יום שני, 24 באפריל 2017

בין טרור ושואה

אחד הדיונים ההיסטוריים הקשים והמרים יותר בנוגע לשואה הוא אותו נסיון להבין את הגורמים לה. את שורשיה. את התהליכים שאפשרו אותה והביאו אליה. באסכולה הזו ניתן למצוא פער בולט בין אלה הסבורים ששואת יהדות אירופה וצפון אפריקה היא אירוע סינגולרי לבין אלה הסבורים כי היא אחד מכמה וכמה אירועי השמדת-עם שאירעו לה, לאנושות, עם הזמן (או שיותר נכון, שבוצעו על ידי חלקים מהאנושות כלפי חלקים אחרים... אחרי הכל, כולנו בני-אדם, לא?) 

מבין הגורמים השונים והמשונים המוזכרים מעת לעת, רציתי להזכיר היום את ה-Schrecklichkeit, הטרור או ההפחדה, אותה מדיניות צבאית שננקטה בידי גרמניה בראשית מלחמה העולם הראשונה (הראשונה, כן? לא השניה). במסגרת אותה מדיניות, נקט הצבא הגרמני במה שתאורטיקנים צבאיים יכנו יד קשה ומשפטנים מודרניים יכנו פשעי-מלחמה כלפי האוכלוסיה האזרחים בשטחים שנכבשו על ידי צבא גרמניה, בעיקר בבלגיה. 

ההגיון הצבאי מאחורי אותה מדיניות?  כתגובה מרתיעה כלפי התנגדות אזרחית, לוחמת גרילה,ופעילות מחתרתית אחרת - לגבי כולן יש כיום מחלוקת בין היסטוריונים בנוגע להיקף ולמידת קיומם בראשית המלחמה. מה שברור הוא שבאיזורים שונים בבלגיה בהם כבר שלט הצבא הגרמני, נקטו הכוחות הגרמניים פעולות כוחניות מאוד כלפי אוכלוסיה אזרחית ובהן הוצאה להורג של מאות אזרחים (ביניהם כמרים שנחשדו בהסתת האוכלוסיה האזרחית להתנגדות) ושריפת והריסת מבנים לא מעטים (שהגיעו לשיא בעיר לוון; שריפת הספריה שלה זעזעה את העולם התמים של 1914). הכל מתוך הנחה שהאלימות הזו תרתיע את הבלגים ותביא אותם לכניעה ולשיתוף פעולה מלאים.

המניע הרגשי מאחורי אותה מדיניות? הצבא הגרמני לא ציפה להתעכב רבות בתנועה שלו דרך בלגיה אל עבר צרפת. ההתנגדות הבלגית הפתיעה את הפיקוד הגרמני, והחשש מהשלכות העיכוב בשילוב הצית את הבעירה הרגשית שהניעה את מדיניות ה-Schrecklichkeit. לפחות זה התירוץ המקובל. תסכול, אתם יודעים, הוא מנוע חזק מאוד להתנהגות לא נורמטיבית. 

אלא שאותה התנהלות נראתה לאחר מכן באיזורים אחרים שנשלטו על ידי הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה. (הראשונה, כן? אנחנו עדיין מדברים על 1914-1918). גם בצרפת, בפולין וברוסיה. הרגלים רעים, אתם יודעים, נרכשים מהר ואחר-כך קשה להיפטר מהם. 

אבל מה המכנה המשותף לטרור הזה ולשואה 'שלנו' ? האומנם זו התרגלות לאלימות ? אפשר לטעון גם את הטענה הזו, אבל הטענה שלי היא אחרת וקשורה יותר לתודעה. ה-Schrecklichkeit הוא תוצר של תודעה המביטה על המציאות ורואה בבני-אדם רגילים דבר אחר לגמרי. היא מייחסת פוטנציאל צבאי וסכנה למי שאיננו מסכן אותך. המבט הזה, שמזהה איום בדברים תמימים לגמרי, הוא המקביל לדריכת הנשק. הדריכה של התודעה לפעולה. 

לאחר מכן, כשנוצרת מציאות שבה מתנהלת מלחמה לחיים ולמוות, קל מאוד להוציא אל הפועל כל מעשה של אלימות כלפי כל מי שמסכן אותך. השאלה האם הוא מסכן אותך במציאות איננה רלוונטית עוד. כל מה שרלוונטי קורה בתוך הראש שלך. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה