דירוגם של מזונות
לפני הרבה שנים, כשהייתי צעיר, אבל פלספן לא פחות מאשר כיום, פיתחתי בשיחות עם בני-משפחה וחברים סולם איכות לדירוג מזון, שהגיע לפירוט הבא: גרוע לא טוב בסדר חביב חביב מאוד טוב טוב מאוד מעולה/מצויין מדהים/יוצא-דופן אלוהי קל לראות שהסולם הזה מוטה מאוד לצד החיובי של המבט, וזאת מתוך ההנחה של אדם האוהב לאכול, שאם האוכל הוא לא טוב, לכל הפחות, אין מה להשחית עליו את זמנך - אלא אם אתה רעב, שאז, כידוע, מתקיים הכלל שכל מטאטא יורה, כי הרעב הוא התבלין הטוב ביותר. או במילים אחרות, כשמדברים על אוכל טעים, בואו נתרכז בחצי הכוס המלאה, של המזונות הטובים והטעימים, במקום לנהוג כמנהגם של רוב מבקרי-המסעדות ולהתענג על נעיצת חיצים בבשרם של העוסקים בהכנת האוכל באמצעות ביקורת רעילה במיוחד. ובניסוח שלישי - אם האוכל טעים, זו זמנן של מוזות הדיבור על האוכל. אז כיף להתפייט ולדייק בדירוגו של כל ביס. ההתפלספות על האוכל רק מוסיפה להתענגות עליו. ואם האוכל אינו טעים? די לנו בשאלה האם הוא סתם לא טוב, או שהוא ממש גרוע. ובכל זאת, אחרי שנים של התרכזות בחצי-הכוס-המלאה, לאורך השנים גיליתי שעבור חלק ניכר מאוד מהציבור החיים הרב