יום רביעי, 28 ביולי 2010

שתי עובדות על מלחמת לבנון השניה....

בדיוק נתקלתי באחד הבלוגים החביבים שאני מנוי עליהם (במסגרת הרצון שלי להחשף למירב הפרספקטיבות הזמינות בזירה הישראלית), בפוסט מטריד ביותר בנוגע לדרך שבה פיקוד העורף התנער מחובתו לציית לשר הביטחון בזמן מלחמת לבנון השניה. לא מדובר כאן בביקורת חסרת-תוקף, אלא בדיווח שמסתמך על דו"ח מבקר המדינה בעניין. לקרוא את עמ' 59, 60 ו-61, ולהתחלחל. השר ששילם מחיר אישי כבד יותר מכל אדם אחר במדינה על אותה המלחמה, מתגלה מהדו"ח הזה כמי שהיה יותר בסדר מהרבה אנשים אחרים, שעד היום לא נשאו באשם כלשהוא, למרות אחריותם האישית הברורה לכשלים.

המידע הזה, בדבר תרומתו של צה"ל לקשיי העורף בהתמודדות עם התקפות הטילים, על ידי התנכרותו להוראות הדרג המדיני, מצטבר למידע נוסף, שבעצם לא נדון בצורה רצינית עד היום. חרף המידע הרב שמסתובב באינטרנט, שדוגמאות לו לרוב, כמו  הערך הויקיפדי הזה, אני שוב מופתע להיתקל בכתבות תמימות, דוגמת הכתבה בהארץ נושאת הכותרת ארבע שנים אחרי המלחמה בלבנון, צה"ל נערך לסיבוב הבא שהציטוט הבא מתוכה -
"על שמורות הטבע, מרכז מערך שיגור הרקטות של חיזבאללה ב-2006, ידעו בצה"ל גם לפני המלחמה האחרונה. אבל חלק ניכר מהמידע הרלוונטי לא ירד אל היחידות הלוחמות, אף שחלקן התאמנו באליקים עוד לפני פרוץ המלחמה. כשלוחמי יחידת העלית מגלן מצאו עצמם בבוקר של 19 ביולי בלב שמורת הטבע הראשונה שבה נתקל צה"ל במלחמה, גבעת "שקד" המשקיפה על מושב אביבים, המודיעין המפורט על השמורה שכב בארגזים סגורים, שאמ"ן לא הפיץ במועד ליחידות בנימוק שהמידע מסווג מדי. כעבור שלושה ימים, עם השלמת כיבוש הכפר השכן מרון א-ראס, אמר מח"ט הצנחנים אז, אלוף משנה חגי מרדכי, כי רק עתה מתברר לו אופיין האמיתי של השמורות. "אנחנו הבנו שמדובר בכמה אוהלי סיירים עם שקי שינה וקופסאות שימורים", סיפר. אחרי כמה הסתבכויות מלוות בנפגעים באתרים דומים, חדל צה"ל מלסרוק את השמורות עד תום המלחמה. " (הדגש שלי, ג.ש)

הפתיע אותי. אני יודע שיהיו גבות מורמות רבות, אבל אני לא הייתי מודע לכך שצה"ל, בשלב מסויים של הלחימה, פשוט החליט להימנע מלהיכנס לאיזורים מסויימים, מתוך מודעות למחיר הכבד מדי שהוא עתיד לשלם. לתומי חשבתי שהיו פשוט הכרעות לעבור מהגישה התמימה לגישה אלימה יותר...

העובדה שצה"ל חזר להתאמן כדרך שגרה היא אולי הלקח המבורך ביותר של מלחמת לבנון השניה, לקח שתשואתו קשה לשיעור. אבל 2 העובדות המרכזיות שמסתתרות כאן, מלמדות עובדה מרה. בזמן המלחמה, צה"ל התנער, בשל מחירים הכרוכים בפעולות שנדרש לעשות, מחובותיו כצבא העם, בעורף ובחזית. מין התנערות מהמחוייבויות שיש לצבא-העם כלפי העם, אשר מעידה, יותר מכל, על אובדן הדרך של חלק מהקברניטים והקצינים של הצבא דאז.

אני רחוק מלהיות מחסידי הגישה של 'חפש את האשם' ומעדיף את הגישה התרה אחרי הבעיה. אבל מעבר לגילוי החוזר ונשנה של הקושי העצום של קברניטי צה"ל בעיבוד מידע מוקדם לגדר תפישת לוחמה המתכוננת למלחמה הבאה ולא לקודמתה , מה שמפריע לי כאן הוא השאלה הפשוטה: האם מי שהתנער מאחריותו, ושכח שאין מישהו אחר שיכול למלא את תפקידו, יידע לשאת באחריות בסיבוב הבא ? האם התובנה שליוותה את גיבור ישראל אביגדור קהלני בעמק הבכא, אותה תובנה שנוסחה בצורה כה פשוטה על ידי נשיא ארה"ב הארי טרומן, במילים
"the buck stops here", אכן מובנת לקציניו הבכירים יותר ופחות של  צה"ל ?


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה