Web Sight Story

אז מה דגנו השבוע ? לקראת שנת-הלימודים הממשמשת ובאה, נתקלתי ב כתבה בNRG בה מסביר יאיר טיילור מדוע חשוב לי כי בנו ילמד בבית-ספר בו אינם מלמדים לימודי ליבה  (אנגלית, חשבון, אזרחות). שם, "כאשר המורה נכנס, כל התלמידים עומדים על רגליהם, פונים למורה בגוף שלישי ומתייחסים למורה כמודל לחיקוי ולומדים  ממנו ערכי מוסר." בו מלמדים גם דרך ארץ וגם תורה. בו "לומדים לפצח טקסטים עיוניים מתקופות שונות, מהגמרא ועד הגאון מווילנה. " ממנו "התלמיד יצא עשיר בידע אודותיהדותו, ערכיה, עקרונותיה, וההיסטוריה שלה. " בו "הוא יחווה 'היכרות' עם גדולי האומה ממשה רבינו, דרך אביי ורבא ועד החפץ חיים. " אולי הייתי משתכנע, אם הוא לא היה טורח לסיים בהצהרה "אני מסתכל סביבי.רבים מבני גילי היום עוסקים במקצועות חופשיים כמו היי-טק, הנדסה וכמובן משפטים. לכל האנשים הללו יש בין תואר לשניים, והם לא למדו ליבה. הם השלימו את הכל, וברוך השם אלפי סטודנטים חרדים גודשים את הקמפוסיםעד אפס מקום.אם הבן שלי ירצה – הוא יוכל לעשות זאת. בית הספר החרדי מעניק לתלמיד ארגז כלים שבאמצעותו הוא י

כתבה בקונסיומר ריפורטס על המכונית-הנוהגת-בעצמה של גוגל לימדה אותי שהמבט של גוגל מכוון הרחק קדימה. קצת מאכזב, למי שקיווה שהמכונית שלו תנהג בעצמה בעוד 5 שנים, ובכל זאת, מעניין להכיר את הפרספקטיבה הגוגלית בעניין.  הילו גלזר ב'הארץ', בכתבה (מהסוג שמאפשר הבלגה על כל מה שקורה לעיתון הזה), על המפגש בין נכות לסקסיות : האתגר בו הסקסיות מפסיקה להיות אישור לנורמליות, אלא חותרת תחת הגדרות היופי המקובלות והמיניות הנורמטיבית.  נתקלתי ב קומיקס משעשע ומעורר מחשבה של 'האיזם' על השימוש במכונת זמן כדי להתמודד עם היטלר , שהזכיר שלל קומיקסים אחרים - את הקומיקס הגאוני ההוא מהו-לא וגם את זה הגאוני (לא פחות) מXKCD וגם את הסטנד-אפ הזה  (דקה 4:01 )  ו גם הקומיקס הזה  ו אפילו הקומיקס הזה... חיפשתי קצת בעצמי ונתקלתי גם בכמה לא רעים שמייצגים את התהליכים של השינוי במחשבה על הנסיעה בזמן והאפשרות להתמודד עם היטלר... החל ב קלאסיקה של הנוסע בזמן שהצליח להרוג את היטלר אך הביא לנצחון הנאצים בקומיקס הזה ... דרך קומיקס מייצג של המחשבה מהי בעצם הדרך הנכונה ביותר להסיר את היטלר מהדרך

לפעמים, אולי אפילו לרוב , שיטוטים במרשתת לא מתחילים במקרה... לפני זמן נתקלתי בסופר בצנצנת שבתוכה חייזרים מוזרים. הצצתי בתווית וגיליתי שרשום "פטיסונים בחומץ". התפלאתי מה זה פטיסונים... וחיפשתי... התברר לי ש"זהו ירק יפהפה בצבע צהוב בוהק או ירוק, פחוס ומכוכב, הגדל בדרום הארץ ועשיר בנוגדי חמצון. הטעם של הפטיסון מזכיר את זה של הקישוא, אך הוא עמוק יותר ומרקמו שונה והופך אותו נוח במיוחד למילוי. צורתו המרשימה, בצירוף טעמו, ישדרגו כל מנה שתבחרו לשלב אותו בה. " קניתי. טעמתי. מתברר שאני לא אוהב פטיסונים. עוד חסרון של האינטרנט - אי-אפשר לטעום דרכה דברים. אולי זה רעיון לסטרט-אפ ? עודני משוטט, הפעם בפייסבוק , והנה נחשפתי ל פוסט נפלא של חוסיין דרקשאן (Hossein Derakhshan) , בלוגר איראני  שיצא מהכלא וגילה שהאינטרנט השתנתה, ומרכז-כובדה עבר אל הרשתות החברתיות:  "The rich, diverse, free web that I loved — and spent years in an Iranian jail for — is dying. Why is nobody stopping it? ... web pages outside social media are dying...  Popularity is not wrong in and of i

עבר עלינו שבוע לא קל, כאן בישראל, וזה אולי מסביר מדוע הלקט הראשון של חודש אוגוסט עוסק בדברים שנתקלתי בהם באינטרנט, דווקא בנושאי סובלנות, סבלנות ודיאלוג. 95% מההורים בישראל לא שמים ז' על הנושא העדתי  ! המכון הישראלי לדמוקרטיה מציג: מורה דרך לחינוך יהודי ודמוקרטי  ( קישור לספר בPDF ) טיבה האמיתי של סבלנות (שיעור שמסתובב לו בפייסבוק) דיאלוג בין-קהילתי בדרום תל-אביב באמצעות הייד-פארק בפארק לוינסקי נושא המוסיקה המזרחית הוא עוד אחד מאותם סלעי-מחלוקת אינסופיים על קו-השבר של יחסי יוצאי-אשכנז ויוצאי-ספרד בארץ ישראל. שווה לקרוא קצת על ההיסטוריה של הנושא, בכתבה על  המערכה הראשונה על המוסיקה המזרחית .  ואולי מ בית"ר ירושלים ייצא המודל הישראלי להתמודדות עם גזענות ?  העולם נפרד בסוף השבוע מאחד מסכסוכי הגבולות המורכבים, הקשים ובהחלט אפשר לומר שגם המוזרים ביותר בתולדותיו . בנגלדש והודו הסדירו את מעמדן של 162 מובלעות זו בשטחה של זו, ואפשרו לאזרחיהן לבחור אזרחי איזו מדינה הם רוצים להיות. דוגמא למובלעת: "דהאלה חגרברי ההודית שוכנת בתוך הכפר הבנגלדשי אופנצ'וווקי בהג'ני 1