יום רביעי, 4 בדצמבר 2013

אריק איינשטיין

אתמול מלאו ימי השבעה למותו של אריק איינשטיין. מותו של האמן עורר תגובה ציבורית רחבה לידיעה וגילויי עצב וצער ציבוריים לאחר הבאתו למנוחות בהיקף ובאופן הנדירים מאוד במקומותינו.

איינשטיין היה זמר, שחקן ויוצר, חבר בלהקות רבות (הנח"ל, בצל ירוק, שלישיית גשר הירקון, החלונות הגבוהיםחבורת לול) ועסק בשיתופי פעולה רבים ופוריים (עם אורי זוהר,  שלום חנוך, יוני רכטר, יצחק קלפטרשם טוב לוי  ורבים וטובים אחרים). רבים משיריו הם חלק בלתי-נפרד מהתרבות הישראלית.

אזכיר רק כמה מהם, לכבודו ולזכרו:

אני ואתה


סע לאט


יושב על הגדר


 למה לי לקחת ללב


אוהב להיות בבית


אמא שלי


אדוני השופט 


הבלדה על יואל משה סלומון


מה איתי


שביר


 פסק זמן


סן פרנסיסקו על המים


שיר של אחרי מלחמה

  חלום שחלמתי על פראג



עטור מצחך זהב שחור


בניגוד לאמנים בכל העולם, בלט איינשטיין בהחלטה שקיבל לפני שנים רבות - להפסיק להופיע. זו בחירה מיוחדת במינה של אמן שלא להופיע ישירות מול קהלו. בהתחשב ברגשות האהבה של הקהל הרחב אליו, השאלה מדוע בחר כך הופכת רק קשה יותר. את התשובה לשאלה הזו נתן אריק איינשטיין בראיון וידאו נדיר ליואב קוטנר.

הצפייה בראיון הזה מאפשרת לצופה להתרשם מאישיותו באופן בלתי-אמצעי, ואולי גם מאפשר להבין מעט טוב יותר מדוע היווה האיש באמנותו חוליה חשובה כל-כך בישראליות, ומדוע מותו מהדהד בישראלים רבים כל-כך תחושה של אובדן אישי:


חבל על דאבדין.

יהי זכרו ברוך.

לקריאה/שמיעה נוספת:


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה