יום ראשון, 28 בדצמבר 2014

בשורה לעצלנים שבינינו: 3 פעמים בשבוע, 10 דקות בכל פעם, מתוכן רק דקה אחת אינטנסיבית באמת - ואתם משפרים את בריאותכם

מחקר חדש טוען שאימון ספורט יומי במשך של 10 דקות בלבד, שבתוכו רק 60 שניות מצטברות של עבודה אינטנסיבית, יספיק כדי לשפר את הכושר ואת הבריאות. 

כתבה בהארץ מדווח על מחקר חדש בחקר אימוני הספורט הקצרים:
14 אנשים בריאים בעלי עודף משקל שאינם נוהגים לבצע פעילות גופנית התבקשו לבצע אימון אינטרוולי 3 פעמים בשבוע, במשך 6 שבועות. 
האימון נעשה על אופני כושר (אבל על פי סברת-החוקרים כל סוג אחר של אימון גופני שמאפשר עבודה רגועה ועבודה אינטנסיבית לחלופין יהיה שווה משקל). 
מתחילים בשתי דקות של חימום. 
לאחר מכן 20 שניות של עבודה אינטנסיבית. 
לאחר מכן 2 דקות של נסיעה איטית ורגועה. 
לאחר מכן 20 שניות של עבודה אינטנסיבית.
לאחר מכן 2 דקות של נסיעה איטית ורגועה. 
לאחר מכן 20 שניות של עבודה אינטנסיבית (פעם אחרונה!) 
לאחר מכן 3 דקות של שחרור. 

לאחר חלוף 6 שבועות נערכו במשתתפי הניסוי בדיקות דם, כולל רמות סוכר, יחס שומן-שריר ועוד. 

התברר כי העמידות של המשתתפים  השתפרה בממוצע ב-12% ובממוצע השתפרו מדדי הלחץ-דם ועלו רמות שריר גבוהות יותר. הגברים שהשתתפו בניסוי גם הציגו נתוני סוכר בדם טובים יותר.

חשוב לזכור שמדובר במחקר ראשוני. עדיין לא ברורה הסיבה להבדל בין גברים לנשים. אבל מה שברור לי יותר הוא שקשה מאוד להימנע מאימון גופני נוכח הנתונים האלה, בהסתמך על התירוץ שאני לא מצליח למצוא זמן לאימון גופני... 

לקריאה נוספת 

יום ראשון, 7 בדצמבר 2014

עלה במרשתת או נתקלתי בעודני משוטט: השבוע שעבר

עודני משוטט לי באינטרנט, נתקלתי לי בכהנה וכהנה סוגיות מעניינות, חלקן טריות, חלקן פחות, כולן מעניינות, ובכל הפוסט הזה, אני נשבע, אין אפילו מילה אחת על הבחירות.

פוליטיקה, דת, כלכלה 
ישראל והחמאס
YNET מצטט את נשיא הרשות אבו מאזן אשר הודיע כי בידיו הוכחות לכך שישנם משא ומתן, הבנות והסכמים סודיים בין חמאס לבין ישראל. על פי הדיווח אבו-מאזן ציין בראיון לכלי תקשורת ערבי כי "ישנה התאמה מלאה בין ההצהרות היוצאות מצד חמאס לבין אלה היוצאות מישראל". הוא טוען שלישראל קל בהרבה לנהל משא ומתן עם חמאס מאשר איתו (בניגוד לסברה שהוא אדם ותרן).

סעודיה וישראל
סעודיה ממשיכה לאותת במרץ: אנחנו פתוחים ליחסים עם מדינת ישראל. הסעודים מצהירים בריש-גלי כי הם מוכנים למכור לנו נפט, ואיכשהוא, עד כמה שהצלחתי לברר (בתור אדם ששואב את כל ידיעותיו מהאינטרנט ולא מהעיתונות הכתובה), הידיעה לא זכתה לכותרת ראשית באף כלי תקשורת ישראלי. אפילו לא באחד. איך זה ייתכן?

ישראל מקדמת את המודעות בעולם לפליטים היהודיים
לישראל ירד האסימון סוף סוף שאחרי 1948 קרו חילופי אוכלוסין גדולים (בהיקפים די דומים) בין ערביי ארץ-ישראל לבין יהודי מדינות ערב. המדינה מקדמת באו"ם את המודעות העולמית לגורלם של היהודים פליטי מדינות ערב.
(דיווח באלגמיינר; דיווח בהארץ ; דיווח בערוץ שבע)

למה כולם עולים על הר הבית?
תומר פרסיקו מציע במאמר ארוך בהארץ הסבר מעניין ומסקרן מדוע העניין בהר הבית מתגבר דווקא בעת הזו. בחלק הראשון הוא טוען כי כיבוש מזרח ירושלים במלחמת ששת הימים איפשר למיתוס הקדמון של המקדש על הר הבית לרחוש בתת־מודע הקולקטיבי, ואחרי כמעט 50 שנה של הבשלה, מדינת ישראל נמצאת כיום קרוב כפי שלא היתה מעולם לניסיון לחדש בפועל את עברה המיתי ולהביא בכוח מה שנחשב על ידי רבים לגאולה. בחלק השני מוסבר כי הציונות לא התמודדה כראוי עם המטען הדתי שאצור ברעיון השיבה לארץ הקודש, מטען שבמרכזו הר הבית. להשקפתו, אין זה נכון שלא לעסוק בהר הבית. לדעתו יש לדבר עליו, לפרש אותו מחדש  באופן עמוק וזהו האינטרס של אנשי ההלכה, שכן "מקדש כפשוטו פירושו סופה של היהדות הרבנית, של ריבוי קולות ויצירתיות." לא חייבים להסכים, אבל שווה מבט ומחשבה.

הרבנים מפלגים את העם
בבלוג של שחר אילן קראתי על עמדתו בסוגיית הנישואים ועמדת הרבנות האורתודוקסית. דברים נכוחים וקשים המכוונים אל הרבנים:
"יותר מ-300 אלף עולים וצאצאיהם מאחינו עולי ברית המועצות לשעבר, כולם מזרע ישראל, לא יכולים להתחתן בישראל. בעיני משרד הפנים הם חסרי דת. אבל בעינינו הם יהודים, אחינו, שבניגוד לחלק גדול מאנשיכם גם נושאים איתנו בנטל הצבא והכלכלה. אם זה לא פילוג בעם, לא ברור מה זה פילוג. רוצים למנוע פילוג בעם? תמצאו פתרון לחלק ממנו שאתם כבר מנדים."
תקציב מדינת ישראל נהיה מעט נגיש יותר לציבור
YNET מדווח הסדנה לידע ציבורי מכה שוב: כלי חדש עלה לאוויר - התקציב הפתוח - כלי שמנגיש את תכני תקציב המדינה, ומסייע לראות בקלילות אילו שינויים עוברים עליו במהלך השנה (אלו אותם אנשים שהביאו לנו את הכנסת הפתוחה, האתר שמגביר את השקיפות של הכנסת ומסייע להבין מה באמת קורה שם בדיונים). התקציב הפתוח הוא כלי שיכול לשנות את הדיון הציבורי. לכל אזרח מוגש כאן, ללא עלות, כלי רב-עוצמה שמאפשר להבין מי עושה מה עם כספי הציבור. עד כמה שהתקציב מאפשר להבין זאת,כמובן. עכשיו אפשר לברר איזה כספים הולכים לאן, ולהבין עד כמה ההוא מקבל יותר ממני וממך (וההוא, נזכיר, הוא מונח מאוד יחסי. הרבה יותר יחסי ממה שאולי חשבו ב-YNET בדיווח שלהם על התקציב הפתוח).  המאבק על שקיפות התקציב הוא חלק ממאבק גדול יותר על עצם התהליכים שעובר התקציב במהלך השנה, עליו דיווחו בכלכליסט. אותו מאבק מדגים היטב מדוע כדאי לנהל מאבקים. כי על פי הדיווח, כבר עכשיו, עוד לפני הכרעה בג"צית כלשהיא, חלו שינויים בגלל עצם הגשת הבג"ץ. "מה בכל זאת השתנה מאז הגשת הבג"ץ? ראשית, האוצר מקפיד להעביר את הבקשות להעברות תקציביות לוועדת הכספים מבעוד מועד ולענות על שאלות הח"כים לגביהן. שנית, בספר התקציב ל־2015 פירט האוצר חלק מההעברות הצפויות במהלך השנה. כך, למשל, האוצר צפוי להעביר 2.5 מיליון שקל מתקציב משרד הכלכלה לתקציב משרד הבריאות לטובת פרויקט הקמת בנק רקמות לאומי. אף שהפירוט אינו נרחב בצורה בלתי רגילה, זו תחילתה של שקיפות."

עוד בכיר לשעבר בממשלה עבר לשורות התאגידים והטייקונים
דה-מארקר מדווח כי שרון קדמי, לשעבר מנכ"ל משרד התמ"ת, משמש כיועץ חיצוני של שופרסל בתפקידו הממשלתי, שימש גם קדמי כיו"ר ועדת המזון, אותו גוף ממשלתי שעסק ביוקר המחיה והתמקד בחוליות אחרות בשרשרת המזון בריכוז רב (אפשר לקרוא ניתוח של ההתמקדות הזו בהקשרים של החלב, כדי להבין עד כמה, מבחוץ ההתנהלות של הועדה נראתה לא-רציונלית). בזמנו זה ההימנעות הזו מהתמודדות עם רשתות-השיווק נראתה חסרת-הסבר. קשה לדעת אם מה שאנחנו רואים עכשיו מסביר את זה. בהחלט ייתכן שהיו סיבות טובות אחרות. אבל הדינמיקה הזו, של בכירים בשירות הציבורי שעוברים לשירות הטייקונים והתאגידים לא נראית טוב. בדה-מארקר כתבו על התופעה, בהקשר של פקידי משרד האוצר, ב-2012 ושאלו:
"אי אפשר להימנע מהשאלה כיצד הידיעה על התפקיד הבא משפיעה על אנשי האוצר בעת שהם מקבלים החלטות. האם בראש מעייניהם עומד הלקוח הנוכחי שלהם, כלומר הציבור, או שבמודע או בתת מודע הם כבר חושבים על העתיד? בהנחה שכולם ישרים, האם מי שיושב מול תשובה בביקוריו באוצר, וצריך לקבל החלטה ששווה הרבה מאוד כסף למדינה אבל גם לתשובה, יקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבור מי שמשלמת את שכרו כעת, המדינה, או שהוא עשוי לפזול למי שעשוי לשלם לו שכר גבוה יותר בעתיד?"
גם בהקשר של קדמי, אי אפשר להימניע מהשאלה הזו.

מדע ובריאות 
עוד הישג לרפואה במלחמה האינסופית עם המחלות
גלובס מדווח על הטכנולוגיה החדשה למלחמה בסרטן: אימונותרפיה - במקום שאנחנו בני-האדם נתקוף את הגידול, בכלים המגושמים וההרסניים שלנו, נמצאה דרך לעזור למערכת החיסון להתרכז ולעבוד נגד הסרטן. פריצת דרך של ממש, לפחות בנוגע לסוגי סרטן מסויימים. ההבטחה גדולה. הכתבה מאוד מעניינת ושווה קריאה. אנקדוטה אחת מתוכה תפשה במיוחד את תשומת לבי - הטכנולוגיה כמעט והוחמצה.
רנזו קנטה, קובע מדיניות האונקולוגיה  במחלקת המו"פ של חברת בריסטול מייר סקוויב, החברה שהוציאה לשוק את התרופה הראשונה בתחום סיפר בכתבה:
"אנחנו רגילים למדוד הצלחה של טיפול בכך שהגידול מתכווץ, אבל רק בחלק קטן מהחולים שנתנו להם את התרופה שכל כך האמנו בה הגידול אכן התכווץ. אצל חלקם ראינו שהוא דווקא גדל. אמרנו לאותם חולים: 'אנחנו מצטערים, אין לנו מה לתת לך', והנה, אחרי כמה זמן פגשנו שוב את החולה והוא אומר, 'תשמע, זה מוזר, אני מרגיש יותר טוב'. מיד שינינו את הפרוטוקולים שלנו כדי לא לשלוח הביתה חולים שהגידול שלהם לא התכווץ אבל הם מרגישים טוב יותר, ובבדיקה מעמיקה יותר גילינו שהגידול צמח דווקא משום שהוא היה מלא בתאי T (תאים של מערכת החיסון - ג"ו). הגידול צמח משום שהתחולל בו קרב אימים בין תאי הסרטן לתאי מערכת החיסון שהצליחו לחדור לתוך הגידול. קודם לכן הם לא יכלו לעשות זאת".
יש לציין שעדיין, לא בכל החולים התוצאות טובות, ובכל זאת מדובר כאן בצוהר של תקווה עבור חולים שעד לפיתוח הטכנולוגיה הוגדרו ככאלה שגזר דינם נחתם. רוב המשתתפים במחקר ההוא היו חולי מלנומה (סרטן העור) עם גרורות במוח, בכבד ובריאה. לדברי רנטה, כרבע מהם החזיקו עוד שנים רבות, "ואצל מי ששרד שנתיים, כמעט שלא ראינו חזרה של הסרטן".

