יום שלישי, 31 במאי 2011

ירושלים בהיסטוריה

מצגת חמודה שהכין המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה משכה את תשומת-לבי, לא בגלל דיוקה ההיסטורי (האמת ההיסטורית, כידוע, מחייבת ניסוחים מדוייקים והתייחסות לנרטיבים חלופיים היכולים להיתמך בידי העובדות ), וגם לא בגלל מטרתה הפוליטית, אלא בגלל שהיא מאפשרת, בזמן קצר, חשיפה לנרטיב היהודי-ציוני על ההיסטוריה של העיר, בצורה מובנת ונאה שמהווה נקודת-התחלה יפה לדיון.



(קרדיט ראוי: למדתי על קיום המצגת הודות לאתר "הסברה ישראלית" שהוא בהחלט אתר נמרץ שמדגים שוב עד כמה הישראלים יצרניים יותר ויוזמים יותר במסגרות לא-פורמליות...)

יום חמישי, 26 במאי 2011

צמחונות, טבעונות, והחתיכה החסרה...

חבר שלח לי סרטון הרצאה של גארי יורופסקי, פעיל זכויות בעלי-החיים והטבעונות, בתקווה לשכנע.... הסרטון שווה צפיה. ולמרות תמונות הזוועה שהוא מקפיד לשלב בכמה קטעים (תוך אזהרה מקדימה שמאפשרת לדלג, למי שרגיש) יורופסקי בהחלט יודע לדבר. ולזכותו הוא אפילו מביא המלצות על מזונות טבעוניים טעימים מוכנים, למי שסקרן ויכול להשיגם.

אבל בסרט יש כמה מגרעות בסיסיות:

  1. המון דמגוגיה בנוגע לאכזריות לבעלי-חיים: משום מה אותם סרטונים חוזרים כל הזמן אצל כל הטבעונים ופעילי זכויות בעלי-החיים. כל-כך קשה לצלם סרטים חדשים בנושא ? או שאחרי שמצאת סאדיסט מטומטם אחד, אתה חוגג עליו לשארית הזמן ? אל תבינו אותי לא נכון - אם יש אנשים שבאחריותם בעלי-חיים והם נוהגים בהם באכזריות, צריך לאכוף כלפיהם חקיקת צער-בעלי-חיים בקפדנות, ואם הם חוזרים על זה - צריך לשלול מהם את האפשרות להיות אחראים על בעלי-חיים. אבל זה לא אומר שכל מי שעוסק בתחום הוא סאדיסט, בדיוק כפי שאי אפשר לצבוע בתיאורי זוועה את כל ההורים, אחרי שהורה אחד נתפש נוהג באכזריות כלפי ילדיו. 
  2. חלק ניכר מהמידע הבריאותי-התזונתי המובא בו רחוק מלהיות מוסכם על הקהילה המדעית. נכון, יש מדענים רציניים שהעלו את הטענות האלה, אבל יש מדענים רציניים שעדיין מתנגדים לתאוריה המקובלת בדבר הסכנה שבכולסטרול (סכנה העומדת בלב הטיעון הטבעוני כנגד צריכת בשר). 
  3. והחשוב מכל, לצמחונים ובוודאי לטבעונים אין תשובה ראויה בנוגע לבעיות התזונה של סגנון החיים הזה, שבגללו יש סיכון גבוה מאוד למחסור ב: ברזל, B12 , סידן, 3 חומרים שמחסור בכל אחד מהם יש השלכות חמורות על הבריאות ועל ההתפתחות של תינוקות וילדים. 
עצוב מכל, צמחונים וטבעונים ואוכלי-בשר, כולם צפויים לאותו משך-חיים

אחרי שמעבדים את כל מה שנאמר כאן, נשאר רק טיעון בסיסי אחד לטובת טבעונות וצמחונות, וזו השאלה המוסרית של יחסם ואחריותם של בני-האדם כלפי בעלי-החיים. השאלה הזו כמובן צריכה להיות מעומתת עם יחסם ואחריותם של בני-האדם כלפי ילדיהם וחובתם לספק להם תזונה שתאפשר להם להתפתח כראוי. 

מבחינתי לפחות, הסרט של יורופסקי רק חיזק את עמדותיי. זה לא אומר שלא צריכים להיות מודעים לעמדות האלה. אבל חשוב לזכור את התמונה המלאה. 

יום שבת, 21 במאי 2011

man eats his 25,000th BigMac

As a person who likes Fast Food, one cannot but salute to a fellow connoisseur!

Don Gorske has reached a significant Fast food Mile Stone: He has eaten a Big Mac for the 25,000th time of his life, and he is still going strong !

