The new (and improved) management of Apple

Fortune has a great story about the way Apple is being run nowadays, under the leadership of Tim Cook. Definitely worth taking the time to read. Two excerpts which tell some of the story in a nutshell -

• "In mid-April the company took over the Carmel Valley Ranch hotel complex for its first ultra-secretive 'Top 100' meeting since Jobs died. The hush-hush conclave is a rare opportunity for top managers -- not necessarily chosen by rank, but rather by the CEO's assessment of who are the most valuable contributors at any given time -- to learn what products and services are on tap for the next year and a half or so.... the spirit of the meeting was upbeat and even fun. Cook was said to be in a jovial, joke-cracking mood -- a stark contrast to the grim and fearful tone Jobs engendered at the meetings. ... One veteran executive was "blown away" by what he had seen, says someone this executive spoke to afterward. Reports another person with access to top-level Apple executives: 'People came away totally comfortable with where the company is headed.' " 

• "...most Apple employees seem more than satisfied with Cook. He often sits down randomly with employees in the cafeteria at lunchtime... Jobs was simultaneously revered, loved, and feared. Cook clearly is a demanding boss, but he's not scary. He's well-respected, but not worshiped" 

פייסבוק רק הונפקה וצוקרברג מייד נישא. למה בעצם ?

הנפקת פייסבוק בסוף השבוע האחרון זכתה לתגובות מעורבות. אחרי הרבה מאוד הייפ תקשורתי, התערבות החתמים במסחר (כדי לשמור על מחיר המניה בגובה ההנפקה) נתפשת על ידי התקשורת כאכזבה. ציפיות הן תמיד הבסיס לאכזבות ופייסבוק עוברת עכשיו לשלב הבא של הקיום כתאגיד - שלב ההוכחות: לא רק גודל הרשת החברתית, ואפילו לא מידת הדינמיות  שלה, הנתונה בוויכוחים סוערים, אלא השורה התחתונה: הכנסות ורווחים.

החלטתה של GM לבטל את תקציב הפרסום הישיר שלה בפייסבוק (אך להמשיך ולתחזק את עמוד הפייסבוק שלה) איננה מבשרת טובות בהיבט הזה. למרות שלא ברור לגמרי מה מניע את ההחלטה הזו - ההחלטה של לקוח גדול להפסיק ולהשתמש בשירות הרווחי העיקרי שלך - אמורה להדאיג כל מנהל ויזם, כמו גם כל בעל מניות או מתעניין במניה.

את מארק צוקרברג, מתברר, זה פחות מדאיג. בשלב הזה, כשההנפקה מאחוריו, ומבחינת גיוס ההון היא מוגדרת כגדולה בהיסטוריה, וככזו שהעמידה לרשות פייסבוק 7 מיליארד דולר (שמצטרפים ל-4 שכבר בקופת המזומנים שלה), בהחלט אפשר היה להבין אותו, גם לולא עיינו במסמכי ההנפקה וקראנו את מכתבו על "רוח פייסבוק" והבנו שהוא מאותם היזמים הרואים את איכותו של העסק תנאי מקדים לרווחיותו הכלכלית. אבל בחירתו של צוקרברג להתחתן מייד לאחר ההנפקה היא בהחלט מעניינת (גם בלי ששמענו את עצותיה בנושאי נישואין של שריל סנדברג (מס' 2 בפייסבוק) וראינו שצוקרברג מציית להן).

עבורי ההקבלה בין חייו הפרטיים והעסקיים של היזם צוקרברג נראית ברורה מאוד. נדמה לי שמארק צוקרברג מאותת לעולם כולו (אבל אולי גם לעצמו) על כך שהוא המשיך הלאה משלב הניהול כסטרט-אפ. מי שחפץ לבנות חברת-ענק רב-דורית שתהווה בלו צ'יפ עבור בעליה צריך לדעת לנהל אותה לאורך תקופת-חיים שלמה, וגם בדור הזה זוגיות יציבה עד כדי נישואין היא איתות לכך שהאדם הנישא מבקש להרחיק ראות קדימה, וכי הוא מהמתכננים החותרים אחרי יציבות.  

יש רבים המזכירים את פייסבוק כגורם התורם רבות לבעיות בזוגיות. יש אף הטוענים כי היבטים של שימוש בפייסבוק מוזכרים כעילה לגירושין באחוז מרשים של נישואין שהגיעו לקיצם. אינני מהסבורים שפייסבוק היא באמת הסיבה, אלא שהמהירות שבה היא מאפשרת תהליכים מסויימים של העברת מידע (מהירות מהסוג שביל גייטס חזה פעם להתנהלותם של עסקים) היא כזו שנדמה לא אחת שבני-האדם (לפחות מהדור שלא גדל אל תוך פייסבוק) אינם מסוגלים להתמודד היטב עם קצבם והם מקבלים החלטות באופן פחות מושכל ופחות מוצלח, בגלל עוצמתו של הכלי הזה שמארק צוקרברג העמיד לרשות כולנו.

 אפשר לקוות עבור מארק צוקרברג כי הוא יידע לאזן טוב יותר את הנטל שבין חייו האישיים לבין הובלת הרשת-החברתית אותה יזם, מהאופן שבו חלק ממשתמשיה של הרשת החברתית מאזנים בין חייהם האישיים לחייהם הוירטואליים. אפשר בוודאי גם לקוות שהבשלתה והתבגרותה של פייסבוק תאפשר גם למשתמשיה ללמוד להשתמש בעוצמתה באופן שיועיל להם הרבה יותר, ויפגע בהם הרבה פחות. ימים יגידו. בינתיים כל שנשאר הוא לאחל מזל טוב לבעלי-המניות החדשים ולזוג הצעיר, ולהזכיר לכל המעורבים את המחקר המודרני שאישש את חוכמת העבר -הסוד לזוגיות ממוסדת מאושרת הוא אושרו של בן-הזוג או בת-הזוג שמולנו. ככל שהצד השני מאושר ומרוצה יותר, כך רב אושרנו שלנו. 

"לא החזקתי מעמד. הייתי שבור וכואב"

אבי לוזון, יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית, מכה על חטא התפרצותו מול מצלמות הטלוויזיה לאחר ירידתה של מכבי פ"ת, קבוצת נעוריו, אל הליגה הלאומית, ומציג את הצד שלו בראיון מיוחד ל"ספורט הארץ". יו"ר ההתאחדות הסביר:
"הייתי עצוב ושבור, הייתי כואב... ראיתי את מכבי פ"ת יורדת ליגה, צעדתי מהיציע לכיוון המגרש ולידי אוהדים עצובים, ילדים ובני משפחה שלי בוכים. רציתי לשמור על איפוק, ידעתי שאני צריך לקחת את הכאב ולעזוב את האיצטדיון, אבל לא החזקתי מעמד. התפרצתי. הבנתי מהר שטעיתי, לא הייתי צריך לומר את הדברים".

אבי לוזון בהחלט זוכה למנה גדושה של סיקור תקשורתי לא-אוהד מאז שמונה לתפקיד יו"ר ההתאחדות לכדורגל, ובמיוחד בחודשים האחרונים. כשמשווים את הביקורת עליו לכפפות המשי בהן נוהגת התקשורת בכל שרי-הממשלה, דבריו הבאים לא רק מובנים לגמרי, אלא מהווים כתב אישום חריף, ולטעמי מוצדק, כנגד התקשורת הישראלית: 

"גם מי שלא תומך בי, גם מי שנגדי, גם מי שלא אוהב, כולם יגידו שהעליהום נגדי חרג מזמן מכל פרופורציה. בסיקור נגדי משתמשים בכל ארסנל הרפש האפשרי. בחודשיים האחרונים זה עבר כל הגבול. היתה תחרות מי יעליב יותר, מי יפגע יותר, מי יהיה צהוב יותר, קיצוני יותר...  הגיע מקרה האלימות במושבה, מקרה חמור מאוד, במשחק של מכבי פתח תקוה, קבוצה שאני אוהב, ומאותו רגע נגמרו צרותיה של המדינה; אין איום גרעיני, אין חיזבאללה, אין אנסים, אין רוצחים ואין שחיתות. הפרצוף שלי מככב בעיתונים, ולא רק בעמודי הספורט, פותח את המהדורות ברדיו ובשמונה בערב, כשהעם מחכה לחדשות, הוא מקבל את אבי לוזון - 'האחראי לאלימות'. נכחתי במשחק בין פתח תקוה להפועל חיפה, היה מקרה חמור וקשה, אבל על פי הסיקור התקשורתי הציבור יכול להבין שזה אני שירד מהיציע והרבצתי. לאחר מכן, אני גם הפעלתי את הדיינים, את התובע, את היועץ המשפטי, הכל כרצוני ולטובת מכבי פתח תקוה".

לא זאת בלבד, אלא שדבריו בקשר למניעיהם של חלק מהמבקרים עליו  נשמעים מבוססים באופן מפתיע:

"...למשל, מאמן עבר שלא קיבל ממני עבודה אחרי לחצים שונים שוחט אותי בטלוויזיה כבר שנים. שחקן עבר גדול שלא קיבל תפקיד, למרות שהחליט כי הוא ראוי, מבקר אותי ברדיו מדי יום. עיתונאי ופרשן באחד העיתונים הגדולים רצה לעשות סרט על מאמן הנבחרת ולא קיבל ממני אישור? הנה עוד סיבה לפגוע בי. עיתונאים פנו אלי, הסבירו לי את מצבם הכלכלי ואת מעמדם התעסוקתי ורצו להיות דוברים או בתפקידים אחרים בהתאחדות. סרבתי, והם התחילו לבקר אותי. כל יום אני מקבל פניות מאנשי כדורגל שיש להם בעיות, הם רוצים לקבל תפקידים. כשהם לא מקבלים את התפקיד, הם הופכים לפרשנים וסוגרים אתי חשבון. כשאבי לוזון כבר אומר מלה, הוא מותקף מבוקר עד ערב, ואותו דבר אם אני שותק. כשאתה יודע מהיכן מגיעות הביקורות, כמה בן אדם נורמלי יכול לשמור על איפוק? כמה בן אדם יכול להיות חזק? גם לי יש גבול, אפילו ברזל מתעקם. באים אנשים שמעולם לא ניהלו ואומרים שצריך יו"ר עם כישורי ניהול. ניהלתי מערכות גדולות בבנק, כל הקריירה רק קודמתי והצלחתי. מאיפה להם הכישורים לבקר ולפרק כל מה שזז? אני יודע שהניהול שלי לא מוצא חן בעיני כולם ואני לא מושלם, אבל אני מסודר, מעולם לא לקחתי שקל מההתאחדות, עושה הכל בהתנדבות וברוך השם, אני מסודר" 

השנה האחרונה לא היתה שנה קלה לכדורגל הישראלי. הדינמיקה בהפועל תל-אביב לאחר הזכייה בגביע מדגימה היטב את מה שעבר על המועדון הזה השנה.  אבל לא רק מחזיקת הגביע, גם האלופה, הפועל קריית שמונה, ידעה ויודעת מרורים בהתנהלות הבכירים שלה, וכשאלה פני שתי הקבוצות המצליחות של השנה, מה אפשר לצפות מהקבוצות האחרות ? 

האתגר האמיתי של הכדורגל הישראלי הוא להחזיר את החיבור בין האוהדים לקבוצות, כך שהתקשורת תהיה תקשורת של עידוד והנאה מתוך העיסוק המשותף בספורט ובקבוצה. המהלך של קצין קשר עם האוהדים שמונע על ידי אופ"א, הוא החמצה של הבעיה האמיתית. הדוגמא של הפועל תל-אביב בכדורסל ממחישה היטב שאפשר גם אחרת. אומנם נדרשה תקופת ביניים לא-קצרה של התמודדות בליגות הנמוכות, אבל בשנה הבאה הקבוצה בבעלות האוהדים חוזרת אל הליגה הבכירה של הכדורסל הישראלי.

זה המודל שההתאחדות לכדורגל צריכה לעודד. גם כאשר יש מעורבות של טייקון, מעורבות מקבילה של אוהדים היא אינטרס עליון של הספורט הזה, כדי שהדינמיקה תהיה זו של עבודה משותפת, ולא של התעמתות מתמדת.  

אפקטיביות, דואל והחיים הדיגיטליים

דואל ו-SMS הן דרכי תקשורת נהדרות. שדרוג של ממש לדרכי התקשורת של פעם. הטלפון הנייד הוא מהפכה של ממש. והרשתות החברתיות המעניקות לכולנו דרכים חדשות להיות בקשר מאפשרות סוג חדש לגמרי של קיום חברתי. והאפשרויות של כלי התקשורת והפרודוקטיביות האלה להעשיר את חיינו נראות כאילו הן רק הולכות וגדלות.

ועם כל זאת, אני משער שרובנו (אם לא כולנו) כבר יודעים שדואל הוא כלי עבודה מאוד בעייתי. מי שאינו יודע לשלוט בשימוש בו, הופך מהר מאוד להיות משועבד לו. ההפרעות האלקטרוניות פוגעות בריכוז ומסיטות את תשומת-הלב ויש כבר הטוענים שמדובר בהפרעה של ממש. כזו  המתאפיינת ב"איבוד הריכוז בעוד השכל נשאר מתוכנת במצב מוכנות קבוע כמעט כדי להגיב לטכנולוגיה, במקום להתמקד במשימה האמיתית שלו" (הדברים האחרונים נאמרו בקשר להשפעות המזיקות של שימוש בהודעות SMS על הריכוז). לא מדובר רק בדואל והודעות-טקסט. גם חיבור לרשתות החברתיות לא מועיל לרמת הביצועים של המשתמש.

מחקר חדש בנוגע לדואל מלמד שלא מדובר רק בהסחת-הקשב אלא בפגיעה של ממש בבריאות: "רמות הלחץ בעת השימוש באימייל עולות, בעוד שהריכוז יורד....בעת שהמשתמשים עבדו עם אימיילים תדירות המעבר בין חלונות הוכפלה פי שתיים. המשתמשים עברו בממוצע 37 פעמים בין חלונות לעומת 18 פעמים, כאשר לא היו עם אימייל פתוח. כמו כן, הם היו במצב קבוע של 'כוננות גבוהה', וקצב פעימות הלב שלהם היה קבוע וגבוה. כאשר המיילים הופסקו, קצב הלב שלהם עבר יותר שינויים באופן טבעי."

אישית, כבר זמן-מה שאני גוזר על עצמי תקופות נטולות אמצעי-תקשורת. הדואל מוגבל לשעה מסויימת ביום. זמן הרשתות החברתיות נשמר לשעות הפנאי ובמידה. והודעות ה-SMS והטלפונים, עד כמה שאפשר, נשמרים לחלונות-ייעודיים במהלך היום, במסגרת הפסקות מעבודה. הבעיה העיקרית היא כמובן שלא כל התקשורות הנדרשות הן באמת נעימות ומאפשרות להחליף כוח לקראת המשך העבודה. כך שגם ההפסקות הן לא מה שהן היו פעם. עם כל-כך הרבה אמצעים לתקשורת שמפריעים לא פחות מכפי שהם מועילים, חסרה לי אותה המצאה של תוכנה דמויית-סירי, רק נבונה יותר, שתשמש כמזכירה אישית עבורי ותדאג לכך שרק התקשורות החשובות באמת יידרשו את תשומת-לבי, וגם אז - בזמנים המתאימים לכך במהלך היום.

בהעדרה של ההמצאה הזו, אני מוצא עצמי לא אחת נוכח תלונות מאנשים שניסו להשיג אותי, ומתפלאים כיצד זה ייתכן שאינני זמין באופן מיידי כל העת. הצורך לשוב ולהסביר הוא מייגע, ולא תמיד מובן על ידי הצד שכנגד, שמשום מה תופש את הזמינות המיידית והטוטאלית של האחר איתו הוא מבקש לתקשר כמשהו טבעי ומובן מאליו.

ועכשיו מתברר לי שלא רק שיחות שכאלה שמעיבות על התקשורת שלי לא אחת, מעיקות עליי. נראה שהמאבק המתמיד להגן על הפרודוקטיביות שלנו מפני כלי-הפרודוקטיביות של המאה הזו, הוא גם מאבק על בריאותנו. האם נשרוד את המאבק הזה ?

אתר הפולחן הקדום בעולם משנה תובנות יסוד על עבר האנושות ?

קראתי בהארץ כתבה מעניינת על גובקלי טפה (Göbekli Tepe), אתר ארכיאולוגי בטורקיה שעשוי לשנות מהיסוד את התפישות המודרניות על ההיסטוריה האנושית, ובמיוחד בכל הנוגע לקו התפר שבין הקיום האנושי כציידים-מלקטים לבין הקיום כקהילה חקלאית.

הכתבה מרתקת ומומלצת לכל מי שמתעניין בהיסטוריה האנושית. המסקנות המוצעות בה, בכל הנוגע לגובקלי טפה כאתר פולחן שהוקם על ידי ציידים מלקטים, הן, איך נאמר, מעט מוקדמות מדי.

עובדת יסוד שמוזכרת בערך הויקיפדי של גובקלי טפה חסרה מהמאמר הזה - רק כ-5% מהאתר נחפר בינתיים. מדובר באתר ארכיאולוגי ענקי שחפירתו תארך עשרות שנים. אז עם כל הכבוד לרצון העז לשער השערות (שיש בו כנראה לא מעט גם מן השאיפה הטבעית של חוקרים להיות הראשונים שהעלו היפותזה שאולי תתגלה כנכונה), חשוב לזכור עד כמה מעט אנחנו בעצם יודעים על התקופות שקדמו ל-10,000 לפנה"ס.

מונומנט מאתר גובקלי טפה - מצוטט מאתר ויקיפדיה לשם הועלה הצילום לרשות הציבור

ההשערות רבות, וחלקן משתלבות לכדי סיפור עקבי ומעניין, אבל כל ממצא חדש מציג את האמת המרה - מדובר בסיפורים דמיוניים שאנחנו מספרים לעצמנו, על בסיס צללים חלקיים של המציאות האבודה ההיא, שחלפה לה. כן, השימוש בדימוי ששימש כבר במשל המערה לא היה בלתי-מכוון. סיפור אחר של אותו פילוסוף, על העיר האבודה אטלנטיס - מדגים היטב כמה השערות אפשר להציע ולהזכיר על בסיס ממצאים מועטים להחריד (אפילו בבלוג הזה הזכרתי לא מזמן אחת שכזו). המדע המודרני מציע הסברים עקביים והגיוניים לגמרי להתרחשויות טבעיות שיכלו להביא להעלמותן של ערים תחת המים בסגנון אטלנטיס או המבול, בהתבסס על שינויים בגובה הימים בעקבות תום תקופת הקרח הגדולה האחרונה, והזמן הנקצב לשינויים שכאלה הוא קצר להחריד במונחים של חקר העבר הרחוק - כמה מאות שנים, כך שקל לשער שחלקים לא קטנים של אתרי ארכיאולוגיה שהיו יכולים ללמד אותנו רבות על ההיסטוריה האנושית מסתתרים להם תחת המים ברחבי-העולם.

העובדה שלא ידענו שכבר בשלב כה מוקדם של ההיסטוריה האנושית האנושות יכלה להקים מונומנטים שכאלה, היא הדבר היחיד שברור כרגע. אנחנו לא צריכים להיות כל-כך מופתעים מכך שאנחנו לא יודעים. רק בשנות ה-90' התגלתה מערת Chauvet,  שהיא (נכון להיום) המקום הקדום ביותר בו נמצאו ציורי מערות. ולא סתם ציורי מערות -

ציורי קיר ממערת Chauvet - מצוטט מאתר ויקיפדיה, לשם הועלה הצילום לרשות הציבור

מדובר בציורי מערות שמתוארכים לסביבות 30,000 לפני הספירה. בין הציורים הנהדרים למונומנטים המפעימים נפרשת תקופה ארוכה בהרבה מההיסטוריה האנושית המתועדת היטב. סביר להניח שלעולם לא נדע את פרטיה המלאים. אבל לחקור וללמוד תמיד אפשר, ועבור רובנו, המפגש בעובדה חדשה שמשנה פרדיגמה, מרגע שנאלצים להיפרד (בכאב או בשמחה, איש והשקפתו) מהתפישה הישנה, הוא  הזדמנות לנסות ולהציע סיפורים.

אישית אני מעדיף לטעון שזה האתר העתיק של מגדל בבל, אבל הנימוק היחיד שלי לטובת ההצעה הזו, מעבר להנאה שבדמיון, היא העובדה שזמן "קצר יחסית" אחרי הקמת האתר הוא כוסה בעפר. החוקרים, על פי הכתבה, סבורים שזה היה חלק מהפולחן. אני סבור שמי שמכסה בעפר מונומנטים כאלה, הוא או אויב שהשתלט על האיזור, או הבעלים ששינה את דעתו. הסיפור הכי טוב שאני מכיר שיציע שינוי דעת שכזה הוא סיפור מגדל בבל המקראי. האם בגובקלי טפה טמונים שרידי הסיפור נורא-ההוד ההוא ?
אל תמהרו לפסול את ההצעה הזו על הסף. לפי סיפורי התנ"ך חקלאות וציד התקיימו זו בצד זו כאורחי-חיים מקבילים לפני סיפור מגדל בבל (וכבר היום אנחנו יודעים מספיק כדי לא לפסול על הסף את התיאורים האלה), אבל האספות האנשים להקמת המגדל נראית אופיינית לקהילות נודדות, וזו - לפחות כרגע - ההשערה הדומיננטית לגבי זהות בוני המונומנטים של גובקלי טפה.

המחאה החברתית עודנה כאן

קשה להעריך את מצבו של המאבק לצדק חברתי בישראל. מצד אחד, התקשורת מספרת לנו שהמחאה השיגה שינוי של סדר היום. מצד שני, כל מי שחי בישראל שם לב שהמצב לא השתפר משמעותית. רבים קושרים את המחאה בדרך לא דרך עם הערכות על עליות מחירים וההפחדות על השלכות המחאה על הכלכלה.

אסור להתבלבל - הבעיה האמיתית היתה ונשארה יחסי הכוח בין התאגיד לאזרח-הצרכן. זה מתבטא ביחסים עם הבנקים וגם בארץ וגם בעולם זה מגיע לאבסורדים.

אסור לתת לזה לדכא אותנו. גם לא לעובדה שכרגע המערכת הממסדית מנסה לדכא את המחאה בכל דרך.

אנחנו רוצים מדינה אחרת. טובה יותר. האביב הגיע. הקיץ מתקרב.המטרה היא צדק חברתי.

המאבק הוא ארוך-טווח וכל אחד יכול לתרום לו.

זה השלב שבו כל אחד צריך להביט במראתו ולשאול עצמו כיצד הוא יכול לשנות את מדינתו.

Message to Bears have awoken me

Sometimes the chaotic progress of life introduces something beautiful to you, just like that, and all you can do is rejoice that it has happened this way. I've had the pleasure of hearing for the first time "Wake me" by "Message to Bears", while working on another blog of mine, And fell in love with the music.  The animation is remarkable as well. Try it out for yourselves !

You might also like to take a look at their youtube channel.