יום שלישי, 4 באוקטובר 2016

יש פה תהליך בישראל

כאשר פוליטיקאים מלבים שיח של קיפוח ושנאה, שאין בינו לבין המציאות קשר רב, קשה שלא להיעצב, ויש אף הנוטים להתייאש. זה הזמן שבו צריכים אנשי התרבות לקום ולדבר, ובראיון בואלה! עושה זאת הסופר אלי עמיר, יהודי יוצא עיראק, איש שהביוגרפיה שלו היא עדות לאפשרות להצליח בישראל אם אתה מוכן לעבוד קשה בלי קשר למוצאך. 

תענוג לשמוע אדם מדבר על האמת שלו. ליקטתי כמה פנינים מהראיון הזה, שהיה אפשר לדמיין שילמדו יום אחד בבתי-הספר, לצד ספריו:
  • "יש פה תהליך בישראל, זה לוקח הרבה זמן, זה בכל ארצות ההגירה. בארץ הגענו במהירות גדולה מאוד למיינסטרים והצלחנו לבטא את ישראל ואת החברה הישראלית תוך דור או שניים, שזה הצלחה שלא תתואר, דבר כזה לא קרה גם בארצות הגירה אחרות כמו אמריקה"
  • "אני אגיד לך בשיא הכנות, חשבתי שהביוגרפיה שלי ומה שעשיתי וסימלתי בחיי יכולות להוות דוגמה לאנשים צעירים. במיוחד שאני אף פעם לא דיברתי על קיפוח ועל אפליות. אני מאמין בצמיחה טבעית, אורגנית, ובמאבק. הסיפור הזה שלי, בן למשפחה של 9 נפשות, האב לא עבד, גרנו כמה שנים במין מעברה כזאת. גדלתי שם עם האחים שלי. עבדנו לפרנסתנו, למדנו והצלחנו כולנו. הייתי אחד משלושת הסטודנטים הראשונים שיצאו מהקטמונים, שזה גם סיפור גדול בזכות עצמו, אנחנו סללנו את הדרך לילדי קטמונים אחרים ללכת לאוניברסיטה. בסוף הגעתי להיות מנכ"ל ושליחויות בחו"ל בלי סוף מטעם המדינה. זה יכול היה לשמש דוגמה נגד תרבות האכלו לי שתו לי, נגד תרבות המגיע לי. הנה יש עשרות אלפים שבסופו של דבר בשתי ידיהם, הודות לעבודה הקשה שלהם ולמאמצים שעשו או החינוך שקיבלו, הגיעו לטופ".
  • "אני חושב שדו"ח ביטון הוא דו"ח רע...הוא דו"ח שהחטיא את המטרה, שנתן לגיטימציה לפילוג העדתי, לסקטוריאליות. מקוממים בו למשל הדרישה שבמועצה להשכלה גבוהה יהיו חצי חצי. אני כופר בגישה הזאת לחלוטין. אם אנחנו נגיע לחלוקת פיפטי-פיפטי בכל תחום ותחום אוי ואבוי לנו. אותו דבר גם בספרים ושירים שנלמדים. אם אתה עושה כביכול אפליה מתוקנת לעדות המזרח, אתה רק פוגע בהם, כי סימן שמה שהשיגו איננו שווה. אני חושב שכל הסיפור של עלייה לקברי צדיקים הוא עבודת אלילים. כל העסק הזה לקרוא לנו ספרדים זה מופרך. זה שקר וכזב. אני לא ספרדי, וגם הם לא ספרדים. גירוש ספרד קרה לפני יותר מ-500 שנה. היהודים התפזרו בכל העולם ונמהלו בכל הגויים שמסביב, איפה שהם הלכו. ואני לא מבין בכלל מה זה החיפוש הזה אחרי שם כביכול מיוחס, 'אני ספרדי!'. מה רע בלהיות מרוקאי? או עיראקי? ומה רע בלא להיות מרוקאי, ולא להיות עיראקי, אלא להיות ישראלי? ביטון עצמו כמעט נולד פה. אני חי מגיל 12 וחצי עד עכשיו פה. לעזאזל עיראק. יש געגועים, זה משהו אחר. אני לא אומר למחוק את העבר. אבל היום אני ישראלי לכל דבר. הדו"ח הזה החטיא את מטרתו, וכמובן ששר החינוך השתמש בו למטרתו שלו. "

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה