יום שני, 3 בדצמבר 2012

יום חמישי, 1 בנובמבר 2012

אחד הקאמבקים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל ?

אני לא אוהב את הנטיה לתאר משחקים בסופרלטיבים שעיקרם מבוסס על זיכרון או ידע חלקי של התחום המתואר. אבל קשה להימנע מלתאר משחק כדורגל בו ארסנל פיגרה 4:0 מול רידינג, וסיימה אותו בנצחון 7:5, בלי שהסופרלטיבים מתגנבים להם פנימה....  שפטו בעצמכם.

5 דברים קלים שכל אחד יכול לעשות כדי להפחית הסיכוי למחלות-לב

אחת מהתוצאות המשעשעות והמגניבות של מהפכת המידע, היא שלפעמים נתקלים בנתונים שונים במקרה, ואט-אט אוסף לו הגולש המחפש חומרים בנושאים שלא ביקש לעסוק בהם מלכתחילה, אבל ההצטברות האקראית אומרת דרשני, וכך מצאתי עצמי לומד על יותר ויותר דרכים להפחית את הסיכויים למחלות לב, שקל לבחור בהן, ואינן מחייבות שינויים דרמטיים באורח החיים:

נשמע קצת מוזר ? אולי, אבל מגובה מחקרית. אל תאמינו לי - תבדקו את הקישורים בעצמכם. 

ונסיים את הפוסט עם קצת מוזיקה שמחה, "gangnam style"....

יום שבת, 6 באוקטובר 2012

פינת האוכל: פאשלות בבישול: the big salt/sugar

הזדמנה לי הזדמנות נהדרת היום לחוות את הטעות הקלאסית שכל אופה מגיע אליה, במוקדם או במאוחר - טעות המלח/סוכר הידועה. לצערי חוויתי אותה באופן הגרוע ביותר, כשצירוף נסיבות של יום לחוץ, צבר הפרעות היסטרי במהלך האפייה, והמשך לחץ זמן נורא בסיומה, הביאו לכך שעוגתי הגיעה אל שולחן ארוחת-הערב בלתי נבחנת, ואחד הסועדים שטעם לפניי נהנה (מהעונג הלא-מבוטל) של הסבת תשומת-לבי לכך שהעוגה מלוחה משהו.
מלוחה משהו, אגב, זו under-statement. כוס ורבע מלח עושות עוגה מלוחה שלא להאמין.
מצמיאה, וממש ממש לא טעימה. וזה לא משנה כמה גאנש מהאיכות הגבוהה ביותר יש בתור ציפוי מעליה.

וכל זה, חברות וחברים, תוצאת לוואי של רגע אחד שבו מרוב התרכזות בניפוי הסוכר מהגושים שבו, לא שמתי לב שאני מנפה מלח.

מה המסקנות ?
  1. לעולם לא לשים שוב באותו המדף מלח וסוכר יחד (פעם כשהייתי תמים יותר, דווקא חשבתי שזה מחייב אותי לערנות).
  2. תמיד לבדוק שוב ושוב מה אני שם בעוגה: 1.  בשלב ארגון המרכיבים. 2. בשלב ערבובם/שילובם.
  3. תמיד לטעום בסיום האפיה, גם אם זה ישפיע על הצורה. אין תחליף לשלב הזה. גם אם מדובר בעוגה שאתם יודעים לאפות בעיניים עצומות, מתוך שינה, כשהרס"ר מעיר אתכם בצעקות.
והחשובה מכל: לא להתרגש. קינוח אחר ממילא היה. טעויות כאלה מאפשרות כר נרחב להתבדחויות (רובן על חשבון האופה, יש להודות). ורק מי שלא עושה לא טועה.

לא מאמינים ?
תקראו קצת על טעויות של שפים. בשר שלא נצלה דיו. צרור מפתחות שהגיע לקערת הסלט, וכמובן - מלח במקום סוכר...
יש גם פורומים עוד יותר לא נעימים בהם טעות כזו מתגלה כמו במסיבת יומולדת של הילד/ה, לאחר שהעוגה נפרסה, או בארוחה הראשונה שאת/ה מכינ/ה לחברים של החבר/ה שלך.

מה שחשוב הוא להבין what went wrong, לדאוג לתקן את תהליך העבודה שלכם כך שזה לא יקרה עוד, לחזור כמה שיותר מהר ל"זירת-האגרוף" (כלומר, להכין את המאכל הסורר שוב), ועיקר העיקרים - לזכור שהטעות הבא מחכה מעבר לפינה.

יום רביעי, 19 בספטמבר 2012

יש עמודי אש

רק זה לא מכבר התייחסתי כאן לנהרות של דם, והנה למדתי הודות לכתבה בואלה! שגם עמוד אש הוא בעצם תופעה טבעית המוכרת גם למדע המודרני. באוסטרליה נחזתה תופעה שמזכירה את עמוד האש המפורסם ממסעם של בני-ישראל במדבר (העמוד מוזכר בספר שמות יג ואילך). מגניב לגמרי לראות.

הסרט צולם על ידי הבמאי האוסטרלי כריס טנגאי (Chris Tangey) שנתקל במקרה בעמוד האש בעודו מחפש מיקומים לצילום. פרופסור מארק ויסוקי ( Mark Wysocki) מאוניברסיטת המדינה של ניו-יורק, הסביר לפוקס ניוז שמדובר בתופעה המתחילה בשריפה בטבע. מדובר בעצם בנקודה חמה במיוחד בתוך השריפה, המתחילה לעלות מעלה במהירות, תוך יניקת האוויר שמסביב בדומה לואקום. כך נוצרת תנועת אויר מפותלת הדומה למערבולת והמזכירה טורנדו. מקובל לכנות שד אש (fire devil) למרות שהשם המדעי המדוייק יותר הוא מערבולת-אש (fire vortice). העמודים מגיעים בממוצע לגובה של כ-30 מטר, נעים במהירות של כ-35 קמ"ש, אך נעלמים אחרי כדקה. עמוד האש שצילם טנגאי נמשך הרבה יותר מהממוצע - כ-40 דקות, והוא עתיד להועיל רבות לחוקרים הלומדים את התופעה הנדירה הזו, שאיננה מתועדת רבות, ושלא יודעים עליה הרבה.

יום ראשון, 9 בספטמבר 2012

היאנג-צה בעקבות הנילוס ?

בקרב בני-העם היהודי רגילים לקשור את מכת-הדם, הראשונה מעשרת מכות מצרים, לנהר הנילוס. נהר היאנג-צה הסיני עובר בימים אלה תופעה שדי מזכירה את אותה המכה.



אחד ההסבר המדעיים האפשריים למכת-הדם הוא סחף של טין רב. נראה שגם לגבי מכת-הדם הסיני ההסבר הסביר ביותר הוא שמדובר בכמויות סחף גדולות שנסחפו בשטפונות שחוותה סין לאחרונה.

קרדיט נאות: נתקלתי לראשונה בסיפור בוואלה! חדשות. ביקורת נאותה:  קשה שלא להתרשם לשלילה  מהמאמץ העיתונאי הרב שהושקע בואלה להפוך את הסיפור החדשותי-מדעי המעניין והמסקרן הזה לצהוב ומיסתורי ככל הניתן. 

יום שבת, 25 באוגוסט 2012

יש אנשים שנולדו לעבוד ויש כאלה שנולדו לעשות חיים


מאיר ניסנסון, מנכ"ל יבם ישראל ב-16 השנים האחרונות, פרש ונתן ראיון פרישה מעניין לדה-מארקר. בין הhighlights:

  • "יש אנשים שנולדו לעבוד ויש כאלה שנולדו לעשות חיים. מי שנולד לעבוד לא טוב לו לעשות חיים, מי שנולד לעשות חיים לא טוב לו לעבוד"; 
  • "הבאלנס לא סביר. אבל אני לא יודע לתקן את עובדות החיים. יש תחרות ואין מה לעשות. אם יש שני אנשים שמתחרים על תפקיד, ייקחו את מי שעובד יותר. אם לא יגידו את זה כלפי חוץ, יעשו את זה מבלי להגיד. אתה מפספס הרבה בגידול הילדים, בלהיות שותף בבית, יש מחירים. אין ארוחות חינם. קריירה היא דבר יפה, אבל לגדל ילדים זה דבר לא פחות יפה. אז יכול להיות שמישהו בוחר יותר קריירה ופחות ילדים, או להפך. בכל מקרה משלמים מחיר. עכשיו תחליט אתה איזה מחיר אתה מעדיף לשלם. אין לי פתרון לבעיית היסוד. אף אחד לא יכול להגיד 'אל תקבעו שיחות אחרי 16:00'. לך תגיד להודים ולאמריקאים לא לקבוע שיחות".

הוא מדבר על מקצועות לוקאליים וגלובאליים, החלום האמריקאי שעבד 50 שנה ונגמר, על הבלו-ווש - תהליך ההפיכה של חברה שנרכשת לחלק מהענק הכחול, ומדבר גם על הדילמה של הדור הצעיר, וכמה חשוב להיות צמודים לזמנים (תוך שהוא מזכיר את נסיונו האישי - הוא חשב להיות עורך-דין, אך אביו שהיה עו"ד בארגנטינה, הסביר לו עד כמה המקצוע קשור למקום, ובמקרה או שלא במקרה - ניסנסון למד הנדסה).

שווה קריאה.

יום שבת, 21 ביולי 2012

Peace Train riding on


Today is the birthday of Cat Stevens, who was born as Steven Demetre Georgiou on 21 July 1948, and following his conversion to Islam is now known as Yusuf. 

He wrote many wonderful songs, but my personal favorite is Peace train, which can be seen performed by the mature singer in this embedded video - 



If you prefer the younger, more energetic version, you can see it here. We can only hope that the wise Lyrics of 'Peace Train' will help bringing bliss to our world, and on this day, wish all the best to the man who gave this wonderful musical creation, as well as many others, to humanity. 

"Cause out on the edge of darkness, there rides a peace train..."

יום רביעי, 4 ביולי 2012

זה עושה קולות כמו בוזון היגס

מאיץ החלקיקים הגדול בשווייץ, הפרוייקט הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית של הפיזיקה (למעט אולי פרוייקט מנהטן ותכנית אפולו), נושא פרי.

"הארץ" מדווח על מסיבת עיתונאים שנערכה הבוקר, במסגרתה הודיעו מדעני המאיץ "כי גילו חלקיק חדש שתכונותיו הידועות עקביות עם אלו של חלקיק הבוזון היגס. מדובר בהכרזה על תוצאות ראשונות, והניסוח הוא מאוד זהיר.

קיומו של בוזון היגס נחזה על ידי פיטר היגס, פיזיקאי בריטי, ב-1964. החלקיק הוא ההתגלמות הקוואנטית של שדה היגס, השדה שעל פי המודל הסטנדרטי מעניק את המסה לכל החלקיקים הידועים. "על פי התיאוריה, כל החלקיקים מקיימים יחסי גומלין עם שדה היגס, וכיוון שיחסי הגומלין האלה משתנים מחלקיק לחלקיק, השדה מעניק לכל אחד מהם מסה אחרת."

standard model of subatomic particles
where it is licensed by a CC-by-SA3.0 license,
by its creator, Wikipedia editor MissMJ

למרות הניסוח הרשמי הזהיר, ההתרגשות בקרב הפיזיקאים היא גדולה. מדובר בחלקיק המתנהג כמו בוזון, שהמאסה שלו היא " 125-126 ג'יגה אלקטרון-וולט", ומכאן שזהו "הבוזון הכבד ביותר שהתגלה עד כה".

השאלה העומדת פתוחה, כפי שנוסחה על ידי פרופסור עילם גרוס ממכון ויצמן למדע בשיחתו עם הארץ, היא האם "מדובר בהיגס שאותו חוזה המודל הסטנדרטי של פיזיקת החלקיקים, או היגס אחר שייקח אותנו אל מעבר למודל הסטנדרטי ?"

כרגע, ככל הנראה, מדובר בהיגס סטנדרטי ואלו חדשות גדולות עבור הפיזיקה המודרנית, שיאפשרו המשך עבודה על המודל הנוכחי, בידיעה שהכיוון בו מתקדמים החוקרים הוא נכון.

ה-Guardian סיפק דיווח מפורט על מסיבת העיתונאים אותו ניתן לקרוא כאן.

על אושרם ודכאונם של הגברים

מתברר שבניגוד למחשבה המקובלת, דיכאון איננו נפוץ פי שניים בקרב נשים. הוא פשוט קשה יותר לזיהוי, כי גברים מסתירים עצב וייאוש הרבה יותר טוב מנשים. מאותו מאמר למדתי שלמרות שניסיונות התאבדות נפוצים פי-4 בקרב נשים, הרי שההצלחה של ההתאבדות גבוהה פי-4 אצל גברים. ומכאן אפשר להבין שגברים לוקחים את העצב שלהם הרבה יותר אישי, והרבה יותר ברצינות.

אם זה כך, מה גורם לגברים אושר ? באופן שהפתיע גם את מבצעיו, גילה מחקר שגברים מאושרים כשהם נוטלים חלק במטלות הבית. החוקרים ציפו שהעזרה בבית תגרום אושר דווקא לנשים, אבל הן לא התרגשו יותר מדי. לעומת זאת, גברים שעזרו בבית התגלו כנינוחים מאוד ולחוצים פחות.

העובדה שהנשים שנהנות מחלוקה שווה יותר של המטלות אינן מאושרות יותר מאחיותיהן העושות עבודה כפולה היא מרתקת, וזה שהן לא חושבת שהחיים שלהן טובים יותר למרות שבן-זוגן מוריד מהן נטל משמעותי, אומר הרבה על אושרן ודכאונן של נשים. אבל הפוסט הזה עוסק באושר והדיכאון של הגברים, והמסקנה המיידית שצריך להסיק גבר הרוצה להיות מאושר היא פשוטה: תהיה גבר.

בזמנו התקשורת דיווחה על חוק בספרד שחייב את גברי ספרד לעזור בעבודות הבית. קשה להאמין שהחוק ההוא נאכף, אבל עכשיו הולך ונהיה ברור שלגברים יש אינטרס לעסוק בעבודות הבית.

ויפה שעה אחת קודם.

יום שני, 2 ביולי 2012

פתאום לא הרגשתי שום השפעה אחרת, רק התחלתי לפגוע בתוקף אחר תוקף

מאמר בהארץ מתאר את הדרך שבה הולך ומתפתח תחום חדש ומרתק - brain hacking:

"הרגשתי שראשי צלול וכמו עצמי, רק חדה יותר. רגועה יותר. בלי פחד ובלי ספק. מאותו רגע והלאה, רק חיכיתי שתצוץ בעיה כדי שאוכל לפתור אותה. החוויה לא היתה רק של עונג פשוט על מומחיות שהושגה באופן לא ראוי. מה שגרם לקרקע להישמט מתחת לרגלי היה העובדה שלראשונה בחיי, סוף סוף היה לי שקט בראש."

נשמע מרתק, אבל אישית, בשלב הזה, אני חושב שאני מעדיף רק לקרוא על זה.

נסו בעצמכם.

יום שלישי, 12 ביוני 2012

אימון בכתיבת קורות-חיים

דה-מארקר עסוק בסדרת תחקירים על המאמן והסלבריטאי אלון גל. אחרי פרסום שעסק בקורס הכשרה לאימון שהציעה חברתו של אלון גל, המשיך דה-מארקר לסוגיה שמטרידה את רוב בני-האדם בשלב זה או אחר של חייהם: כתיבת הרזומה.

שווה קריאה. בהחלט שיעור בהעצמה. 

גם בתקופת האבן העניים נשארו עניים

ריבוד מעמדי, מתברר, היה עוד לפני תקופת-התנ"ך. הארץ מספר על מחקר במסגרתו נבחנו מאות שלדים בני תקופת האבן.
מבדיקת האיזוטופים בציפוי האמייל של שיני השלדים למדו על מאפייני התזונה בילדותם. כך גילו ששלדי זכרים שנקברו  עם קרדומים להקצעת עץ וכלי חיתוך מסותתים להפליא, מאבן שנבחרה בקפידה ושימשה ככל הנראה סמל סטטוס, נהנו מתזונה עשירה יותר בילדותם. לעומת זאת,  בשיני גברים שחיו באותו יישוב ואשר נקברו ללא כלים מיוחדים למדו שהם ניזונו מקרקע  פורייה פחות. החוקרים משערים "שבני המעמד העני ניזונו מליקוט פירות וגרגרים מצמחי בר שגדלו בסביבה, לאחר שנמנעה מהם גישה לקרקעות הטובות." וכי "האדמות הטובות עברו בירושה מאב לבן במשך דורות".

הפערים ברכוש שבקבורה היו ידועים כבר זמן רב לחוקרים. החידוש שבמחקר הוא הממצאים המלמדים שלא מדובר בפערים שנוצרו במהלך החיים, אלא בפערים שהתקיימו עם בואו של האדם הקדמון לעולם. 

איך אמר קוהלת ? אין חדש תחת השמש. 

יום רביעי, 30 במאי 2012

פינת האוכל: עניין של מחיר

כל מי שהציץ בבלוג הזה, בוודאי שם לב ששאלת העלות נחשבת כאן כשיקול חשוב.

לכן מבצע מחירי מוצרי-החלב של עדן טבע מרקט לא עבר ללא תשומת-לב כאן. כדי לא לקבל את הדברים כפי שהם, כיתתנו רגלנו לאתר של עדן טבע מרקט, לאתר של שופרסל ישיר, ולאתר של מגה באינטרנט.

התוצאה לשני מוצרים מדגמיים:
חלב טרי 3% שומן בקרטון 1 ליטר במגה באינטרנט 6.03 ש"ח בשופרסל ישיר 6.22 ש"ח בעדן מרקט 4.99 ש"ח
שוקו בבקבוק יוטבתה שטראוס 1 ליטר במגה באינטרנט 11.99 ש"ח בשופרסל ישיר 11.79 ש"ח בעדן מרקט 8.99 ש"ח

מאחר ומחירים בישראל משתנים חדשות לבקרים, ומחירי מוצרי החלב בפרט, צירפנו כאן תמונות של המוצרים ומחיריהם מאתרי האינטרנט, למען יידע כל ישראל כיצד היו המחירים ב-30/5/2011.




