יום ראשון, 3 ביולי 2011

חמש-עשרה שנה להנפקת צ'קפוינט

השבוע מלאו 15 שנה להנפקתה של צ'קפוינט, חברת האבטחה הבינלאומית ממוצא ישראלי, בנאס"ק. לכבוד האירוע כובדו מנכ"ל החברה, גיל שוויד ומועצת המנהלים בכבוד של צלצול פעמון פתיחת המסחר ביום שלישי האחרון. בהקשר הזה, שוויד גם התראיין לואלה! פיננסים, והציג מעט מהשקפת עולמו. ראיון מעניין ובהחלט שווה מבט. צ'קפוינט היא עוד דוגמא לחברה שיודעת לעשות דבר אחד, אבל עושה אותו טוב במיוחד. כמובן שב"דבר אחד" הכוונה היא לתחום העיסוק של החברה, ולא לסל המוצרים שלה... צ'קפוינט עושה אבטחת מידע, וגורלה קשור למהפכת המידע. ככל שהאינטרנט תגדל ותשגשג ותתרחב  ועידן האינטרנט-של-כל-הדברים יתקרב למימושו, יישמר הצורך באבטחת-מידע איכותית. סביר להניח שהצורך והחשיבות של אבטחת-המידע-של-כל-הדברים תגדל ככל שהפער בין העולם הוירטואלי לעולם הממשי יצטמצם. בהתחשב באמור לעיל, ובהתחשב בכך שבגיל 15 כחברה נסחרת, צ'קפוינט היא חברה חסונה ובריאה ביותר ככל שמלמדים הפרמטרים הכלכליים שלה גם בהשוואה למתחריה העיקריים המוכרים, וגם לדעת אנליסטים, נראה שאין צורך לחשוש לעתידה של החברה...

ובכל זאת, היו בין הדברים שנאמרו על ידי גיל שוויד בראיון בואלה גם נקודות מטרידות. תפישתו לגבי הפערים החברתיים בישראל מפתיעה בתמימותה. לקרוא ולבכות:
 "ילד מהפריפריה נמצא במרחק שעה מתל אביב. אם הוא באמת רוצה להגיע למקום כלשהו - הוא יגיע. יש אי שוויון בישראל וברור שניתן לשפר זאת, אך חייבים לקחת דברים בפרופורציה. האנשים החיים בעשירון התחתון עדיין נהנים מתנאי חיים בסיסיים. יש להם דירה. יש להם מזון. רק לאחוז קטן מאוד אין תנאי חיים בסיסיים....בסופו של דבר, גם העשיר וגם העני הולכים לאותו בית חולים ומקבלים אותו טיפול. הפער לא כזה גדול. אוהבים לבכות בישראל ולהעצים דברים. להיות ביקורתיים. המצב לא כל כך רע. גם ילד חולה סרטן מטבריה שלהוריו אין כסף לטיפולים יגיע במסגרת הרפואה הציבורית לאותה המחלקה הטובה בתל השומר, וישכב לצד זה שלהורים שלו יש כסף. כולנו רואים את אותם ערוצים בטלוויזיה וצורכים את אותה תרבות. ההבדל הוא שאם אתה הולך להופעה של בוב דילן ויש לך כסף אתה משלם 1,000 שקל כדי להיות באמצע ו-250 שקל כדי לשבת בצד. אגב בהופעה שלו שילמתי 1,000 שקל וגיליתי שדווקא אלה שישבו בצד ראו טוב ממני".
כנראה שעבר הרבה זמן מאז שגיל שוויד ניסה לנסוע באוטובוס בישראל. הוא כנראה לא מודע לכך שיש אנשים שהחסמים העומדים בפניהם כדי לקבל חינוך איכותי גדולים בהרבה מאלה שעמדו בפניו ועומדים בפני ילדיו. הוא לא מכיר את הדרך שבה חלק מהעשירון התחתון מגיע לדיור ולא מכיר את איכות הדיור הזו. הוא גם לא מכיר את הפערים המתועדים היטב בין הרפואה הפרטית לרפואה הציבורית בישראל. חלק מהתמימות הזו אולי קשורה לאורח חיים צנוע שמר שוויד ומשפחתו שומרים, והבחירות האלה בוודאי ראויות להערכה בעיני כל מי שסבור שאורח החיים הזוהר של אהוד ברק ודומיו הוא לא-ראוי מבחינה ערכית. אבל חלק מהתמימות הזו מעידה על חוסר-ביקורתיות של מי שכל מחשבותיו מוקדשים לתחום הטכנולוגי. יש אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם ללכת להופעות של אומנים כמו בוב דילן בישראל. אין להם את הכסף לרכוש את התרופות למחלותיהם הכרוניות מדי חודש, כך ש250 ש"ח לכרטיס למופע של דילן הוא מבחינתם מדע בדיוני. חבל שדווקא מי שיכול להיות מופת לדרך התנהלות אחרת של ישראל, ושכישורי הניהול והמנהיגות שלו לא מוטלים בספק, ומוכחים היטב, לא מפגין מודעות חברתית רבה יותר. ההפסד הוא של החברה הישראלית כולה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה