יום שבת, 31 באוקטובר 2015

עלה במרשתת: לקט אוקטובר 2015

הרבה פוליטיקה היתה לנו החודש הזה, ועם כל כך הרבה כאב אי אפשר להתעלם ממנה.

הרצח המזעזע של איתם ונעמה הנקין עם כל הכאב שבו, גם שב והעלה את המוגבלות האנושית שבהתייחסות בשפתם של בני-אדם למעשי-רצח.
כולנו נסכים שהרצח הזה היה מזעזע.
האם אפשר שלא להזדעזע נוכח רצח בדם קר של הורים חפים מפשע, לעיני ילדיהם?
אבל אילו מילים נותרות לנו, אחרי שמיצינו את התיאור של האלימות הקשה והנוראה הזו, כשאנו באים לתאר את רצח משפחת פוגל?

התשובה שלי, למרבה הצער, חסרה. אני ניצב ללא מילים.
את החסר שיצרה שתיקתי, אני מקווה שיתמלא, מילוי-מעט, על ידי קישורים אל מילים שהותירה נעמה ז"ל כשתיארה את החוויה של הזרות שלה והרצון בהשתייכות, ואל אתר המאמרים והפרסומים שהותיר אחריו איתם ז"ל.
חבל על דאבדין.
יהי זכרם ברוך. 

מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף יואב (פולי) מרדכי, התראיין לרשת הטלוויזיה הקטארית המובילה והאשים גורמים איסלאמיים קיצוניים בהפצת שמועות ושקרים. מרדכי שלח מסר הרגעה: "אנחנו נגד אלימות"; "כל השיח על המקומות הקדושים בירושלים, שישראל שינתה את הסטטוס-קוו, הוא בגדר שמועות ושקרים...המצב נשאר כפי שהיה וגם ראש הממשלה נתניהו אמר שהמצב לא השתנה וגם לא ישתנה. אנחנו נגד אלימות".  

ובכל זאת, שמעתי מיותר מאדם אחד ויותר משניים שאלה - האם שינינו משהו באל-אקצה?  ומצאתי סיכום נאה של המאורעות סביב אל-אקצה אפשר למצוא בערך הויקיפדי: מהומות הר הבית (2015). בקיצור נמרץ: הרבה יותר יהודים עולים להר הבית בשנים האחרונות ובמיוחד השנה, בהשוואה לעבר. במקביל הולך וגדל המחנה הקורא להתיר תפילה ליהודים על הר הבית. מהצד השני, אם בגלל הקצנה פנימית משלהם ואם כתגובה (וכנראה גם וגם, כמקובל בהיסטוריה של הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל), מועסקים פעילים ופעילות מוסלמיים (המכונים מוראביטון ומוראביטאת) שתפקידם בעצם להתעמת עם היהודים העולים לרגל, לוודא שאינם מתפללים וכן להמאיס עליהם את העליה לרגל. בתגובה לעימותים שיזמו המוסלמים, חליטה המשטרה למנוע באופן גורף כניסה של מוסלמים להר הבית בשעות הבוקר, על מנת למנוע התקפות על מבקרים יהודים. הצעד הזה עורר אצל המוסלמים את החשד שיש כוונה ליצור סטטוס קוו חדש של שעות תפילה שייוחדו ליהודים (בדומה לסטטוס קוו שנקבע במערת המכפלה עוד ב1967). ומכאן כל העסק הסלים כשאנשי ציבור ופעילים יהודים וערבים מקפידים לשמור על האש גבוהה גבוהה. 

אומרים שהיה כאן תהליך - בסוף 2012 תיאר 'הארץ' את הדרך שבה מזרח ירושלים הלכה והתקרבה למערבה. סביר להניח שהתהליך הזה לא נעצר, ושמבחינות רבות, דווקא מה שאנחנו רואים הוא פרפורי-הגסיסה של מזרח ירושלים הפלסטינית. אבל כדי שזה יקרה, ישראל צריכה לדעת לפעול בחוכמה. 

אומרים שבעשור האחרון אף פלסטיני עם רישיון עבודה לא ביצע פיגוע בישראל. האם זה יימשך ?

ג'מאל מג'אדלה, ממלא מקום ראש עיריית באקה אל-גרבייה הוא חלופה ראויה, נאורה ושפויה להנהגה ערבית בארץ הזו:
"התחושה קשה והאווירה לא טובה. אין מי שיצדיק את מעשה הנבלה הזה...אנחנו לא עוזבים ולא מוותרים על חיים עם היהודים, אבל לא מתוך תחושה שמישהו עושה לנו טובה - אנחנו פשוט חיים ביחד....אנחנו בבתי החולים, באקדמיה, בבניין ובחקלאות. תנו לנו תחושה של שייכות, שתפו אותנו, תלמדו להתפשר. תלמדו להכיר ולכבד אותנו - את התרבות ואת השפה. תפסיקו להאמין לשקרים. למה אני יכול לדבר על משוררים, סופרים ויוצרים יהודים ולצטט את 'הגשש החיוור' ואתם לא יודעים עלינו כלום? אין לנו סופרים, זמרים יוצרים?".