If you want to know more about this unusual record-breaker, you can read about him on Wikipedia:Don_Gorske.






יום שישי, 13 במאי 2011

על הצדדים הרפואיים החיוביים של השיזוף

מאמר עצוב בכללית מבהיר שמבחינה רפואית אין שום יתרונות לשיזוף.

מפתיע, כשחושבים על זה.

בעוד שבכל הנוגע להשמנת-יתר נראה שיש כיום מתאם יפה בין הרפואה לבין האסתטיקה (למרות שמצטברות ראיות לכך שאולי חלק מהמתאם הזה לא מבוסס ואף שגוי), הרי שבנושא השיזוף כרגע יש פער בין אסתטיקה ורפואה. אולי זה נובע מכך שהידע המוטמע על השפעותיה החיוביות של השהות בשמש לזמן-מה  (ויטמין D, סרוטונין, ועוד ועוד) עדיין לא הדביק בהכרה האנושית הקיבוצית את הידע השלילי החדש.....  אם ההשערה הזו נכונה, יש כאן כר נרחב למחקרים על הפער שבין ההפנמה על הקשר בין מזון, גיזרה ובריאות להפנמה על הקשר בין שיזוף ובריאות.

עד שזה יקרה, המקפידים אסתטית בינינו יכולים להקפיד על חשיפה מבוקרת מאוד לשמש, ולהסתפק בתחליף אסתטי לשיזוף בשמש (לא. לא מדובר במיטת שיזוף. סקרנית ? סקרן ? לחצו על הלינק הבא. בחלק השני של הפוסט המקושר)

יום שני, 9 במאי 2011

זכרון מפוצל: זכר חללי המערכות באינטרנט הישראלי - נסיון לעשות קצת סדר

הודות להפרדת הכוחות בין המערכות השונות בישראל, נדרש האזרח הישראלי, לכתת רגליו בין אתרים שונים (ומשונים).



וזוהי רק רשימה חלקית. ואלה רק האתרים הרשמיים ביותר...

מאחר ומנגנון החיפוש של האתרים הגדולים של היזכור די מגביל, נזכיר שכל מי שמבקש לערוך חיפוש מורכב יותר, יכול לעשות את זה בקלות בעזרת גוגל:
דוגמא לחיפוש באתר חללי מערכות ישראל (חללים שנפלו בשירותם בצה"ל, במחתרות או בגופי הבטחון). יש להוסיף את מילות החיפוש שמעניינות אתכם, אחרי מילות-המפתח של גוגל site:www.izkor.gov.il.
זו למשל דוגמא לחיפוש כזה, של כל הדפים באתר הזה בהם מוזכר "כפר ויתקין" (התוצאה: רשימת חללי מערכות ישראל הקבורים בבית העלמין של כפר ויתקין; החללים שהם בני כפר-ויתקין או שהיה להם קשר אליו בשלב כלשהו של חייהם; החללים שנפלו ליד כפר ויתקין).

דוגמא לחיפוש באתר חללי פעולות האיבה (אזרחים שנפלו כתוצאה מפעולות איבה). יש להוסיף את מילות החיפוש שמעניינות אתכם, אחרי מילות-המפתח של גוגל site:laad.btl.gov.il .
זו למשל דוגמא לחיפוש כזה, של כל הדפים באתר הזה בהם מוזכר "משגב עם" (התוצאה: רשימת חללי פעולות האיבה  הקבורים בבית העלמין של משגב עם; החללים שהם בני משגב עם או שהיה להם קשר אליו בשלב כלשהו של חייהם; החללים שנפלו ליד משגב עם).

למקרה שזה לא היה ברור, אני לא מהמאמינים בזכרון מופשט שאין לו ביטויים אישיים.

כמה קישורים אישיים מאתר חללי מערכות ישראל שאני מבקש להזכיר ולזכור:
  • סיפור חייו ומותו של ישעיהו תהבלום, שנפל במלחמת השחרור, בן הרחוב בו גדלתי בכפר ויתקין. 
  • סיפור חייו ומותו של משה שבתאי, אחי, שנפל במהלך שירותו הצבאי. 
  • סיפור חייו ומותו של יפתח פרקר, שנפל במהלך שירותו הצבאי, החדש שבשורת הקברים בחלקה הצבאית בבית העלמין של הכפר. מי ייתן ויהיה אחרון המצטרפים לחלקה הזו. 
כמה קישורים אישיים מאתר חללי פעולות האיבה שאני מבקש להזכיר ולזכור:
  • סיפור חייו ומותו של שמואל (סמי) שני, מזכיר משגב-עם, שנפל בפעולת איבה. 
  • סיפור חייו ומותו של אייל גלוסקא, תושב משגב-עם, בן שנתיים וחצי במותו בפעולת איבה.
יהי זכרם של הנופלים ברוך. 

יום ראשון, 8 במאי 2011

מבקר פנימי על התוכן של ערוץ תקשורת ? ועוד אחד שביקורותיו מפורסמות לציבור הרחב ?

הייתכן שערוץ תקשורת בישראל ימנה מבקר פנימי על התוכן ? ויקבע שהביקורות שלו יפורסמו בפני הציבור הרחב ?
מתברר שכן.

הודות לעין השביעית נחשפתי לתפקידו של זאב חספר, מבקר המערכת. אז נכון, זו רק משרה חלקית, והוא עוסק רק בפעולתה של חברת החדשות, ומגביל עצמו בעיקר למהדורה המרכזית, ודי קשה למצוא אותו (לולא העין השביעית, ספק אם הייתי מצליח לאתרו גם לאחר שלמדתי על קיומו), ובכל זאת -
ערוץ 10 מבקר את חברת החדשות שלו באופן מקצועי ושקוף לציבור. תראו בעצמכם. כל הכבוד. 

בהחלט הגיע הזמן להתחיל לספר

סיפור חשוב באתר "הכצעקתה" ולקח לצידו. עיקרו של הסיפור - ההטרדות המיניות שנערות ונשים ישראליות עוברות בעודן הולכות לתומן ברחוב, ושמשום מה רובנו הגברים כלל לא מודעים להן.
בכלל, אתר הכצעקתה הפך לדעתי אחד האתרים שצריכים -

  • ללמד בבתי-הספר, בשיעורי מגדר (אלה שאין והיו צריכים להיות חלק משיעורי החובה החל מכיתה ד') ומין (לא אלה שיש אלא אלה שהיו צריכים להיות, אבל זה עניין לפוסט(ים) אחר(ים)); 
  • ללמד בבתי-הכלא; 
  • לצרף ציטוט שבועי ממנו לכל העיתונים ולהריץ ציטוטים ממנו במסכים האלה שיש היום בצמתים, בדואר, בבנקים, ובכל מקום שהוא. 


אמנות עשיית הבשר על-האש בסיכון: כן, גם המנגל מסרטן

ככל שהולך ומצטבר המידע על הסיכונים שבעשיית בשר על האש, הולך ונוצר אצלי הרושם שקיומן של אלטרנטיבות קולינריות בריאות יותר, טעימות לא-פחות, שכרוכות בעבודה פחותה, בשילוב עם העובדה שרוב הטכניקות שימזערו את הסיכון לסרטן מעשיית בשר-על האש, יפיקו תוצרים איכותיים פחות, עתידים להביא את הכורת על המסורת הישראלית הזו.

יום חמישי, 5 במאי 2011

מי מתוודה ראשון על רגשותיו ? גברים או נשים ?

מאמר בואלה לימד אותי שבניגוד לדימוי המקובל, לפחות שליש מהגברים אומרים לבנות-זוגם "אני אוהב אותך!" הרבה לפני האישה. כלומר, גברים הם רגשניים וחושפים את רגשותיהם הרבה יותר ממה שמקובל לחשוב.

עוד מלמד המאמר שהגברים המודרניים, הרגישים והראויים להערצה האלה לא מקדימים את בנות-זוגם ביום-יומיים, אלא בשישה שבועות בממוצע !

עם זאת, לפי המאמר נראה שהגברים אומרים "אני אוהב אותך!" לפני קיום יחסי-מין, בעוד נשים אומרות "אני אוהבת אותך!" לאחר קיום יחסי-מין. אם נשים בצד, לצורך הפוסט הזה, את התהליכים הכימיים המורכבים שבוודאי מתרחשים אצל שני המינים בשלבים האלה, נוצר אצלי הרושם שייתכן ואצל חלק מהקבוצה הנמנית על השליש הנאור הזה, הגברים האלה לא רק מקדימים את בנות-זוגם, אלא אפילו את עצמם... 

יום רביעי, 4 במאי 2011

תמיד דוחים לימודים למבחן לרגע האחרון ? יש לזה סיבה. אפילו טובה

מתברר שיש יתרונות לדחיית לימודים למבחן לרגע האחרון. חוקרים מאוניברסיטת בריסטול גילו שלהורמונים כמו קורטיזול ואדרנלין המופרשים בגוף בזמן לחץ, יש השפעה חיובית על פעילות הנוירונים כך שיכולת הלימוד והזכירה מוגברת. כלומר: המוח האנושי מאחסן זיכרונות ביעילות רבה יותר תחת לחץ. אפשר לקרוא על זה בעברית דיווח בואלה! כאן, ובאנגלית דיווח ב telegraph הבריטי כאן, ואת המאמר המדעי המלא כאן.

