כמה דרך עוד צריכים תאגידי הענק הישראליים ללכת, סיפור שכדאי לכולנו להכיר וללמוד ממנו, כדי לשמור על עצמנו:

בראשית 2011 התקשר החבר עם חברת הסלולר סלקום ורכש שני מספרי טלפון עבור הוריו, שנזקקו למכשירים סלולריים לעת הצורך, אך לא תכננו להשתמש בהם שימוש רב מדי. 

התכנית שרכש נקראה "עובדי חברות 28". פרטי התכנית נראו מצויינים: תשלום חודשי 36.99 ש"ח לכל מכשיר, בזכותם אפשר לדבר עד 200 דקות ב- 0.3699 ש"ח לדקת אוויר, ומעל 200 דקות ב- 0.3299 ש"ח לדקת אוויר (התעריף מחושב לכל מדרגה בנפרד). אין בתוכנית הגבלה על דקות השיחה או רכישה מראש של דקות שיחה. על כל SMS משלמים 0.6499 ש"ח וזה כולל החיוב למפעילים האחרים. למספרים מוזלים יש הטבה של 300 דקות זמן אוויר ללא חיוב (כל הסכומים כוללים מע"מ).

החיובים הכספיים נעשו בכרטיס האשראי שלו עצמו, המספרים היו בבעלותו והוא לא נתן ייפוי-כוח להוריו משום שהם העדיפו שהוא ינהל הנושא עבורם. עד כאן הכל היה טוב.

החיובים ירדו כסדרם. המכשירים עבדו כסדרם. ההורים שוחחו כסדרם. הזמן חלף לו, והנה זה פלא, פתאום, כחצי שנה לאחר מכן, השתנו להם החיובים. תוכניות החיוב הוחלפו בשני המכשירים בתוכנית חדשה בשם "פשוט יותר". וראו זה פלא ? זו לא היתה תוכנית טובה יותר מבחינת הלקוחות.

לגבי מכשיר אחד התבטאה התוכנית הפשוטה יותר בחיוב חודשי של 64.99 ש"ח, בעבור כ-175 דקות, וב-175 הודעות SMS ו MMS. לגבי המכשיר השני החיוב החודשי החדש עמד על 54.99 ש"ח, תמורתו זכה המכשיר ב 140 דקות אויר וב-140 הודעות SMS ו MMS. חשוב להבין: כשמדברים בתוכנית על 175 דקות שיחה לחודש, מתכוונים לרכישה מראש,  כאשר אם לא משתמשים הדקות הולכות לאיבוד, בעוד שבתוכנית הקודמת לא היתה רכישה מראש. בשני המכשירים, התשלום מעבר לדקות שנרכשו מראש הוא 0.55 ש"ח לדקת שיחה. הסכומים כוללים מע"מ.

כלומר, לפתע פתאום מצא עצמו החבר כשהוא משלם סכום חודשי קבוע גבוה יותר, וסכום לדקה גבוה יותר, מבלי שמישהו דיבר איתו בכלל. כל זאת, פחות משנה לאחר שרכש את התוכנית מסלקום עבור הוריו. 
הוא נדרש לשלם יותר  עבור אותו היקף שימוש, כאשר התוכנית הישנה שהתאימה להוריו הממעטים לדבר הוחלפה לתוכנית חיוב שקל לראות עד כמה היא התאימה יותר לתאגיד הסלולרי מאשר ללקוחותיו.

מאחר וידידי איננו אוהב להיות פראייר (ומי מאיתנו אוהב?) הוא ביקש להבין מה קרה. שירות סלקום הסבירו לו שבמהלך ספטמבר התקשרו לאחד המספרים שבתוכנית, דיברו ישירות איתו והוא אישר את השינוי. הסבר יפה, אלא מה -
  1. המספר אליו התקשרו לא היה בהחזקתו אלא בהחזקת אביו.
  2. אביו היה מאושפז בבית-חולים באותה תקופה.
  3. כשבירר עם אביו האם התקיימה שיחה כזו, הסביר האב שאכן התקשרו, הוא הסביר לנציג סלקום שבנו מטפל בעניינים האלה והפנה אותו אליו.
  4. אותו נציג או נציג אחר של סלקום לא יצר קשר עם הבן לאחר אותה שיחה עם האב.
  5. ובכל זאת - התוכנית שונתה. 
כיתת הבן את רגליו למרכז שירות של החברה הסלולרית, שם הסבירה לו נציגת השירות שתכנית דוגמת "עובדי חברות 28" אינה קיימת יותר בסלקום ולכן היא אינה יכולה להשיב לו אותה.
הוא הסביר שמעולם לא נתן אישורו לשינוי ודרש שהעניין ייבדק.
היא הסבירה לו שאין באפשרותה להשמיע את ההקלטה בה אישר את המעבר בין התכניות מאחר ורק למוקד הטלפוני יש אפשרות כזו.
הוא ביקש שתיצור קשר עם המוקד הטלפוני כדי לשמוע ההקלטה.
היא השיבה כי לא ניתן לעשות זאת שכן עליה להגיש בקשה לשמיעת ההקלטה, ובתוך 14 יום מהגשת הבקשה יצרו עמו קשר מהמוקד הטלפוני של סלקום וישמיעו לו את השיחה בה אישר השינוי.

חברי לא אמר נואש, ופנה למוקד השירות הטלפון בעצמו, כשהוא מבקש מהנציג שהשיב לו את הכתובת אליה יוכל לפנות בחברת סלקום כדי שיוכל להתלונן על קורותיו.
הנציג התעקש לשמוע את פרטי המקרה.
ידידי עדכן אותו.
הנציג חזר על התשובה שניתנה במרכז השירות עם שינוי מעניין אחד - זמן ההמתנה לשמיעת ההקלטה השתנה מ-14 ימי המתנה ל - 4 ימים.
ידידי שב ודרש כתובת להגשת תלונה. אחרת, הבהיר: הוא יפנה בכתב ללשכתו של מנכ"ל סלקום וכן יגיש תביעה במסגרתה ידרוש את השמעת השיחה בה לכאורה אישר את החלפת התוכנית.
בתשובה, העביר נציג השירות את החבר למנהלת שלו.

המנהלת חזרה על אותה תשובה של מרכז השירות, אך שוב התרחש נס. זמן ההמתנה לשמיעת ההקלטה התקצר - ליומיים.
ידידי לא התבלבל, והתעקש לקבל מיידית כתובת למשלוח התלונה.
והנה פתאום אירע עוד נס, והתברר שהמנהלת יכולה לשמוע את ההקלטה באותו רגע !

היא הקשיבה להקלטה (שהתנהלה בין נציג שירות של סלקום לבין אביו של החבר),
הודתה בפני הבן שאכן השיחה לא הייתה איתו ושאכן לא היה מקום לשנות התוכניות,
וקבעה לגבי שני המכשירים תוכנית זהה בתוכנה, ששמה בסלקום הוא "בני משפחות 28".

ובא לציון גואל ? או שמא לא ? מה היה לנו כאן, בעצם ?
  1. תאגיד סלולרי שינה את ההתקשרות שלו עם הלקוח ללא אישור מראש של הלקוח באופן שפוגע באינטרסים של הלקוח ומשפר את מצב התאגיד, ספק השירות.
  2. נציגי התאגיד עשו כל שביכולתם להקשות על הלקוח לבדוק את האסמכתא לשינוי ההתקשרות שלו עם התאגיד (כלומר, לברר את האמת) תוך מסירת עובדות מטעות לגבי נהלי החברה והאפשרויות העומדות בפני הלקוח, בצורה שאין לי דרך לתארה אלא כשקרית. 
  3. רק כשהלקוח איים בפנייה בכתב למנכ"ל החברה ובתביעה משפטית, שינה התאגיד את עורו ונתן ללקוח אפשרות לברר את האמת. 
  4. נקודת האור היחידה העומדת לזכותה של סלקום - כשהתבררה האמת, תוקן העוול. לצערי הרב זה לא לגמרי מובן מאליו. יש תאגידים בישראל שגם במצב הזה היו ממשיכים לנסות. 
ומה למדנו ?
חשוב להיות אסרטיביים ולא לוותר. אין שום סיבה שיכתיבו לנו תנאים של התקשרות באופן חד צדדי. במיוחד לא היום כשקל יותר להתנתק ולעבור למתחרים.

מרגישים שנוהגים בכם בחוסר-הגינות ?

  1. בקשו את הפרטים של מי שצריך להתלונן אצלו. לשכת המנכ"ל. גורמים אחרים בחברה. אל תתביישו לאיים בתביעה משפטית אם אתם מרגישים שפגעו בזכויותיכם. 
  2. לא מצליחים להתמודד עם נציגי התאגיד ? אפשר להעזר - במועצה הישראלית לצרכנות; באמון הציבור; באתר נתק  (הדרך הנוחה והמהירה להתנתק מספקי שירות); וכששום דבר אחר לא עובד ?
  3. אל תוותרו כל-כך מהר ! בית-המשפט לתביעות קטנות קיים בדיוק בשביל המקרים הקטנים האלה שלא הגיוני להוציא עליהם שכר טרחה לעורך-דין, אבל שאין בהם שום סיבה לוותר על מה שמגיע לכם. אחרים הצליחו.        זה לא קשה ומורכב כפי שזה אולי נראה.  המועצה הישראלית לצרכנות הכינה הסברים לא-רעים ודוגמאות למכתבים ולכתבי-תביעה לתביעות קטנות שיכולים לסייע (בלינק הזה בהקשר של ביטול עסקה, אבל קל להבין את רוח הדברים). כשמדובר במאות שקלים (לפחות), שווה להשקיע כמה שעות במילוי טפסי התביעה, בהגשתם, ובזמן שיידרש לדיון בבית המשפט, לא ? אם תחשבו את השכר שלכם לשעה תגיעו למסקנה בעצמכם.
הם מבינים רק לקוחות אסרטיביים. אל תהיו פראיירים. 

יום שני, 12 בדצמבר 2011

Rats are emphatic to each other. And what about humans ?

Scientific American tells of another empathy research in animals which enforces the lessons of modern science: the qualities commonly defined as "uniquely human" are actually qualities animals and people share. This still isn't Doctor Dolittle's world, but we are coming closer...

According to a new study published in Science magazine, rats displayed repeated acts of empathy, helping peers escape a cage, even at the cost of having to share candies.

The experiment placed one rat in a cage and another outside it where it was able to open the cage and liberate its peer by trial and error. The rats displayed surprise and fear at first when they discovered their ability to open the door, but later on stopped displaying fear and repeated opening the door in occurring experiments, indicating they opened the door deliberately. The rats showed no interest in opening empty cages or cages containing rat-like toys.

Viewing that, researchers tried to make the decision harder, while learning about the strength of the empathy: two cages were introduced. One with a trapped rat, the other with chocolate (which turns out to be a favorite among rats, just as it is among humans). Most rats released the trapped rat and shared the chocolate.
Peggy Mason (one of the three researchers) told Scientific American: "In our lab we called it the 'chocolate versus pal' experiment...The rat could have put his butt in the opening of the cage containing chocolate to block the other guy, but he didn't. They were sharing food with their pals. In rat land, that is big—I was shocked." According to Mason,  sometimes the free rats placed the chocolate chips in front of or very near their recently released peers!

This experiment, strengthening past experiments which indicated reciprocal altruism among rats makes it clear: the golden rule of ethics, "Do unto others as you would have them do unto you", present in all human cultures, is probably present in all mammals. 

It might even be present in all animals, at least to a degree. 

Time and research will tell.

What remains to be understood regarding human empathy, is the complicated and intricate relationship between the demands of our biology and the demands of our developed morality, as expressed in religion, law and social norms. Clearly, seeing human societies, biological empathy is not enough.

יום שבת, 10 בדצמבר 2011

משחקן מוערך למאמן דחוי

ואלה! ספורט שיחקה אותה במאמר מצויין על התהליך שעוברים שחקנים גדולים כשהם נקראים לאמן את הקבוצה בה הפכו לסמלים. יש כמה מרכיבים שרוב שחקני-העל שנכשלו כמאמנים בישראל נתקלים בהם -

  • הם נקראים לדגל בעיקר בתקופות הכלכליות הקשות, כשאין כסף, ובעצם מעמדם כשחקני-עבר נערצים נועד, במידת-מה, לחפות על המחסור במשאבים; 
  • בגלל הישגי-העבר כולם- אבל כולם - האוהדים, התקשורת, השחקנים וגם ההנהלה מפתחים ציפיות מופרזות מאוד לעומת האפשרויות הממשיות העומדות בפני הקבוצה (לכאורה ההנהלה היתה צריכה לדעת יותר טוב, אבל כנראה שגם הנהלות מועדוני-ספורט, כמו דיפלומטים, מאמינות לדברים שנכתבים בעיתונים, ושוכחות שהעיתונאים כתבו את מה שהם שמעו מהן); 
  • המערכת אליה חזר כוכב-העל היא מערכת אחרת מזו שבה הוא פעל: הנהלה שונה, שחקנים שונים, ליגה אחרת, והקשה מכל - על פי רוב, אין בקבוצתו שחקן הקרוב באיכותו לו עצמו; 
  • שחקן העל עצמו, על פי רוב, הוא מאמן ללא נסיון רב; אם נצטט את הכתבה "אף סמל לא הגיע לאמן את קבוצת האם שלו עם ניסיון ענק כמאמן בכיר שבנה את עצמו"; 
  • כשמגיעים הזמנים הקשים (להם אפשר היה לצפות לאור כל האמור לעיל), המערכת הרגשית מבוססת קשרי-העבר היא קשה ואינטנסיבית. אולי קשה מדי. דבריו מאלפים שאמר אלי אוחנה לאוהדי בית"ר ירושלים צוטטו בכתבה וכדאי שכל אוהד יזכור אותם, בפעם הבאה שהוא ניצב מול מאמן-שהיה-שחקן-גדול-בקבוצתם-האהובה: "הייתי בבני יהודה והקהל שם קילל אותי, אבל זה לא הזיז לי. כשאתם מקללים אותי, זה פוגע בי, זה אוכל אותי בצורה שאני אפילו לא יכול להסביר לכם...". 
התופעה של שחקן מצליח שנכשל כשהוא נקרא לדגל האימון של קבוצתו איננה  ייחודית לישראל. נראה שרבים מהמאמנים הטובים ביותר שהגיעו להצלחות ענק, סבלו מייסורים לא-קלים בתחילת דרכם באימון הקבוצה בה הצליחו 
כשחקנים. 

ג'ובאני טראפאטוני ודרור קשטן הם דוגמאות מצויינות לקשיים בהם נתקלים מאמנים צעירים עתירי תהילה כשחקנים אך מעוטי נסיון באימון. אבל הם גם דוגמאות מצויינת לכך שהתחלה קשה היא לעתים דווקא נסיון מצויין לבאות. 

עם זאת, למתבונן מהכורסא נדמה שאולי כדאי היה שיותר שחקנים מוצלחים ילמדו מרינוס מיכלס  ובוב פייזלי ויקחו על עצמם את משימת האימון של קבוצת נעוריהם רק אחרי נסיון אימון משמעותי. זה כמובן לא מבטיח דבר. אי אפשר להתעלם מכך שלעתים שחקן גדול יצליח גם באימון ויהיה מאמן גדול אבל זה פשוט לא יקרה לו באותו המקום, כפי שחווה על בשרו אלפרדו די סטפנו. לעתים, דווקא בהתחלה החיבור יעבוד היטב וזו תראה כמו פתיחתה של אגדה, אבל בהמשך - ממש כמו שקורה למאמנים שאינם שחקני עבר נודעים, משהו יתקלקל, כפי שקרה לרונאלד קומאן באייאקס (קומאן דווקא ידע להתאושש, בדרך מקורית ומעניינת משלו, והפך השנה להיות המאמן היחיד ששיחק ואימן את 3 הגדולות של הולנד). לעתים, אולי אף כדאי מראש לחפש מקום אחר. למאט באזבי זה הצליח. 


האמת היא, שכמו בכל דבר שקשור לספורט, כולם חולמים על הסוף הטוב. לכן סביר להניח שגם בעתיד, כאשר שחקן עבר גדול יקבל הצעה לאמן את הקבוצה בה זכה לתהילה, הוא לא יוכל להגיד לא. ואיך אפשר להאשים אותו ? 
כשאגדות כמו פרנץ בקנבאוארקני דלגליש, ויוהאן קרויף עומדות לנגד עיניו, אותו האדם שחלם כילד להפוך לכדורגלן מצליח והצליח מעבר לכל דמיון, ממשיך לחלום כמבוגר על הסוף הטוב הבא. זה הרי טבעו של הספורט התחרותי והסיבה שהוא מרתק כל-כך הרבה אנשים - האפשרות להמשיך ולחלום בכל גיל, והידיעה שיש חלומות שמתגשמים. אחרי הכל, כולנו יכולים להבין ללבו של אדם החולם ללכת בדרכו של פפ גוארדיולה ... 

יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

Farewell to Dr. Socrates


Sócrates Brasileiro Sampaio de Souza Vieira de Oliveira, the legendary Brazilian midfielder has passed away.

To me and many others, he was and shall remain one of the most significant symbols of true Brazilian soccer, that which was magic and joy in motion.

A qualified doctor, who refused to play football professionally until he completed his medical studies, who practiced medicine when he hung up his boots, Socrates had much more to give to the world than just his unique soccer genius.

As his BBC obituary tells "With philosophical views as strong as his famous Classical Greek namesake, he was never unduly worried about expressing his opinion and became almost as well-known for his political opinions and activism as for his football."

There are many ways to remember this special individual. One can be to take a look at two of his great goals at the 1982 mondeal.  Another is to take a look at a photo tribute.  A third is to read a little about his political activity.

But I think mine would be a recent quote of his:
"When I named one of my sons Fidel,
my mother said: 'that is a bit of a strong name to give a child!'
'Mother,' I joked: 'look at what you did to me'..." 

יום שישי, 11 בנובמבר 2011

הייתכן קמפיין שיורה לעצמו ברגל ?

השחקנית קייטי הולמס, בחזרה לעברה כדוגמנית, מובילה קולקציה לחברת תכשיטים גדולה. אפשר לראות את הקמפיין בפירוט באתר החברה (מטעמי זכויות יוצרים, ומאחר וציטוט של שימוש הוגן לא היה מאפשר, לתחושתי, רזולוציית תמונה שתדגים היטב את הטיעון שעתיד לבוא, אני רק מביא קישורים לתמונות, במקום תמונה).

על טעם ועל ריח, כידוע, אין להתווכח, ובכל זאת, זה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות כאן: התחושה שלי היא שמרוב איפור ותכשיטים, נוצר ניגוד עם  יופיה של קייטי הולמס. מצאתי עצמי מתבונן בתמונות של הקמפיין ומגרד בראשי - המאבק בין המראה הטבעי של האישה לבין האיפור והתכשיטים שעליה כל-כך בוטה, כל-כך צועק, שקשה להאמין שתהיה מי שתראה את התמונות האלה ותרוץ להשתמש במוצרים המקודמים.... במיוחד כשהיא יודעת איך הולמס נראית בלעדיהם.

השאלה של כמה איפור זה יותר מדי נדונה שוב ושוב באינטרנט אבל נראה שמי שתכנן את הקמפיין הזה התעלם מהחוכמה העממית בנוגע לאיפור ומהחוכמה העממית בנוגע לתכשיטים. אז נכון שהתוצאה לא משעשעת ובעייתית כמו כמה דוגמאות שאפשר למצוא באינטרנט לעודף איפור ועודף תכשיטים, אבל בהתחשב בכך שקמפיין פרסומי נועד להביא את הלקוחות לרכוש ממוצרי החברה, ולא לחשוב שעדיף בלעדיהם,  איך קורה דבר שכזה לאנשי מקצוע ותיקים, מנוסים ומשופשפים ?

התשובה היא פשוטה, ולא-נעימה: מקבלי החלטות בדרגים בכירים סובלים לעתים מהטיות בשיקול הדעת. הטיות מהסוג של -
כל אלה (ויש הרבה אחרות שיכלו לפעול כאן, ושיוכלו לפעול במקרה שאני, את או אתה תצטרכו לקבל החלטה) יכולים להסביר את התוצאה עליה כתבתי כאן. נראה שיותר מכל הטיה אחרת, מי שיצר את הקמפיין הזה, סובל מתקוות מופרזות על בסיס הרהורי ליבו (Wishful Thinking). אבל את זה כנראה אפשר להגיד על כל מהלך פרסומי-שיווקי שנועד לשכנע צרכנים בכך שאישה יפהפייה או גבר נאה באמת זקוקים לתכשיט, איפור או בגד אותם הם לובשים בפרסומת כדי להראות כל-כך טוב.


יום חמישי, 3 בנובמבר 2011

Un monstre à Paris - la seine

I've accidentally seen "la seine", a song from the new animation movie "Un monstre à Paris" (a monster in Paris), and was caught. Worth taking a look (and listening).

חדשות השבוע, 27/10/2011 -3/11/2011

הנסיון להשיב לשאלה מה היא חדשות הוא צלילה לעניין מורכב וערמומי למדי. דנתי בזה מעט, בזמנו, בבלוג הזה, בנסיון להבין מה היתה החדשה החשובה של שנת 2010. והנה שוב מצאתי את עצמי מול השאלה מה היו החדשות החשובות באמת של השבוע האחרון.

השאלה עוררה בי גל של נוסטליה, למיזם סטרטאפ קטן בו השתעשעתי לפני כשנתיים, שנועד לעסוק בדיוק בסוגיה הזו: התמקדות בחדשות החשובות באמת, במובן הרב-משמעי של המונח הזה. אותו מיזם לא הרקיע מעבר לprototype טכנולוגי, לפני שהחיים נשאו אותי הלאה. ובכל זאת, העקרונות בעינם עומדים, ועדיין אני מוצא עצמי מלין שוב ושוב על התקשורת והציבור, שחוזרים ומתמידים שלא להבדיל בין פטפטת ודברת לבין חדשות אמיתיות, ותלונה שכזו זיכתה אותי בשאלה נכוחה: אז מה לדעתך היו החדשות החשובות של השבוע האחרון ?

והתשובה שלי, לשבוע החולף, מאז בוקר יום חמישי, ה-27/11/2011 ועד לבוקר יום חמישי, ה-3/11/2011 היא:

החדשה החשובה באמת של השבוע, לטעמי, זו שעלולה ליהזכר על ידי הדורות הבאים, היא כמובן ההחלטה של ממשלת יוון לפנות לעמה ולשאול, במשאל עם, האם הוא מסכים לתנאי תוכנית ההצלה שהציעה אירופה. לא בגלל ההתעקשות על מהלך דמוקרטי (שכנראה יש בה לא מעט תחכום פוליטי ו/או נסיון הישרדות פוליטי נואש של אותה ממשלה), וגם לא בגלל ההפתעה שהנה הטובע מודיע שהוא צריך לשקול האם לקחת את גלגל ההצלה המושט לו, אלא בעיקר בגלל הפוטנציאל של ההחלטה הזו. אם יחליטו היוונים שלא לקבל העזרה המושטת להם, יהיו לכך השלכות ארוכות-טווח - על כלכלת העולם, על המבנה המדיני-כלכלי של אירופה, על העתיד של כולנו.


אירועים אחרים שכדאי, אולי, להיות מודעים להם - 
  • המאבק המתמשך בין אפל לסמסונג (שלבש גם דמות של מלחמת פטנטים מכוערת) מתקרב לקיצו. אפל כבר לא היצרן הגדול בעולם של פלאפונים סלולריים חכמים
  • פלסטין התקבלה כחברה של ממש, כאילו היתה מדינה, באונסק"ו. עיקר המשמעות איננה במהלך עצמו, אלא בדינמיקה. למרות הקואליציה הבינלאומית בהובלת ארה"ב וישראל, הולכת הקהיליה הבינלאומית ומאמצת אל חיקה את רעיון המדינה הפלסטינית שתקום עכשיו, ותנהל מו"מ עם ישראל אחר-כך. מבחינה פרקטית לא ברור אם אכן הפלסטינים יהיו מסוגלים להתמודד עם ניהול מדינה במציאות הגאו-פוליטית הסבוכה שבין הנהר לים. אבל מבחינה סמלית אין ספק שהולך וקרב הרגע שבו יוכל ראש הרשות הפלסטינית להביט בעיניו של בנימין נתניהו ולומר לו: נהל מו"מ עם מדינתי או שאחזיר לך את המפתחות ואתן לך את הכבוד להיות אחרון ראשי הממשלה של המדינה היהודית וראשון ראשי הממשלה של המדינה הדו-לאומית היהודית-פלסטינית. 
  • העולם שלנו אינו חדל להפתיע ביכולת שלו להתנהג כסוס לא-מאולף, המאלץ את האנושות הרוכבת עליו לשוב ולגלות עד כמה היא חדלת-אונים לעתים אל מול איתני הטבע. ובכל זאת, הופתעתי לגלות עד כמה גדול חלקה של ארה"ב במנת אסונות-הטבע של 2011, כפי שמלמדת העובדה שנשיא ארה"ב, אובמה, כבר הכריז על 90 (!) אסונות טבע משמעותיים בתחום הפדרציה והטריטוריות שלה (הוריקנים, סופות, גלי צונאמי והצפות). אבל כדאי לשמור על פרופורציות בכל הנוגע למצבם של בני-האדם, ודרך מצויינת לעשות זאת, היא לקרוא את דו"ח הפיתוח האנושי לשנת 2011 (שפורסם אתמול), או לפחות לקרוא תקציר עליו

לפני שאסיים, אחזור ואבהיר, למקרה שזה לא היה ברור -  חשיבות היא מושג סובייקטיבי למדי. גם כשמנסים להיות אובייקטיבים ומניחים שחדשות בידור של זמננו הן לא משהו שיש לו חשיבות ארוכת-טווח, עדיין רצוי להכיר בכך שלמרות החשיבות של חדשות שייזכרו גם על ידי הדורות הבאים, יש חשיבות מסויימת גם לחדשות שכדאי להכירן למען שיחת-החולין שבפינת הקפה שבעבודה או במפגש הסלון שבערב, גם לחדשות שראוי להיות מודעים להן מבחינה מוסרית, וגם לחדשות ש"סתם" יש בהן עניין אנושי. עוד צריך לזכור שיש גם הבדל בין החשוב מקומית וגלובלית, תחומי העניין של כל אחד וחשוב לזכור את משמעות מגבלות הזמן והיכולת של בן-האדם להקדיש עצמו לסריקת החדשות שכמעט 7 מיליארד בני-אדם (הספירה כנראה נכונה לרגע זה) מייצרים או מדמיינים לעצמם שהם מייצרים.

אתם כמובן לא חייבים לאהוב את התשובה שלי, ואם זה ממש מטריד אתכם - אתם מוזמנים להוסיף בתגובה את פיסת החדשות השבועית החשובה להפליא שהחמצתי ברשלנותי או בטפשותי. 

the importance of a regular breast-cancer check

Canadian ReThinkBreastCancer charity promotes a Brilliant campaign to alert women of the importance of a regular checkup for breast cancer. A very shrewd and funny approach to a very serious issue.

יום רביעי, 2 בנובמבר 2011

חיים בצל המחלה

מעריב-NRG מספר על חייהם של ילדים נשאי-HIV. חשוב לקרוא ולדעת כמה קשה לסובלים מהמחלה הכרונית הזו - לא בגלל המחלה, אלא בגלל יחסה של החברה לנשאי-הוירוס.  חשוב לקרוא ולחשוב - כדי שאולי נשנה את היחס לחולים, ונצליח להקטין את צילה של המחלה. חשוב לקרוא ולשנות את התפישות - כדי שמאבקם של הנשאים יהיה רק במחלה, ולא בחוסר-הסובלנות של החברה. מוגבלות בבריאות היא לא דבר שאדם מבקש לעצמו. ובכל זאת, למרות שכולנו יודעים שחוסר-מזל הוא שמבדיל על פי רוב בין מי שחולה ומי שאינו חולה, רבים מדי מאיתנו נוהגים בחולה אחרת. נוהגים באדם החולה בצורה שלא היינו רוצים שינהגו בנו או ביקרים לנו.

חייבים לשנות את זה.

בני-אדם אנחנו; לא וירוסים או זאבים; אז למה אנחנו נוהגים כך במישהו ששונה רק במחלתו ?

 ואהבת לרעך כמוך, לא ? וכשהוא חולה במחלה ההיא ?

יום רביעי, 26 באוקטובר 2011

המחקר המקיף ביותר עד כה: אין קשר בין שימוש בטלפון נייד לסרטן המוח

כאילו בתשובה למהלך התמוה של ארגון הבריאות העולמי שסיווג את קרינת הסלולרי כגורם מסרטן אפשרי, ללא שום מידע נוסף, מדווח הארץ על פרסום מחקר בכתב העת "בריטיש מדיקל ג'ורנל", המקיף ביותר שנערך עד היום, אשר בחן את התחלואה בסרטן המוח מתוך מאגר מכון הסרטן הלאומי בדנמרק, בקרב דנים בגילים שלושים ומעלה, הרשומים כצרכנים פרטיים (ולא עסקיים) של שירותי טלפונים סלולריים החל משנת 1995. 
המחקר לימד שהסיכון לסרטן המוח בקרב "המשתמשים הכבדים" במשך 13 שנים ומעלה, היה גבוה בדנמרק ב-3% בהשוואה לשאר האוכלוסייה בקרב הגברים. לעומת זאת, בקרב נשים נמצא שהסיכון נמוך  ב-9% ! 
כתוצאה, ככלל, לא נמצא כל קשר סטטיסטי בין שימוש בסלולרי לסרטן המוח.
בנסיון לברר האם יש קשר בין איזור הגידול אצל מי שלוקה בסרטן המוח, לבין הצד בו נוהגים להחזיק את המכשיר ליד הראש, נמצא שאין קשר. מסקנת החוקרים - העדויות אינן מצביעות על קשר בין שימוש בסלולרי וסרטן.

כעקרון, הגישה של ארגוני הבריאות בעולם, להיזהר, ליתר-בטחון, היא גישה אחראית ומובנת. אבל הפרסומים מעת לעת על גילויים חדשים, כשאין גילויים חדשים, יותר משהם מועילים לציבור, הם מטרידים אותו. 

יום שני, 24 באוקטובר 2011

מה קורה לשמן הזית של יד מרדכי כששמים אותו במקרר?

עודני משוטט באינטרנט, ונתקלתי באתר המצויין לא-רלוונטי בסיפור מסמר-שיער אודות שמן הזית של יד מרדכי. המכתב, אותו המליץ האתר שלא לקדם, גורס שמשהו לא בסדר בשמן הזית מסוג כתית מעולה של יד מרדכי, שכן הוא איננו עומד במבחן הסבתות הידוע: שמו אותו במקרר, והוא לא העכיר.

לא הכרתי את המבחן הזה קודם לכן, וכנראה הייתי עובר על הסיפור בהרמת-גבה, לולא ראיתי שהאתר מכוון לתגובה של יד מרדכי שלא הומצאה לו ישירות, אלא פורסמה בדיון בפורום בתפוז. יכול להיות שגם זה לא היה מספיק להצדיק פוסט, אבל אז ראיתי את התגובה של קרן, מנהלת השיווק של יד מרדכי, אותה אצטט במלואה, למען ההגינות:

"ראשית, אנחנו מברכים על ההתעניינות והדיון שהתפתח סביב שמן זית ואיך בודקים אם הינו איכותי ראינו שהועלו בדיון כל מיני רעיונות, איך לבדוק "בבדיקות ביתיות" אם השמן איכותי, אך לצערנו הבדיקות לאיכות שמן זית הינן בדיקות מורכבות מאוד, ולכן ניתנות לביצוע רק במעבדות מוסמכות ולא באמצעים ביתיים. למעוניינים, מצ"ב לינק לגבי "בדיקת המקרר" שהועלתה, לפיו התגבשות שמן זית אינה הוכחה לאיכותומצ"ב הלינק  http://www.oliveoilsource.com/article/freezing-olive-oil-can-prove-extra-virgin-quality-its-fictionכל מי שמעוניין בפרטים נוספים מוזמן לפנות אלינו למוקד שירות צרכנים בטלפון 1-800-377-877"
אז לא התעצלתי, הלכתי אל הלינק המומלץ בעצמי, ושם הופתעתי לגלות את הבאות (הדגשים ב-Bold שלי):
"Olive oil manufacturers don't generally list a freezing temperature because it is quite variable depending on the olive variety and ripeness of the olive at processing. Unlike the properties of a simple compound like water, olive oil is made up of hundreds of chemicals, many of which change with every extraction and affect its freezing point.
In large-scale production, a processing practice called “winterizing” has the biggest effect on how olive oil will react under cold temperatures. Like most fruit, olives have waxes on their epidermis (epicarp) to protect them from insects, desiccation, and the elements. These natural waxes are what allow an apple to be shined, for instance. If an oil is to be sent to a cold climate, or if a refined oil is used in a product like cheap salad dressing where it will be stored in the refrigerator, it is often "winterized" (chilled and filtered) to remove the waxes and stearates. As a result, no clouding or crystals occur.
Oil that has not been winterized will clump and form needle-like crystals at refrigerator temperatures as the longer chain fats and waxes in the oil congeal, but the oil will not usually harden completely unless chilled further. Some olive varieties form waxes that produce long thin crystals, others form waxes that congeal into rosettes, slimy clumps, clouds, a swirl of egg white like material, or white sediment that the consumer may fear represents spoilage. These visual imperfections also may form outside the refrigerator during the winter when oil is exposed to cold temperatures during transport. The white color in the hardened oil does not indicate spoilage, but it is merely an indication of the longer chain fats congealing."
כלומר, מהקישור אליו הפנתה יד מרדכי עצמה למדתי, שבשמן זית שלא עבר הכנה-לחורף (winterized) וישהה במקרר  יווצרו לכל הפחות גושים או קריסטלים דמויי מחט כתוצאה מקרישת השעווה ושרשראות השומן הארוכות שבשמן.
מאותו קישור למדתי שתהליך שכזה עובר לרוב שמן שנועד לסלט (refined) או שמן שאמור להיות מיוצא לארצות שבהן האקלים קר.

ואז לא יכולתי שלא למלמל לעצמי ("ממממ...) ולגרד מעט בראשי (scratch scratch...).

  1. שמן זית אמור להעכיר במקרר אם לא עבר טיפול של קירור וסינון ("chilled and filtered");
  2. טיפול שכזה מעבירים בדרך-כלל שמן זית מזוכך (refined) שנועד לסלט (ולקירור) או שמן זית שמיוצא לארצות הקור; 
  3. שמן הזית שבמכתב השרשרת הוא כזכור כתית מעולה (ובוודאי לא כזה שמיועד בעיקרו לסלט ולשימור במקרר); 
  4. אקלים ישראל איננו קר במיוחד; 
ומהנקודות האלה, שרק יד מרדכי אחראית להגעתן לתשומת לבי, וכל עוד יד מרדכי לא תסביר ששמן הזית שלה עובר תהליכי קירור וסינון בעודה מכוונת לקישור שמסביר שאלה הן הסיבות לכך ששמן זית מעולה איננו מעכיר בקירור (או אולי תמציא סיבה מאלפת אחרת), אין מנוס מהמסקנה (המצערת) שמשהו בשמן הזית מסוג כתית מעולה של יד מרדכי שונה ממה שהסבתות שלנו הכירו כשמן זית כתית מעולה. ואידך זיל גמור. 

לפני סיום, חשוב לי להעיר שקשה לי להחליט מה מצער אותי יותר - התובנה שאתר המוערך על ידי כמו לא-רלוונטי בחר לתייג מכתב שכזה כלא ראוי לקידום עם החומר שנמסר לו/נמצא על-ידו, או התובנה שמוסד ישראלי מוערך כמו יד מרדכי מסתפק בתגובות מהסוג הזה כשצרכן פונה אליו בתלונה. 


יום ראשון, 23 באוקטובר 2011

not all forms of bad publicity are cast in the same mold

When I first heard that Ben & Jerry's recent flavor, schweddy balls is raising objections from conservative organizations, I tended to dismiss it as another case of extremists finding insult where there is none. But as I haven't seen this famous Saturday night live sketch before, I decided to watch it. As the saying goes, nothing beats seeing for oneself.

As the entire logic and content of the sketch is based on the dual meaning of the term "balls", and the sexual interpretation is the heart of the sketch, I find myself, surprisingly, supporting the critiques.

Too much sexuality interwoven into our lives, is just as wrong as no sexuality. Ice cream is an all ages delight, and the choice of a name whose merits relies solely on its possible sexual meaning, makes it, in my mind too, a very wrong choice.

It is a little bit funny to find myself in the company of conservative folks, but I couldn't agree more with the statement:
"the name is nothing but locker room humor that's not appropriate for young children."
I'm well aware that many publicity professionals believe that bad publicity is just as good as positive one, because the brand is being talked about. But as far as my own choices as a consumer goes, as long as Ben & Jerry's (a franchise I highly like and appreciate, btw) will continue with the schweddy balls line, I will feel rather hurt. Nothing in the level of boycotting. But yes in the level of being dissapointed.

Yes, I know. I'm only one.

Now its your turn. 

יום רביעי, 19 באוקטובר 2011

הגישה הפתוחה תהפוך למציאות

סקירה קצרה של הגישה הפתוחה ככורח המציאות על פי תיאורית ה"חדשנות המשבשת". אפשר לקרוא גם את המאמר המלא.  
יום אחד, מחקרים מדעיים שמתפרסמים יהיו פתוחים לכולם. 

רגע תל-אביבי נדיר של שלווה

קצת באיחור (אבל רק עכשיו נתקלתי) - תמונה שצולמה ביום כיפור האחרון בתל-אביב, העיר מלאת הניגודים הזו, שגם ביום הכיפורים אורותיה מנצנצים בעוז, אבל כבישיה, מכוניותיה הנוהגים בהם והמהלכים ביניהם נהנים מרגע נדיר של שלווה.
peaceful
(התמונה צולמה על ידי יוסי גורביץ'. ונתקלתי בה לראשונה בבלוג שלו - החברים של ג'ורג'. היא מופצת על ידו בFlickr ברשיון Creative Commons Attribution-NonCommercial-NoDerivs 2.0 )


יום שני, 19 בספטמבר 2011

יקר יותר לחיות בפריפריה

לא מספיק שאיכות התחבורה הציבורית בישראל מטילה על מי שרוצה לחיות בפריפריה עלויות דלק ואחזקת רכב פרטי שמי שמתגורר במרכז הארץ לא נדרש להן, לא מספיק שאיכות מערכת הבריאות בפריפריה גרועה יותר באופן שמקצר את החיים, לא מספיק שאיכות מערכת החינוך בפריפריה היא כזו שהיא דנה את צעירי הפריפריה לעתיד סוציו-אקונומי של נחשלות, עכשיו מתברר שגם עלות מוצרי המזון שם גבוהה יותר מאשר במרכז.

כלומר, לא רק שהממשלה הזניחה ומזניחה את הפריפריה באופן שאין לי מילים תקיפות מספיק לתארו כך שהפוסט הזה יישאר מנומס מספיק לפרסום, אלא שמתברר שהגופים הכלכליים החזקים של ישראל מנצלים את הפריפריה וחולבים אותה.

ישראל 2011. פלא שהמהפכה עוד לא הגיעה.

[עדכון: גם אחרי תגובות של הרשתות לידיעות על יוקר-המחיה בפריפריה, השוק החופשי ממשיך לעשות את שלו, ומי שמתגורר באיזור שבו יש מונופול איזורי של רשת שיווק, מוצא עצמו משלם יותר...]


יום שני, 12 בספטמבר 2011

ארכיאולוגיה תורנית

הכנס הראשון של ארכיאולוגיה תורנית שנערך בירושלים, מלמד על המשך השינויים בחברה החרדית בארץ ישראל. לארכיאולוגיה אומנם שימושים תורניים של ממש, למשל בדמות משקולת הליטרה שנמצאה לאחרונה, ושככל הנראה מאפשרת להכריע ב"מחלוקת בת מאות שנים בין הפרשנים על מידת ה'ליטרה' התלמודית: משקלה הוא 354 גרם, ממש כפי שסבר רש"י במאה ה-11 ובניגוד לסברות הרמב"ם והגאונים". אבל חשוב אף יותר הוא המשך התהליך בו נאמני תורת-ישראל הולכים ויוצאים מן הגטו בו כלאו עצמם, פותחים את עולמם למדע המודרני ביותר, תוך שהם מקבלים שאפשר ליישב בין אמונה למדע.

יום שישי, 9 בספטמבר 2011

Global Warming theory getting unexpected support

Another point for Pro-Global-Warming believers. I've always been waiting to see when people will have enough faith in the theory to let it impact their economic behaviour. And now a clear demonstration of the power of the Global Warming theory has come to my knowledge: it turns out Insurance companies are called on to adapt their risk-management to include Global Warming possible outcomes.

Personally, I belong to those persons who take the Global Warming theory with a grain of salt. I still think that it remains to be seen if the globe has been warming in the recent century -

  • due to Humanity's actions;


  • due to climaitc processes which humanity has little impact of, if any;

  • or whether the world does not get warmer at all, and the entire "global warming" discourse is a result of a random trend soon to be changed....

    Regardless, Global warming being true or false, a mammal needs to have quite an ego if he believes he has such a high-level impact on the planet where he resides, considering that the activities of that mammal currently sum to several capabilities in making tools and in adapting the environment instead of adapting to the environment.

    And yet, these are the current beliefs of a significant part of the scientific community, and that part is growing still, and evidentaly conquering fields outside accurate sciences.

    Last point - One has to make this point finely tuned: the fact people are allocating money by their faiths is no proof to the truthfullness of their beliefs. It is a proof to the strength of the fate.

    יום רביעי, 7 בספטמבר 2011

    יום שבת, 3 בספטמבר 2011

    על שכנים אז והיום.... אומרים שפעם היה פה אחרת

    כתבה מצויינת ב"הארץ" מספרת על יחסי השכנות של פעם, ועל יחסי השכנות של היום. על הדרך שבה שיתפו מידע פעם, לעומת הדרך שבה עושים זאת היום. על ההבדל בדרך שבה ניהלנו שיחות ואנחנו מנהלים אותן היום. אני חושב שרוב האנשים שאני מכיר אומרים שהם היו רוצים יחסים עם השכנים - כמו שהיו פעם, כשהיינו ילדים. אבל האם רוב האנשים שאני מכיר מוכנים לעשות את הויתור הנדרש במינון בין אינדיבידואליות לקהילתיות?

    בהחלט כתבה אשר שווה מבט ומחשבה נוספת, לקראת הפעם הבאה בה נפגשים עם השכן או השכנה.


    יום שני, 15 באוגוסט 2011

    למען גישה פתוחה למחקרים מדעיים

    קבוצת מוסדות אקדמיים בארה"ב הקימו קואליציה שנועדה לקדם גישה חופשית  למחקר מדעי: "חברי הקואליציה תומכים בזכותם של אנשי הסגל שלהם לאפשר גישה חופשית למחקרים שלהם באמצעות המאגרים המוסדיים שלהם". בדיווח אפשר למצוא גם קישורים למאגרים הפתוחים. 

    יום שלישי, 9 באוגוסט 2011

    כל אחד בוחר את הדרך ללכת

    שדר גל"צ, עדי טלמור, בחר לשים קץ לחייו לאחר שחלה במחלת הסרטן.טלמור שם קץ לחייו בשווייץ, בעזרת ארגון דיגניטאס השווייצרי, מאחר ובישראל  אסור לסייע לאחר להתאבד. אפשר להתווכח על ערכיות הבחירה, אבל אין ספק בייחודיותה של הדרך בה בחר. במכתבים שהותיר אחריו הסביר:
    "58 שנים התנהלו חיי על מי מנוחות ובנעימים, עד שכאבים עזים בצלע החזה אותתו. לא נשלם אך תם...
    מה לי כי אלין? נהניתי כמעט מכל רגע בחיי הלא קצרים ואני מודה לכל מי שהרעיפו עליי חיבה ואהבה והיו לא מעט, כמו הרבים סביבי שאהבתי וחיבבתי עד מאוד. היה נעים אם זה היה נמשך עד אין סוף, אבל טיפשים ממני כבר קבעו שלכל דבר טוב יש סוף. אז עכשיו הסוף של הטוב שלי. מילא. מי קבע שצריך לחיות עד גיל 90? ...
    הטיילת של תל אביב העניקה לי שעות רבות של אושר והנאה בימי חיי, יותר מכל מקום אחר... נהגתי בעיקר לשבת על ספסל האבן המחופה בעץ חום, מול החלק הדרומי של מלון 'דן' ומסעדת רפאל, להתבונן בים היפהפה, להתעמל, לרכוב הלוך ושוב על אופניים ולשוחח עם תיירים. אני מזמין אתכם להיפרד ממני שם, לקראת שקיעה. גופי לא יהיה עוד שם, אבל אולי נשמתי".

    התגלתה חרב רומאית בעיר דוד

    החפירות הארכיאולוגיות בעיר דוד נמשכות ועמן תגליות שחשיבותן לעתים לא בתוכנן אלא בסמליותן. ערב ט' באב נודע על גילויה של חרב רומאית מתקופת המרד הגדול. המחשבה על תרומתה של החרב לעבר היהודי אולי אינה נעימה, אך חשובה בסמליותה, דווקא היום, יום תענית ט' באב

    המחקר הגנטי בעולם מתקדם גם הודות למעשיה של אל-קאעידה

    הודות לפיגועי הטרור של אל-קאעידה, השתנתה לגמרי תמונת האבטחה בכניסה לארצות-הברית. הודות לשינוי בתמונת-האבטחה, פנתה צעירה שווייצרית הסובלת מתופעה נדירה של העדר-טביעות-אצבעות לבית החולים האוניברסיטאי של בזל בבקשה לקבל אישור רשמי לכך שאין לה טביעות-אצבעות. הפניה הניעה מחקר מדעי, וכפי שמדווח הארץ:
    "התקרית הובילה את פרופ' איטין לחקור את התופעה יחד עם חוקרים ישראלים מהמרכז הרפואי תל אביב. באחרונה פרסמו החוקרים מאמר בכתב העת American Journal of Human Genetics, שבו הם מודיעים כי מצאו את הגן, שמוטציה בו אחראית לתסמונת הנדירה."
    חד גדיא, חד גדיא....  

    יום ראשון, 31 ביולי 2011

    farewell to space dreams ?

    The demise of the American Shuttle program, may very well mean the end of the dream of humanity to reach space, at least for this generation. Once may hope that others, maybe the Russians or the Chinese, shall take the lead, but at the moment, no one appears to be too enthusiastic to make bold and obligatory statements, of the type of the late J.F. Kennedy, promising a man on the moon by the end of that glorious decade.

    I know I lament, but one cannot thinking on these lines, remembering the glorious past, as seen for example in this NASA's image -

    And then seeing these last image, representing this end to an era: 
    (the last voyage of Atlantis, a space shuttle that has spent 307 days in space and traveled nearly 126 million miles during its 33 flights, quoted from NASA's image of the day).

    When one hears of the current U.S difficulties with debt, budget and responsibility, one cannot help but feel that this generation has lost its chance with space.

    May the next generations do a better job. 

    יום שבת, 30 ביולי 2011

    ביקורתיות מוגזמת ואופטימיות דלה

    שוטטתי מעט בבאינטרנט לקרוא על ההתרשמויות והמחשבות על המחאה שבאה עלינו לטובה.
    יש מי שלקח על עצמו לתאר ברהיטות בבלוג שלו את המצב האישי שלו, ואת הזיקה שלו למחאה.
    יש מי שפתח עמוד-ויקי שמנסה לנתח בפרוטרוט את הסיבות לעלות הדיור;
    יש מי שכתב בטור על צרותיו של המעמד הבינוני בישראל מפרספקטיבה אישית;
    יש מי שמנסה לארגן;  יש מי שכותבת מהלב; ויש מי שמציע פתרונות.
    התגובות, בחלק מהמקרים, פשוט מזעזעות. מגיבים, משום מה, תוקפים את מי שמספר על מצבו, ומאשימים אותו באחריות. קל יותר להגיד לאח-לצרה שהוא בזבזן, מאשר להודות באמת המרה, המאפיינת את רוב-רובו של המעמד הבינוני בישראל - המצב של הדור הזה גרוע משל הוריו. הם אולי חיו ברמת-חיים ממוצעת נמוכה יותר, אבל בדברים החשובים - פרנסה; שירותי חינוך; שירותי בריאות; דיור - הם קיבלו עיסקה טובה יותר.
    התחושה הזו - של מירוץ מטורף כדי להישאר במקום, של תנאי-משחק שהולכים ונהיים רעים יותר - משותפת להבנתי לרבים. והיא בעצם פרי המחאה שקבוצות שונות מצטרפות אליה, כל קבוצה ממניעיה היא.

    אם תרשו לי לסטות מכל שיח הפתרונות והציפיות, הביקורת והעידוד, הניתוח והפירוט,
    אני לתומי ציפיתי לקצת יותר שמחה.

    תהא אשר תהא תוצאת המחאה הזו, בסיבוב הזה, אי-אפשר להתעלם ממה שקורה כאן.
    סוף-סוף ישראלים יוצאים לרחובות בעניינים שאינם פוליטיקת ימין-שמאל קלאסית!!!
    גם אם הממשלה הנוכחית תצליח לגרום לאנשים לוותר הפעם,
    ולחזור מהאוהלים לבתים, רק אנשים עם לב של אבן לא יוכלו שלא להתפעם.
    לאנשים בישראל עוד אכפת.
    תחריר זה כאן!

    וכמו שבמצרים עוד לא תמה המשימה ועוד יש מה לתקן,
    כך גם אצלנו, אנו שבאנו משם.

    תהא אשר תהא תוצאת המחאה,
    אני (ואני בטוח שאני לא לבד) מרשה לעצמי לקוות שבבחירות הבאות, יהיה מאוד מעניין כאן

    יום שישי, 22 ביולי 2011

    העיתונות עדיין כאן

    נוסחיו השונים של היזכור

    חנות הספרים של איתמר הכינה דף מידע מעניין המציג את השתלשלותו של היזכור. דף המידע מאזכר את  מאמרה של ד"ר אילנה שמיר מהיחידה לתיעוד מחקר היסטורי על השינויים בנוסח היזכור, מאמר ששווה להציץ גם בו, אבל אין ספק שהעבודה שהושקעה בדף המידע יצרה, ולא בפעם הראשונה, חוויית-קריאה מרתקת. שווה קריאה. 

    נהיגה באיטיות מופרזת: מסוכנת לא פחות

    יום רביעי, 6 ביולי 2011

    אמנות התכנון - איך משפחה יכולה לחיות בנוחות ב-32 מ"ר

    YNET מספר את סיפורה של דירה קטנטנה אך מופלאה. הדירה, שתוכננה על ידי בעליה, האדריכלית רחל צירין, בת 32 מ"ר, ובכל זאת היא חיה בה עם ילדיה בנוחות. שווה מבט לכל מי שמתלבט איך להסתדר בדירה, ויכול לעשות בדירה ככל העולה על רוחו. לשוכרים הכתבה הזו כנראה פחות תועיל.

    כמה הערות ביקורת:

    • כל בני-המשפחה ישנים במיטה אחת. לצירין, אם לילדים בני 4 וחצי ושנתיים, זה כנראה לא כ"כ מפריע. אחרים אולי יראו את זה קצת אחרת. חייבים להודות שזה פתרון שיש בו בעייתיות, ושברור שלא יוכל להחזיק מעמד כשהילדים יגיעו לגיל העשרה. אם יש בעיה בדירה הזו, זו הבעיה. 
    • הפטנט הזה של ארון דו-צדדי כתחליף קיר, הוא שימושי מאוד למי שהוא בעליה של דירה. לשוכרים הוא פחות מועיל. 
    • חלק מהפתרונות מחייבים יכולת כלכלית  (כמו שימוש במכונת-כביסה שהיא גם מייבש). 
    • חלק מהפתרונות מחייבים תפישת חיים של צניעות (כמו הימנעות משימוש במדיח-כלים; כמו שטחי איחסון מינימליים). 
    ובכל זאת, עם כל הביקורת, כשרואים את הדירה, אי-אפשר שלא לחשוב על הצרכים שהעידן המודרני המציא לנו, וכיצד למרות הכל, בתכנון נכון, אפשר להסתדר עם מה שיש. 

    יום ראשון, 3 ביולי 2011

    חמש-עשרה שנה להנפקת צ'קפוינט

    השבוע מלאו 15 שנה להנפקתה של צ'קפוינט, חברת האבטחה הבינלאומית ממוצא ישראלי, בנאס"ק. לכבוד האירוע כובדו מנכ"ל החברה, גיל שוויד ומועצת המנהלים בכבוד של צלצול פעמון פתיחת המסחר ביום שלישי האחרון. בהקשר הזה, שוויד גם התראיין לואלה! פיננסים, והציג מעט מהשקפת עולמו. ראיון מעניין ובהחלט שווה מבט. צ'קפוינט היא עוד דוגמא לחברה שיודעת לעשות דבר אחד, אבל עושה אותו טוב במיוחד. כמובן שב"דבר אחד" הכוונה היא לתחום העיסוק של החברה, ולא לסל המוצרים שלה... צ'קפוינט עושה אבטחת מידע, וגורלה קשור למהפכת המידע. ככל שהאינטרנט תגדל ותשגשג ותתרחב  ועידן האינטרנט-של-כל-הדברים יתקרב למימושו, יישמר הצורך באבטחת-מידע איכותית. סביר להניח שהצורך והחשיבות של אבטחת-המידע-של-כל-הדברים תגדל ככל שהפער בין העולם הוירטואלי לעולם הממשי יצטמצם. בהתחשב באמור לעיל, ובהתחשב בכך שבגיל 15 כחברה נסחרת, צ'קפוינט היא חברה חסונה ובריאה ביותר ככל שמלמדים הפרמטרים הכלכליים שלה גם בהשוואה למתחריה העיקריים המוכרים, וגם לדעת אנליסטים, נראה שאין צורך לחשוש לעתידה של החברה...

    ובכל זאת, היו בין הדברים שנאמרו על ידי גיל שוויד בראיון בואלה גם נקודות מטרידות. תפישתו לגבי הפערים החברתיים בישראל מפתיעה בתמימותה. לקרוא ולבכות:
     "ילד מהפריפריה נמצא במרחק שעה מתל אביב. אם הוא באמת רוצה להגיע למקום כלשהו - הוא יגיע. יש אי שוויון בישראל וברור שניתן לשפר זאת, אך חייבים לקחת דברים בפרופורציה. האנשים החיים בעשירון התחתון עדיין נהנים מתנאי חיים בסיסיים. יש להם דירה. יש להם מזון. רק לאחוז קטן מאוד אין תנאי חיים בסיסיים....בסופו של דבר, גם העשיר וגם העני הולכים לאותו בית חולים ומקבלים אותו טיפול. הפער לא כזה גדול. אוהבים לבכות בישראל ולהעצים דברים. להיות ביקורתיים. המצב לא כל כך רע. גם ילד חולה סרטן מטבריה שלהוריו אין כסף לטיפולים יגיע במסגרת הרפואה הציבורית לאותה המחלקה הטובה בתל השומר, וישכב לצד זה שלהורים שלו יש כסף. כולנו רואים את אותם ערוצים בטלוויזיה וצורכים את אותה תרבות. ההבדל הוא שאם אתה הולך להופעה של בוב דילן ויש לך כסף אתה משלם 1,000 שקל כדי להיות באמצע ו-250 שקל כדי לשבת בצד. אגב בהופעה שלו שילמתי 1,000 שקל וגיליתי שדווקא אלה שישבו בצד ראו טוב ממני".
    כנראה שעבר הרבה זמן מאז שגיל שוויד ניסה לנסוע באוטובוס בישראל. הוא כנראה לא מודע לכך שיש אנשים שהחסמים העומדים בפניהם כדי לקבל חינוך איכותי גדולים בהרבה מאלה שעמדו בפניו ועומדים בפני ילדיו. הוא לא מכיר את הדרך שבה חלק מהעשירון התחתון מגיע לדיור ולא מכיר את איכות הדיור הזו. הוא גם לא מכיר את הפערים המתועדים היטב בין הרפואה הפרטית לרפואה הציבורית בישראל. חלק מהתמימות הזו אולי קשורה לאורח חיים צנוע שמר שוויד ומשפחתו שומרים, והבחירות האלה בוודאי ראויות להערכה בעיני כל מי שסבור שאורח החיים הזוהר של אהוד ברק ודומיו הוא לא-ראוי מבחינה ערכית. אבל חלק מהתמימות הזו מעידה על חוסר-ביקורתיות של מי שכל מחשבותיו מוקדשים לתחום הטכנולוגי. יש אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם ללכת להופעות של אומנים כמו בוב דילן בישראל. אין להם את הכסף לרכוש את התרופות למחלותיהם הכרוניות מדי חודש, כך ש250 ש"ח לכרטיס למופע של דילן הוא מבחינתם מדע בדיוני. חבל שדווקא מי שיכול להיות מופת לדרך התנהלות אחרת של ישראל, ושכישורי הניהול והמנהיגות שלו לא מוטלים בספק, ומוכחים היטב, לא מפגין מודעות חברתית רבה יותר. ההפסד הוא של החברה הישראלית כולה. 

    יום שבת, 2 ביולי 2011

    בגיהינום לומדים טכנולוגיות ממשכירי-הדירות בתל-אביב

    בלוג חדש ומגניב "בעל הבית משתגע" מספר על הדירות המוזרות והמשונות יותר שמוצעות לשכירה היום בתל-אביב. שווה מבט לכל מי שסקרן לדעת קצת יותר על הפרדוקס שנקרא תל-אביב, ואולי גם להבין קצת יותר מדוע תל-אביב כל-כך שוקקת חיים (פשוט מאוד: כנראה שיש רבים שמשתדלים לשהות בדירותיהם המשונות כמה שפחות...)

    (קרדיט נאות: קראתי לראשונה על הבלוג בואלה!TECH).


    פוסטים אחרים שיכולים לעניין אתכם: 

    a path to space

    This walkway leads to the entry room to a space shuttle. Just imagine yourself at the beginning of the walk that would end with your flight into space. 
    (this image is quoted from NASA's image of the day gallery)

    יום רביעי, 29 ביוני 2011

    משהו טעים קורה באיזור הדרומי של מרכז תל-אביב

    דרום אבן-גבירול הולך ומתעורר לחיים קולינריים חדשים, שכנראה מאפיינים את בואו של מרכז ת"א  דרומה.
    ספקנים יגידו שזהו התהליך האיטי של מעבר מרכז העיר אל הדרום, תוצאה של תהליכים כלכליים שמביאים את הצעירים להצביע ברגליהם, והופכים לאט לאט את הצפון הישן ואת מרכז ת"א לבורגניים יותר ודומים יותר לצפון החדש של ת"א.
    אופטימיים יגידו שאין זה מעבר של המרכז, אלא התרחבות של האיזור שהופך את תל-אביב לכיפית ומיוחדת כל-כך, ככל שהעיר תל-אביב הולכת והופכת תחרותית יותר ויותר במדרג הערים הגלובליות.

    פוסטים אחרים שיכולים לעניין אתכם: 

    יום חמישי, 23 ביוני 2011

    בתי הכנסת היפים והמיוחדים בישראל

    לגמרי בטעות, במסגרת פרוייקט אחר, נתקלתי בפרוייקט של YNET מ-2008, שעסק  בעשרת בתי הכנסת היפים בישראל.

      החלק הראשון של הכתבה תיאר 5 בתי כנסת מיוחדים ובולטים לטובה -

    • 'צימבליסטה' באוניברסיטת ת"א; 
    • 'האיטלקי' במוזיאון יהדות איטליה בירושלים; .  
    • 'אוהל יעקב' בזיכרון יעקב; 
    • 'גבעת רם' באוניברסיטה העברית (קמפוס גבעת-רם); 
    • 'מגילת-אור' בקיסריה; 
     החלק השני של הכתבה  תיאר 5 בתי-כנסת יפים ומיוחדים אחרים: 
    • 'אוהל אהרון' בטכניון בחיפה ; 
    • 'הגדול' במזכרת בתיה;
    • 'הכט' באוניברסיטה העברית (קמפוס הר הצופים) [שההגינות מחייבת לומר שנדמה שלולא הנוף הנשקף מחלונותיו לא היה מגיע לרשימה הזו, אבל הנוף בהחלט הופך אותו לבית-תפילה יוצא-דופן] 
    • 'המרכזי' בנצרת עילית; 
    • 'הגדול' בתל-אביב; 
    הפרוייקט גם הזכיר בית-כנסת שישי שעובר שיפוץ: 'החורבה' בעיר העתיקה בירושלים, שמאז הכתבה כבר נחנך ונפתח, וחזר לפעילות מלאה

    ישראל שופעת בתי-כנסת רבים בעלי מראה חיצוני או פנימי המלבב את עין הרואה, ולחלק גדול מהם סיפור מיוחד. כדאי להציץ בכמה מהערכים של קטגוריית בתי הכנסת בויקיפדיה ולהתרשם. כמה מהמקומות שלטעמי היו צריכים להיות מוזכרים בכל כתבה הסוקרת את בתי-הכנסת בישראל - 
    לטעמי מדובר במבנים שגם אם נרדדם להיבטים הארכיטקטוניים וההיסטוריים, בהחלט שווים כמה דקות, לכל הפחות. 

    יום רביעי, 22 ביוני 2011

    זהירות ! עגלות

    מציעים לכם למכור בירידים, מעגלות, מדלת-לדלת, אי-שם מחוץ-לישראל, בהבטחות על עושר גדול, כשכל זה יקרה במסגרת הטיול ובלי רשיון עבודה ? תחשבו שוב. שגרירות ארה"ב בישראל מנסה להבהיר - זה לא חוקי לעסוק ברוכלות בארה"ב עם ויזה B1 או B2. הלקח הזה יפה גם למדינות אחרות. ויכולות להיות לזה השלכות לכל החיים. 

    יום רביעי, 15 ביוני 2011

    למה כדאי לנסוע ברכב פרטי בישראל ?

    תחקיר מצויין בכלכליסט מספיד את התחבורה הציבורית בישראל ומסביר מדוע כדאי להיות בעלים של רכב פרטי.

    האמת ? זה מסוג המסמכים העיתונאיים שאת תוכנם כולנו מכירים - מהמציאות. לאורך השנים כותב שורות אלה גר במושב קטן, בשתי הערים הגדולות של ישראל ובעיר שדה. המסקנה החוזרת היתה אחת ויחידה: אם אתה לא רוצה לבזבז זמן, ורוצה לשמור לעצמך את כל האופציות פתוחות, אתה חייב להיות בעלים של רכב פרטי. אפשרות אחרת, כמובן, היא לגור באיזור שבו הכל במרחק הליכה.

    מצלצל לכם פעמון ? כן. מצבה של התחבורה הציבורית בישראל הוא הסבר מצויין לעלות המגורים בתל-אביב ודומותיה.  לא רק שהתחבורה הציבורית הגרועה והמצב המזעזע של הפריפריה בישראל פוגעים בחלשים, אלא שכלכלת-השוק של הדיור מוודאת שלא תהיה להם הזדמנות לשנות את המצב. הרכבות כמובן משפרות מעט את המצב של התחבורה הבין-עירונית, אבל שמתם לב למצבה של רכבת ישראל לאחרונה ?

    הבעיה הגדולה עם המצב הזה, היא ששינויו מחייב השקעת תקציבים בתשתיות, אומץ ציבורי ונחישות, שקשה לראות אצל פוליטיקאים שמנהלים את מדיניותם על פי קדנציות של 3 שנים. המשילות הישראלית הלקויה סוגרת את כל הבעיות האלה בעטיפה יפה-יפה, ומוודאת שגם הדור הבא ייהנה מהמורשת הזו.

    the worst place in the world to be a woman

    Where is the worst place on Earth to be a woman ? the following Guardian article tells the story of the survey in which Afghanistan came first. 

    יום שלישי, 14 ביוני 2011

    הבלוף של הספקים נחשף

    גלובס בתחקיר חשוב חושף: מוצרים ישראליים נמכרים בארה"ב במחירים זולים יותר מאשר בישראל. הפער מתקיים למרות שלארה"ב יש להוביל וזה לכאורה אמור לייקר, למרות שבארה"ב מדובר בציבור שבוי (captive) בגלל סוגיית הכשרות, וגם אחרי שמחשבים את המחירים בהתאם למיסוי השונה.

    אין אפשרות להימנע מהמסקנה העצובה: עובדים על הצרכנים הישראליים בעיניים. הצרכן הישראלי הוא פרה חולבת.

    האם ייתכן שנראה כאן מרד של הפרות ? יש ניצנים של מחאה , וגם רשתות הdiscount עושות קולות, אבל נדמה שכרגיל, זה יהיה עניין זמני, עד להסחת-הדעת הבאה.

    אישית, קשה לי להשתחרר מהתחושה שמול עינינו הולך ומתממש החזון המרקסיסטי על מוראות הקפיטליזם הלא-מרוסן. האם התשובה היחידה תהיה מהפכה ? במהלך חלק ניכר מן המאה ה-20, עמדה אל מול תודעתם של מקבלי ההחלטות במדינות המפותחות האלטרנטיבה הסוציאליסטית בגירסתה הקומוניסטית, ודי היה בה לקיומן של מדינות רווחה. כיום אין אלטרנטיבה כזו. סין כבר מזמן איננה סוציאליסטית או קומוניסטית. כל שנותר הוא הגירסא של כלכלה מכוונת מלמעלה, על יתרונותיה וחסרונותיה של זו. האם האפשרות של התארגנות באמצעות האינטרנט תביא, בדומה למתרחש במזרח-התיכון, את העידן הבא של המהפכות החברתיות ? נחכה ונראה. מה שברור הוא, שבינתיים הולך ונהיה יותר גרוע.

    יום ראשון, 5 ביוני 2011

    a cool docomo commercial

    A cool NTT Docomo commercial. I guess this is what they call ancient but reliable technology.




    (this, by the way, is the way it sounds in the traditional way. Find it hard to see the difference ? try this.)

    יום שלישי, 31 במאי 2011

    ירושלים בהיסטוריה

    מצגת חמודה שהכין המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה משכה את תשומת-לבי, לא בגלל דיוקה ההיסטורי (האמת ההיסטורית, כידוע, מחייבת ניסוחים מדוייקים והתייחסות לנרטיבים חלופיים היכולים להיתמך בידי העובדות ), וגם לא בגלל מטרתה הפוליטית, אלא בגלל שהיא מאפשרת, בזמן קצר, חשיפה לנרטיב היהודי-ציוני על ההיסטוריה של העיר, בצורה מובנת ונאה שמהווה נקודת-התחלה יפה לדיון.



    (קרדיט ראוי: למדתי על קיום המצגת הודות לאתר "הסברה ישראלית" שהוא בהחלט אתר נמרץ שמדגים שוב עד כמה הישראלים יצרניים יותר ויוזמים יותר במסגרות לא-פורמליות...)

    יום חמישי, 26 במאי 2011

    צמחונות, טבעונות, והחתיכה החסרה...

    חבר שלח לי סרטון הרצאה של גארי יורופסקי, פעיל זכויות בעלי-החיים והטבעונות, בתקווה לשכנע.... הסרטון שווה צפיה. ולמרות תמונות הזוועה שהוא מקפיד לשלב בכמה קטעים (תוך אזהרה מקדימה שמאפשרת לדלג, למי שרגיש) יורופסקי בהחלט יודע לדבר. ולזכותו הוא אפילו מביא המלצות על מזונות טבעוניים טעימים מוכנים, למי שסקרן ויכול להשיגם.

    אבל בסרט יש כמה מגרעות בסיסיות:

    1. המון דמגוגיה בנוגע לאכזריות לבעלי-חיים: משום מה אותם סרטונים חוזרים כל הזמן אצל כל הטבעונים ופעילי זכויות בעלי-החיים. כל-כך קשה לצלם סרטים חדשים בנושא ? או שאחרי שמצאת סאדיסט מטומטם אחד, אתה חוגג עליו לשארית הזמן ? אל תבינו אותי לא נכון - אם יש אנשים שבאחריותם בעלי-חיים והם נוהגים בהם באכזריות, צריך לאכוף כלפיהם חקיקת צער-בעלי-חיים בקפדנות, ואם הם חוזרים על זה - צריך לשלול מהם את האפשרות להיות אחראים על בעלי-חיים. אבל זה לא אומר שכל מי שעוסק בתחום הוא סאדיסט, בדיוק כפי שאי אפשר לצבוע בתיאורי זוועה את כל ההורים, אחרי שהורה אחד נתפש נוהג באכזריות כלפי ילדיו. 
    2. חלק ניכר מהמידע הבריאותי-התזונתי המובא בו רחוק מלהיות מוסכם על הקהילה המדעית. נכון, יש מדענים רציניים שהעלו את הטענות האלה, אבל יש מדענים רציניים שעדיין מתנגדים לתאוריה המקובלת בדבר הסכנה שבכולסטרול (סכנה העומדת בלב הטיעון הטבעוני כנגד צריכת בשר). 
    3. והחשוב מכל, לצמחונים ובוודאי לטבעונים אין תשובה ראויה בנוגע לבעיות התזונה של סגנון החיים הזה, שבגללו יש סיכון גבוה מאוד למחסור ב: ברזל, B12 , סידן, 3 חומרים שמחסור בכל אחד מהם יש השלכות חמורות על הבריאות ועל ההתפתחות של תינוקות וילדים. 
    עצוב מכל, צמחונים וטבעונים ואוכלי-בשר, כולם צפויים לאותו משך-חיים

    אחרי שמעבדים את כל מה שנאמר כאן, נשאר רק טיעון בסיסי אחד לטובת טבעונות וצמחונות, וזו השאלה המוסרית של יחסם ואחריותם של בני-האדם כלפי בעלי-החיים. השאלה הזו כמובן צריכה להיות מעומתת עם יחסם ואחריותם של בני-האדם כלפי ילדיהם וחובתם לספק להם תזונה שתאפשר להם להתפתח כראוי. 

    מבחינתי לפחות, הסרט של יורופסקי רק חיזק את עמדותיי. זה לא אומר שלא צריכים להיות מודעים לעמדות האלה. אבל חשוב לזכור את התמונה המלאה.