ויש אחרים המסרבים להרגיע את הרוחות, למרות הכוח שהפקיד הציבור בידיהם: יושב ראש הרשימה המשותפת, איימן עודה, אמר בגלצ שהוא נגד שימוש בנשק, אך "לא יציב קווים אדומים" להתנגדות לכיבוש. בשיחה עם רזי ברקאי הוא הוסיף: "אני לא שם קווים אדומים לעם הערבי, הוא זה שיבחר איך להיאבק נגד הכיבוש. אני תומך במאבק העם הפלסטיני למען הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. אני כל הזמן אאשים את הכיבוש הישראלי שהוא זה האשם; אני לא יכול להגיד לעם הפלסטיני איך להיאבק".

ובכל זאת, אפשר אולי לקוות שמהשלטון המקומי הערבי תצא התקווה החדשה. עלי סאלם, ראש עיריית נצרת, האיש שבלט נוכח כל ההנהגה הציבורית הערבית במחאתו כנגד ראש הרשימה המשותפת על הפגנה לא אלימה שבסיומה הצעירים שהשתתפו בה, החלו בהפגנות אלימות הוא בעצם איש שאולי מבשר על תופעה חדשה בקרב הציבור הערבי - אנשי ציבור על מפלגתיים. אנחנו מכירים את זה מהשלטון המקומי אצלנו. ראש עיר שנהנה מפופולריות רבה יותר מזו של המחנות השונים. אולי גם אצל בני-דודינו? 

ודווקא מבחוץ יש המוסיפים דלק למדורה. אבל לאן אתה רוצה שהיהודים ילכו, רוג'ר?

אלדד יניב מצביע אצבע מאשימה על ההנהגה: זה לא רבין אלא נתניהו 

וכולנו מבינים שאנחנו נמצאים בסוג של אינתיפאדה והיא מאוד שונה מזאת הראשונה (היו שהתריעו על האינתיפאדה הממשמשת ובאה עוד ב2013)


אז מה אפשר לעשות ? 
לכאורה, התשובה היא באכיפה דרך קנסות, למרבה הפלא. ממר"י הביא גרסתה של אם פלסטינית השמחה כשבתה מוכנה ורוצה לבצע פעולה של מסירת הנפש למען פלסטין, ורואה את הדמיון בינה לבין בתה, אך לא שוכחת שכשהיא היתה נערה, "לא הנפנו דגלים וגם לא נשאנו שלטים עם סיסמאות כתובות משום שהחיילים רדפו אותנו, החרימו כל דגל או שלט כתוב שנשאנו, כלאו אותנו והטילו על משפחותינו קנסות כבדים ורובנו היינו תלמידות ממשפחות מהמעמד הבינוני שבהן אבי המשפחה לא היה מסוגל לשלם את הקנסות השרירותיים." כלומר: מסירת החיים כן, אבל תשלום קנסות לא

אבל לא כולם מאמינים בנחישות כדרך-חיים. נתניהו שוב התקפל בעניין עקרוני. האמת היא שזה לא צריך להפתיע אותנו. אפילו נתקלתי בשיר, שנכתב לכבוד ההרגל הזה של ההתקפלות של נתניהו, לפני הבחירות האחרונות.

לעומתו, מנהיג מצרים, א-סיסי עקבי: מדינה פלסטינית תבטל התירוץ לטרור.

יש המנסים לשתף תמונות של אחווה. בעת הזו, תמונות כאלה עשויות לעורר השראה חיובית. אבל האמת התיעודית במקרה הספציפי הזה מסוכנת יותר מההשראה... כי התמונה שבקישור היא תמונה מבויימת מ-1993 של שני נערים יהודיים.... והאמת של הביום הזה יכולה להסביר הרבה מהמציאות הנוכחית...

בצד שלנו, למרבה הצער, אפשר גם למצוא את החבר'ה הבעייתיים שלנו בדיון ישראלי במירעו אצל תומר פרסיקו המבקש לדון במחלוקת הפוסקים החדשה - מה ראוי שייעשה במפגע-סכינאי לאחר שנתפש, והוא כבול ואינו יכול לפגוע באחרים. השאלה: האם יש להביאם במשפט או שיש לנצל את ההזדמנות ולהרגם במקום.מה שמעניין אותי הוא הדיון בתגובות. חלק לא מבוטל של המגיבים עצרו במילת המפתח "חסר ישע" (שנועדה לתאר את המחבל הכפות שאין בו סכנה). והבינו כאילו פרסיקו מדבר כנגד הזכות להגנה עצמית בשלב בו המחבל תוקף.
למרבה השמחה יש גם אנשים שמאמינים במוסר אנושי. הרב יעקב אריאל מצטרף אל הרב דוד סתיו: לא להרוג מחבל מנוטרל. ואני לתומי שב ומתפלא על מה שקרה לה, לחברה הישראלית היהודית שאפילו דברים בסיסיים של מוסר צריך לשוב ולהצהיר.

אבל כשאני מעלעל בספר קורבנותם - אומנותם - משיח קורבני לשיח ריבוני / אלון גן (המכון הישראלי לדמוקרטיה)
(בעמ' 75-85) ומגלה שוב את הדמיון בין הפלסטינים היום למה שאנחנו היינו פעם, כשעוד לא היתה לנו מדינה, הכל נראה הגיוני יותר, למרות שלא נהיה עצוב פחות.

אבל טוב לראות שאצל הצד השני מג'אדלה הוא לא הקול השפוי היחיד. קולות שפויים הם עידוד לנשמה המחפשת תקווה, וחסן אל-חלבי, מטיף ירדני, הסביר שאסור להרוג יהודים בפלסטין, כי הם לא תוקפים ערבים:
In a video-clip posted on the Internet, Jordanian cleric Ali Hassan Al-Halabi said, in response to a question, that it is not permissible to kill Jews in Palestine as "there are shari'a agreements that protect people's rights and lives." "Our brothers in Palestine tell us that the Jews do not attack anyone who does not attack them," he said. The video, which was originally posted on the Internet on February 18, has been circulating on the social media against the backdrop of the recent stabbing attacks in Israel.



וכל מי שמאמין שיש שפויים בצד השני, ומחפש תקווה, יופתע וישמח למצוא התנהלות רציונלית אפילו בקרב אלה שעסקו בטרור בעבר. מתברר שעל פי מחקרי המודיעין האמריקאי, רק שליש מהטרוריסטים המשוחררים מכליאה חוזרים לעסוק בטרור. 16.6% עשו זאת באופן ודאי; 12.3%  חשודים בכך.

ואחרי כל זה, כל מי שחושב שטרור זה הדבר היחיד שצריך לעסוק בו, צריך להיזכר במציאות שלנו. סקר של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מזכיר לנו: "יותר ישראלים חוששים למות בתאונת דרכים מבפיגוע"
והם יודעים על מה הם מדברים . יותר ישראלים מתים ונפצעים מדי שנה בתאונת דרכים מאשר בפיגועים.
עם זאת, גם כאן צריך לשמור על פרופורציות. מבט בעשר סיבות המוות המובילות בישראל (באתר הלמ"ס) מלמד ש-9 סיבות מתוך ה-10 הן מחלות. מוות מסיבות חיצוניות שאינן מחלות הוא רק במקום השביעי,ועיקר המרכיבים הם: רצח, התאבדות ותאונות דרכים. עם זאת, בחלוקה בין גברים לנשים, סיבות המוות החיצוניות הן במקום הרביעי אצל גברים.
עדיין, גם עבור גברים, סרטן, מחלות לב ושבץ מוחי הם 3 הסיכונים העיקריים למוות במדינה שלנו.
ובכל זאת, בגילאים 5-44,סיבת המוות העיקרית היא 'סיבות חיצוניות'.ולכן תאונות דרכים הן כל-כך חשובות.
אפשר היה לצפות שעם מציאות כזו, נשמע את ראש-הממשלה שלנו מדבר מדי שבוע על הבטיחות בדרכים, לא? שכל חברי-הכנסת שלנו יתעניינו בנושא ולפחות ישתדלו להראות לו עד כמה הנושא קרוב לליבם. אפשר היה...

פרוייקט חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה:"רק כדמוקרטיה ננצח" חשוב במיוחד בימים האלה, "כדי שהאמת, המוסר והצדק יגברו על הטרור, השנאה, ההסתה, האלימות והגזענות". המאמר שתפש את עיניי: האינסטיפאדה:ממש לנגד עינינו הופכות הרשתות החברתיות מאמצעי התקשורת החופשי ביותר שידעה האנושות לתשתית טרור עבור המון מוסת, לכלי להסלמת שנאה ורוע במקום לכלי להחלפת דעות וניהול ויכוח, לכלי למיצוי רווחים של חברות מסחריות וציניות במקום לנכס חברתי. יש כאן אינתיפאדה באינסטגרם. אולי בעתיד יקראו לה אינסטיפאדה.

כמה טוב שבין הסיפורים הפוליטיים הרציניים יש גם מגוחכים. ל-ynet נודע כי הפלסטינים הגישו הצעה לאונסק"ו שקובעת שהכותל הוא חלק ממסגד אל-אקצה, ומערת המכפלה וקבר רחל הם חלק מפלסטין. ההצעה מגנה את ישראל על הקריאה לאזרחים לשאת נשק, שלטענת הפלסטינים גרמה למספר נפגעים רב. השגריר באונסק"ו שאמה-הכהן: "שופכים דלק למדורת ההסתה הטרור. הבעיה בסיפור הזה - לגבי מערת המכפלה וקבר רחל אונסק"ו הרי כבר החליטו ב-2010  (אני לא אשאיר אתכם במתח: הפסדנו כבר אז). אני מבין שכרמל שאמה-הכהן רוצה שכולם יידעו על מאבקו האמיץ כנגד הטרור הפלסטיני או לפחות יזכרו שהוא עדיין קיים ושהוא עדיין חשוב, אבל אין שום סיבה לעזור לו בעניין הזה. באופן כללי אין הגיון בהתייחסות רצינית לאונסק"ו .

והערה עבור הקורא יאיר לפיד (כן, אני יודע שזה קצת קטנוני, אבל מי שמתיימר להבין במדיניות חוץ, צריך לדעת לכתוב כך שקריאתו לא תעורר הרמות-גבות):
הקנצלר הגרמני לא גר בבונדסטאג אלא בBundeskanzleramt (ככה זה נראה ) (אלא אם היא אנגלה מרקל שמתעקשת להמשיך לגור בדירתה הפרטית).
נשיא גרמניה, אגב, גר בBellevue Palace (בגרמנית Schloss Bellevue) והוא באמת יפה.

ובין העצוב למגוחך, חשוב לזכור שהבעיות המאפיינות את המציאות הישראלית הן של כולנו: "שליש מסך כלל הנפגעים בתאונות דרכים בשנה החולפת הם בני המגזר הערבי (למרות שהם מהווים 20% מתושבי המדינה), 42% מכלל הנהגים המעורבים בתאונות קטלניות באים מהמגזר הערבי, 80% (שמונים אחוז!) מהילדים שנהרגו השנה בתאונות דרכים הם ערבים-ישראלים, 200,000 (מאתיים אלף!) דו"חות על עברות מסכנות-חיים חולקו במגזר הערבי בשנה שעוד לא נגמרה - פי שניים בהשוואה לשנה שעברה."
ובכל זאת הציבור הערבי מוטרד בגלל דברים אחרים... כמה קל להסית את בני-האדם מהדברים החשובים באמת...

ובכל זאת, משהו פרקטי לפני סיום הפרק הפוליטי: כמה סרטוני יוטיוב שאולי יוכלו לעזור בהתמודדות עם נסיון פיגוע.

והאהובים עליי -
למיומנים פחות - לתקוף את הזרוע המחזיקה בסכין


  למיומנים יותר - לתקוף את פרקי האגרוף המחזיק בסכין

>

ומהבעיות שלנו, לבעיות של אנשים אחרים -
נתקלתי באמירה לא הוגנת וגם לא מדוייקת בתיאור ההתנהלות של ארה"ב שרצה בפייסבוק בנוגע לאוזלת ידה של המדינה הזו בהתמודדות עם ירי בבתי-ספר, כאילו לא היה שום נסיון לשנות את הרגולציה מאז קולומביין. אבל האמת היא
שדווקא בעשור שלפני קולומביין היו כמה הצלחות של חקיקה בנושא:
ולא זאת בלבד, אלא שהטבח בקולומביין התרחש דווקא בתוך התקופה שבה חל ה-
ובקיצור, דווקא בעיצומה של תקופה טובה מבחינת רפורמות רגולריות, אירע מה שאירע.
ואלה שחולמים על רגולציה שתעלים את כל כלי הנשק מרחובות ארה"ב צריכים לזכור שהשיתוק הפוליטי בארה"ב בהקשר הזה הרי לא קורה מעצמו - הוא נובע מכך שהרפורמה הנדרשת מחייבת התמודדות עם החוקה המשמרת את המצב הקיים.
במדינה שבה the right of the people to keep and bear arms מפורשת בצורה הרחבה ביותר שאפשר לדמיין על ידי בתי המשפט שלה, שינוי רגולטורי מהסוג של לעבור לאיסור מוחלט הוא כנראה בלתי אפשרי.
והחוקים שהוזכרו לעיל היו מאוד חשובים. בלעדיהם, האפשרות של בתי הספר, של המשטרה המקומית ושל הרשויות הפדרליות להתמודד עם אנשים שמבקשים להכניס כלי-נשק אל תוך בית הספר היתה מוגבלת מאוד, וממילא היתה מוגבלת יכולתם למנוע פשעים שנעשים באמצעות בתי-ספר.
לפני סיכום הסוגיה הזו, כמקובל בדמוקרטיות מודרניות, גם בנושא הזה יש בארה"ב שני ציבורים מפולגים בצורה קיצונית ומבוצרים בעמדותיהם בנושא הנשק. עבור ציבור רחב בארה"ב נושא הנשק הוא סמל של החירות. אני בספק אם אפשר לשנות את הגישה של הציבור הזה.
ובשורה התחתונה - אלה לא כלי-הנשק שהורגים. אלה בני-האדם שמשתמשים בהם. הדבר העיקרי הוא שינוי הגישה של הציבור כלפי הריגת בני-אדם אחרים.

ועוד על נשק בארה"ב, אבל הפעם מהזווית היהודית... בן קארסון, המועמד הרפובליקאי שעשוי להיות 'הסוס השחור' של המירוץ למועמדות לנשיאות של המפלגה הרפובליקאית בארה"ב, נכנס לעימות בנושא החזקת כלי נשק כשהוא טוען שהיהודים בגרמניה הנאצית היו עשויים להציל את חייהם ולמנוע את השואה, לו היו חמושים. הטענות זוכות לביקורת אבל אני חושב שהטיעון של קארסון, על prevalence of firearms and democracy ראוי לבדיקה רצינית יותר מהביטול הזה לאחר יד.
ניסיתי לחפש נתונים באינטרנט, ולמרבה הצער זה לא משהו שעולה בשלוף, אבל מבט חטוף על 15 המדינות עם הכי הרבה בעלות פרטית על נשק מגלה שרובן דמוקרטיות. עם זאת, אי אפשר שלא לומר שהנוכחות ברשימה של מדינות כמו ערב הסעודית ועיראק היא מטרידה.
לדעתי יש צורך בבדיקה מעמיקה יותר כדי לבחון את הרעיון הפוליטי הרפובליקאי הזה בדבר הזכות לנשק כמרכיב הכרחי ביציבות של משטרים דמוקרטיים. הטיעון הזה מלווה את פוליטיקת האקדחים בארה"ב כבר כמה שנים טובות (ראו Nazi gun control theory בויקיפדיה). למרות הפיתוי להעלות כנגדו את חוק גודווין, הדבר הרציני, הנכון והראוי הוא לבחון את העובדות.
ראוי לציין שגם אם תימצא תרומה ליציבות המשטר הדמוקרטי, עדיין יהיה צריך לאזן אותה אל מול המחיר שככל הנראה אומה שמתירה זמינות גבוהה לנשק פרטי חייבת לשלם, בדמות אלימות באמצעות נשק חם. ובכל זאת, גם בהקשר הזה יש לציין כי שמעתי יותר טיעונים ממחקרים ברורים, וכי אני נמנה על אלה הסבורים שהמרכיב החשוב ביותר בלוחמה בפשיעה היא התמודדות עם האנשים ולא עם הנשק.

ומפתרונות זמניים, לדיון במשהו אחר, שמאפיין אולי, את הפתרונות האמיתיים, להם כולנו מחכים: מאמר של דני לסרי - חינוך בעד האדם. בכל פעם בה אני נפגש בחינוך 'אלטרנטיבי', אני נפעם מחדש מהשילוב המהמם של אמירות עומק מטלטלות וחשובות מאין כמותן, יחד עם אמירות שטחיות שהשגוי שבהן כה עוצמתי עד שאין דרך לקבלן....
ובכל זאת, המאמר הזה חשוב שייקרא, על ידי כל אדם שילדים, אנשים ומה שקורה ביניהם חשוב עבורו. ולו רק כדי להרהר על האלטרנטיבה, וכדי לתת למה שטוב בו להביא אותנו למפגש איכותי עם הדמות שבמראה.  כרגע אסתפק בציטוט אחד, של משפט אחד, לגביו קשה לי להסכים יותר - התגובה במאמר לטענה החוזרת כי ילדים 'צריכים ללמוד' (במובן הפורמלי): "כאן הם לומדים לוותר על חכמתם העצמית, שהיא חלק מחיוניותם והתמצאותם בעולם, ומחליפים אותה בהעמדת הפנים של ידע. המפגש עם ידע מן הסוג הזה מרחיק אותם מלבם, תולש אותם מיחס כנה ועמוק למציאות, ודוחק אותם להתייחס לדעת כסוג של מוצר צריכה במקום כעוד הזדמנות לשירת החיים העמוקה."

דרך דומה ושונה בו זמנית למימוש שירת החיים העמוקה מצטיירת מסיפורו של טיילור ווילסון, פיזיקאי הגרעין הצעיר בעולם; הוא מספר כיצד עזרו לו הוריו לממש את הפוטנציאל שלו. בניגוד ל'הורי הליקופטר אחרים', "הם נתנו לטיילור להטיס את ההליקופטר, ורק סיפקו לו דלק. טיילור החליט לאן לפנות וכמה גבוה או נמוך לטוס. זה עשה את ההבדל."

ומסוגיות פדגוגיות כבדות-משקל לסוגיות פרקטיות קלילות יותר ופחות:
זה אולי לא מאוד פרקטי, אבל מאוד משעשע (לפחות אנשים שנהנים מדברים טכניים...) -
רק עכשיו גיליתי את הפלא שהוא : 
http://facebook.com/profile.php?= 
נסו ותיהנו.... 


ומסוגיות פרקטיות לסיפורים מעניינים:
בתום מלחמת העולם השנייה, כשבריטניה נסוגה מהמושבות שלה וגם מהמנדט הארץ-ישראלי, הם הציעו את מכונות הצופן שתפסו מגרמניה הנאצית לנתיניהם לשעבר. הם רק לא סיפרו למקבלי ה"מתנות" שהם כבר פיצחו את הקוד, ולכן יכלו לפענח את התשדורות שהוצפנו באמצעות האניגמה. בין השאר הציעו הבריטים את האניגמה לצה"ל, כנראה מתוך כוונה ליירט תשדורות של הצבא הצעיר במדינת ישראל, שהייתה בעיצומה של מלחמת השחרור או מעט אחריה. בצה"ל שמחו על המתנה, עד שיודע ח"ן עדכן את צה"ל שמדובר בסוס טרויאני...
חשבתם פעם שהפתרון לפקקי-תנועה זה עוד מסלולים? ככה נראית סין אחרי סופה של חופשה גדולה...






הגבר החדש: היא הייתה נערה אומללה ומבולבלת, שהרגישה שהיא גבר כלוא בגוף של אישה. היום הוא גבר לכל דבר, נשוי באושר ואיש קריירה מצליח. אורי מנחם (לשעבר אורית), מנהל התפעול של רשת קרוקס, מבקש לנפץ את כל הסטיגמות שיש לכם על טרנסג'נדריות

"אני שונא ומתעב את המלחמה", אמר אל"מ עופר וינטר, לשעבר מח"ט גבעתי ובקרוב רמ"ט פיקוד מרכז בראיון מרתק ושווה התעמקות.. וינטר, שהתפרסם בתקשורת בעקבות פקודת היום הלא-חילונית שלו ב'צוק איתן' ועם או בלי קשר לא קיבל מהתקשורת מספיק קרדיט על תפקוד החטיבה שלו בהשוואה ליחידות אחרות באותה מלחמה מוזרה. "ככה העם שלנו, שונאי מלחמות. הנוער לפעמים שש אלי קרב להרוג מחבלים, אבל אחרי שאתה נלחם ולידך נהרגים ונפצעים פקודים, ואתה פוגע לפעמים בבלתי מעורבים - זה דבר מגעיל ונורא. הלוואי שלא נצטרך להילחם... אני שליח ציבור, מרגיש כשליח ציבור, ושמח שעושה את המשימה. מעניין אותי לנצח, להגן על עם ישראל ולהחזיר את חייליי הביתה. כל השאר פחות מעניין. אני פועל ברמה המוסרית הכי גבוהה. החוק הוא המינימום הנדרש".

ומסיפורים שכאלה, לסיפורים על ידע, אבל נתחיל עם אי-ידע. על הפחדת אינטרנט בנוגע ל-15 ימים של חושך בחודש הקרוב, שנאס"א חוזה. ולא, זה לא אמיתי. רק עוד שמועת אינטרנט אשר רצה פעם ושבה להתרוצץ לה.

ומאי-ידע, לידע של ממש:
על תולעים האוכלות פלסטיק ואולי מבשרות בשורה גדולה לעתיד איכות-הסביבה של הכוכב שלנו:
The tiny worm, which is the larvae form of the darkling beetle, can subsist on a diet of Styrofoam and other forms of polystyrene, according to two companion studies co-authored byWei-Min Wu, a senior research engineer in the Department of Civil and Environmental Engineering at Stanford. Microorganisms in the worms’ guts biodegrade the plastic in the process – a surprising and hopeful finding.

ועל דברים שיש לסטיבן הוקינג לחזות בנוגע לטכנולוגיה ואי-שוויון:
 "אם מכונות ייצרו כל מה שאנו צריכים, התוצאה תהיה תלויה באופן שבו הדברים יחולקו. כולנו יכולים ליהנות מחיי מותרות ונוחות עם השפע המיוצר עלידי רובוטים יחולק בשווה בין כולם. לחלופין, רוב בני האדם עלולים להפוך לעניים מרודים אם בעלי המכונות העשירים יצליחו למנוע את חלוקת העושר. בינתיים, נראה שהמגמה הרווחת הולכת לכיוון של אי שיוויון הולך וגדל בשל הטכנולוגיה".

מחקר דני-קנדי שנועד לפתח חיסון חדש למחלת המלריה, הוביל לגילוי בלתי צפוי שעשוי לרפא לרפא תשעה מכל עשרה סוגי סרטן. "במסגרת המחקר המקורי, שקדו המדענים על פיתוח שנועד להגן על נשים הרות מפני טפיל המלריה. הטפיל תוקף את השליה ולכן נחשב מסוכן מאוד עבור אוכלוסיה זו. תוך כדי מחקר, התגלה במקרה כי קיים דמיון רב בין שייר סוכרי שמצוי על גבי החלבון בתא, אליו נקשר טפיל המלריה, לבין השייר הזה בתאי סרטן. בעקבות זאת, החוקרים סינטזו רעלן שיכול להיקשר לחלבון. ברגע שהרעלן חודר לתוך התא – הוא מחסל אותו. בהודעה לעיתונות הסביר חוקר המלריה פרופ' אלי סלנטי מאוניברסיטת קופנהגן: 'במשך כמה עשורים מדענים חיפשו אחר נקודות הדמיון שבין השליה לבין סרטן. השליה גדלה מכמה תאים בודדים לאיבר גדול השוקל כמעט 1 ק"ג בתוך כמה חודשים, ומספקת חמצן ומזון לעובר. גידולים פועלים באופן די דומה'. "

האם נמצא סם הארכת חיים אמיתי ?
סיפורה של התרופה ראפאמיצין מרתק ומעורר תקווה:
Rapamycin works at a fundamental level of cell biology. In the early 1990s, scientists at Novartis’s predecessor, Sandoz, discovered that a rapamycin molecule inhibits a key cellular pathway regulating growth and metabolism. This pathway was eventually dubbed “target of rapamycin,” or TOR, and it’s found in everything from yeast to humans (it’s known as mTOR in mammals).
MTOR is like the circuit breaker in a factory: When it’s activated, the cell grows and divides, consuming nutrients and producing proteins. When mTOR is turned down, the “factory” switches into more of a conservation mode, as the cell cleans house and recycles old proteins via a process called autophagy. One reason caloric restriction extends life span in animals, researchers believe, is because it slows down this mTOR pathway and cranks up autophagy. Rapamycin does the same thing, only without the gnawing hunger.
“Really what rapamycin is doing is tapping into the body’s systems for dealing with reduced nutrition,” says Brian Kennedy, chief executive officer of the Buck Institute for Research on Aging in Novato, Calif. “We’ve evolved over billions of years to be really good at that. When things are good, we’re going to grow and make babies. And when things are not so good, we go into a more stress-resistant mode, so we survive until the next hunt. And it just so happens that stress resistance is good for aging.”
ייתכן שקו פרשת המים בעניין נחצה לפני כשנה, כאשר
" a paper appeared in Science Translational Medicine, part of the Science family of journals. According to the study, conducted with volunteers in Australia and New Zealand, a derivative of rapamycin called everolimus had been shown to improve the immune response of elderly patients when administered in limited doses."

מתברר שמבחינת הקונסיומר ריפורטס, המכונית שדורגה כטובה אי-פעם היא לא המכונית האמינה ביותר אי-פעם...
מדוע?
המידע שהארגון אוסף מכ-1400 בעלי Tesla S, מלמד ש-
"Tesla is likely to involve a worse-than-average overall problem rate. That’s a step down from last year’s “average” prediction for the Model S. It also means the Model S does not receive Consumer Reports’ recommended designation"
עם זאת, על פי הארגון, מאחר שהבעיות נופלות ברובן תחת אחריות four-year/50,000-mile bumper-to-bumper warranty או אחריות eight-year/unlimited mileage battery and drivetrain warranty שנותרת החברה, התקלות בד"כ מתוקנות ללא עלות לבעלים.
בעיות אמינות מאפיינות טכנולוגיה חדשה. וכמו שכותבים בדיווח לא רק שטסלה היא 'ילדת הכרזה' של המכוניות החשמליות עם הביצועים המעולים והטווח הארוך, אלא שהיא מוסיפה עוד ועוד שכלולים. ובכל זאת, 97% מהבעלים של מכוניות טסלה משיבים שהם היו רוכשים שוב את מכוניתם מטסלה בוודאות (definitely ).
מדוע? נראה שהשירות של טסלה לוקח אחריות מלאה על התקלות עם מטרד מינימלי (fuss) לבעלים. כמעט כל אחד מהמשיבים לסקר ציין את Tesla’s rapid response and repair time וזאת למרות העדרה של רשת ספקי שירות כמקובל בארה"ב.
השאלה שבקונסיומר ריפורטס טוענים שטסלה תצטרך להתמודד איתה היא כיצד לשמור על אותה רמה של שירות ושביעות רצון כשהיא תתחיל לספק את מכונית ההמונים, הModel 3
אבל כשאני חושב על המאמר הזה, אני נוטה להסכים עם המגיבים, שברובם חושבים שלConsumer Reports יש בעיה עם הדרך שבה הם מסיקים מסקנות.
רוב התקלות שצוינו לא היו כאלה שתוקעות את המכונית. התגובה של טסלה ברוב המצבים היתה תגובה-מקדימה (pro-active ). כולנו יודעים שבכל תחומי החיים, תחזוקה מבוססת צעדי מנע (pre-emptive) היא חסכונית יותר ואפקטיבית יותר מהגישה שמתמודדת עם המצב במלוא חומרתו, אחרי שנוצר. לדעתי, היכולת של טסלה ליצור מודל שירות שהולך ומתייעל מבחינה כלכלית מבשר דווקא טובות למודל3 ולמשתמשי המכוניות החשמליות של הדור הבא.
כל שנותר לי לשאול הוא: מתי נראה את המודל3 בישראל ?

ולפני סיום החלק הזה, מעט מידע מרתק על האבולוציה של שמות חדר השירותים באנגלית....

ובחזרה לענייני דיומא, מזווית אחרת:
הצטערתי לגלות, עודי מתווכח (בחברות) באינטרנט בנושא מסויים כי
תופעת דמי החסות כה רחבה עד כי אפילו המדינה, למרבה הזוועה, משלמת דמי-חסות  . נתנחם בתקווה שיום אחד 'השומר החדש' ... יכחיד אותה....

ועוד הזדמנות לידע:
אתנחתא - תנו למוח לשמוח - הרצאות מעניינות שהעלתה אונ' תל אביב ליוטיוב. למשל - המחלוקת הגדולה על אלוהים:




והזדמנות להכיר את השכנים שלנו:
בלוגר מצרי בשם שריף גאבר מסנגר על ישראל:

הלוואי עלינו מסבירים ברמה הזו.
הסיפור האישי שלו מעניין: אתאיסט שמנהל מלחמת הפצת-מידע עם שלטונות מצרים ונרדף בשל כך. זה הטוויטר שלו וזה האתר שלו  וזה ראיון שנתן בעודו נמלט  ואפשר רק לקוות שהוא יצליח במאבקו ושיהיו עוד הרבה בחורים ובחורות שכמותו - שם וכאן.

