סיום

לפני שנים רבות, בשלהי 2006, פרסמתי פוסט ראשון בWeb Sight Story. עמדתי בפני שינוי קריירה, שמעתי על הבלוגוספירה, והייתי סקרן. השנים הראשונות התאפיינו בכתיבה אקלקטית ולא עקבית, כשנחה עליי הרוח. לאחר מכן, באמצע שנת 2010, צירוף נסיבות הביא לכך שכתבתי בצורה סדירה יותר, וגיליתי למרבה הפתעתי שהבלוג זוכה לתעבורה לא מבוטלת שכלל לא ציפיתי לה.

כך התחיל WebSightStory כבלוג-מלקט-מרשתת רציני יותר, כך גם הופיעו בלוגים אחרים, וכך נוצר לו המיזם הנושא את השם WebSightStory - מיזם של נוכחות רשת על בסיס פלטפורמות Blogging, בעיקר Google Blogger.

השנים בבלוגוספירה ובאינטרנט מאז 2010 היו סוערות כפי שיודע כל מי ששלח את ידו בתחום, ושנותיה של WebSightStory לא היו שונות. גם הבלוג הזה חווה שינויי דומיין, מיזוגים, פיצולים, ותקופות שונות של תפישת התכנים.

ועתה הגיעה העת להמשיך הלאה.

WebSightStory - הבלוג - יישאר כסוג של אנדרטה מרשתתית. בהתחשב ביציבות היחסית של האינטרנט, ובמיקומו בפלטפורמת google blogger מדובר, ככל הנראה,  בסוג מפוקפק למדי של אנדרטה, וכנראה שברבות השנים האתר הזה ייראה, יותר מכל דבר אחר, כמו האנדרטה שתוארה בשיר אוזימנדיאס של פרסי שלי:

"I met a traveller from an antique land

Who said: Two vast and trunkless legs of stone

Stand in the desert. Near them, on the sand,

Half sunk, a shattered visage lies, whose frown,

And wrinkled lip, and sneer of cold command,

Tell that its sculptor well those passions read

Which yet survive, stamped on these lifeless things,

The hand that mocked them and the heart that fed:

And on the pedestal these words appear:

"My name is Ozymandias, king of kings:

Look on my works, ye Mighty, and despair!"

Nothing beside remains. Round the decay

Of that colossal wreck, boundless and bare

The lone and level sands stretch far away."

ובכל זאת, גם לעתיקות יש ערך ארכאולוגי. ובשאלה הזו - כמה זמן תשרוד האנדרטה -  אם ננסה ללמוד מההיסטוריה האישית שלי, כפי שסקרתי אותה בבלוג אחר: אם עמוד בית משנת 2000 עדיין עמד על תילו בשנת 2014, מי יידע לומר כמה ירחיק לעמוד הבלוג הזה, אם יוותר לעמוד ללא מגע יד אדם מעדכנת?

ובינתיים, ניפרד בברכתו בת-האלמוות של דגלאס אדאמס ז"ל:

היו שלום ותודה על הדגים !