המפגש בין ליברליזם לרדיקליזם

נתקלתי במרשתת בכתבה מעולה בהארץ על המפגש הכל-כך מורכב ומאתגר בין הליברליזם המערבי והאיסלאם הקיצוני . 

אצטט כמה פנינים מתוכה - 

• "הכתב, עמית ורשיצקי: ההימנעות השיטתית מדיון בשאלות של תרבות וערכים קשורה לא רק לרגשות האשם האירופיים ולחשש מגלישה להכללות בעלות אופי גזעני וסטריאוטיפי, אלא מעצם הנחת היסוד הרווחת בשיח הפוליטי המערבי כיום, שלפיה האדם הוא סך כל צרכיו החומריים והתועלתניים. זוהי עמדה חוצה־מחנות אידיאולוגיים ופוליטיים, והיא משותפת לשמאל ולימין כאחד: השמאל, המחזיק בתפיסות של יחסיות תרבותית ובאמונה כי ההוויה מעצבת את התודעה; והימין, עם האימפריאליזם הקפיטליסטי שלו והתקווה כי באמצעות שוק חופשי אפשר יהיה "לייצא" ערכים ליברליים לתרבויות לא־דמוקרטיות.  שתי הגישות הללו מצמצמות את האדם להווייתו המטריאלית ומתעלמות מצרכיו הלא־מטריאליים: הדתיים, הרוחניים, הזהותיים. הליברל המערבי חונך להאמין כי כל בני האדם מוּנעים על ידי אותם צרכים אוניברסליים בסיסיים: חירות, ביטחון, כבוד, שוויון והזכות לקניין; ומשעה שהם באים על סיפוקם, חזקה על בני האדם שיהפכו לשוחרי שלום וחסידי הסדר הליברלי הגלובלי. אולם הסברה שלפיה האדם מונע מהצורך בסיפוק צרכיו האגואיסטיים, בהימנעות מכאב ובמיקסום ההנאה נכונה רק עד גבול מסוים. שכן אדם זקוק גם לתוכן רוחני בחייו, לחריגה עצמית, להתעלות, לשייכות, לפשר ולמשמעות. את המענה לכך ימצא על פי רב במסורת, בדת, במיתוס הקולקטיבי או בסיפור הלאומי, ואלה שונים מתרבות לתרבות."
• ' גולדן הנמן — ראש היחידה המבצעית למאבק ברדיקליזציה פוליטית בשירות בתי הסוהר הבווארי: "המחשבה שהמפתח למניעת טרור הוא בידי המשטרה, או שמערכת האכיפה והמשפט תגרום לאנשים שהואשמו בטרור לזנוח את דרכם — היא אשליה", היא קובעת. "נחשו מה? אנשים לא מוותרים על האמונה שלהם רק מפני שהורשעו או נשלחו בגללה לכלא. אם באמת רוצים לגרום להם לנטוש את מערכת האמונה שלהם, חייבים להציע להם מערכת אמונה חלופית. בלי זה הקרב אבוד מראש". ..."התשתית הרגשית של הרדיקליזם היא לא רק אידיאולוגית, אלא נוגעת בצרכים מנטליים עמוקים של קהילתיות, פשר ומשמעות. הפוליטיקאים שלנו נמנעים מדיבור רגשי. אבל מה עושות תנועות קיצוניות? הן פונות לרגש! הן מנצלות פחד מבדידות, איום על הזהות הגברית, ולפעמים מעניקות גם אשליה אוטופית של חברה צודקת. חברי התנועות הללו משוכנעים שהם הטובים, שהצדק בצד שלהם. הם רואים את הפגמים של הדמוקרטיה — גזענות, אפליה, פערים חברתיים — ומאמינים שהדת שלהם מקנה להם עליונות מוסרית. בבסיס הדברים, הם מחפשים משמעות לחייהם". ' 
• 'גורקן קוקגיראן , פעיל איסלמיסטי בדימוס: "באיסלאם אין הבחנה ברורה בין התחום הרוחני והדתי לבין התחום המעשי והפוליטי. זו תפיסת עולם טוטאלית, הוליסטית: הדת לא נפרדת מהמדינה, מהחוק, מהחיים עצמם. מוחמד לא היה רק נביא — הוא היה גם מדינאי, מצביא, מחוקק. זה נכון שגם ביהדות יש יסודות כאלה, אבל היהדות מעולם לא התיימרה לפעול בקנה מידה עולמי, ואין לה שאיפה אוניברסלית כמו שיש לאיסלאם. האיסלאם תופס את עצמו כבשורה עולמית, וזה משנה הכל"....."אנשים לא רוצים לדעת — הם רוצים להאמין. גם אני הייתי כזה. רציתי לדעת רק את מה שחיזק את האמונה שלי. אמונה, במובנים מסוימים, דורשת עצימת עין. לא רציתי להבין, לא רציתי לשמוע דעות אחרות או לראות את התמונה המורכבת. לא חיפשתי דיאלוג, חיפשתי אויב. רציתי לשנוא. רציתי אלימות". ' 
• 'אחמד מנצור, פסיכולוג ערבי-ישראלי אזרח גרמניה, ראש ועדת האינטגרציה של מפלגת השלטון בגרמניה, וקול בולט בגרמניה באשר לליקויי מדיניות ההגירה: "הדרך שבה אנו תופסים את העולם, הרשתות החברתיות, החינוך, הבעיות האדירות שיש בחברה המערבית — כל אלה כבר לא מאפשרים לקיים שיח אמיתי. היכולת לראות את המציאות על גווניה השונים, את 'הצבעים הכהים', התערערה מהיסוד. וככל שהרשתות החברתיות הולכות ומשתלטות על דפוסי צריכת המידע שלנו ומעצבות את האופן שבו אנו תופסים את העולם — כך גם הולך ופוחת הסיכוי להחזיר את המורכבות לשיח הציבורי". ' 

כתבה מעולה בתיאור המציאות היא לא בהכרח כתבה מעולה בהצעת פתרונות. וגם במקרה הזה, התקווה המובעת בכתבה שהחינוך יצליח לתקן את מה שהתקלקל מפספסת את פערי-העוצמה בין הרשתות החברתיות לבין מערכת החינוך  המודרנית. 

הגיע הזמן להכיר בכך שהקיטוב שמייצרות הרשתות החברתיות, שמייצרת האינטרנט המודרנית, מחייבת התמודדות ישירה עם האינטרנט, ורגולציה אינטנסיבית לשנות אותה. הפתרון, כפי שמוצע בסרט הוידאו הבא, הוא לחזור לאינטרנט הקודם - דור 1.0. אינטרנט של קהילות שמדמה את המציאות המורכבת בצורה הרבה יותר טובה מהדור הנוכחי של המרשתת: