הערה על האינטרנט של היום

WebSightStory עתידה להיסגר בסוף השנה הזו. בדומה למיזמים רבים ושונים, נדמה לי שגם  היא יכולה להביט במבט מאשים-משהו כלפי Facebook. כלומר, המבט המאשים הזה מסתובב בסביבה כבר כמה שנים. מאז שלהי 2013 היה ברור שפייסבוק שואבת גולשים מהאינטרנט הרגיל בצורה דרמטית. ומאז 2015 לערך היה ברור שמדובר בחור שחור שאו שאתה נשאב לתוכו או שאתה מת. יהיו שיטענו שזה קרה עוד הרבה קודם.

היה נכון, כנראה, לסגור את WebSightStory כבר אז, אלא שהפכתי מעורב מעל לראשי במיזם נוסף, שעתיד להגיע להבשלה בחודשיים הקרובים, וכך מצאתי את עצמי ממשיך גם כאן וגם שם. מיזם שלישי שהתחלתי בו לפני שנה הפחית עוד יותר את היקפי הפעילות (כפי ששמו לב כמה גולשים נאמנים מהזן ההולך והופך נדיר יותר). אבל אסור לתת לדחייה ולהתנהלות (האידיוסינקרטית) של המיזם הזה, לגרום לטשטוש הקונטקסט. WebSightStory היתה מיזם בלוגוספירה, וכמו הרבה מאוד ישויות באקו-סיסטמה הזו, היא נפגעה אנושות מפייסבוק.

אפשר לתת לזה הרבה הסברים. הסבר אחד, מבריק באופיו, ניתן על ידי הבלוגר האיראני האגדי, חוסיין דרחשאן. דרחשאן, שנכלא ב2008, תקופת שיא של בלוגוספירה תוססת בעולם בכלל, ובאיראן בפרט, השתחרר מהכלא האיראני ב-2014, וכה הופתע לגלות את מצבה העדכני של הבלוגוספירה, עד שכתב עליה במהלך 2015 מאמר בכותרת: The rich, diverse, free web that I loved — and spent years in an Iranian jail for — is dying. תמצית ההסבר שלו מתחילה בטיב וחשיבות הקישורים באינטרנט של פעם:

"The hyperlink was my currency six years ago. Stemming from the idea of the hypertext, the hyperlink provided a diversity and decentralisation that the real world lacked. ...


The hyperlink was a way to abandon centralization — all the links, lines and hierarchies — and replace them with something more distributed, a system of nodes and networks.

Blogs gave form to that spirit of decentralization: They were windows into lives you’d rarely know much about; bridges that connected different lives to each other and thereby changed them. ... "
וכיצד הם התדרדרו עד לדרך בה מגבילים את השימוש בקישורים כיום ברשתות החברתיות:
"Since I got out of jail, though, I’ve realized how much the hyperlink has been devalued, almost made obsolete.


Nearly every social network now treats a link as just the same as it treats any other object — the same as a photo, or a piece of text — instead of seeing it as a way to make that text richer. You’re encouraged to post one single hyperlink and expose it to a quasi-democratic process of liking and plussing and hearting: Adding several links to a piece of text is usually not allowed. ... "
 ועד כמה הקישורים איבדו את מעמדם בהשוואה לטקסט "נייטיב" ולתמונות:
"these social networks tend to treat native text and pictures ... with a lot more respect than those that reside on outside web pages. One photographer friend explained to me how the images he uploads directly to Facebook receive a large number of likes, which in turn means they appear more on other people’s news feeds. On the other hand, when he posts a link to the same picture somewhere outside Facebook — his now-dusty blog, for instance — the images are much less visible to Facebook itself, and therefore get far fewer likes. The cycle reinforces itself. ...

But hyperlinks aren’t just the skeleton of the web: They are its eyes, a path to its soul. And a blind webpage, one without hyperlinks, can’t look or gaze at another webpage — and this has serious consequences for the dynamics of power on the web."
הבלוגוספירה לא לבד בעניין הזה. גם אתרי אינטרנט אחרים במודל web 2.0 (תוכן שמייצרים הגולשים)נמצאים באותה המצוקה. קחו לדוגמא את Funny Or Die. ואת הכתבה המצויינת בנושא מהארץ:
"הדלת שפתחה פייסבוק היתה בגודל זהה, פתוחה לפני כולם. העסקה הטובה לכל הצדדים עבדה במשך כמה שנים, אבל אז פייסבוק הונפקה .... מאחורי ההבטחות לחשיפה שוויונית צץ פתאום אלגוריתם ששולט בפיד על פי האינטרסים המעורפלים של פייסבוק עצמה. למשל, חותך את החשיפה של פוסטים ממאות או אלפי לייקים וצפיות לאחוזים ספורים מזה, במיוחד אם העזתם להכניס בהם לינקים חיצוניים, ומכניס עוד שינויים סמויים למחצה .... כמו שקלינמן הסביר בראיון לאתר ספליטסיידר בתחילת פברואר השנה... ותיאר איך הרשת החברתית שולטת בכל הפונקציות החשובות ליוצרי תוכן: אם היוצרים רוצים להרחיב את קהל היעד שלהם, הם חייבים לשלם לפייסבוק כדי שתפיץ את הפוסטים הממומנים לקהל חדש. אבל גם אחרי שהגולשים עשו לדף שלהם לייק, הם צריכים להמשיך לשלם כדי לקדם את התוכן. ומאותה הסיבה – התלות בפייסבוק לצורך חשיפה – גם שטחי הפרסום באתר שלהם לא זוכים לחשיפה מספקת, ולכן ההכנסות מפרסום יורדות. ... המשמעויות שמקרה Funny or Die מייצג מתחילות להתבהר – אתרי תוכן לא יצליחו לשרוד אם צרכני התוכן לא ישנו את דפוסי הצריכה שלהם ולא יפעילו אחריות סביבתית באינטרנט. .... אם, למשל, משתמשי פייסבוק שראו סרטון של Funny or Die היו נכנסים בעקבותיו באופן אקטיבי אל האתר החיצוני ולא אל לינק הפייסבוק, משוטטים בתוכן המוצע בו ומבלים בו זמן, היה נוצר איזון כלכלי בין החשיפה בפייסבוק לחשיפה באתר עצמו. וחשיפה משמעה כאמור פרסומות, ופרסומות משמען שכר ליוצרים."
פייסבוק לא הולכת להעלם מחר בבוקר. אבל היא לא תהיה בסביבה לנצח. נדמה שהדבר הכי סביר להעריך, לגבי מדורת השבט הגלובלית הזו, שהיא תעבור תהליך דומה לזה שעברו רשתות הטלוויזיה הגדולות של שנות ה-70 וה-80 בארה"ב ובעולם - וגם אצלנו בארץ.
אבל זה לא יקרה מחר. למה ?
כי נראה שפייסבוק עצמה מודעת לאיום הזה, של עצים צעירים שצומחים סביבה ומאיימים עליה. זה היה ההסבר ההגיוני ביותר לרכישות של whatsapp ושל instagram. וזה רציונל מוביל מאחורי פעילויות הרכש והמיזוג של פייסבוק.
(אני כמובן לא טוען שזה כל הרציונל. חלק (לא מבוטל) של הפעילות של פייסבוק הוא במסגרת המבט של החברה קדימה, אל הטכנולוגיות שישמשו בני-אדם לתקשר מחר עם המחשבים (ייראו אלה כאשר ייראו, אם שעון או פריט לביש אחר, אם סמארטפון נישא או מושתל, או כל צורה אחרת שאפשר לדמיין). אבל חלקה האחר הוא מסע עקבי, נחוש, כמעט בלתי-מתפשר לרכוש כל מה שנראה כבעל-פוטנציאל להציע תחליף של ממש למדורת השבט).

בשלב מסויים זה לא יעבוד. אולי זה יקרה בגלל שיפול האסימון לגופים האחראיים על תחום התחרות בעל-מדינות הרלוונטיות (כמו ארה"ב והאיחוד האירופאי )? אולי זה יקרה בשלב שבו חברות בינלאומיות כבר לא יצייתו לכללים של המדינות אבל שבו התחרות בין החברות השונות תביא לצמיחת מתחרים?
ואולי זה בכלל יקרה בגלל שמי שיקבע לתאגידים הבינלאומיים את כללי-ההתנהגות תהיה מדינת-על, דוגמת סין המתהווה? אבל יכול להיות שמדינת-על שכזו לא תתנגד לרשת חברתית גלובלית שאין לה מתחרים, כל עוד מתקיימים תנאים מסויימים?
ובכל זאת, אני אופטימי. אפילו האימפריה הרומית בת מאות השנים נפלה לבסוף. ואין לנו שום סיבה להניח, על בסיס ההיסטוריה האנושית, שיש בידי האנושות אפשרות להקים אימפריה אחרת, שלא תיפול בסופו של דבר.
יבוא יום ופייסבוק תיפול. ואז, כמו בכל יער, כשעץ גדול נופל, יתפנה מרחב אדיר לצמיחתם של עצים צעירים ורבי-פוטנציאל.

אבל עד שהיום הזה יבוא, צילה של פייסבוק מוטל על חלקים גדולים מדי של האינטרנט.

קשה לעצים קטנים לשרוד בצל.

תגובות

  1. הנה זה מתחיל !
    http://www.israelhayom.co.il/article/574719

    השבמחק
  2. עכשיו האש כבר ממשיכה מאזובי-הקיר אל הארזים....
    https://www.haaretz.co.il/captain/net/.premium-1.6381663

    השבמחק
  3. אנונימי9/10/18 13:25

    זה נראה שיומה של פייסבוק מתקרב !
    בקרב בני נוער "רק כ-10% משתמשים בפייסבוק (לעומת מעל ל-50% בשנים 2013-2014)"
    https://www.haaretz.co.il/family/1.6534831

    השבמחק
  4. אורית11/1/19 22:13

    תראה מה יש לרולניק להגיד על פייסבוק !!!
    שלושה הבדלים עיקריים מפרידים בין התקשורת המסורתית לפייסבוק. הראשון הוא שטלוויזיית ברודקאסט מוגבלת בכך שהיא משווקת תוכן זהה לכל הצופים. פייסבוק, לעומת זאת, מתאימה את התוכן לצופה ולמשתמש הבודד, מה שמאפשר לה לנצל את חולשותיו והטיותיו המדויקות. האלגוריתם של פייסבוק יודע בדיוק מהן דעותינו ונטיותינו. לעתים הדרך הטובה ביותר למקסם את השימוש שלנו באפליקציה היא להציג לנו מידע שימכר אותנו על ידי אשרור דעותינו הקדומות או הפעלת רגשות עזים של שנאה, הסתה וקיטוב.

    ההבדל השני הוא שפייסבוק לא צריכה לאזן בין האינטרס שלה למקסם את הכנסותיה מפרסום לבין הצורך לשמור על מוניטין. פייסבוק לא מייצרת את התוכן ולא אחראית בשום צורה לאיכותו ולנכונותו. רשתות טלוויזיה ועיתונים, לעומת זאת, צריכות למקסם הכנסות, אבל גם מוגבלות במידה מסוימת על ידי הצורך לשמור על המוניטין שלהן.

    ההבדל השלישי הוא שכלי תקשורת מסורתיים חשופים לתביעות דיבה, להפסדים כספיים ולפגיעה במוניטין, בשעה שפייסבוק פטורה מכל כאב הראש הזה.

    https://www.haaretz.co.il/tmr/.premium-1.6828587

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

Some science stories for March - Einstein's week, a few items regarding energy, and more

150 שנה להולדתו של יוסף מרקו ברוך

סיום