לקט עלה במרשתת - והפעם, מכונות זמן והיטלר, שינויים בהבנה של הפסיכולוגייה של ידידו הטוב ביותר של האדם וחינוך מיני ועוד.
כתבה בקונסיומר ריפורטס על המכונית-הנוהגת-בעצמה של גוגל לימדה אותי שהמבט של גוגל מכוון הרחק קדימה. קצת מאכזב, למי שקיווה שהמכונית שלו תנהג בעצמה בעוד 5 שנים, ובכל זאת, מעניין להכיר את הפרספקטיבה הגוגלית בעניין.
הילו גלזר ב'הארץ', בכתבה (מהסוג שמאפשר הבלגה על כל מה שקורה לעיתון הזה), על המפגש בין נכות לסקסיות: האתגר בו הסקסיות מפסיקה להיות אישור לנורמליות, אלא חותרת תחת הגדרות היופי המקובלות והמיניות הנורמטיבית.
נתקלתי בקומיקס משעשע ומעורר מחשבה של 'האיזם' על השימוש במכונת זמן כדי להתמודד עם היטלר, שהזכיר שלל קומיקסים אחרים -
- את הקומיקס הגאוני ההוא מהו-לא
- וגם את זה הגאוני (לא פחות) מXKCD
- וגם את הסטנד-אפ הזה (דקה 4:01 )
- וגם הקומיקס הזה
- ואפילו הקומיקס הזה...
אחד אחר שמתאר את הבעיה האמיתית
וכלה במה שהוא אולי המוצלח מכולם....
וכן, אני יודע, זה היה הרבה יותר מרשים אם הייתי מציג את כל הקומיקסים האלה אחד ליד השני, כאן בעמוד הזה. אבל לגבי רובם, מה אפשר לעשות, זו שאלה של זכויות יוצרים, ובבלוג הזה לפחות, עדיין משתדלים לנהוג בהוגנות.
ממכונות זמן לטכנולוגיות מתקדמות אחרות. שמחתי להיתקל במדריך מפורט בסוגיה הטכנית הלא-פשוטה: איך לצלם את הירח עם הסמארטפון שלך ?
וממכונות לידידים טובים לא פחות של האנושות. התפיסות של פסיכולוגיית הכלב משתנות בשנים האחרונות. ג'ון בראדשו, ביולוג בריטי, כתב ספר המפריך הרבה אמונות מקובלות על כלבים ובני אדם. והארץ מספר לנו: "במקום לדבר על התנהגות כנועה אנחנו מעדיפים לתאר התנהגות מלכדת". אין זה עוד כלב (או אדם) דומיננטי וכלב כנוע, מערכת שיש לשמר בכל אמצעי אם רוצים לקיים חיים משותפים תחת קורת גג אחת, אלא יחס בין ילדים להורים, שבו הילד מבקש וזקוק לתשומת לב וקרבה. המשמעות היא שאלפי ספרים ומומחי כלבים טלוויזיוניים אינם רלוונטיים יותר, כמו גם כל אותן עצות בנוסח "לעולם אל תיתן לכלב לאכול ראשון או לעבור בדלת לפניך". המלצות לענישה תקיפה ועמידה בלתי פוסקת על משמר המעמד הדומיננטי איבדו את בסיסן המדעי.
תמיד כיף לראות פרדיגמה משתנה.
החופש הגדול הוא הזדמנות עצומה להורים לקחת יותר מעורבות בחינוך ילדיהם. חינוך בנושאי מין הוא אחד מאותם נושאים שרבים מעדיפים להשאיר לאחרים. ג'ון אוליבר הסביר היטב בתוכנית חריפה ומשכנעת כמה חשוב לא להימנע, כדי שילדינו יקבלו חינוך מיני טוב.
התוכנית מתארת עד כמה החינוך בנושאי מין בארה"ב גרוע (קשה שלא להרהר בחלחלה על המתרחש בבתי הספר בישראל). כשחושבים על זה, קל להבין מדוע חינוך מיני גרוע הוא סוג של חינוך שעדיף לא לקבלו כלל. במילותיו של אוליבר: הילדים שנשארים בבית ביום של שיעור על מין בגלל מחלה, מקבלים חינוך מיני טוב יותר. וכמובן, הדבר שחשוב שכולנו נזכור - בניגוד לחשבון דיפרנציאלי, מיניות אנושית היא נושא שכל אחד מאיתנו יצטרך לדעת ולהכיר לשארית חייו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה