יום חמישי, 25 בפברואר 2016

יש צורות חיים שנהנות מכל הפלסטיק שהאנושות זורקת לאוקינוסים...חדשות טובות או רעות?

פעם חשבנו שהדרך בה האנושות מזהמת את האוקיאנוסים בפלסטיק היא חדשות רעות לכל היצורים החיים עלי אדמות.

מאמר בScience News מלמד שמדובר בחדשות טובות מאוד לשלל סוגי חיים מיקרוביאליים שבלעדי הפלסטיק שלנו לא היו מסוגלים להתקיים במי האוקיאנוסים. נראה כי שכבת חתיכות הפלסטיק הזעירות הצפות להן במים מהווה דרך מעולה עבור מיקרובים שכנראה לא היו יכולים להתקיים במים ללא הרפסודות הזעירות שסיפקה להם האנושות. אבל נראה שזה לא רק עניין של משטח קשה שאפשר להשתמש בו. כמו אבק על דפנות החלונות, חומרים מזינים הצפים להם במי המים נוטים להתקבץ על משטחים קשים. על פי המאמר, פיסת פלסטיק השוקלת גרם אחד ספוגה בחומרים מזינים יכולה לספק חיים לקהילה מיקרוביאלית עם ביומסה השקולה לזו של 1,000 ליטרים של מי-ים באוקיאנוס.

האם אפשר להפסיק לדאוג ? למרבה הצער, החדשות הטובות של יצור מיקרוביאלי כזה או אחר, הן החדשות הרעות של יצורים אחרים. כפי שאפשר היה לשער, מעגל החיים מתאים את עצמו למציאות החדשה, ויש שקהילה מיקרוביאלית כזו או אחרת הופכת בעצמה לארוחת-הערב של יצור ימי זה או אחר. המצב הזה תדיר מספיק עד שבמחקרים בהם חיפשו פסולת-אנושית כמו פלסטיק וסיבי טקסטיל בדגה הנמכרת בשווקים, נמצא, למשל, בשוק באינדונזיה, מתוך 76 דגים שנבדקו, ב-21 היתה פסולת כזו. בשוק פלוני בארה"ב, 15 מתוך 64 דגים ו-4 מתוך 12 סרטנים הכילו פסולת שכזו.

אישית, אף פעם לא אהבתי את מראם, ריחם או טעמם של היצורים האלה אבל אני חש אמפתיה עמוקה לכל חובבי הלובסטרים, השרימפסים והדגים מבין קוראיי, ולכן אני מאיץ בכם להמשיך ולקרוא לפני שתקבלו החלטות גדולות. אם חשבתם שפיסות הפלסטיק בתוך הדג שאתם אוכלים הן הבעיה הגדולה, תשמחו לדעת שיש בעיה גדולה ממנה: פיסות הפלסטיק שלא נשארות בתוך הדג. מתברר כי חוכמת-חקר-הצואה של יצורים ימיים מלמדת שעל פי רוב צואתם העשירה בפחמן צוללת אל קרקעית האוקיאנוס ומדשנת אותו. אבל צואה שמעורבת בה חתיכות פלסטיק היא פחות לכידה ונוטה להתפורר הרבה פחות, והתוצאה היא פסולת עשחרה בפחמן הצפה אל פני האוקיאנוס, ותורמת בדרכה שלה להתחממות כדור הארץ. כך שלפני שתחליטו (שוב) להפסיק לאכול מזון מהים, אולי תעדיפו בכל זאת לאכול ולשתות היום ? (ישעיהו כ"ב י"ג)

לכל אחד יש את מה שיפחיד אותו. אם התחממות כדור הארץ לא מזיזה לכם, אולי מידע אחר בקשר לפלסטיספירה (plastisphere) המתהווה באוקיאנוסים שלנו בכל זאת תגרום לכם להרים גבה ? מתברר שההזדמנות הזו לשוט, לאכול היטב ואולי לראות את העולם מנוצלת גם על ידי צורות חיים מיקרוביאליות פחות תמימות. מה אם איזשהו סופר-חיידק קטלני לאנושות ינצל את הדרך הזו להתפשט בעולם, כשהוא לא תלוי בנתיבי הספנות או בכל פעולה אנושית אחרת, והוא יעשה את דרכו על זרמי המים בדרכו לתפוצה ברחבי כדור הארץ ? המדע רק מתחיל ללמוד את המורכבויות של האקוסיסטמה החדשה הזו, פרי ידיו של המין האנושי. האם במקום חלומות הבלהה של האנושות על פרנקנשטיין עלינו לחלום על חתיכות פלסטיק קטנות ?

ואולי לא הכל אבוד? בשנים האחרונות ראינו התפתחויות משמעותיות במאבק נגד זיהום הים. המהלך המתקדם ביותר שהוזכר במאמר, וזה שנראה לי כסוג השינוי בעל הסיכויים הרבים יותר להצלחה, הוא Mr. Trash Wheel, גלגל מים קבוע המשמש כמיירט אשפה ( trash interceptor) במפרץ הפנימי של העיר.

הגלגל נע באופן קבוע, אוסף אשפה ומאחסן אותה כשהוא פועל על בסיס אנרגיה מתחדשת (מים ושמש). הוא מסוגל לאסוף יותר מ-22,000 ק"ג פסולת מדי יום, וב-18 החודשים הראשונים לפעילותו אסף יותר מ-350 טון פסולת מהמפרץ (כמעט 200,000 בקבוקים, 173,000 שקיות צ'יפס וכ6.7 מיליון בדלי סיגריות שהוצאו ממי הים).

אם האנושות תאמץ את הטכנולוגיה הזו ודומות לה, ותהיה מחוייבת לה באופן דומה לזה בו חלקנו מתעניינים במוצרים האחרונים של אפל או של ג'וצי, אולי שוכני חתיכות הפלסטיק הקטנות על גבי האוקיאנוסים יצטרכו להיות מודאגים יותר. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה