"לא החזקתי מעמד. הייתי שבור וכואב"

אבי לוזון, יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית, מכה על חטא התפרצותו מול מצלמות הטלוויזיה לאחר ירידתה של מכבי פ"ת, קבוצת נעוריו, אל הליגה הלאומית, ומציג את הצד שלו בראיון מיוחד ל"ספורט הארץ". יו"ר ההתאחדות הסביר:
"הייתי עצוב ושבור, הייתי כואב... ראיתי את מכבי פ"ת יורדת ליגה, צעדתי מהיציע לכיוון המגרש ולידי אוהדים עצובים, ילדים ובני משפחה שלי בוכים. רציתי לשמור על איפוק, ידעתי שאני צריך לקחת את הכאב ולעזוב את האיצטדיון, אבל לא החזקתי מעמד. התפרצתי. הבנתי מהר שטעיתי, לא הייתי צריך לומר את הדברים".

אבי לוזון בהחלט זוכה למנה גדושה של סיקור תקשורתי לא-אוהד מאז שמונה לתפקיד יו"ר ההתאחדות לכדורגל, ובמיוחד בחודשים האחרונים. כשמשווים את הביקורת עליו לכפפות המשי בהן נוהגת התקשורת בכל שרי-הממשלה, דבריו הבאים לא רק מובנים לגמרי, אלא מהווים כתב אישום חריף, ולטעמי מוצדק, כנגד התקשורת הישראלית: 

"גם מי שלא תומך בי, גם מי שנגדי, גם מי שלא אוהב, כולם יגידו שהעליהום נגדי חרג מזמן מכל פרופורציה. בסיקור נגדי משתמשים בכל ארסנל הרפש האפשרי. בחודשיים האחרונים זה עבר כל הגבול. היתה תחרות מי יעליב יותר, מי יפגע יותר, מי יהיה צהוב יותר, קיצוני יותר...  הגיע מקרה האלימות במושבה, מקרה חמור מאוד, במשחק של מכבי פתח תקוה, קבוצה שאני אוהב, ומאותו רגע נגמרו צרותיה של המדינה; אין איום גרעיני, אין חיזבאללה, אין אנסים, אין רוצחים ואין שחיתות. הפרצוף שלי מככב בעיתונים, ולא רק בעמודי הספורט, פותח את המהדורות ברדיו ובשמונה בערב, כשהעם מחכה לחדשות, הוא מקבל את אבי לוזון - 'האחראי לאלימות'. נכחתי במשחק בין פתח תקוה להפועל חיפה, היה מקרה חמור וקשה, אבל על פי הסיקור התקשורתי הציבור יכול להבין שזה אני שירד מהיציע והרבצתי. לאחר מכן, אני גם הפעלתי את הדיינים, את התובע, את היועץ המשפטי, הכל כרצוני ולטובת מכבי פתח תקוה".

לא זאת בלבד, אלא שדבריו בקשר למניעיהם של חלק מהמבקרים עליו  נשמעים מבוססים באופן מפתיע:

"...למשל, מאמן עבר שלא קיבל ממני עבודה אחרי לחצים שונים שוחט אותי בטלוויזיה כבר שנים. שחקן עבר גדול שלא קיבל תפקיד, למרות שהחליט כי הוא ראוי, מבקר אותי ברדיו מדי יום. עיתונאי ופרשן באחד העיתונים הגדולים רצה לעשות סרט על מאמן הנבחרת ולא קיבל ממני אישור? הנה עוד סיבה לפגוע בי. עיתונאים פנו אלי, הסבירו לי את מצבם הכלכלי ואת מעמדם התעסוקתי ורצו להיות דוברים או בתפקידים אחרים בהתאחדות. סרבתי, והם התחילו לבקר אותי. כל יום אני מקבל פניות מאנשי כדורגל שיש להם בעיות, הם רוצים לקבל תפקידים. כשהם לא מקבלים את התפקיד, הם הופכים לפרשנים וסוגרים אתי חשבון. כשאבי לוזון כבר אומר מלה, הוא מותקף מבוקר עד ערב, ואותו דבר אם אני שותק. כשאתה יודע מהיכן מגיעות הביקורות, כמה בן אדם נורמלי יכול לשמור על איפוק? כמה בן אדם יכול להיות חזק? גם לי יש גבול, אפילו ברזל מתעקם. באים אנשים שמעולם לא ניהלו ואומרים שצריך יו"ר עם כישורי ניהול. ניהלתי מערכות גדולות בבנק, כל הקריירה רק קודמתי והצלחתי. מאיפה להם הכישורים לבקר ולפרק כל מה שזז? אני יודע שהניהול שלי לא מוצא חן בעיני כולם ואני לא מושלם, אבל אני מסודר, מעולם לא לקחתי שקל מההתאחדות, עושה הכל בהתנדבות וברוך השם, אני מסודר" 

השנה האחרונה לא היתה שנה קלה לכדורגל הישראלי. הדינמיקה בהפועל תל-אביב לאחר הזכייה בגביע מדגימה היטב את מה שעבר על המועדון הזה השנה.  אבל לא רק מחזיקת הגביע, גם האלופה, הפועל קריית שמונה, ידעה ויודעת מרורים בהתנהלות הבכירים שלה, וכשאלה פני שתי הקבוצות המצליחות של השנה, מה אפשר לצפות מהקבוצות האחרות ?

האתגר האמיתי של הכדורגל הישראלי הוא להחזיר את החיבור בין האוהדים לקבוצות, כך שהתקשורת תהיה תקשורת של עידוד והנאה מתוך העיסוק המשותף בספורט ובקבוצה. המהלך של קצין קשר עם האוהדים שמונע על ידי אופ"א, הוא החמצה של הבעיה האמיתית. הדוגמא של הפועל תל-אביב בכדורסל ממחישה היטב שאפשר גם אחרת. אומנם נדרשה תקופת ביניים לא-קצרה של התמודדות בליגות הנמוכות, אבל בשנה הבאה הקבוצה בבעלות האוהדים חוזרת אל הליגה הבכירה של הכדורסל הישראלי.

זה המודל שההתאחדות לכדורגל צריכה לעודד. גם כאשר יש מעורבות של טייקון, מעורבות מקבילה של אוהדים היא אינטרס עליון של הספורט הזה, כדי שהדינמיקה תהיה זו של עבודה משותפת, ולא של התעמתות מתמדת.