המסקנה המתבקשת - שווה לקפוץ לעדן טבע מרקט בשביל חלב ושוקו. אבל כשנכנסים לחנות מהרשת הזו, חשוב לזכור את הדיווח על כך שבעדן טבע מרקט לא אוהבים צרכנים שמשווים מחירים. גישה כזו מחשידה שאולי מוצרים אחרים פחות כדאי לקנות שם.... כל אחד צריך לעשות את החשבון שלו. 

יום ראשון, 20 במאי 2012

"לא החזקתי מעמד. הייתי שבור וכואב"

אבי לוזון, יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית, מכה על חטא התפרצותו מול מצלמות הטלוויזיה לאחר ירידתה של מכבי פ"ת, קבוצת נעוריו, אל הליגה הלאומית, ומציג את הצד שלו בראיון מיוחד ל"ספורט הארץ". יו"ר ההתאחדות הסביר:
"הייתי עצוב ושבור, הייתי כואב... ראיתי את מכבי פ"ת יורדת ליגה, צעדתי מהיציע לכיוון המגרש ולידי אוהדים עצובים, ילדים ובני משפחה שלי בוכים. רציתי לשמור על איפוק, ידעתי שאני צריך לקחת את הכאב ולעזוב את האיצטדיון, אבל לא החזקתי מעמד. התפרצתי. הבנתי מהר שטעיתי, לא הייתי צריך לומר את הדברים".

אבי לוזון בהחלט זוכה למנה גדושה של סיקור תקשורתי לא-אוהד מאז שמונה לתפקיד יו"ר ההתאחדות לכדורגל, ובמיוחד בחודשים האחרונים. כשמשווים את הביקורת עליו לכפפות המשי בהן נוהגת התקשורת בכל שרי-הממשלה, דבריו הבאים לא רק מובנים לגמרי, אלא מהווים כתב אישום חריף, ולטעמי מוצדק, כנגד התקשורת הישראלית: 
"גם מי שלא תומך בי, גם מי שנגדי, גם מי שלא אוהב, כולם יגידו שהעליהום נגדי חרג מזמן מכל פרופורציה. בסיקור נגדי משתמשים בכל ארסנל הרפש האפשרי. בחודשיים האחרונים זה עבר כל הגבול. היתה תחרות מי יעליב יותר, מי יפגע יותר, מי יהיה צהוב יותר, קיצוני יותר...  הגיע מקרה האלימות במושבה, מקרה חמור מאוד, במשחק של מכבי פתח תקוה, קבוצה שאני אוהב, ומאותו רגע נגמרו צרותיה של המדינה; אין איום גרעיני, אין חיזבאללה, אין אנסים, אין רוצחים ואין שחיתות. הפרצוף שלי מככב בעיתונים, ולא רק בעמודי הספורט, פותח את המהדורות ברדיו ובשמונה בערב, כשהעם מחכה לחדשות, הוא מקבל את אבי לוזון - 'האחראי לאלימות'. נכחתי במשחק בין פתח תקוה להפועל חיפה, היה מקרה חמור וקשה, אבל על פי הסיקור התקשורתי הציבור יכול להבין שזה אני שירד מהיציע והרבצתי. לאחר מכן, אני גם הפעלתי את הדיינים, את התובע, את היועץ המשפטי, הכל כרצוני ולטובת מכבי פתח תקוה".
לא זאת בלבד, אלא שדבריו בקשר למניעיהם של חלק מהמבקרים עליו  נשמעים מבוססים באופן מפתיע:
"...למשל, מאמן עבר שלא קיבל ממני עבודה אחרי לחצים שונים שוחט אותי בטלוויזיה כבר שנים. שחקן עבר גדול שלא קיבל תפקיד, למרות שהחליט כי הוא ראוי, מבקר אותי ברדיו מדי יום. עיתונאי ופרשן באחד העיתונים הגדולים רצה לעשות סרט על מאמן הנבחרת ולא קיבל ממני אישור? הנה עוד סיבה לפגוע בי. עיתונאים פנו אלי, הסבירו לי את מצבם הכלכלי ואת מעמדם התעסוקתי ורצו להיות דוברים או בתפקידים אחרים בהתאחדות. סרבתי, והם התחילו לבקר אותי. כל יום אני מקבל פניות מאנשי כדורגל שיש להם בעיות, הם רוצים לקבל תפקידים. כשהם לא מקבלים את התפקיד, הם הופכים לפרשנים וסוגרים אתי חשבון. כשאבי לוזון כבר אומר מלה, הוא מותקף מבוקר עד ערב, ואותו דבר אם אני שותק. כשאתה יודע מהיכן מגיעות הביקורות, כמה בן אדם נורמלי יכול לשמור על איפוק? כמה בן אדם יכול להיות חזק? גם לי יש גבול, אפילו ברזל מתעקם. באים אנשים שמעולם לא ניהלו ואומרים שצריך יו"ר עם כישורי ניהול. ניהלתי מערכות גדולות בבנק, כל הקריירה רק קודמתי והצלחתי. מאיפה להם הכישורים לבקר ולפרק כל מה שזז? אני יודע שהניהול שלי לא מוצא חן בעיני כולם ואני לא מושלם, אבל אני מסודר, מעולם לא לקחתי שקל מההתאחדות, עושה הכל בהתנדבות וברוך השם, אני מסודר" 
השנה האחרונה לא היתה שנה קלה לכדורגל הישראלי. הדינמיקה בהפועל תל-אביב לאחר הזכייה בגביע מדגימה היטב את מה שעבר על המועדון הזה השנה.  אבל לא רק מחזיקת הגביע, גם האלופה, הפועל קריית שמונה, ידעה ויודעת מרורים בהתנהלות הבכירים שלה, וכשאלה פני שתי הקבוצות המצליחות של השנה, מה אפשר לצפות מהקבוצות האחרות ?

האתגר האמיתי של הכדורגל הישראלי הוא להחזיר את החיבור בין האוהדים לקבוצות, כך שהתקשורת תהיה תקשורת של עידוד והנאה מתוך העיסוק המשותף בספורט ובקבוצה. המהלך של קצין קשר עם האוהדים שמונע על ידי אופ"א, הוא החמצה של הבעיה האמיתית. הדוגמא של הפועל תל-אביב בכדורסל ממחישה היטב שאפשר גם אחרת. אומנם נדרשה תקופת ביניים לא-קצרה של התמודדות בליגות הנמוכות, אבל בשנה הבאה הקבוצה בבעלות האוהדים חוזרת אל הליגה הבכירה של הכדורסל הישראלי.

זה המודל שההתאחדות לכדורגל צריכה לעודד. גם כאשר יש מעורבות של טייקון, מעורבות מקבילה של אוהדים היא אינטרס עליון של הספורט הזה, כדי שהדינמיקה תהיה זו של עבודה משותפת, ולא של התעמתות מתמדת.  

יום שני, 7 במאי 2012

אתר הפולחן הקדום בעולם משנה תובנות יסוד על עבר האנושות ?

קראתי בהארץ כתבה מעניינת על גובקלי טפה (Göbekli Tepe), אתר ארכיאולוגי בטורקיה שעשוי לשנות מהיסוד את התפישות המודרניות על ההיסטוריה האנושית, ובמיוחד בכל הנוגע לקו התפר שבין הקיום האנושי כציידים-מלקטים לבין הקיום כקהילה חקלאית.

הכתבה מרתקת ומומלצת לכל מי שמתעניין בהיסטוריה האנושית. המסקנות המוצעות בה, בכל הנוגע לגובקלי טפה כאתר פולחן שהוקם על ידי ציידים מלקטים, הן, איך נאמר, מעט מוקדמות מדי.

עובדת יסוד שמוזכרת בערך הויקיפדי של גובקלי טפה חסרה מהמאמר הזה - רק כ-5% מהאתר נחפר בינתיים. מדובר באתר ארכיאולוגי ענקי שחפירתו תארך עשרות שנים. אז עם כל הכבוד לרצון העז לשער השערות (שיש בו כנראה לא מעט גם מן השאיפה הטבעית של חוקרים להיות הראשונים שהעלו היפותזה שאולי תתגלה כנכונה), חשוב לזכור עד כמה מעט אנחנו בעצם יודעים על התקופות שקדמו ל-10,000 לפנה"ס.
מונומנט מאתר גובקלי טפה
מונומנט מאתר גובקלי טפה - מצוטט מאתר ויקיפדיה לשם הועלה הצילום לרשות הציבור

ההשערות רבות, וחלקן משתלבות לכדי סיפור עקבי ומעניין, אבל כל ממצא חדש מציג את האמת המרה - מדובר בסיפורים דמיוניים שאנחנו מספרים לעצמנו, על בסיס צללים חלקיים של המציאות האבודה ההיא, שחלפה לה. כן, השימוש בדימוי ששימש כבר במשל המערה לא היה בלתי-מכוון. סיפור אחר של אותו פילוסוף, על העיר האבודה אטלנטיס - מדגים היטב כמה השערות אפשר להציע ולהזכיר על בסיס ממצאים מועטים להחריד (אפילו בבלוג הזה הזכרתי לא מזמן אחת שכזו). המדע המודרני מציע הסברים עקביים והגיוניים לגמרי להתרחשויות טבעיות שיכלו להביא להעלמותן של ערים תחת המים בסגנון אטלנטיס או המבול, בהתבסס על שינויים בגובה הימים בעקבות תום תקופת הקרח הגדולה האחרונה, והזמן הנקצב לשינויים שכאלה הוא קצר להחריד במונחים של חקר העבר הרחוק - כמה מאות שנים, כך שקל לשער שחלקים לא קטנים של אתרי ארכיאולוגיה שהיו יכולים ללמד אותנו רבות על ההיסטוריה האנושית מסתתרים להם תחת המים ברחבי-העולם.

העובדה שלא ידענו שכבר בשלב כה מוקדם של ההיסטוריה האנושית האנושות יכלה להקים מונומנטים שכאלה, היא הדבר היחיד שברור כרגע. אנחנו לא צריכים להיות כל-כך מופתעים מכך שאנחנו לא יודעים. רק בשנות ה-90' התגלתה מערת Chauvet,  שהיא (נכון להיום) המקום הקדום ביותר בו נמצאו ציורי מערות. ולא סתם ציורי מערות -

ציורי קיר ממערת Chauvet - מצוטט מאתר ויקיפדיה, לשם הועלה הצילום לרשות הציבור

מדובר בציורי מערות שמתוארכים לסביבות 30,000 לפני הספירה. בין הציורים הנהדרים למונומנטים המפעימים נפרשת תקופה ארוכה בהרבה מההיסטוריה האנושית המתועדת היטב. סביר להניח שלעולם לא נדע את פרטיה המלאים. אבל לחקור וללמוד תמיד אפשר, ועבור רובנו, המפגש בעובדה חדשה שמשנה פרדיגמה, מרגע שנאלצים להיפרד (בכאב או בשמחה, איש והשקפתו) מהתפישה הישנה, הוא  הזדמנות לנסות ולהציע סיפורים.

אישית אני מעדיף לטעון שזה האתר העתיק של מגדל בבל, אבל הנימוק היחיד שלי לטובת ההצעה הזו, מעבר להנאה שבדמיון, היא העובדה שזמן "קצר יחסית" אחרי הקמת האתר הוא כוסה בעפר. החוקרים, על פי הכתבה, סבורים שזה היה חלק מהפולחן. אני סבור שמי שמכסה בעפר מונומנטים כאלה, הוא או אויב שהשתלט על האיזור, או הבעלים ששינה את דעתו. הסיפור הכי טוב שאני מכיר שיציע שינוי דעת שכזה הוא סיפור מגדל בבל המקראי. האם בגובקלי טפה טמונים שרידי הסיפור נורא-ההוד ההוא ?
אל תמהרו לפסול את ההצעה הזו על הסף. לפי סיפורי התנ"ך חקלאות וציד התקיימו זו בצד זו כאורחי-חיים מקבילים לפני סיפור מגדל בבל (וכבר היום אנחנו יודעים מספיק כדי לא לפסול על הסף את התיאורים האלה), אבל האספות האנשים להקמת המגדל נראית אופיינית לקהילות נודדות, וזו - לפחות כרגע - ההשערה הדומיננטית לגבי זהות בוני המונומנטים של גובקלי טפה.

יום ראשון, 15 באפריל 2012

האם המחאה החברתית עודנה כאן?

קשה להעריך את מצבו של המאבק לצדק חברתי בישראל. מצד אחד, התקשורת מספרת לנו שהמחאה השיגה שינוי של סדר היום. מצד שני, כל מי שחי בישראל שם לב שהמצב לא השתפר משמעותית. רבים קושרים את המחאה בדרך לא דרך עם הערכות על עליות מחירים וההפחדות בנוגע להשלכות המחאה על הכלכלה.

אסור להתבלבל - הבעיה האמיתית היתה ונשארה יחסי הכוח בין התאגיד לאזרח-הצרכן. זה מתבטא, למשל, ביחסים עם הבנקים. גם בארץ וגם בעולם זה מגיע לאבסורדים.

אם רוצים המשכיות של המחאה, אסור לתת למצב הביניים לדכא אותה ואותנו.

גם לא צריך להיכנע לעובדה שכרגע המערכת הממסדית מנסה לדכא את המחאה בכל דרך.

אני חושב שאפשר להגיד שכולנ רוצים מדינה אחרת. מדינה טובה יותר. אני נמנה על אלה שחושבים שההמטרה צריכה להיות צדק חברתי. מאבק כזה הוא ארוך-טווח וכל אחד יכול לתרום לו.

נדמה לי שזה השלב שבו כל אחד צריך להביט במראתו ולשאול עצמו כיצד הוא יכול לשנות את מדינתו.

מה דעתכם?

יום שישי, 13 באפריל 2012

פינת האוכל: עוגת מצות בגאנאש שוקולד לפסח

המזון:  עוגת מצות בשוקולד פשוטה וטעימה עם שם שנשמע מרשים
סך זמן: 25 דקות לכל היותר מתחילת איסוף המרכיבים.
סך עלות: 26.5 ש"ח לעוגת מצות טעימה שאפשר לחלק ל-16 פרוסות משביעות.

הציוד
1 סיר
1 להבת גז (רצוי בינונית לפחות)
1 כף
1 כלי הגשה עמיד לחום (אפשר גם תבנית חד פעמית, ויש לה יתרונות ברורים בכל הנוגע לניהול כלי הבית, אבל חסרונות מסויימים בכל הנוגע לאיכות הסביבה אם לא נעשה שימוש חוזר. לשיקולכם)
1 מקרר

המצרכים
1 מיכל 250 מ"ל שמנת 38%
6 מצות
1 חבילת שוקולד צימקאו 400 גרם
(אפשר להחליף ב-4 חבילות שוקולד מריר או רגיל לבחירתכם)

תהליך ההכנה
לחמם את השמנת בסיר (להיזהר לא לשרוף)
להוסיף את השוקולד שבור לקוביות
לערבב היטב עד להמסה מלאה של השוקולד (אם נורא מתעצלים אפשר להוריד לאש קטנה ולערבב פעם בדקה).
זה ייקח בערך 10 דקות, שאחריהן - יש לנו גאנאש.
 לתת להתקרר כ-5 דקות בטמפ' החדר (כדאי להעביר לגז שעליו לא חיממנו או לשיש למען יעילות ההתקררות)
להניח מצה בכלי ההגשה. למרוח בעזרת הכף מגאנאש השוקולד בנדיבות
להניח עוד מצה, ושוב למרוח (זו היתה מצה מספר 2)
להניח עוד מצה, ושוב למרוח (זו היתה מצה מספר 3)
להניח עוד מצה, ושוב למרוח (זו היתה מצה מספר 4)
להניח עוד מצה, ושוב למרוח (זו היתה מצה מספר 5)
להניח עוד מצה, ושוב למרוח (זו היתה מצה מספר 6 - האחרונה).
לשפוך את שארית השוקולד מלמעלה (ללקקנים, מה שנשאר בסיר יורד היטב עם אצבע).
להכניס למקרר לכמה שעות.

הערות
  1. כמו בכל עוגה, אפשר (ובהתאם לטעם גם רצוי) לקשט מלמעלה בקישוטים כמו סוכריות וכד'. 
  2. העוגה הזו נמנית על משפחת המאכלים שטעמם משביח ככל שעובר הזמן. כדאי להכינה לפחות 24 שעות לפני ההגשה.
  3. כמה הערות על גאנש השוקולד. גאנאש שוקולד, כלומר, תבשיל של שמנת ושוקולד, הוא בעצם לב-העוגה הזו. אפשר כמובן בימים שאינם פסח להשתמש בגאנש לציפוי של עוגה אחרת, או בשלל שימושים אחרים (שזה לא המקום והזמן להיכנס אליהם). 
  4. בהכנת גאנאש יש הרבה טווח משחק עם הפרופורציות של כמויות השמנת והשוקולד. אפשר לשחק עם סוג השוקולד, אפשר להוסיף כל מיני תבלינים, וכרגיל בבישול - טווח האפשרויות הוא אינסופי.
    אישית, לקרם של עוגה, אני מאוד אוהב את הפרופורציה של כ-250 מ"ל שמנת 38% עם שתי חבילות שוקולד חלב פרה של עלית.
    כאמור, הטכניקה פשוטה יחסית: מחממים על אש קטנה(!) את השמנת. שוברים פנימה את השוקולד. מערבבים היטב עד להמסה מלאה. מקפידים מאוד (!) שהשמנת לא תרתח. מקפידים מאוד שהתבשיל לא יישרף. קשה לי להדגיש עד כמה אי-השגחה על הכנת הגאנאש עשויה להשפיע על טעמו. לכן המהדרין מבצעים את זה בבן מארי. אם מגיעים למצב שבו חייבים לעזוב את הסיר משום מה, עדיף לכבות את האש ולתת להמסה להימשך עם החום השיורי. אחרי שהשוקולד מומס היטב מכבים את האש, מסירים את הסיר מעל הגז (כדי לוודא שאין חימום נוסף), נותנים לתרכובת לנוח כמה דקות (15 לערך. גם כאן, יש טווח משחק ויש לו השלכות על התוצאה. רבע שעה היא, לטעמי, הזמן המיטבי לפרופורציות שציינתי לעיל).
איך הגענו להערכת העלות (ברשותכם נניח שסיר וכף יש לכם, וגז אתם לא סופרים לנו):
1 שמנת 38%  מוערך בזאפ מארקט נכון לכתיבת מתכון זה בין 7.30 ש"ח ל-8.59 ש"ח.

6 מצות - יש כמובן הרבה אפשרויות לרכישת מצה שהופכות את הערכת העלות למורכבת יותר. לקראת החג האחרון, למשל, אפשר היה לרכוש חבילת מצות של 2.5 ק"ג ב-14 ש"ח. בחבילה כזו יש 6 חבילות בנות 16 מצות כל אחת, כך שבחבילה כזו יש סה"כ 96 מצות, מה שמביא אותנו למחיר למצה של כ-15 אגורות (בעיגול למעלה).
(לשואלים מה אפשר לעשות עם כל-כך הרבה מצות, נעסוק באחד הפוסטים שלאחר החג במציות (מצה בריי) ונזכיר חלופות אחרות).

1 חבילת שוקולד צימקאו של השחר מוערכת בזאפ מארקט נכון לכתיבת מתכון זה בין 10.99 ש"ח ל-14.95 ש"ח. (מאגדת שישיית שוקולד מריר מוערכת בזאפ מארקט נכון לכתיבת מתכון זה בין 16.50 ש"ח ל-26.99 ש"ח).

רביעיית תבניות אלומיניום מוערכת בזאפ מארקט נכון לכתיבת מתכון זה ב-5.70 ש"ח, כך שתבנית אחת תעלה לנו כ-1.5 ש"ח.

השילוב של 6 מצות, 1 חב' שוקולד צימקאו, 1 שמנת, ו-1 תבנית יעלו לנו 26.2 ש"ח (או 42.18 ש"ח אם נתעקש לקנות רק איפה שיקר...).
סה"כ למתנהלים ביעילות: 26.5 ש"ח לעוגה לפסח, או 1.64 ש"ח לפרוסה משביעה
(הערה למיטיבי החיתוך: אפשר להגיע גם ל-25 פרוסות בגודל סביר אם מגישים קינוח נוסף ורוצים גיוון). 

Message to Bears have awoken me

Sometimes the chaotic progress of life introduces something beautiful to you, just like that, and all you can do is rejoice that it has happened this way. I've had the pleasure of hearing for the first time "Wake me" by "Message to Bears", while working on another blog of mine, And fell in love with the music.  The animation is remarkable as well. Try it out for yourselves !





You might also like to take a look at their youtube channel.

יום חמישי, 29 במרץ 2012

עלה במרשתת: על מוזיקת עולם בעברית

עודי משוטט לי פה ושם באינטרנט המקומי, נתקלתי לשמחתי בבלוג חדש, מושקע ומעניין בעברית שמנסה להציג מוזיקת עולם (במובן המלאה של המילה הזו) לקורא העברי. יש בבלוג הזה שילוב מעניין בין -

  • הסבר עיוני על כלי-הנגינה השונים והמסורות בהן הם משמשים
  • להכרה חווייתית של הכלי באמצעות סרטוני-וידאו.

לא אחת נתקלים באתרים עבריים שמתיימרים להציג נושא, ולא רק שגישתם רדודה, אלא שיש בהם הזנחה של צורת ההגשה. בלוג מוזיקת-העולם NadaNarada הוא אתר שונה:

  • ניכרת השקעת-מחשבה בדרך העברת הנושא, כך שהקורא העברי המבקש להכיר הנושא יקבל הכרות מעמיקה להפתיע במפגש מבואי;
  • הושקע מאמץ בליקוט תמונות אסתטיות ומעניינות מאוד לעין;
  • יש בו הקפדה ברורה (ונדירה מדי בישראל) על שימוש בתוכן שהותר לשימוש הציבור; 

ולמקרה שלא ברור למה אני מתלהב, הנה סרטון של נזיר זן המנגן בחליל 
Shakuhachi, שהכרתי הודות לבלוג הזה, ואולי הוא יסביר יותר טוב באמצעות המוזיקה את שלא הצלחתי להעביר במילים -

יום שלישי, 20 במרץ 2012

thinking ahead


Somtimes, as XKCD, the excellent webcomic tells in a brilliant way, we try to explain something confidently, and err in a way that teaches a lot about the importance of thinking ahead and of timely self-scrutiny -


שנתיים ביפו

דבורית שרגל מספרת בבלוג האישי המצויין שלה על השנתיים האחרונות שלה ביפו בליווי תמונות שמספרות על פרספקטיבה. הדינמיקה שבה יותר תל-אביבים שביקשו לשמר את תל-אביביותם נאלצו לעבור לפריפריה התל-אביבית היא מרתקת. בהתחשב במוצאה של תל-אביב מיפו, בתהליכים של ג'נטריפיקציה שעוברת יפו, ובתהליך דומה שכנראה עוד יעברו צעירי תל-אביב הנודדים עם התייקרותה הצפויה של יפו, נראה שיותר משמדובר בסיכום של מצב, זוהי תמונה של נקודת-זמן שעוד נחזור ונביט בה בנוסטלגיה. 

בדרום ת"א ויתרו על החנייה לטובת אוטובוסים

פוסט מעולה בבלוג "עוד בלוג תל-אביבי" על הדרך שבה רשת הרחובות מהווה מפתח לתחבורה ציבורית יעילה, תוך השוואה בין קו 4 האגדי לקוים פחות כיפיים, הזכיר לי מאמר שרציתי לקשר אליו בזמנו ונשמט לו בין הזמנים, שמלמד כי התושבים של העיר מעדיפים את יעילותה של התחבורה הציבורית על פני כל אלטרנטיבה אחרת.

הארץ דיווח כי במסגרת סלילת שביל אופניים בשכונת שפירא בדרום ת"א, נשאלו התושבים מה הם מעדיפים:

  1.  הצרה של המדרכה וביטול מחצית מקומות החניה ברחוב הראשי של השכונה כדי להשאירו דו-סטרי; 
  2. הסבת הרחוב הראשי לחד-סטרי ושינוי מסלול קו 17 העובר בו; 
  3. הסבת רק חלק מהרחוב לחד-סטרי; 


57% מהתושבים בחרו באפשרות הראשונה. העירייה התאימה את תוכניות השיפוץ להחלטת התושבים. 

אחד התושבים גרס שהבחירה באופציה שתשאיר את התוואי של  17 בעינו היתה ברורה מאליה :  "איך אדם מבוגר יגיע מהשוק עם הסלים שלו?... הוא ירד באזור התעשייה ויבוא ברגל? זה לא הגיוני".

אותו סקר שבחן גם את היקף השימוש בקו 17 לימד כי 71% מתושבי שכונת שפירא וקרית שלום עושים בקו שימוש, וכשליש מהם עושים בו שימוש יומיומי. 

העובדה שאחוז התמיכה בתחבורה הציבורית לא היתה גבוהה יותר אומנם מלמדת על מגמה של שינוי, אבל בעת הזו, נראה שרוב התושבים עדיין מעדיפים תחבורה ציבורית יעילה על פני החלופה של הרכב הציבורי. 

אז אם אנחנו יודעים איך צריך לתכנן תחבורה ציבורית יעילה, ואם אנחנו יודעים שכאשר יש תחבורה כזו, הציבור שמח להשתמש בה ומוכן להקריב את השימוש ברכבו הפרטי, למה אנחנו מחכים ? 

יום ראשון, 11 במרץ 2012

ההחלמה מכאיבה אפילו יותר מהאירוע עצמו

ב-16 לחודש מרץ יתקיים בישראל מצעד השרמוטות (slut walk) הישראלי הראשון, אירוע שנועד למחות כנגד הגישות הגורסות שאונס או הטרדה מינית מוצדקות בשל הופעתה החיצונית של אישה. מקורו של האירוע בקנדה, שם הציע שוטר לנשים שלא להתלבש כשרמוטות אם ברצונן להישאר בטוחות.

המצעד הזה הוא מהלך חשוב בכל הנוגע לזכויות האישה שמבהיר עד כמה הסוגיה של שוויון מגדרי היא מורכבת. סוגיית הלבוש ומשמעויותיו הרי כמעט ואיננה רלוונטית כאשר מדובר בסובייקט מתלבש בן המגדר הגברי (בוודאי ההטרוסקסואלי). לא זאת בלבד שהתייחסויות מהסוג של לבושך=אשמתך הן מהלך שמתערב באוטונומיה של האישה על הופעתה החיצונית, אלא שהן מהלך של הטלת אחריות על הקורבן.

וזה מה שחשוב לזכור כאן - עם כל הפיתוי להיכנס לדיון על השאלה מדוע בדיוק נשים בדור הזה בוחרות להתלבש באופן כל-כך חושפני, וכיצד קוד הלבוש של הדור הזה משפיע על התקשורת הבין-מגדרית, יש כאן סוגיה חשובה הרבה יותר, וסקסית  הרבה פחות - הטרדה מינית היא התקפה שמותירה את עקבותיה אצל הקורבן הרבה אחרי שהעבריין כבר שכח מהאירוע. במילותיה של גרייס בראון, יוזמת פרוייקט חשוב לביטוי עצמי של קורבנות (קישור למטה): ההחלמה מכאיבה אפילו יותר מהאירוע עצמו. מצעד השרמוטות הוא מהלך שנועד להבהיר - יש אפס סובלנות לכל ניסיון לקשור בין הופעתה החיצונית של אדם לבין הטרדתה, בדיוק כפי שיש אפס סובלנות להטרדה מינית.

אני חושב שהאתרים הבאים (ו/או אחרים מסוגם) צריכים להיות חלק מהחינוך של כל בני-עשרה בארץ ובעולם. עצוב לחשוב שהכאב הזה צריך להילמד,אבל צריך לקוות שאולי החשיפה לכאב הקורבנות תסייע לעבריינים בפוטנציה להימנע וחשוב לדעת שאם לא נעשה את זה, רבות ורבים בינינו יסתובבו בלי יכולת לדבר על מה שקרה להם :



יום שבת, 10 במרץ 2012

פורים מסוכן

היה פורים מסוכן גם השנה, לצערנו. חשוב להיזהר. זה פחות כיף, אבל ביחס העלות/תועלת נדמה משנה לשנה שיותר מכל השוטרים המחופשים, המשטרה צריכה לשלוח שוטרים גם לבתי-הספר ולרחובות שסביבם, כדי להעביר את המסר - בבטיחות לא משחקים. 

יום רביעי, 7 במרץ 2012

דברים שכדאי לאכול

YNET מספר על 25 מזונות שכדאי לאכול למען הבריאות וגם מסביר לאיזו בעיה יסייע כל מזון. כתבה מעניינת ובהחלט שווה קריאה. הרשימה מבוססת בין היתר על המידע שנלמד במסגרת דיאטת 'הפורטפוליו', אותה דיאטה שמגיעה לתוצאות טובות יותר מדיאטה דלת-שומן במלחמה בכולסטרול 'הרע'. 

קל היה לראות שהרשימה כוללת 3 סוגים של מזונות -

  • כאלה שנתקלים בהם פחות במטבח הממוצע בישראל - אגוזי ברזיל, אורז חום, גרגירי יער, זנגביל (ג'ינג'ר), סלמון, פאפאיה, תה ירוק; 
  • כאלה שמופיעים בכל מטבח שכותב דברים אלה ביקר בו עד כה - בצל, שום, כרוב, עגבניות, פלפלים, שומשום, חומוס (וקטניות אחרות), יוגורט, שמן זית, מנגו, ענבים אדומים, שקדים, תפוחי-עץ; 
  • וכאלה שנפוצים בעיקר במטבחים צמחוניים - ברוקולי, זרעי פשתן, חיטה מלאה, טופו , פטריות; 
כך שנחמד לדעת שאפשר לשפר את בריאותנו ללא מאמץ רב... 




יום שלישי, 6 במרץ 2012

פוסט עזר קצרצר על אלטרוקסין - ועלוני תחליפיו בעברית

פרשת האלטרוקסין בישראל היא לא חדשה, אבל מאחר וכמה אנשים שאני מכיר מצאו עצמם עוברים את הייסורים המוזרים האלה, מצאתי עצמי נשאל לעתים מה עושים בעלון התרופה האלטרנטיבית  בגרמנית או באיטלקית, כשלא שולטים בשפה... כדי לחסוך מאחרים ומעצמי את החיפוש החוזר, חשבתי שכדאי לרכז קישורים לעלונים בעברית, לטובת הציבור:
כל מי שחיפש על הנושא באינטרנט לא יכל שלא להתרשם מהתלונות החוזרות של פציינטים על כך שרופאי המשפחה לא התעמקו, לא מכירים ולא יודעים.

לכן, לדעתי, למי שעדיין לא עשה את המעבר מהישן לחדש, כדאי להדפיס את העלונים ולשבת עם הרופא על העלון...




יום שני, 27 בפברואר 2012

עלה במרשתת: בוינג-בוינג

בהתחשב בכך שהבלוג בוינג-בוינג הוא אתר ותיק מאוד, הייתי אמור להיות מעט נבוך להשתמש בו בפוסט הראשון שלי בסדרה חדשה שאני מבקש ליזום - על ביקורת אתרים שנתקלתי בהם ברשת.

אבל דווקא הוותק של בוינג-בוינג הוא דוגמא נהדרת לעושר ולעומק של האינטרנט שנחבאים מחלקנו (אולי מרובנו) בגלל ריבוי העצים, ושמצדיקים הקדשת זמן לפנינות שמגלים כך לפתע (או משתמשים בהן זמן רב אבל סבורים שאינן מקבלות את הקרדיט המגיעות להן...)

נתקלתי בפוסט ממנו במקרה לפני כמה חודשים באחד מהאגרגטורים שאני מנוי עליהם, ומאז הוא הפך לחבר של קבע (ואף של כבוד) בgoogle reader שלי.

מדובר בבלוג קבוצתי בו כותבים האנשים הבאים שעוסק במגוון מטורף של נושאים, ותמיד אפשר למצוא משהו מעניין לקרוא בו.
דוגמאות אקראיות מהזמן האחרון -

שווה מבט ויותר: www.boingboing.net

יום שלישי, 7 בפברואר 2012

פינת האוכל: פסטה רוזה פשטנית

כולם יודעים שהדשא של השכן -
ירוק יותר.
רענן יותר.
גבוה יותר.

אבל לעתים הוא גם קל יותר להכנה ולמרות זאת עדיין אפשר לאכול אותו. יהיו שיגידו שהוא ממש טעים.

זה לא שחסרים בלוגי-אוכל ברחבי-האינטרנט הישראלי והגלובלי (כמה דוגמאות חביבות במיוחד: בישול בזול - אוכל שלא דופק חשבוןחריף - צבי טריגר מבשל (בעיקר) חריף) אבל זה שאחרים עושים משהו רק אומר שכיף לעשות את זה, לא ?

בפינה הזו של הבלוג אנסה להביא מתכונים של מזונות שלמדתי פה ושם...  בבית, בצבא, בעבודה, מאנשים יקרים שהכרתי, וכן- גם משכנים.

אשתדל להקפיד על כך שכל מתכון שיפורסם כאן יעמוד בתנאים הבאים -
  • קל להכנה (כלומר, לפחות בעתיד הקרוב לא יפורסמו במסגרת "פינת האוכל" מאכלים שמצריכים 3 ימים ו-7 תהליכים; יכול להיות שעוד אטרח על אוכל בצורה ארכנית וטרחנית, יום אחד, כשאגיע לפנסיה (או לגיהינום) אבל הנחת-היסוד, בינתיים, מתמקדת על עקרון העיצוב KISS); 
  • הרכיבים לא יהיו יקרים מאוד (הכל יחסי, אבל לכל מתכון אשתדל להצמיד תו מחיר); 
  • התוצאה הסופית ערבה מאוד לחיכנו (על זה באמת אי אפשר להתווכח). 
ובתור פתיחה, מה טוב יותר מאוכל איטלקי פשטני-משהו ?
פסטה רוזה פשטנית

סך זמן: 35 דקות לכל היותר מתחילת איסוף המרכיבים.
סך עלות:50.11 ש"ח לפסטה לשלושה אנשים.

הציוד
1 סיר
1 מכסה
1 קערה גדולה (מספיק להחזיק חבילת פסטה מבושלת )
1 כוס
1 להבת גז (רצוי בינונית לפחות)
1 כף

המצרכים
1 חבילת פסטה ספגטיני
2 חבילת שמנת 10% לבישול
2 רסק עגבניות 100 גרם
1 כף מלח להכנת הפסטה

תהליך ההכנה
להרתיח סיר שבו 6 כוסות מים לערך על גז גבוה (בגדול זה ייקח בין 6 ל-10 דקות, תלוי בסיר, בעוצמת הגז, בטמפרטורה של המים ובעוד משתנים שלא ניכנס אליהם, אז אל תתפסו אותנו בדקה).

כשהמים רותחים להוסיף כף מלח ולערבב היטב.

להוסיף את הפסטה ולסייע לה - בעדינות לגלוש לתוך המים ככל שהיא מתרככת (לא לשבור!)

לתת לפסטה להתבשל עד שהיא מגיעה לרמת העדינות האהובה עליכם (בגדול בסוג הפסטה הזה, אחרי 15 דקות היא אמורה להיות פחות או יותר אל-דנטה במובן הישראלי של המילה).

לסנן את המים מהסיר ולשפוך בעדינות את הפסטה אל הקערה (שומעים על כל-כך הרבה סיפורי-בלהה קולינריים בשלב הזה, אז אנא התרכזו בתהליך מתחילתו ועד סופו).

שטפו את הסיר היטב מהשרידים שהפסטה הותירה אחריה. נגבו את קרקעיתו.
פתחו את השמנות וחבילות רסק-העגבניות כך שיהיו מוכנים להעברת תוכנם אל הסיר ללא שהיות.
השיבו הסיר אל להבת הגז - הפעם להבה בינונית.
שפכו פנימה את השמנת.
הוסיפו את רסק העגבניות.
ערבבו היטב.
כשהרוטב מתחמם, הוסיפו פנימה את הפסטה.
לערבב היטב, בעדינות אך באסרטיביות, עד שכל הפסטה מכוסה ברוטב.
לכבות האש ולתת לסיר לעמוד (מכוסה) 2-3 דקות.
והתבשיל מוכן.

כשמגישים, כדאי לכסות כל צלחת פסטה בפרוסה/פרוסות גבינה-צהובה לפי הטעם, או לקרוע כל פרוסה לפיסות קטנות ולערבב בתוך הפסטה - איש וטעמו.

הערות
  1. תוספת גבינה איכותית (פרמזן, ברי, עזים ואף בולגרית או אחרת שאתם אוהבים) תשנה הטעם ותקח המתכון לכיוונים אחרים לגמרי, כיד ההשראה הטובה עליכם. עם זאת, צריך לקחת בחשבון שלגבי כל גבינה השלב הנכון להוספה הוא שונה - יש כאלה שכדאי יהיה להוסיף בשלב הכנת הרוטב; יש כאלה שכדאי יהיה להוסיף אחרי גרידתן בפומפיה מעל הפסטה המוכנה. 
  2. אם נורא רעבים, הכנת הרוטב בסיר במקביל תחסוך זמן בהכנה (אבל תוסיף זמן לשטיפות שאחר-כך). 
איך הגענו להערכת העלות (ברשותכם נניח שסיר, כוס וכף יש לכם, ומים וגז אתם לא סופרים לנו):
1 רסק עגבניות 100 גרם מוערך בזאפ מארקט נכון לכתיבת מתכון זה בין 1.20 ש"ח ל-2.30 ש"ח.
(כשקונים באריזות גדולות המחיר יורד משמעותית)
1 חבילה פסטה ספגטיני של ברילה מוערכת בזאפ מארקט נכון לכתיבת המתכון בין 9.90 ל-11.90 ש"ח.
1 שמנת לבישול 10% מוערכת בזאפ מארקט נכון לכתיבת המתכון בין 8.50 ל-9.49 ש"ח
1 חבילה גבינה צהובה 28% מוערכת בזאפ מארקט נכון לכתיבת מתכון זה בין 12.30 ל-14.58 ש"ח

1 שקית של 1 ק"ג מלח שולחן מוערכת בזאפ מארקט נכון לכתיבת מתכון זה בין 1.10 ל-1.95 ש"ח
(אגב 1 מלחיית מלח ים 250 גר מוערכת בזאפ מארקט נכון לכתיבת מתכון זה בין 5.55 ל-6.49 ש"ח)

בשקית מלח יש כ-66 כפות. ומכאן שהכף מלח תעלה לנו כמעט 3 אגורות. רסק העגבניות יעלה לכל היותר 4.60 ש"ח. השמנות יעלו לכל היותר 19 ש"ח (כן עיגלנו למעלה). הפסטה תעלה לכל היותר 11.90 ש"ח. ונניח שתשתמשו בכל הגבינה הצהובה במהלך הארוחה, ללא שריד כך שהגבנ"צ תעלה לכל היותר 14.58 ש"ח.

סה"כ: 50.11 ש"ח  ל-3 סועדים רעבים. 

Halftime in America

A recent Superbowl advertisment, presented by Chrysler, directed by the legendary Clint Eastwood (who also appears in it), which is headed Halftime in America, is probably one of the best expressions of public opinion in the U.S I've seen recently -


Any one viewing it can interpret it as he likes, and the political debate developing proves how invigorating the ad is, in raising attention.Those who insist that this ad supports one camp, should remember the "morning in america" Reagan TV ad. of 1984.



Considering the fact that the U.S economy is still one of the 2 largest producing economies in the world (see the wiki-articles regarding Economy of the EUEconomy of the USEconomy of ChinaEconomy of IndiaEconomy of Japan and comparative lists of countries GDP and GDP-PPP per capita), one cannot help but envy the american way of debate. It is clearly one of the strengths of the American nation, and I believe that it will be the one that will lead them past the current global economic turmoil into more peaceful and prosperous seas. 

יום ראשון, 22 בינואר 2012

יום שלישי, 17 בינואר 2012

פשטות הדיאטה והפשטות של פישוט-היתר

פוסט שפורסם לאחרונה בבלוג הזה על ידי ג'ו,  העוסק בחוכמת הדיאטה ומזהיר מפני חוכמת המומחים, הוא דוגמא נהדרת ל-3 עקרונות חשובים:
  1. מה שנכון לאחד לא נכון לאחר.
  2. לפעמים מומחים דווקא יודעים על מה הם מדברים. 
  3. כששני יהודים מדברים על נושא זו הזדמנות נהדרת לשמוע 3 דעות. 
הנקודות העיקריות של הפוסט האמור בנוגע לחוכמת הדיאטה הן -
  1. לרובנו מספיק מבט אחד חטוף בעצמנו, סתם כך, אפילו ללא שום מראה, כדי לדעת איפה באמת אנחנו עומדים.
  2. הבסיס הפשוט של הדיאטה: אכילת ירקות והוצאת אנרגיה. 
אז בואו נפרק אותן אחת-אחת:


א. האמת העצובה על המבט החטוף - 
האומנם ? זה ההבדל בין המומחה לחובב.
לרובנו ממש לא מספיק מבט אחד חטוף. העין מטעה, וwishful thinking מחד וחשיבה ביקורתית מאידך מביאה
לכמה תופעות מוכרות -
  • אותם אנשים חביבים הגורסים שהם עומדים על אותו משקל  כבר 20 שנה למרות שמתבונן אובייקטיבי בתמונות העבר וההווה יעלה את הסברה שטוויגי של פעם יוכל/תוכל להיכנס בימים אלה לזירת הסומו בלי שמישהו ירגיש שמשהו מוזר קורה; אלה אותם אנשים שמנסים להיכנס למכנס אהוב מהעבר במשך שעות למרות שהסיכוי שלהם נמוך משמעותית מהסיכוי להשחיל מקרוני דרך קוף המחט; 
  • כאדם שעשה דיאטה בעצמו לא-אחת, ושמכיר רבים אחרים, אני יכול להעיד על עצמי ועל אחרים שהמראה איננה מסייעת בזמנים מסויימים. הדוגמא הבולטת היא חילופי עונות. הבגדים באמת משנים את איך שאנחנו נראים בראי. אדם יכול לשקול בדיוק אותו הדבר, אבל להראות רזה בבגדי קיץ ושמן בבגדי חורף - ולהיפך.
  • ובסטייה חדה לעולם המציאות הכואבת - לאנשים שסובלים מהפרעות אכילה כמו אנורקסיה ובולימיה
כלומר, פרספקטיבה היא עניין שיש בו הרבה מאוד פסיכולוגיה.
לעומת זאת, משקלים לא משקרים.
לכן חשוב מאוד לא לעקוב אחרי המבט החטוף בעצמנו, ולדבוק במדד אובייקטיבי.
אחרת, המדרון הוא חלקלק, ומרחב הטעויות הוא עצום.
אני סבור שמדידת השמנה על בסיס הסתכלות היא הדרך הבטוחה להפתעות לא נעימות.

ב. האמת העצובה על הבסיס הפשוט של הדיאטה - 

לא. לא תמיד זה כל-כך פשוט.

יש אנשים שסובלים מבעיות בבלוטת התריס, ולכן הם יכולים למצוא עצמם במצב של תזונה נכונה, בלי ירידה כלשהי במשקל במשך חודשים. לכן, כאשר דיאטה נכונה שנמשכת יותר מחודש לא מביאה לתוצאות - כדאי לגשת לרופא. אבל איך נדע אם הדיאטה נכונה ? כאן נכנסים לתמונה המומחים.

וכשאני מדבר על מומחים, אני מתכוון לאנשי המקצוע שמבקשים ממך להיבדק אצל רופא, שעובדים על בסיס בדיקות-דם, שיודעים להנחות אותך בנתיב של דיאטה מתונה שאפשר יהיה לשמור עליה לאורך שנים.

למה חשוב להקשיב למומחים ? כי יש סכנות בדיאטות לא-מבוקרות:

  • אם לא צורכים מספיק פחמימות עלולים לסבול מ- פגיעה בריכוז; פגיעה בזכרון; דיכאון; הפרעות שינה; נשים עלולות לסבול מהפסקת המחזור החודשי; 
  • אם לא צורכים מספיק חלבונים עלולות להיגרם - פגיעה למערכת החיסונית. פגיעה בריכוז; פגיעה בזכרון; ירידה באנרגיה; ירידה בכושר; פגיעה בשיער; פגיעה בעור. 
  • אם לא צורכים מספיק סידן עלולה להיגרם פגיעה לעצמות. 
  • אם צורכים פחות מ-1000 קלוריות ביום  עלולות להיגרם - פגיעה במערכת החיסונית; נשים עלולות לסבול מהפסקת המחזור החודשי; כן עלולות להיגרם - ירידה באנרגיה; ירידה בכושר  (כן, יש כזה דבר יותר מדי ירקות - כשנכנסים לדיאטה צמחונית קיצונית); עלולה להיגרם האטה בעיכול ובקצב חילוף החומרים; 
  • אם לא צורכים מספיק שומנים -    עלולים לסבול מ- עצירות; טחורים; פגיעה בשיער; פגיעה בעור;  נשים עלולות לסבול מהפסקת המחזור החודשי;
  • אם לא צורכים את הויטמינים והמינרלים הנדרשים לגוף עלולות להיגרם - פגיעה בריכוז; פגיעה בזכרון; פגיעה בשיער; פגיעה בעור; 
  • אם צורכים יותר מדי חלבונים - עלולים לסבול מעצירות; מטחורים 
  • אם לא צורכים מספיק ירקות -  עלולים לסבול מעצירות; מטחורים 
  • אם צורכים רק סוג מזון אחד -  עלולים לסבול מעצירות; מטחורים; פגיעה בשיער; פגיעה בעור.  
  • אם לא שותים מספיק -  עלולים לסבול מעצירות; מטחורים 
  • אם עולים ויורדים בתנודות חדות במשקל  - עלולה להיגרם האטה בעיכול ובקצב חילוף החומרים; 
כמובן שלמי שמבקש לרדת במשקל, האטה בעיכול ובקצב חילוף החומרים נשמעים כמו הדברים הכי מפחידים (וזו עוד סיבה מדוע לא רצוי לרדת במשקל מהר מדי), אבל האמור לעיל הן רק חלק מהסכנות. יש גם סכנות אחרות, ואסור לשכוח שיש גם סכנות נדירות, דוגמת האיש שנכנס לדיאטת אטקינס לא-מבוקרת וגילה לצערו שגופו סובל ממוטציה נדירה שהביאה עמה תוצאות לוואי מסוכנות.

אז נכון שבבסיסה דיאטה מוצלחת תישען על אכילת יותר ירקות ועל פעילות גופנית רבה יותר, אבל  לא כדאי לערוך דיאטה בחובבנות וכדאי להעזר באנשי-מקצוע.

הערה לפני סיום
סוגיה אחת לגביה אני מאוד מסכים עם ג'ו היא העובדה שדיאטה היא עניין שלוקח זמן.

לכן באמת לא כדאי להישקל מדי יום, ולא כדאי להשוות לאנשים אחרים, בהתחשב בהבדלים הצפויים בקצב הירידה במשקל, גם כשמדובר בשני אנשים שמבצעים בדיוק אותו היקף של פעילות גופנית ופועלים בהתאם לאותה דיאטה. כך למשל -

  •  כאשר גבר ואישה עושים דיאטה יחד, הגבר צפוי לרדת במשקל בקצב מהיר יותר בתחילה, בגלל שלגברים יש יותר רקמת שריר מלנשים. 
  • הבדלי מטבוליזם מאוד משפיעים גם הם, וכתוצאה הקצב של הירידה יהיה מאוד אישי.

בנוסף חשוב לזכור שדיאטה משמעותית היא לא עניין של ימים. מדובר בחודשים ארוכים, ולעתים שנים לפני שמגיעים למשקל הרצוי. לכן, מראש צריך להערך נפשית לתקופה ארוכה לפני שנגיע למשקל היעד הנחשק, לבחון את עצמנו במועדים סבירים (למשל: מדי שבוע או מדי שבועיים),  ולתגמל את עצמנו לפי יעדי-ביניים (בגד חדש מדי 5 ק"ג אולי נראה כמו בזבוז, אבל התגמול לחלקנו הוא חשוב יותר, לתחזוקת המוטיבציה; לאחרים התגמול הראוי אולי יהיה החזרת מזון אהוב לתוך הדיאטה - כמובן במידה).

מה שחשוב יותר לזכור לגבי דיאטות והזמן הוא שעצם הדיון בתקופת-הדיאטה ותפישתה כמשהו זמני הוא שגיאה ענקית.

דיאטה חדשה היא בעצם אורח חיים. שינויי משקל תכופים הם אחד הדברים הפחות בריאים שאדם יכול לעולל לעצמו. ועצם הדינמיקה של ירידה לצורך עלייה יש בה כדי לייאש, וכולנו מכירים אנשים שאחרי ירידה לצורך עליה, מצאו עצמם במצב גרוע יותר מאשר בראשית הנסיון לרדת במשקלם, מבחינת עודף המשקל, ומבחינת האפשרות לגייס מוטיבציה לסיבוב נוסף.

לכן, היעד העיקרי צריך להיות שינוי קבוע באורח החיים - הן בנוגע לתזונה והן בנוגע לפעילות הגופנית. אין טעם לאמץ אורח חיים שלא תוכלו להחזיק בו אם ממילא אחרי התקופה הזמנית תחזרו לאורח חיים שיביא לאובדן כל תוצאות התקופה המאומצת. גם אם בתקופת-ביניים חיים בדיאטה קשה יותר, חשוב לתכנן את היום שאחרי, ולדאוג שהוא יהיה כזה שלא נאבד את כל שעמלנו עליו. 

אפילו בנק ישראל לא מצליח להבהיר את הערפל סביב יוקר המחיה בישראל, בהשוואה לOECD. איך זה קרה ?

בנק ישראל פרסם מחקר על יוקר המחיה בישראל בהשוואה ל-OECD. מחקר מוזר מאוד בכך שניסוחיו פתלתלים מהרגיל במחקרי הבנק. פוסט ביקורתי משהו בבלוג  "פוליטיקה ישראלית" נתן הסבר מעניין למחקר הלא-מובן. בתמצית, הוא גורס שמדובר במחקר שנועד לשכנע את האזרחים שהצעדים של קידום התחרות להם מחוייבת ממשלתנו מבחינה אידיאולוגית הם הנכונים, ולא צעדים אחרים.  מין מחקר כזה שמערבב ממצאים נכונים עם תיאורים פחות מדוייקים שכל תכליתו להביא את הקורא למסקנה הרצויה לכותב.

תקראו בעצמכם ותשפטו אם מדובר בפרנויה חסרת-בסיס או בתיאור מצער ומעציב של המציאות הישראלית.

אני נוטה להסכים עם עצם הטענה שהפוליטיקאים והפקידים שלנו מוכנים שלא לדייק כדי לקדם את מה שנכון לדעתם
אידיאולוגית, אבל בהחלט סבור שיש צדק עם הגורסים שכאשר אתה משווה פערי-מחיר מול מדינות אחרות ומגיע למוצרים שבולטים לרעה, אז בלי קשר לשאלה מהו המנגנון שבחרת, כדאי לבדוק מה מייחד את המוצרים האלה.

המוצרים, אגב, הם חלב, דגים ומשקאות קלים. אבל המחקר מדבר רק על חלב ודגים. דה-מארקר עוד הגדיל לעשות וכשהוא דיווח על המחקר הוא בחר בכותרת : "בנק ישראל: מחירי מוצרי החלב בישראל גבוהים ב-44% מהממוצע ב-OECD".

כלומר, גם את הדגים הזיזו הצידה.

אבל גרוע מזה, מאוד התקשיתי למצוא את הנתון על פער מחירי מוצרי החלב במחקר. אחרי עיון מעמיק גיליתי שבטבלה בסוף המחקר (זהירות PDF!) קבעו החוקרים בסיס של מחירי חלב וביצים ב-OECD כ-100 בעוד שבישראל הוא נקבע על 144. זה ככל הנראה המקור להנחה הזו. אבל כל מי שלא יעשה לעצמו חיים קלים, ישים לב במבט ראשון שהמספרים המוזכרים בטבלה לא מתכנסים היטב ל-100. ואם הוא יטרח ויחשב לעצמו את הבסיס של OECD על בסיס המספרים המובאים בטבלה הוא יגלה להפתעתו שהבסיס של ה-OECD הוא בכלל 107.88.
כך שהפער של מחירי מוצרי החלב והביצים (יחד) ליתרון מצער בהפרש של 33.5% על אחיהם.
וזה כבר יותר קרוב ללשון הדו"ח המפורשת, אבל עדיין נותרת החידה - מדוע, או מדוע חיברו החוקרים יחד את מחירי מוצרי החלב והביצים ? מה הם מסתירים ?

אז המחקר מדבר על מחירי חלב, מחירי דגים, ומחירי משקאות קלים. לכאורה, דווקא המרכיב השלישי נראה קל מאוד לבחינה. הרי אין חסמי-מגן כנגד ייבוא משקאות קלים, לא ? לא ברור, כי גם המחקר וגם התקשורת שותקים.

יותר מזה, המחקר דיבר בהצנעה גם על נתונים מעניינים אחרים. מתברר שעד 2008 היו מחירי התקשורת בישראל וב-OECD דומים. ואז ישראל פתחה פער שמוערך על ידי החוקרים ב-20%. אבל גם בהקשר הזה המחקר והתקשורת שותקים.

אז מה היה לנו כאן בעצם ?

  • דו"ח מבלבל שיש הטוענים שנכתב כדי להצדיק צעדים שהכותבים מאמינים בהם.
  • שורה של פערים שונים ומשונים ביוקר המחיה בין ישראל ל-OECD.
  • תקשורת שמדווחת רק על חלק מהם, באופן לא-מדוייק. 

והציבור ? הוא ימשיך לשלם.
איזו ברירה יש לו ? אפילו תמונה ברורה של המציאות הממשלה והתקשורת לא נותנות לו, וקשה שלא להתרשם שהדבר נעשה בכוונת-מכוון.

ועוד הערה קטנה ושולית: ארה"ב, מדינה שידועה בהגנה האגרסיבית להפליא שהיא מעניקה לחקלאים שלה, מופיעה בעקביות כמדינה בה מוצרי-המזון זולים במיוחד; לעומת כל מדינות ה-OECD. לכאורה, אם מתעקשים ללמוד מארה"ב, אולי פשוט צריך להעתיק את המודלים של מדיניות-הפנים בנושאי חקלאות שלה ?

יום רביעי, 11 בינואר 2012

יום שבת, 7 בינואר 2012

twins

National Geographic has a wonderful tale about identical twins.

Peter Miller and Photographer Martin Shoeller bring an interesting angle on nature vs. Nurture, via sibling stories, through which a wonderful gallery of identical faces and individual differences is revealed.

Worth taking a look.

Due credit: I've first read about this story on BoingBoing

a view of the Earth

This Nasa's image of the day seems particularly inspiring to me -

One day, in the not too distant future, some of our descendants may only know the Earth from a view such as this.