לברון ג'יימס שבר את שיא סךהנקודות בקריירה לשחקן NBA והוא חושב שזה אומר שהוא הגדול ביותר

 לברון ג'יימס אחרי שבירת שיא סך הנקודות בקריירה לשחקן NBA מצא עצמו משיב לשאלה האם הוא הGREATEST OF ALL TIME - 

"אני אתן ליתר האנשים לקבוע, זה דיון מעניין. מבחינתי, אישית, אני לוקח את עצמי מול כל אחד שאי פעם שיחק את המשחק הזה. כל אחד יכול לבחור את הפייבוריט שלו, אבל אני יודע מה אני מביא לשולחן ויכול לעשות מדי ערב. אני תמיד מרגיש שאני הכי גדול שאי פעם שיחק. אם הייתי ג'נרל מנג'ר או משהו כזה, וצריך לבנות קבוצה מאפס, הייתי בוחר אותי ראשון".

ויש המסבירים שזה פשוט עניין של הדרך שבה ההיסטוריה עובדת ...

"But this is how it works, how history can work. History is made and, with it, other parts are incrementally eclipsed, diminished, nudged aside."

אבל בואו נביט רגע על המגבלות של הטענה הזו.

למרות שנקודות זה דבר מאוד בולט בכדורסל, יש בכדורסל תרומות חשובות הרבה מעבר לסטטיסטיקה. חשוב לא פחות איך אתה משפיע על הקבוצה שבה אתה משחק, האם אתה יכול להפוך שחקנים רגילים למעולים והאם הקבוצה מתלכדת סביבך. שחקנים. כמו שכתבתי, הדבר הכי בולט ברשימת העשיריה הראשונה של הקלעים עם הכי הרבה נקודות בהיסטוריה של הNBA, זה שדי הרבה ווינרים גדולים - שמות ענקיים, שאיש לא יערער על היותם מתחרים על תואר הGOAT - כמו ביל ראסל, מג'יק ג'ונסון, טים דאנקן - לא נמצאים בה בכלל. ושיש בה גם שחקנים שלא זכו אפילו באליפות אחת בNBA כמו קארל מאלון. 

אז אולי במקום לדבר על נקודות, בואו נביט לרגע על העובדות החשובות באמת ? 

• לברון לא לקח אליפות אחת (!) בלי שהיו איתו בסגל לפחות עוד שני סופרסטארים. זה GOAT? 
• מייקל וקובי לא לקחו אליפות אחת(!) בלי פיל ג'קסון כמאמן. זה GOAT? 
• טים לא לקח אליפות אחת (!) בלי פופ. 
• סטף לא לקח אליפות אחת (!) בלי סטיב קר ובלי קליי. 

אז מי נשארו לנו מבין השחקנים הגדולים בכל הזמנים שלקחו מספיק אליפויות ובלטו מספיק להתחרות על התואר? 

לדעתי - קארים עבדול ג'באר, ארווין ג'ונסון, לארי בירד, ביל ראסל - אלה המתחרים האמיתיים על התואר של הGOAT. 

אבל קארים מעולם לא לקח אליפות בקבוצה שלא היה בה לפחות עוד סופרסטאר אחד. דומה ללברון. 

ועם כל הכבוד למג'יק ול Hick from French Lick, לביל ראסל יש יותר טבעות על הידיים משניהם ביחד (ועוד טבעת ספייר). 

• 11 אליפויות מ-13 שנים. כשהאחרונה שבהן - אליפות ב-1969 מול קבוצה ששיחקו בה צ'מברליין, ווסט וביילור יחד בזמן שבו הסלטיקס של ביל היו קבוצה מזדקנת והרבה אחרי שיאה ! 
• תתקשו למצוא עונה אחת באליפויות האלה שבהן לא היתה לפחות סדרת פלייאוף אחת שהגיעה למשחק מספר שבע. חלקם משחקים שהוכרעו בפער של נקודה. אנשים חושבים שזה שמייקל לא הגיע למשחק שבע בגמר זה אומר משהו חיובי עליו. זה הפוך! זה אומר שלא היתה לו תחרות רצינית אף פעם. לביל ראסל היתה.
  איך זה שביל ראסל לא הפסיד במשחקי שבע ? כי הוא הGOAT. 
• עדיין לא מסכימים ?
  כל בני תקופתו חשבו שהוא הGOAT.

תחשבו על ג'ורדן ומה שנאמר לגבי תקופת הEXPANSION והDILLUTION שבה שיחק, וכיצד הוא הצליח לזכות באליפויות רק אחרי שבירד, מג'יק ואייזיאה תומאס עברו את שיאם. 

תחשבו על לברון וכיצד הוא הצליח לזכות באליפויות רק בקבוצות שנתפרו סביבו וגם זאת, רק בעידן שבו המשחק נתפר למידותיו. 

ובשולי הדברים - כמו שכתבתי פעם בדיון מי גדול יותר ג'ורדן או לברון אין ספק שלברון ג'יימס הוא אחד מעשרת השחקנים הגדולים של כל הזמנים. אבל גם אין ספק שהוא נהנה מבריאות יוצאת דופן (בלי עין רעה, חלילה). ושהקריירה הארוכה שלו נובעת, בין היתר מכך שהגיע לליגה ישר אחרי התיכון. אבל כשאנחנו מביטים על מאריכי-קריירה דומים - כמו מוזס מאלון (שגם הגיע מהתיכון) או קארל מאלון (שנהנה מבריאות יוצאת דופן), נסכים שהם  שחקנים בולטים ויוצאי דופן (exceptional), ובכל זאת - לא נתלהב בהתלהבות מהסוג של GOAT כשנראה את הסטטיסטיקות שלהם בפני עצמן, אלא נזכור את הקריירות שלהן על כל מורכבותן. 

אז בואו לא נתלהב יותר מדי מההישג הסטטיסטי האחרון של לברון ג'יימס. נברך אותו עליו, אבל נקווה עבורו שהוא ייזכר בהיסטוריה כשחקן כדורסל בולט מאוד בדורו, כאחד הטובים ביותר בכל הזמנים, ובעיקר בגלל פעילותו הפילנתרופית ואולי הפוליטית אחרי פרישתו, יותר מאשר בגלל טענת הGOAT הלא מאוד משכנעת שלו. 

[עודכן: פברואר 2025]