עכשיו כבר יש הסבר מדעי למה צריך לדחות לימודים לבחינה או הכנת שיעורים או הכנת עבודה, לרגע האחרון האפשרי. 

יום שני, 2 במאי 2011

למה לא לובשים את הטלאי הצהוב בישראל ביום השואה ?



לרגל יום השואה, עודי ניצב לי במהלך הצפירה ומנסה להסביר לילדי בן השנתיים, שנהנה מיום בבית במקום בגן, הודות למחלתו, שהצפירה היא לכבודם של אנשים שאינם עוד, וכדי להזכיר את מה שעשו להם אנשים שהיו לא-בסדר, הרהרתי כיצד קרה שאני נמצא בדילמה חינוכית שכזו, ושבמסגרת חגי ישראל, נותרו להם ימי הזכרון ללא החפצה משלהם. 

ליום העצמאות יש דגלים (פעם היו גם פטישים), לפסח יש מצות והגדה של אגדת הפסח, לשמחת-תורה את ספר-התורה, לשבועות את הגבינות, לחנוכה יש חנוכיות וסביבונים, סופגניות ולביבות מעופרת יצוקה, לפורים יש מסכות ורעשנים, תחפושות ואוזני-המן. אפילו בל"ג בעומר יש מדורות וקשתות וחיצים. אבל ימי הזכרון של חודש-הלאום, המועדים המודרניים האלה, נותרו עצובים ויתומים מחפצים שיסייעו במהלך ההזכרה.

רק צפירה אחת ארוכה לניצולי השואה ושתי צפירות קצרות לחללי מערכות ישראל. 

אם רוצים לשפר את תהליך הזכירה, ולהוסיף לו מימד חווייתי-חפצי, שיסייע במהלך החינוכי, יש דרך פשוטה מאוד. יש חפץ זול ופשוט שחקוק בזכרון כחלק ויזואלי בולט של השואה. הטלאי הצהוב. אני מציע שבכל יום זיכרון לשואה, יכבדו כל תושבי מדינת ישראל את נספי השואה, וילבשו טלאי צהוב. כל אחד יכול לצייר לו טלאי משל עצמו ולהוסיף מוטיבים שחשובים לו. יש כאן דוגמא עם פסים כחולים,  שציירתי במו-ידיי (יותר נכון, במו תוכנת הpaint שלי), ושאתם מוזמנים להשתמש בה, בשארית היום או בשנה הבאה.  

אני יודע שבמחשבה ראשונה, התגובה הצפויה היא דחייה של הרעיון. 
"מה ? ושאני אבלוט כך בין כולם ? אני אראה מגוחכ/ת !" 

אבל התשובה שלי היא פשוטה: כן. זה בדיוק הרעיון. 
זה בדיוק מה שחווה מי שנאלץ ללבוש את הטלאי הצהוב.
לפחות בישראל זה יסתכם בזה.

עצם נשיאת הטלאי לא תישא איתה את ההשפלות, ההצקות והאלימות שהיתה מנת חלקם של אלה שנשאו את הטלאי, בתור המבוא לדברים הגרועים יותר שהיו מנת-חלקם של אחינו, היהודים שנספו או שסבלו בתקופה המכונת "השואה". 

תחשבו על זה רגע. 

יום השואה כיום מסתכם, עבור רוב האנשים שאני מכיר, בתוכנית-טלוויזיה או שתיים, טקס ועמידה בצפירה. המשקיעים ומיטיבי הלכת קוראים ספר או מנהלים שיחה בעניין. כשסיפרתי בזמנו לאדם או שניים על מנהגיי ללמוד לקראת יום השואה על אספקט של השואה שלא הכרתי, או, בזמנים הלחוצים יותר, ללמוד על חסיד שואה אחד לפחות שלא הכרתי קודם לכן (השנה: הדיפלומט השווייצרי קארל לוץ שמילא תפקיד מכריע בהצלתם של יותר מ-60,000 יהודים בהונגריה), קיבלתי רושם שרוב האנשים שאני מכיר לא מוצאים בכך טעם או לא מצליחים להקדיש לכך זמן. 

נשיאת הטלאי תאפשר השתתפות חווייתית והזדהות. דמיינו את רגע הצמדת הטלאי לדש בגדכם בראשית היום, לפני היציאה מהבית. דמיינו את ההליכה במהלך יום השואה, כשהטלאי על בגדכם. דמיינו את הרגע, בסוף היום, כשאתם מסירים את הטלאי, וזוכרים את אלה שלא יכלו לעשות כן.