פנינת יוטיוב: ראיון עם אגדת הכדורסל ביל ראסל על יריבים ועל כישורים (לא רק לעכברי-כדורסל)
קיץ. התקופה של השנה שבה מי שעוסק בכתיבת-ספורט מוצא עצמו עוסק במלפפונים. לפני חודשיים הגיע That Guy Who Talks About Sports, מין בלוג ישראלי שכזה על ספורט, לסוף דרכו. אחותו הגדולה, Moments of Sports, הקדימה אותו בשנה וחצי. וכך מצאתי את עצמי במצב תודעתי מוזר של מי שחש בצורך להתמודד עם מלפפוני-ספורט עסיסיים. בעבר, התמודדתי עם הצורך הזה בעיקר על ידי עיסוק באגדות-העבר. וכך קרה שנתקלתי בראיון מעניין עם ביל ראסל וחיפשתי מקום ראוי לאזכרו, כך שאוכל לשוב ולמצאו כשארצה.
למה לא בפייסבוק? יהיו שישאלו. והתשובה, כמו שציטטתי בעבר במקום אחר, היא חדה וברורה. כדבריו של רוברט מ. פירסיג, מחבר "זן ואמנות החזקת האופנוע" היא שפייסבוק מתעסק רק במה חדש, והשאלה הזו -
למתקשים להשתכנע, אזכיר שביל ראסל מספר על עצמו כאן שהיה אתלט מצטיין בריצה ובקפיצה לגובה ברמה הלאומית בארה"ב. מי שהיה אחד הטובים בארה"ב ב-1956 היה בהכרח אחד האתלטים הכי בעולם בזמנו. זה נכון גם לגבי
וילט צ'מברליין. כמה מהאתלטים שמגיעים היום לנ.ב.א מגיעים לרמה הלאומית בארה"ב גם בענפי אתלטיקה אחרים ?
ובשולי הדברים, למרות שראסל לא באמת צריך להימדד בסטטיסטיקה, מעניין להתייחס לדיון שהוזכר בסרט, שהתנהל בין וילט צ'מברליין לבין ביל ראסל, בשאלה מי הריבאונדר הגדול בהיסטוריה. ראסל חשב שצ'מברליין עם ממוצע ה-22.9 ריבאונדים למשחק במשך 15 עונות (וילט הוא שיאן הנ.ב.א לממוצע ריבאונדים בקריירה). צ'מברליין חשב שראסל. למה? כי הוא מדד את ממוצע הפלייאוף, בו נלחמים על כל ריבאונד. ובעוד שבפלייאוף נהנה מממוצע ריבאונדים של "רק" 24.5 קרשים, לביל ראסל היה ממוצע גבוה יותר, של 24.9 (שיאן הנ.ב.א). וכן - אם זה לא היה ברור - ממוצע הריבאונדים של ראסל בפלייאוף היה גבוה משמעותית מהממוצע שלו בעונה הסדירה. כמו בהרבה מאוד רגעים בחיים שלו (שחלקם מוזכרים בראיון הזה), ביל ראסל היה אחד מאותם שחקנים נדירים שידעו להתעלות לרמה אחרת של משחק ברגעים החשובים באמת.
למה לא בפייסבוק? יהיו שישאלו. והתשובה, כמו שציטטתי בעבר במקום אחר, היא חדה וברורה. כדבריו של רוברט מ. פירסיג, מחבר "זן ואמנות החזקת האופנוע" היא שפייסבוק מתעסק רק במה חדש, והשאלה הזו -
" 'מה חדש?' היא שאלה נצחית מעניינת ומרחיבת-אופקים,ובהעדר מקום טוב יותר, ומאחר ו-WebSightStory עדיין איתנו (גם אם לא לעוד הרבה זמן), הנה ראיון עם אגדת הכדורסל ביל ראסל, שחקן הנ.ב.א האגדי שזכה ב-11 אליפויות ב-13 שנים, ובעיניי הוא שחקן הכדורסל הקבוצתי הטוב בהיסטוריה. הקשיבו לביל מדבר על Skills ועל Rivals:
אך אם רק היא הנשאלת,
התוצאה היא מצעד אין-סופי של פרטי יום-יום ואופנה,
שהם סחופת המחר".
למתקשים להשתכנע, אזכיר שביל ראסל מספר על עצמו כאן שהיה אתלט מצטיין בריצה ובקפיצה לגובה ברמה הלאומית בארה"ב. מי שהיה אחד הטובים בארה"ב ב-1956 היה בהכרח אחד האתלטים הכי בעולם בזמנו. זה נכון גם לגבי
וילט צ'מברליין. כמה מהאתלטים שמגיעים היום לנ.ב.א מגיעים לרמה הלאומית בארה"ב גם בענפי אתלטיקה אחרים ?
ובשולי הדברים, למרות שראסל לא באמת צריך להימדד בסטטיסטיקה, מעניין להתייחס לדיון שהוזכר בסרט, שהתנהל בין וילט צ'מברליין לבין ביל ראסל, בשאלה מי הריבאונדר הגדול בהיסטוריה. ראסל חשב שצ'מברליין עם ממוצע ה-22.9 ריבאונדים למשחק במשך 15 עונות (וילט הוא שיאן הנ.ב.א לממוצע ריבאונדים בקריירה). צ'מברליין חשב שראסל. למה? כי הוא מדד את ממוצע הפלייאוף, בו נלחמים על כל ריבאונד. ובעוד שבפלייאוף נהנה מממוצע ריבאונדים של "רק" 24.5 קרשים, לביל ראסל היה ממוצע גבוה יותר, של 24.9 (שיאן הנ.ב.א). וכן - אם זה לא היה ברור - ממוצע הריבאונדים של ראסל בפלייאוף היה גבוה משמעותית מהממוצע שלו בעונה הסדירה. כמו בהרבה מאוד רגעים בחיים שלו (שחלקם מוזכרים בראיון הזה), ביל ראסל היה אחד מאותם שחקנים נדירים שידעו להתעלות לרמה אחרת של משחק ברגעים החשובים באמת.
תגובות
הוסף רשומת תגובה