משפטים
הגנה עצמית מוצדקת או רצח שראוי לענישה מחמירה?
התקשורת עסקה לא מעט בעניינו של יונתן היילו, מי שהואשם ברצח האדם שסחט ממנו כספים ותקף אותו מינית. ימים מספר כבר עברו מאז הדיון, אבל בג"ץ עדיין לא פסק את דינו בעתירה על גזר-הדין שפסק לו בית המשפט המחוזי. משיחות שניהלתי גיליתי שרוב הדוברים כלל לא קראו את גזר-הדין ההוא והם ניזונים רק מהתקשורת. אני ממליץ בחום לקרוא את גזר-הדין. הזדמנות נהדרת לשוב ולגלות את הפער בין הפרספקטיבה שמציגה התקשורת, לזו שמוצגת בקרב המערכת המקצועית (קישור לגזור הדין - PDF).

הבדיקה המקדימה היא כלי לסיכול ממוקד של חשדות
ח"כ מיקי רוזנטל עתר לבג"ץ נגד היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין:
1. להפסיק את הנוהל המפלה המכונה "הבדיקה המקדימה" שלדברי רוזנטל משמש את היועץ המשפטי ככלי למסמס חשדות כנגד מי שחפצים ביקרו, ולהביא לסיכול ממוקד של החקירה המשטרתית עד כדי סגירת התיק.
2. לבטל סגירת של התיק המכונה "ביביטורס".
(דיווח בואלה; דיווח בגלובס; דיווח במעריב).
ואני שואל - למה לעתור רק לגבי סגירת התיק הזה? מה לגבי כל התיקים שלכאורה נסגרו בדרך הזו?

תרבות 
פנינים של לשון
האקדמיה ללשון עברית העלתה אתר למבקרים ובו כל מיני פנינים היכולות לעניין את כל מי שהשפה קרובה ללבו (ובינינו, כל אחד בדרכו, אבל מי יכול להיות רחוק מהשפה אותה הוא דובר?) למשל -
קומיקס מדכא ומצחיק

שווה מבט. 

הסאטירה על היטלר עוד חיה ובועטת
ואיזו דרך טובה יותר לסיומו של פוסט אסופתי שכזה, אם לא בהומאז' לחוק גודווין בדמות התייחסות להיתקלות המפתיעה שלי בעוד וידאו של היטלר כועס על משהו.  (אם זה באמת מענין אתכם - היטלר כועס על ביטולו של גוגל רידר ז"ל. הגעתי לחיפוש בטעות בעודני מחפש תחליפי רידר. עדיין לא הכרתי, אבל ברשימת המומלצים שגיבשתי לעצמי -  theoldreaderfeedlynewsblurnetvibes). לא זאת בלבד שהסאטירה הזו עודה חיה, אלא שההיסטוריה של המם החביב הזה בהחלט שווה מבט. הופתעתי גם לגלות (באיחור של כמה שנים טובות) שאפילו יש אתר "עשה זאת בעצמך" לעניין.  


עד כאן לבינתיים, וכמו שהבטחתי, אפילו לא מילה על ענייני הבחירות שאולי ממשמשות ובאות.

יום חמישי, 27 בנובמבר 2014

משחק מרובה בשחמט מביא להתכווצות המוח

כבר הרבה זמן שאני נוהג לשחק שחמט-אונליין מדי ליל יום חמישי. מין מנהג שכזה שהתחיל מחוץ לאינטרנט בעודי נער עם שכני מהכפר, יזרח בן-אריה ז"ל, וחידשתי בצורה אינטרנטית לפני מספר שנים, הפעם עם יריבים אקראיים מרחבי-תבל, בעיקר באתר chess.com (אבל לא רק).

עודי מחפש משהו אחר לגמרי בעקבות הרהורים נוגים על האתיקה הלוקה בחסר של חלק מהפרטנרים האקראיים בהם יוצא לך להיתקל במחשבי בליץ-שחמט על גבי המרשתת, והנה נתקלתי במשהו שמאוד הפתיע אותי.

הרבה דברים משפיעים על מבנה המוח שלנו,  כך אומרים לנו. מתברר שאפילו לשחק שחמט עושה את זה. היינו מצפים שלטובה. אבל למרבה ההפתעה, לפחות כשבדימויים עסקינן, מתברר שזה לא ככה. משחק מרובה בשחמט, בדיוק כמו חשיפה מוגברת לפורנו, מביא להתכווצות המוח. 

אבל יכול להיות שהתכווצות של המוח זה לא דבר כזה רע. אולי זה בכלל מלמד על יעילות, מבקש להתגונן המכור לשחמט. הרי מעקב אחרי פעילות המוח של שחקני כדורגל מחוננים הציע שדווקא ככל שהשחקן מחונן יותר, כך הוא מפעיל פחות את מוחו כשהוא משתעשע בכדור-הרגל. אולי מוחו של המרבה לשחק בשחמט מתייעל ולכן הוא מתכווץ? (ולך תבין מה האנלוגיה בהקשר של המכור לפעילויות אונליין אחרות).

ובכלל, יכול להיות שהמוח לא התכווץ, אלא היה מכווץ קודם לכן? אולי דווקא אנשים שנהנים (או סובלים?) ממבנה מוחי מסויים נוטים לפעילות מסויימת ?

לך תדע.... אבל אולי הגיע הזמן להפחית בשעות השחמט שלי ?

לקריאה נוספת 



יום רביעי, 29 באוקטובר 2014

איך יודעים כמה גז יש במיכל ?

עודי מנסה לבשל ואני מגלה שנגמר הגז. האומנם ?
איך יודעים בכלל כמה גז נשאר במיכל הגז לבישול ?



פשוט מאוד, שופכים כוס מים חמים על צד המיכל. איפה שנשאר גז המיכל ירגיש קר. איפה שהוא מרגיש חם - כבר אין גז.

לא מדוייק במיוחד, אבל בהחלט נותן לך מושג איפה אתה עומד.

ואני? אני צריך ללכת להזמין בלון גז חדש.

יום רביעי, 22 באוקטובר 2014

ובכל זאת, עבור המדענים, כמעט בכל יום מתברר שדווקא יש חדש תחת השמש

רק אתמול כתבתי שעבור אנשים מסויימים אין חדש תחת השמש. היום שמחתי (מאוד) לקרוא ולהיזכר שבכל זאת עבור אחרים דווקא יש חדש תחת השמש: מדענים הצליחו לשקם קטע של חוט-השדרה שנקטע, ואדם משותק חזר ללכת!

באמצעות שימוש בתאי-עצב שנלקחו מאפו, סוג תאי-עצב שידוע ביכולת שלהם להתחדש, גודלו במעבדה והושתלו באיזור שנקטע בחוט השדרה, האדם שב לחוש את רגליו וללכת בעזרת תמיכה.  מדובר בסוג של טיפול רפואי שמביא איתו פוטנציאל חסר-תקדים לסובלים מפגיעה בחוט-השדרה.

זו לא הפעם הראשונה השנה בה נתקלתי בחדשות מדהימות שכאלה.  מוקדם יותר השנה נתקלתי בידיעה על גידול איברים במעבדה, בה דווח כי מדענים אמריקנים גידלו ואגינה במעבדה והשתילו בארבע נשים שסבלו מחוסר התפתחות של הנרתיק. לאחר ההשתלה כל הנשים דיווחו על יחסי מין מספקים וללא כאבים.

התחום של רפואה רגנרטיבית עדיין בחיתוליו. לפני כחודש הושתלו לראשונה תאי-גזע בעינה של אשה הסובלת ממחלה ניוונית בעיניה. תכלית הניתוח שבוצע ביפן, באמצעות תאי-גזע שנלקחו מגוף האישה, נועד גם לעכב את המחלה הניוונית ממנה היא סובלת  אך בעיקר לוודא שההליך הזה איננו מסוכן, וכי ההשתלה לא תתפתח לסרטן. השימוש בתאי גזע מושרים (induced pluripotent stem  - iPS), במקרה הזה תאי-עור בעלי היכולת להפוך לכל רקמה בגוף – הוא הרבה פחות שנוי-במחלוקת מתאי-גזע עובריים. ומחקרים בעכברים מעידים על שיפור בראיה כתוצאה מההליך הזה. רבים מאמינים כי בקרוב הם עשויים לשמש לשיחזור הראיה אצל בני אדם שראיתם מתדרדרת כתוצאה מניוון מאקולרי ומחלות אחרות המשפיעות על הרשתית.
במחקר מקביל בארה"ב, בו נעשה שימוש בתאי גזע עובריים, דווח על הצלחה, לפחות חלקית, בשיפור הראיה. מאחר ומדובר בתהליכים איטיים יחסית של החלמה, וגם בגלל החשש מגידולים סרטניים, נדרש המשך מעקב לביקורת שלמה של הטיפול הזה.

החששות שמלווים את התהליך הזה אינם דמיוניים. השימוש בתאי-גזע ברפואה הפלסטית, למשל, התגלה כלא-בטוח, כשהתברר שלעתים תאי-גזע שמושתלים מחדש מתמיינים בצורה לא-צפויה. טיפול מתיחת פנים באמצעות השתלת שומן ותאי-גזע שנלקחו מהעור התפתח בצורה לא צפויה כשמטופלת חשה בכאב כשהיא מעפעפת. התברר שתגובה לא צפויה בין רכיב אחר שהיה בזריקה לתאי-הגזע גרם להם להתמיין דווקא לתאי-עצם, וכתוצאה התפתחו פיסות עצם זעירות בעור סביב עינה.

החשיבות של התקדמות שיטתית, מבוקרת, ברורה. אבל איך אפשר שלא להתלהב כאשר מול עינינו העתיד רוקם עור וגידים, וטכנולוגיות שרק לפני עשור היו 'מדע בדיוני' משמשות כיום בניתוחים של ממש?!?

לקריאה נוספת

יום שלישי, 21 באוקטובר 2014

בעולמם של האנטי-חיסוניים, אין חדש תחת השמש

אדם משוטט לו באינטרנט ולמד שעוד בלוג שמקדם אג'נדה אנטי חיסונית עדכן משהו לגבי "שערוריה". אבל אם הולכים לקרוא את המקור   ואז לבדוק אותו -

מגלים ש....
"Doesn’t matter, really. What does matter is that the information it contained is not new in 2014. It wasn’t new even in 2005. What matters is that in 1999, last century, it was preliminary, an opening analysis from a study that continued on through two phases and subsequently found no evidence linking thimerosal and autism. What matters is that in the ensuing 15 years after those preliminary data were submitted for a conference presentation, in the second decade of this century, the accumulation of evidence worldwide showing no link has been compelling. Indeed, it is was so substantial by 2002 that the American Academy of Pediatrics retired that year a recommendation that thimerosal be removed from vaccines, a recommendation made in 1999 in spite of no evidence of harm."

(או בערבית - "זה לא באמת משנה. מה שמשנה זה שהמידע המוכל איננו חדש ב-2014. הוא לא היה אפילו חדש ב-2005. מה שמשנה זה שב-1999, במאה הקודמת, זה היה ניתוח מקדמי בשלב הפתיחה, ממחקר שהמשיך לעוד שני שלבים ובסיומם לא נמצאה הוכחה המקשרת בין תימרוסל ואוטיזם. מה שמשנה זה שב-15 השנה שלאחר שהמידע המוקדם הזה הוצג בכנס, בעשור השני של המאה הזו, ההצטברות של הוכחות מרחבי העולם אשר מראות על העדר כל קשר היא משכנעת. אכן, היא היתה כה משמעותית כבר ב-2002 עד שהאגודה האמריקאית של רופאי ילדים הסירה את המלצתה שתימרוסל לא יהיה מרכיב בחיסונים, המלצה שניתנה ב-1999 למרות שלא היתה אז כל הוכחה לנזק." )

אבל עבור כל מי שמאמין באידיאלוגיה האנטי-חיסונית, כל מקרה כמו זה של האנה פולינג (שבו המוסכמה היא שהחיסונים שניתנו להאנה החריפו מצב נדיר ממנו סבלה) ישמש כדגל במלחמה. הם ידעו את האמת מראש והם ידבקו בה גם נוכח כל עובדה סותרת. עבורם אין כל חדש תחת השמש.
לקריאה נוספת 



יום שבת, 11 באוקטובר 2014

על חוכמת ההמונים: כמי שכפאו שד

מצאתי עצמי נדרש לבצע איזו פעולה שלא הלהיבה אותי, והרהרתי ביני לביני אודות הניב "כמי שכפאו שד"... עודני משתעשע מאפשרות הטעות בגלל הדמיון בין כפאו (כפיה) לקפאו (שהקפיאו), כשאני מתבונן בעצמי, ניצב ללא ניע ומתנגד לפעולה הנדרשת, בגלל השעמום הכרוך בה, וחשבתי על אלה שעלולים להתבלבל בגלל המשמעות בפועל של מי שפועל שלא מרצונו.

בהתחשב במוטיבציה הגבוהה שלי, מצאתי עצמי כמעט מייד מבצע חיפוש גוגל בעניין, וראה זה פלא, חוכמת ההמונים אכן מכזיבה:
  • 9,100 איש (או עמודי אינטרנט) שותפים לסברה שצריך לכתוב "כמי שקפאו שד"....
  • רק 6,240 איש (או עמודים) מבינים שמדובר בכפייה על ידי השד. 
מצאתי נחמה בכך שבכל זאת, בקרב המיעוט, כמה עמודי אינטרנט חשובים באמת, כמו - 
  • מסכת נדרים (לעניין הדרך ליחסים שבין גבר לאישה שיניבו ילדים נאים ביותר) 
  • הערך בויקיפדיה של אימא שלום (בתו של רבן שמעון בן גמליאל, נשיא הסנהדרין אחותו של רבן גמליאל מיבנה (גם הוא כיהן כנשיא הסנהדרין) ואשתו של רבי אלעזר, מהדמויות הפלאיות היותר מפחידות בתלמוד) (הניב מופיע באותו הקשר של מסכת נדרים, והוא מתאר את התנהלותו של רבי אלעזר בתשמיש המיטה...)
  • השולחן ערוך (שוב, באותו העניין) 
ונסכם ונזכיר - כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד , הווה אומר - כמו מי שפעל בעל כורחו, ששד הכריח אותו, אשר שד כפה אותו לפעול. ועכשיו, בהעדר תירוץ אחר, אלך לעשות את אשר נדרשתי אליו, כמי שכפאו שד.... 

לפני שאסיים, תירוץ אחרון להתעכבות - אזכיר דוגמא מופלאה אחת לשימוש בניב "כמי שקפאו שד": הניב מופיע במקומות המובילים במנוע החיפוש בשל ההתייחסות לדרך שבה ראש-הממשלה, בנימין נתניהו, ספד לראש-הממשלה המנוח, אריאל שרון ז"ל. החזרה של אתרי חדשות רבים על הניב עם שגיאת-הכתיב היא מגניבה לגמרי ויש בה בהחלט כדי ללמד כיצד מתנהלות מערכות חדשות בישראל כיום, תוך שעתוק מאחד אל השני עם הפעלת מינימום של ביקורת, אבל אותה החזרה מלמדת גם על הדרך שבה נעשות החדשות האלה. אכן לא רחוק מהתנהלות כמי שכפאו השד. אומנם הספדים הם עסק לא משמח, ולצערי ראיתי רק הספד אחד על אריאל שרון שהיה באמת לטעמי, ועשה צדק עם האיש ודמותו (כמו שצריך לעשות - בסגנון speaker for the dead), אבל היית מצפה שמקצועני חדשות יידעו להתמודד עם כתבות בלי לשעתק שגיאות, הלא כן? 

יום שלישי, 30 בספטמבר 2014

אני חולה, אז אני שותה תה, לא ?

מצאתי את עצמי מתלבט איזה תה להכין לעצמי.

אני חולה. לקח לי כמה ימים להבין את זה, למרות הרמזים העזים שהגוף שלי ניסה לשלוח, בדמות שיעולים קורעים, מכאיבים, שהלכו והפכו גרועים יותר מיום ליום, ובמיוחד עת הגיע הלילה. שיעולים מעומק הלב, או יותר נכון, מעומק הריאות. כאלה שאתה צריך לקחת שאיפה ארוכה עמוקה כזו, לפני, כדי שהשיעול באמת יעשה את שלו. כאלה שמעוררים בחילה לעתים, מרוב שהם באים מעומק הגוף. אבל נדמה לי שכדאי לעצור כאן את התיאורים של השיעולים, לפני שגם אתם תתחילו להשתעל, או להיגעל.

אז הבנתי, אתמול. ולפני שהולכים לרופא, כך לימדוני הוריי, מנסים לראות אם המחלה תעבור מעצמה (לא בהוראותיהם, אלא במעשיהם כלפי עצמם. כך הרי מלמדים באמת כל ההורים, לטוב ולרע). ומה עושים בינתיים? תרופות הסבתא הגדולות של מרק עוף ותה חם נקראות לעזרה. וזה לא במקרה שהן נקראות לעזרה. פעם הן כנראה היו כמעט לבדן במערכה. וגם היום, יש הטוענים, למרות כל תרופות השיעול המסתובבות להן, ששום דבר לא באמת עוזר. שפעת היא הרי מחלה שתעבור תוך שבעה ימים עם תרופות ותוך שבוע ימים בלעדיהן. כולנו יודעים את זה, לא ?

ומאחר ומרק לא היה ממש אופציה, אז מצאתי עצמי מתלבט איזה תה להכין.

במבט לאחור, במהלך היום, בין נמנום לנמנום, שתכליתו אגירת הכוחות והקדשתם למלאכת הגוף המופלאה הזו, עליה אנחנו יודעים (עיונית) כה הרבה אך (מעשית) כה מעט, על המלחמה הנוראה הזו המתחוללת בתוכנו אנו, בין תאים לבנים כאלה ואחרים לבין איזשהו נבל נורא כזה או אחר שהוא בסה"כ עוד יצור שמבקש לו חיים, אבל בתוכנו ועל חשבוננו ותוך פגיעה לא כל כך סימפטית במערכותינו. הייתכן סרט מלחמה גדול מזה? מאבק לחיים ולמוות. צבאות. קרבות. קורבנות. הוד והדר וכאב וסבל כולם בכפיפה אחת, ואני ? מה איתי? ישן.

אבל בין נמנום לנמנום, כמו שהתחלתי לומר, הכנתי תה. כל מיני סוגי תה. היה שם תה אכיניציאה (שתמיד יצאה ככה, קצת יותר טוב מכל העשבים האחרים במחקרי החורף על עשבים שאולי טיפונת עוזרים באמת לגוף שלא לחלות, אבל באמת רק בטיפונת (ואולי גם זה לא)) ותה מרווה ומסאלה צ'אי (שלא באמת עוזר, את זה אני כבר יודע ממחקרי עבר שערכתי על עצמי, אבל מאוד מאוד טעים ומעורר אשליות רבות ניחוחות וטעמים). אבל כעת, כשמצאתי עצמי מתלבט, אף אחד מהם לא נראה מתאים לשעת הליל הזו.

והמנצח, בסופו של דבר, היה אותו תה פשוט של פעם. תה רוסי שחור (של מותג ידוע בישראל), כמו ששתו סבי וסבתי ואמי ואבי. עם כפית של דבש (של מותג שונה מהרגיל הפעם, לשם שינוי. דבש מפתיע לטובה, אני חייב לומר שגיליתי רק בזכות זה שבסופר נגמר הרגיל, לקראת ראש-השנה). ועם מיץ לימון מחצי לימון שהועלה לקורבן למולך המחלות.
והטעם - ממש כמו פעם.
כשהייתי ילד מטופל ומפונק ומחובק שהעולם סובב סביבו במחלתו, וכולם עמלים לעזור לו לשוב לאיתנו.
וכל זה, בזכותו של ספל תה אחד, פשוט.

ומשום מה, בין שלל האסוציאציות שחגגו בראשי בין זכרונות-ילדותי, עלה גם המאמר ההוא שקופ"ח כללית הפיצה בין חבריה, על כך שתה, ולא קפה, הוא המשקה שבאמת מסייע לבריאות. אז אולי זה לא יעזור לי למחלה הספציפית, חשבתי בציניות, מהרהר על המלצות הרופא הצפויות, אם הייתי הולך אליו (הרבה מנוחה. הרבה נוזלים. שבעה ימים), אבל מי יודע איך זה יימדד בהשפעה על הנצח?

אבל אתם יודעים מה? מדידות כאלה, לפעמים, הן נורא מייגעות. ואני הרי חולה, לא? אז תרשו לי להתעמק בספל התה עם דבש ולימון שלי, ולהתכרבל לי בזיכרונות.


יום חמישי, 18 בספטמבר 2014

עלה במרשתת או נתקלתי בעודני משוטט: השבוע שעבר - 11/09/2014 - 18/11/2014

ספורט
מרקו ואן באסטן הודיע השבוע על התפטרותו מאימון אלקמאר, וימשיך במועדון בתור עוזר מאמן. ואן באסטן הודיע ש"להיות מאמן ראשי יותר ויותר גורם לי בעיות פיזיות ומנטליות", וציין שהוא מעוניין להוריד בעומס.
לעומת זאת, באותו יום בדיוק דווח כי אברהם גרנט מונה למנהל הטכני של ססאנה התאילנדית. ססאנה אולי אינה הקבוצה הכי דומיננטית בליגה התאילנדית אבל היא בהחלט מהקבוצות הבכירות בה (אליפות אחרונה ב-2002; מקום שני בגביע הליגה; סיימה שלישית בליגה ב-2012 ושביעית בליגה ב-2013). עם זאת, קשה שלא להרגיש את הפער שבין קבוצות כמו צ'לסי ופרטיזן בלגרד לבין הקבוצה הנוכחית. אפילו פורטסמות' ווסטהאם יונייטד, שתי קבוצות שגרנט בוודאי לא זוכר לטובה (ומבחינת אוהדיהן זה כנראה הדדי) נראות טוב יותר. ובכל זאת, התחושה שלי היא שססאנה היא לא התחנה האחרונה של גרנט, אלא עוד אבן-דרך במסע שהיו בו ועוד יהיו בו עליות ומורדות.
איך אפשר להסביר את הפער בין שני המאמנים ? התשובה שאני מבקש להציע היא שואן באסטן הצליח יותר מדי. בניגוד לואן-באסטן, אדם שהורגל להצלחות בקריירה הספורטיבית שלו, גרנט חווה לאורך הקריירה שלו אתגרים לא פשוטים. קריירת אימון הספורט הישראלית שלו הגיעה לשיאה הראשון דווקא בשלוש השנים האחרונות שלו בהפועל פתח-תקווה שהגיעה שוב ושוב ושוב אל המקום השני. כשלונות מחשלים את מי שיודע ללמוד מהם ומי שמבין שככל שהוא נכשל, כך הולך וקרב הרגע שאם רק הוא ידבק במשימה - הוא יתקרב אל המטרה. והרי להרים ידיים אפשר בכל רגע, לא?
ההשוואה בקשר להצלחה וכשלון מאלפת במיוחד בין השניים האלה, כי שניהם נאלצו לסיים את הקריירה שלהם כשחקן בגין פציעה. גרנט בגיל 18 לפני שהיה לבוגר. ואן-באסטן אחרי קריירה מהממת אשר נקטעה באיבה.

צרכנות
זה קשה וזה מתיש, אבל הרי כבר למדנו שחוסן מנטלי חשוב בחיים, ושהדבר הכנון לקחת מכשלונות הוא זה שמכאן אפשר ללמוד ולהתקדם ! 

משפט וצדק 
עוד הפסד לפרקליטות: תיק זדורוב לא יוחזר למחוזי, עדות תוגש בכתב לעליון. האם הפרשה הזו תגיע לסוף? האם הסוף הזה יהיה טוב ?

טכנולוגיה והורות
האם ידעתם שסטיב גו'בס הגביל את כמות המכשירים הטכנולוגיים שבהם ילדיו יכלו להשתמש? מתברר שילדיו של האיש שהוביל את המצאת האייפון והאייפאד לא השתמשו באייפאד כלל. הוא לא לבד. אוון ויליאמס, מייסד האתרים בלוגר, טוויטר ומדיום, אמר כי במקום אייפדים, לשני בניו הצעירים יש מאות ספרים (כן, פיסיים) שהם יכולים לקחת ולקרוא בכל רגע. לעומתם, מנכ"ל טוויטר, דיק קוסטולו, אמר שהוא ואשתו אישרו לילדיהם בני הנוער שימוש לא מוגבל בגאדג'טים כל עוד הם נמצאים בסלון. להשקפתם, גם ליותר מדי מגבלות עלולות להיות השפעות שליליות על הילדים. ובאיזה צד אתם ?

אישית, אני סבור שהפתרון צריך להיות איזון, אבל אני בהחלט מזדהה עם החשש של לואי סי.קיי מהדרך שבה הטכנולוגיה מנתקת את בני-האדם זה מזה ואת בן-האדם מעצמו

יום רביעי, 17 בספטמבר 2014

צעד קטן, קטנטן לכאורה, בתחום הטכנולוגיה הטלפתית


בשנה שעברה דיווחה התקשורת על טלפתיה בין אדם לעכבר.  . באותו ניסוי 'קראו' את התפקוד המוחי של האדם באמצעות קסדת EEG מיוחדת שתוכננה לקלוט גלי מוח בתבנית מסויימת. מחשב תרגם את המידע הזה לאותות חשמליים שהועברו אל התקן אולטראסאונד מיוחד שהפעיל איזור מיוחד במוח העכבר וזה גרם לזנבו של העכבר לנוע.
כל זה נעשה באופן לא חדרני.  בלי לנסר את הראש של האדם או העכבר  !  על פי הדיווח המערכת דייקה ב94 מהפעמים !
אותו ניסוי נראה כמו סיפורי המדע הבדיוני (המד"ב) על הטלפת שמשתלט לך על הגוף ומפעיל אותך כמו בובה...

ולכן היה נעים מאוד לשמוע  על צעד קטן, קטנטן לכאורה, בתחום הטכנולוגיה הטלפתית, שהוא אולי הצעד הגדול ביותר שנעשה בתחום אי-פעם, ושייזכר לדעתי הרבה יותר מאותה שיחה של אלכסנדר גרהם בל...
התגלית: מסר על מחשבה הועבר בין שני בני-אדם באמצעות האינטרנט !
אדם בהודו שחובר לציוד 'לקליטת מחשבותיו'  חשב מחשבה.
הציוד תרגם המחשבה לאותות שהועברו דרך האינטרנט אדם אחר בצרפת ולבש ציוד לתרגום האותו. הנסיין בצרפת ראה באותו רגע של החשיבה בהודו, בראיה הפריפריאלית שלו, סימנים של אור.



נשמע מעט מאכזב, לא ? אז זהו, שלא. תחשבו על זה. אדם חושב מחשבה מסויימת במקום אחד בעולם. אדם אחר, במקום אחר בעולם, יודע שהוא חושב. אנחנו עוד לא במקום של העברת מחשבות מדוייקת, אבל זה הצעד הקטן, הראשון, בדרך הארוכה אל תקשורת מוחית ישירה בין בני-אדם!

כרגיל בR&D מודרני, לא מדובר באיש מדע אחד. מדובר בצוות בינלאומי גדול. החתומים על המאמר בPLOS-ONE הם:
Carles Grau,  Romuald Ginhoux,  Alejandro Riera,   Thanh Lam Nguyen,  Hubert Chauvat,  Michel Berg,  Julià L. Amengual,   Alvaro Pascual-Leone, Giulio Ruffini

האם תיווצר הטכנולוגיה המדוייקת לתרגום גלי מוח למחשבות? קשה לדעת.
כמה זמן זה ייקח ? עוד יותר קשה לדעת. אבל ככל שטכנולוגית החישה של גלי-מוח הולכת ומתקדמת, ככל שהמדע הזה הולך וצועד קדימה, כך הולכים והופכים סיפורי המד"ב של פעם לפחות ופחות דמיוניים.

האומנם ילדינו ינהלו שיחות מחשבה אחד עם השני כפי שאנחנו משוחחים באמצעות סמארטפונים? כיצד ייראה ממשקי ההפעלה של הציוד - המחשב, המקרר ? אילו השלכות יהיו לכך על הפשיעה ? אילו צורות חדשות של אמנות נראה ?

מאחר וראינו רק את הצעד הראשון, ולמדנו מהצעד ההוא המפורסם של ניל ארמסטרונג שלפעמים הצעדים הבאים דורשים הרבה מאוד סבלנות, ניקח נשימה עמוקה, ונחכה ונדמיין. יכולים לנחש מה אני מדמיין ?


(התמונה מצוטטת מאתר XKCD שם היא פורסמה ברשיון Creative Commons Attribution-NonCommercial 2.5 )






































עוד על טלפתיה וטכנולוגיה


יום חמישי, 28 באוגוסט 2014

John Oliver hilariously and shrewdly analyses the dynamics which increases the wealth gap, in the U.S and all over the world....

John Oliver has done it again. In a funny and smart show, he was able to discuss the painful and incredibly important issue of wealth gap in America. But this discussion is just as relevant to Israel, and any other place on the globe, because globalization is bringing wealth gaps everywhere (look at China, for example). 


What can we do about it? well, for one thing, we can all accept the very smart suggestion Oliver raised: lets stop thinking of most of the members of our society as soon to be haves. Lets accept the sad truth - there are those who have a greater share of the wealth, and there are those who do  not have enough, and this situation shall remain, or even get worse, unless we do something about it. 

Now, accepting that premise, lets start thinking about the society we all wish to live in. 

יום חמישי, 3 ביולי 2014

Ray Jessel sings "I've met a girl" (America's got Talent 2014 crop)

Ray Jessel's "I've met a girl", an original song played in America's got Talent made me smile, and in these sad days with horrid news, one shouldn't hold such an item lightly... 

יום שישי, 20 ביוני 2014

רגעים של חסד: גם מלבנון רואים את המונדיאל בעזרת ערוץ 1 הישראלי

המונדיאל התחיל, ועודני מנסה להבין למה בדיוק הסטרימינג נתקע, והאם עדיף לראות דרך המחשב או דרך הטאבלט (בהיותי מחוסר טלוויזיה שכמותי), והנה הופתעתי לגלות שלפעמים הזמנים בכל זאת משתנים לטובה.

זוכרים איך פעם היינו מחפשים שידורים מהרשתות השכנות, של ירדן ומצרים?

YNET מדווח שבלבנון משתמשים בשירותי הערוץ הראשון דרך האינטרנט לצפיה במונדיאל

ולהשומע ינעם.

יום שישי, 16 במאי 2014

כשאדם נושך כלב זה חדשות. וכשחתול מציל ילד מהכלב של השכנים?

דיווח שהפך ויראלי בימים האחרונים. טארה, חתולת משפחת טריאנטאפילו, הצילה את ג'רמי בן ה-4, מהתקפת הכלב של השכנים. אי אפשר להאמין לזה עד שרואים את זה. וגם אחרי זה די קשה להאמין, אבל אלה העובדות. אזהרה: בסוף הסרט מוצגות הפציעות שספגה אם המשפחה, שרדפה אחרי הכלב ברצותה לעצור התקפה נוספת ולקשרו, והתמונות לא נעימות. האם והפעוט הפצועים טופלו ושלומם טוב.

יום שני, 28 באפריל 2014

יום השואה 2014

לפעמים אלה הדברים "הקטנים" שתופשים את תשומת לבך.
  • תמר רותם, ב"הארץ", סקרה את קובץ העדויות "ילדי המלחמה 1944-1948"  (ספרי עליית הגג וידיעות ספרים) בו מובאים סיפוריהם של הילדים ששרדו. מדובר על עדויות של ילדים בטווחים שונים, הצעירים שבהם בני עשר, שמונה וחמש. על פי הכתבה, קובץ העדויות בולט בכך שהעדויות נגבו זמן קצר לאחר השואה, ובכך שדברי הילדים כמעט ולא נערכו. העדויות "לא נמסרות בקול מבוגר, לא הועברו דרך מסננת הזיכרון או נמסכו בעשן הזמן."

    אפשר להתווכח הרבה על נרטיבים, והכתבה עוסקת בשאלת הנרטיבים של ספרי העדויות לעייפה, ולטעמי מחמיצה נקודה חשובה. אי-אפשר שלא להיטלטל משמיעת סיפוריהם של בני-אדם שעברו את השואה. קל וחומר כשמדובר בילדים המספרים את שחוו. לטעמי, לא הנרטיב הוא המכריע כאן. איך שלא יהיה, יש סיפורים שכופים על המאזין, אם בן-אדם הוא, הזדהות מלאת אימה ואמפתיה. כך סיפורו של הילד שהבין שאביו אשר הפקיד אותו בידי משפחה פולנית כבר מת, אחרי שעבר הרבה זמן מאז ביקורו האחרון של האב;  כך סיפורו של ילד המסביר שלא אמר לאף אחד שהוא ומשפחתו יהודיים, כי ידע שהם "יהרגו אותנו על זה". 

  • הבלוג "עונג שבת" הביא את הדוגמא הזו לתכתובת של אחרי המלחמה בין אחיות ששרדו: 

    "שלום לך תקוה!
      אני נשארתי בחיים. כתבי.
                       אחותך מרים."


יום שלישי, 1 באפריל 2014

זה נשמע כמו בדיחה. אלויס, ברוס לי, מרילין מונרו, וג'ון לנון מבלים על אי בודד

פרסומת לבירה של Bavaria Radler מציגה סצינה דמיונית ומגניבה על החיים הסודיים של אלילי-מוזיקה וקולנוע שהלכו לעולמם בגיל צעיר, וסביב חלקם מסתובבות תאוריות קונספירציה לרוב.

אלביס פרסלי, ברוס לי, מרילין מונרו, טופאק שאקור, קורט קוביין וג'ון לנון (ואולי גם אחרים שלא נראו בקליפ) מבלים ונהנים בשקט ובשלווה על אי טרופי.
http://youtu.be/uSNtXkJe3E8

אני לפחות חושב שיש בזה משהו מגניב. 

יום שבת, 1 במרץ 2014

Oppressed Majority - a must see


Based on real life experiences Oppressed Majority, a french-speaking short movie tells of an imaginary society, where one gender is frequently teased, harassed and assaulted by the other gender. 

Sadly, we all know that truth surpasses all imagination. 

If only such a movie would have been a part of the obligatory education of all, in K-12 education level, all over the world... 


יום שלישי, 4 בפברואר 2014

על הנטיה התקשורתית לצטט את אריאל זילבר שלא כהלכה

אני לא זוכר מי זה היה שכתב פעם, שבארץ הזו נוטים לצטט ימניים שלא כהלכה. קראתי את זה פעם, כשהייתי נער, ונתקלתי בזה לא אחת, אבל אני לא זוכר דוגמא קיצונית יותר ממה שנעשה לאריאל זילבר בימים האחרונים.

אני לא מדבר על הדברים שאמר בשנת 2001 וזמן קצר לאחר מכן התנצל עליהם, דברים ששבו לרדפו כעת.

אני מדבר על הדברים שאמר בטקס אקו"ם אמש. ברוב כלי התקשורת בארץ אתה קורא כותרות זועקות שאריאל זילבר קטע את הטקס, קרא לפרק את אקו"ם. כך במאקובYNET. כך בהארץ. כך בוואלה!. כך בגלי צה"ל.

רק בNRG ובישראל היום הדברים שלו זוכים להתייחסות מלאה יותר, שמבטאת גם את רוח דבריו וגם את תוכנם באופן מדוייק ונאמן.

כל מי שרואה את הסרט מהאירוע נוכח שאריאל זילבר, כאשר קטע את הטקס, ביקש בנועם את סליחתו של האמן שעמד לשיר. אבל זה לא הרושם שאתה מדבר כשאתה קורא כותרת על קטיעה של טקס, נכון ?

האמת המרה היא שאריאל זילבר דיבר בהתרגשות עמוקה, וביטא דעה עקבית, פשוטה, נחרצת, בדבר חוסר-האפשרות להפריד בין דעות האמן לבין יצירותיו, ובדבר  זכותו של אמן לדעותיו. מה שנאמר לגבי פירוק אקו"ם היה שונה לגמרי ממה שצוטט באותן כותרות, כי מה שאמר אריאל זילבר היה: 'הייתי היום מפרק את אקו"ם ובונה אקו"ם חדש שאומר יש מקום לכל דעה בעם הזה'.



לא צריך להיות ימני, כדי לחשוב שזכותו של אדם להחזיק בדעות שונות משלך. אני בניגוד לחברה של אקו"ם חושב שמי שנותן פרס על מפעל חיים בתחום המוסיקה, אסור לו בכלל להתייחס לדעות של המועמדים. כי אחרת, אנחנו גולשים לעבר מקארתיזם. ותשומת לבכם, לפני שאתם מגיבים - אני מדבר כאן על דעות, לא על מעשים. מי שעוסק בהסתה, כבר עבר מדעה לעשייה. אבל כל זמן שאנחנו מדברים בשלב הדעה, בדמוקרטיה, כל אחד זכאי לדעה משלו, וכדי שיהיה חופש ליצור במדינה הזו, אסור שהתארגנות כלשהיא של אנשים, לא כל שכן של אמנים, תחליט איזה דעות הן בסדר, ואיזה הן פחות בסדר.

אבל למה לדבר על אקו"ם? הבעיה היא לא רק שם.

בואו נדבר על התקשורת הישראלית !
מתוך 7 כלי תקשורת שבדקתי, 5 הציגו תמונה מעוותת, מופרכת, לא נכונה, של מה שקרה.
איך זה קורה להם ? האם הם נדברו ביניהם ? תיאמו את עיוות-המציאות הזה ? או שבדרך-לא-דרך, בכל כלי-התקשורת האלה יושבים אנשים עם בדיוק, אבל בדיוק אותן ההשקפות, שגורמות לעיוות בתפישת המציאות ?

לקריאה נוספת

יום שני, 3 בפברואר 2014

Super Bowl 2014 varieties

Watching some of the Superbowl 2014  (XLVIII =  48) commercials, one cannot help but feel slightly overwhelmed by the various ways in which Americans look at themselves.

(If you wish to view the summary of the game, you can find in the following link)

Diversity is praised in a manner which makes one envious, even though it is a beverages company that sends the message:


The past and the present are contrasted in a smart and funny manner by an electronics retails store which makes one curious about their future:

On the other hand, seeing the way how one American  car manufacturer is willing to succumb to other nations in other industries, as long as his own enterprise succeeds, one cannot help but feel a little embarrassed for the management of this corporation, and sad for the nation in which individuality overpowers social cohesiveness in such a blunt manner: 


However one looks at these commericals, the Seinfeld reunion makes the lining that is shared by all of these ads, crystal clear:

 Nostalgia is queen in America.


Further reading and viewing:


יום ראשון, 5 בינואר 2014

Can celebrities really stop their self-abuse?

Watching Miley Cyrus video-clip "We Can't stop" recently made me realize it isn't that Cyrus, as well as other current stars (Rihanna, anyone ? ) are celebrating freedoms.

They just can't stop.

Not because they Want to. It is because that they fear.

Fearing they if they do stop, whatever it is that brought them to Star-dom, WILL STOP too. 

A well known fact about young children, is that they struggle for attention, as if their life depends on it.

Biology teaches us that in the past this used to be the case. younglings had to have the attention of their elders, for protection and care. 

It may very well be that celebrities confuse the general attention with life. Fearing that once the public's attention, known for its flimsiness of consistence, is turned to another, the celebrity shall wither like a flower without the nourishment of the floodlights of the media.

Further reading