ובחזרה מהשכנים שלנו אל פרשיה מקומית שהסעירה רבים וטובים כאן. מה באמת קרה באלנבי 40? פרקליטות מחוז תל אביב סגרה את תיק החקירה של האירועים שהתרחשו במועדון אלנבי 40 והחליטה שאין מקום להגיש כתב אישום, עוד בטרם פורסם דבר האירוע בכלי התקשורת. מדוע? על פי 'הארץ' הצעירה המעורבת שינתה את גירסתה כמה פעמים: "בחקירתה לא ציינה הצעירה בשום שלב שהוא כי הדברים נעשו בכפייה ואף הוסיפה כי לא שתתה יותר משלוש כוסות שתייה של רד בול עם וודקה. לאורך כל החקירה ציינה כי לא קיבלה שכר על מה שעשתה באותו הערב וכי הדברים נעשו מרצונה." ... "לדבריה היה זה אירוע חד פעמי ואילו למשטרה היה מידע על שני אירועים נוספים." ... ..."בחקירתה השנייה הסבירה הצעירה שבמשך שלוש שנים נהגה לבוא ל'אלנבי 40' ובמשך חלק מהזמן הועסקה על ידי בעלי המקום כחלק מצוות ההפקה של 'תחרות החולצה הרטובה'. " ... "כאשר עימתו אותה החוקרים עם השינויים בגרסאותיה והסתירות בדבריה, יצאה הצעירה שוב מהחדר וביקשה להפסיק את החקירה."
דנה גולדברג מהארץ מנתחת את הדרך בה טופל המקרה בתקשורת ומסכמת כי " גם אם לא היה אונס, אנסו אותה להגיד שהיה." נדמה לי שיש בזה משהו...


ומפרשיות שזוכות לתשומת-לב תקשורתית לאירועים שהיו צריכים לזכות לתשומת לב שכזו. אדם זרטל, מגדולי הארכאולוגים שקמו לנו, האחראי לכמה תגליות חשובות מאין כמותן מתקופת ההתנחלות של בני-ישראל בארץ ישראל, הלך לעולמו. יהי זכרו ברוך.
כמה מתגליותיו במסגרת סקר הר המנשה:


ומהעבר אל ההווה שלנו, ואל הדברים שבאמת צריכים להטריד אותנו, לא פחות מהפוליטיקה המדינית - זו החברתית.
נתחיל עם סיפור קטן ומרגש על דרך מקורית להנגשת גני שעשועים שרץ בפייסבוק.

ונמשיך עם ענייני כלכלה וחברה. גיא רולניק כתב בדה-מארקר על הספר 'Phishing for Phools' , ספרם של רוברט שילר וג׳ורג׳ אקרלוף
המציג את האמת המרה של הקפיטליזם הפוסט-מודרני ואת הדרך שבה שורה של כשלי-שוק מאפשרת לתאגידים להפוך את הבחירה הרציונלית של הצרכנים לבלוף, וכך הופכת את המציאות הקפיטליסטית מחלום על איכות, חדשנות או מחיר למציאות של הונאה, מניפולציה וניצול.
לי עדיין יש לי חלום. חלום על עידן גלובליסטי של רפורמות מקיפה בכלכלות הדמוקרטיות-הקפיטליסטיות.
אם תרצו, אין זו אגדה.

---

ומה ששילר ואקרלוף מספרים על העולם, דורון צברי בא ומספר עם סדרה שחשוב שכולנו נראה על הכלכלה הישראלית:
הפרק הראשון של מגש הכסף:

אבל מהכתבה 'בהארץ' אצטט דווקא משפט אחר שלו שתפש אותי:
"אם הייתי מנכ"ל רשות השידור היינו עושים את הסדרה 'מלחמות היהודים', סטייל 'אני קלאודיוס' או 'משחקי הכס', כדי שאנשים יבינו את ההיסטוריה שלהם. כל פעם שהיהודים הם ריבון זה מחזיק להם 80—90 שנה והם מתחרפנים. זה קרה פעמיים, הקיצונים השתלטו על השיח ומה שקרה אז קורה גם היום: פער מטורף בין עניים לעשירים, מעמדות, הקיצונים משתלטים. אתה קורא את 'מלחמות היהודים' של יוספוס פלביוס בתרגום חדש וחושב שאתה קורא 'ידיעות אחרונות' מאתמול. יש בי פחד וחרדה אמיתית למקום הזה, הוא שביר".
ואיך אפשר בלי אמנות?
נסיים עם אמנות המערות המופלאה של Ra Paulette. אמנות שמציגה את מעשיו של אדם שגילה את תשוקתו, אמנות שהמפגש איתה מעלה תחושות של הערכה, פליאה, וגם מעלה את השאלה שמתקשרת עם הדיונים הפדגוגים שהזכרתי קודם - למה רק הוא עושה זאת ?




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה