יום שבת, 31 בדצמבר 2011

The Barefoot College

Sanjit "Bunker" Roy  tells in a TED talk of the "Barefoot College", the educational NGO which is changing the developing world -



The Barefoot College is a non-government organisation whose objective is to supply rural communities with self-sufficient and sustainable solutions. Its main fields of  operation are: solar energy, water, education, health care, rural handicrafts, people’s action, communication, women’s empowerment and wasteland development. The Barefoot initiatives are planned and implemented by rural men and women who are known as ‘Barefoot Professionals’. These are rural men and women irrespective of age, who although barely literate or not at all, were trained to work in various professions - day and night school teachers, doctors, midwives, dentists, health workers, solar engineers, water drillers, hand pump mechanics, artisans, designers, masons, water testers, phone operators, blacksmiths, carpenters, computer instructors, accountants and others. Quoting the organization's statement: "The College believes that for any rural development activity to be successful and sustainable, it must be based in the village as well as managed and owned by those whom it serves. Therefore, all "

Ido not fully accept the denunciation of formal education as Bunker Roy does in his talk, but one has to accept that the Barefoot College presents a competing paradigm to the one currently dominant in developed countries. It may very well be that everywhere in the world, a different approach, combining a necktie and the barefoot, may be more beneficiary. 

Recollecting 2011

As 2011 is coming to its end, it is reminiscence time !

Google has provided a lovely zeitgeist presentation on youtube

...
(more of Google's zeitgeist can be found here; sadly, long term address has not been created yet)

2011 has been a very interesting year (in the Chinese-curses meaning of the term) both politically and economically. I tend to agree with those who believe that 2011 was just the beginning and that we are within a historic era which can be paralleled to the 1848 spring of nations. While the political news of 2011 bore the possibility of freedom to millions, one cannot discuss economics with similar optimism. Sadly, it would appear that the summary of the  economic side of 2011 teaches of more interesting events to come on 2012.

2011 was interesting in other ways as well:


May the year 2012 be one of peace and prosperity to everyone !

Related Posts 

יום שלישי, 27 בדצמבר 2011

a possible brand identity breakthrough ?


The XKCD webcomic has this excellent proposal,  for a new & competitive brand identity  - 
Brand Identity

Obviously, I love the idea. I think the clean & simple visual design was one of Google's search engine's strengths when it started (alas, no more). What do you think about such a brand identity ? 


יום שבת, 24 בדצמבר 2011

מה הכי נכון לעשות כדי לרדת במשקל ?

פוסט אורח של ג'ו עוסק בתובנות בנוגע לתזונה ודיאטה:


חשבתי לשתף אתכם במה שאני הכי חושב שנכון לעשות במידה ומישהו/י אכן רוצים להשיל מעליהם/ן מספר מבוטל או בלתי-מבוטל של קילוגרמים.


לפני התחלה הערה חשובה !
כל המתואר כאן מתייחס לאנשים בריאים.אלו הסובלים ממחלות חייבים כמובן ייעוץ רפואי מתאים.


אז מה הכי נכון לעשות ? לא להישקל.

למה ? לא רק כי כמו שמתואר בכתבה לעיל זה רחוק מלתת קנה מידה טוב לתהליך ההרזיה,אלא גם ובעיקר כי אני חושב שכל שיטת מדידה,ובמיוחד אם היא נהפכת לכפייתית משהו,כפי שאני חושד שקורה לרוב,מזיקה הרבה יותר ממועילה.

מה זה כפייתית ? אפילו בדיקה "מתונה" של פעם בשבוע היא לדעתי כפייתית.
ומדוע ? כי הרזייה הינה תהליך ארוך,שאמור לא רק לתת תוצאות לטווח הבינוני של החודשים הקרובים, אלא ובעיקר כדי ללוות אותנו בטווח הארוך של שאר שנות חיינו.

רגע,רגע, אומרים לי פתאום, זה לא עובד ככה.אנחנו חייבים איזשהו כלי לעבוד איתו,כי ככה אנחנו,האנשים.
אז מה עושים ? למי שממש חייב,הפתרון פשוט - אף אחד לא מכיר את עצמנו יותר טוב מאיתנו. לרובנו מספיק מבט אחד חטוף בעצמנו, סתם כך, אפילו ללא שום מראה, כדי לדעת איפה באמת אנחנו עומדים.
רק זכרו - תוצאות אמורות להגיע רק אחרי תקופת זמן של שבועות לפחות, אז בטח אין כל טעם לבדוק את עצמך כמה פעמים ביום למשל אחרי כל ארוחה.

ולכל אלו שמתקשים ומחפשים שיטות שונות ומשונות - מה כן עושים כדי להרזות ?
גם כאן התשובה מאד פשוטה - מוציאים יותר אנרגיה מזאת הנכנסת אליה.
מה, זהו ? כמעט. גם איכות האנרגיה הנכנסת חשובה. לכן,הפחיתו "שטויות", ובעיקר הרבו באכילה של ירקות ופירות. לאחר מכן נסו לתת עדיפות בתפריט לכל מזון שעבר פחות עיבוד, וזהו.
מה, זהו ?
אז הנה הרחבה קטנה,למי שקשה לו עם כללים פשוטים כי היה רגיל לשמוע מומחים וקרא ספרים שלמים על הנושא...
אז ככה, מה אנחנו בעצם עושים כשאנחנו נשקלים ? אנחנו מודדים את כל המסה בגופנו.את כל החלקים. אבל,יש חלקים חשובים יותר,כמו מסת שרירים,ששם רובנו דווקא צריכים להעלות את המסה,ויש מסת שומנים למשל,שהיא זאת הצריכה להשיל מעליה את העודפים.ויש כמובן גם מסת נוזלים, שרק היא לבדה מוערכת ב 70% מהגוף...
מעבר לזה יש עוד הרבה דברים בלתי מדידים בדיאטת המשקל,כמו ויטמינים,סיבים ועוד הרבה דברים אחרים חשובים ש"מומחי" (קישור הסבר למטה) דיאטות דווקא ישמחו להסביר,ואני קטונתי, כי לא ביולוג אנוכי,ובטח שלא מומחה.
ומאיפה משיגים את כל הדברים הטובים הללו ? נכון,מירקות ופירות... וגם... נכון! ממזון שהוא כמה שיותר "טבעי", כלומר עובד מה שפחות.למשל ? קטניות למיניהם,אורז,בשר למיניו השונים ובעצם כל מה שהיינו אוכלים פעם,רגע לפני שהמציאו את הסופרמרקטים.

ומה עושים עם כל המאכלים הטעימים,המפתים,שכולנו אוהבים ? הפתעה! אוכלים גם אותם,רק פחות... אני מאמין בתהליך,והימנעות דרסטית לא ממש עובדת לרובנו,ובדרכ' יותר מזיקה ממועילה. אז שמים לב ומפחיתים מתוקים על חשבון הדברים הטובים, ולאט לאט יתפתח לו הרגל.ואם תתמידו,תראו שהתשוקה לאכילת מתוקים כנראה תפחת לבד,כי אנשי הרגלים אנחנו, ולהתרגל אפשר גם אחרת, רק לאט...

ואם כבר,אנסה לחדד עוד נקודה ברשותכם, כי לדעתי פה עקב האכילס של רובנו - מה עושים אם לא התאפקתי וזללתי חצי עוגה למשל? התשובה - כלום. לפחות לא באותו רגע. אם כבר, אז אני הייתי לפחות מנסה ליהנות מאותו רגע כמה שאפשר. אחכ' אפשר למנף את זה כדי לצאת ליותר פעילות באותו שבוע (זוכרים? כלל מספר אחד - להוציא יותר אנרגיה מזו הנכנסת). לא מפחיתים בתזונה,אלא שורפים יותר אנרגיה. יותר כמובן עד שמגיעים לאיזון.אחכ' נשאר רק לשמור על השיווי משקל.אבל אם הצלחנו לבנות הרגל, זה כבר יהיה הרבה יותר קל...

ואם כבר על שריפת אנרגיה,אז כמו בהרגלי אכילה, גם כאן אנו בונים הרגל.אז למי שלא רגיל בכלל,שיתחיל לאט.

כמה לאט?

כמה שצריך. אני אחזור שוב - המטרה לבנות הרגל, לא לכבוש את ההר.לדעתי האישית זה לא ממש משנה איזה פעילות,העיקר שתהיה,וכמובן שתעשה בצורה נכונה והדרגתית ולא דרסטית.

זהו. אז עם מה נשארנו בעצם ?
1. להוציא יותר אנרגיה מזו הנכנסת
2. לאכול הרבה ירקות ופירות...
בהצלחה !
גילוי נאות - הכותב רחוק מלהיות דיאטן או מומחה כלשהו.

אבל, גם חתול מת יכול להיות כזה (חובה לקריאה לדעתי) ...

כמו כן הוא עובר את אותו התהליך שמתואר כאן,ו"יודע" את משקלו רק על סמך הערכה מבוססת על מספר שקילות ב-20 השנים האחרונות.

[בתגובה לפוסט זה ניתן לקרוא את הפוסט פשטות הדיאטה והפשטות...]

יום שני, 19 בדצמבר 2011

הם מבינים רק אסרטיביות

אחד מההיבטים החשובים של המחאה החברתית של הקיץ האחרון הוא שאלת הדרך בה נוהגים תאגידי-הענק בנו האזרחים-הצרכנים.

חבר קרוב סיפר לי על חוויית-צרכנות לא נעימה שעבר מול סלקום, סיפור מהסוג שמלמד כמה דרך עוד צריכים תאגידי הענק הישראליים ללכת, סיפור שכדאי לכולנו להכיר וללמוד ממנו, כדי לשמור על עצמנו:

בראשית 2011 התקשר החבר עם חברת הסלולר סלקום ורכש שני מספרי טלפון עבור הוריו, שנזקקו למכשירים סלולריים לעת הצורך, אך לא תכננו להשתמש בהם שימוש רב מדי. 

התכנית שרכש נקראה "עובדי חברות 28". פרטי התכנית נראו מצויינים: תשלום חודשי 36.99 ש"ח לכל מכשיר, בזכותם אפשר לדבר עד 200 דקות ב- 0.3699 ש"ח לדקת אוויר, ומעל 200 דקות ב- 0.3299 ש"ח לדקת אוויר (התעריף מחושב לכל מדרגה בנפרד). אין בתוכנית הגבלה על דקות השיחה או רכישה מראש של דקות שיחה. על כל SMS משלמים 0.6499 ש"ח וזה כולל החיוב למפעילים האחרים. למספרים מוזלים יש הטבה של 300 דקות זמן אוויר ללא חיוב (כל הסכומים כוללים מע"מ).

החיובים הכספיים נעשו בכרטיס האשראי שלו עצמו, המספרים היו בבעלותו והוא לא נתן ייפוי-כוח להוריו משום שהם העדיפו שהוא ינהל הנושא עבורם. עד כאן הכל היה טוב.

החיובים ירדו כסדרם. המכשירים עבדו כסדרם. ההורים שוחחו כסדרם. הזמן חלף לו, והנה זה פלא, פתאום, כחצי שנה לאחר מכן, השתנו להם החיובים. תוכניות החיוב הוחלפו בשני המכשירים בתוכנית חדשה בשם "פשוט יותר". וראו זה פלא ? זו לא היתה תוכנית טובה יותר מבחינת הלקוחות.

לגבי מכשיר אחד התבטאה התוכנית הפשוטה יותר בחיוב חודשי של 64.99 ש"ח, בעבור כ-175 דקות, וב-175 הודעות SMS ו MMS. לגבי המכשיר השני החיוב החודשי החדש עמד על 54.99 ש"ח, תמורתו זכה המכשיר ב 140 דקות אויר וב-140 הודעות SMS ו MMS. חשוב להבין: כשמדברים בתוכנית על 175 דקות שיחה לחודש, מתכוונים לרכישה מראש,  כאשר אם לא משתמשים הדקות הולכות לאיבוד, בעוד שבתוכנית הקודמת לא היתה רכישה מראש. בשני המכשירים, התשלום מעבר לדקות שנרכשו מראש הוא 0.55 ש"ח לדקת שיחה. הסכומים כוללים מע"מ.

כלומר, לפתע פתאום מצא עצמו החבר כשהוא משלם סכום חודשי קבוע גבוה יותר, וסכום לדקה גבוה יותר, מבלי שמישהו דיבר איתו בכלל. כל זאת, פחות משנה לאחר שרכש את התוכנית מסלקום עבור הוריו. 
הוא נדרש לשלם יותר  עבור אותו היקף שימוש, כאשר התוכנית הישנה שהתאימה להוריו הממעטים לדבר הוחלפה לתוכנית חיוב שקל לראות עד כמה היא התאימה יותר לתאגיד הסלולרי מאשר ללקוחותיו.

מאחר וידידי איננו אוהב להיות פראייר (ומי מאיתנו אוהב?) הוא ביקש להבין מה קרה. שירות סלקום הסבירו לו שבמהלך ספטמבר התקשרו לאחד המספרים שבתוכנית, דיברו ישירות איתו והוא אישר את השינוי. הסבר יפה, אלא מה -
  1. המספר אליו התקשרו לא היה בהחזקתו אלא בהחזקת אביו.
  2. אביו היה מאושפז בבית-חולים באותה תקופה.
  3. כשבירר עם אביו האם התקיימה שיחה כזו, הסביר האב שאכן התקשרו, הוא הסביר לנציג סלקום שבנו מטפל בעניינים האלה והפנה אותו אליו.
  4. אותו נציג או נציג אחר של סלקום לא יצר קשר עם הבן לאחר אותה שיחה עם האב.
  5. ובכל זאת - התוכנית שונתה. 
כיתת הבן את רגליו למרכז שירות של החברה הסלולרית, שם הסבירה לו נציגת השירות שתכנית דוגמת "עובדי חברות 28" אינה קיימת יותר בסלקום ולכן היא אינה יכולה להשיב לו אותה.
הוא הסביר שמעולם לא נתן אישורו לשינוי ודרש שהעניין ייבדק.
היא הסבירה לו שאין באפשרותה להשמיע את ההקלטה בה אישר את המעבר בין התכניות מאחר ורק למוקד הטלפוני יש אפשרות כזו.
הוא ביקש שתיצור קשר עם המוקד הטלפוני כדי לשמוע ההקלטה.
היא השיבה כי לא ניתן לעשות זאת שכן עליה להגיש בקשה לשמיעת ההקלטה, ובתוך 14 יום מהגשת הבקשה יצרו עמו קשר מהמוקד הטלפוני של סלקום וישמיעו לו את השיחה בה אישר השינוי.

חברי לא אמר נואש, ופנה למוקד השירות הטלפון בעצמו, כשהוא מבקש מהנציג שהשיב לו את הכתובת אליה יוכל לפנות בחברת סלקום כדי שיוכל להתלונן על קורותיו.
הנציג התעקש לשמוע את פרטי המקרה.
ידידי עדכן אותו.
הנציג חזר על התשובה שניתנה במרכז השירות עם שינוי מעניין אחד - זמן ההמתנה לשמיעת ההקלטה השתנה מ-14 ימי המתנה ל - 4 ימים.
ידידי שב ודרש כתובת להגשת תלונה. אחרת, הבהיר: הוא יפנה בכתב ללשכתו של מנכ"ל סלקום וכן יגיש תביעה במסגרתה ידרוש את השמעת השיחה בה לכאורה אישר את החלפת התוכנית.
בתשובה, העביר נציג השירות את החבר למנהלת שלו.

המנהלת חזרה על אותה תשובה של מרכז השירות, אך שוב התרחש נס. זמן ההמתנה לשמיעת ההקלטה התקצר - ליומיים.
ידידי לא התבלבל, והתעקש לקבל מיידית כתובת למשלוח התלונה.
והנה פתאום אירע עוד נס, והתברר שהמנהלת יכולה לשמוע את ההקלטה באותו רגע !

היא הקשיבה להקלטה (שהתנהלה בין נציג שירות של סלקום לבין אביו של החבר),
הודתה בפני הבן שאכן השיחה לא הייתה איתו ושאכן לא היה מקום לשנות התוכניות,
וקבעה לגבי שני המכשירים תוכנית זהה בתוכנה, ששמה בסלקום הוא "בני משפחות 28".

ובא לציון גואל ? או שמא לא ? מה היה לנו כאן, בעצם ?
  1. תאגיד סלולרי שינה את ההתקשרות שלו עם הלקוח ללא אישור מראש של הלקוח באופן שפוגע באינטרסים של הלקוח ומשפר את מצב התאגיד, ספק השירות.
  2. נציגי התאגיד עשו כל שביכולתם להקשות על הלקוח לבדוק את האסמכתא לשינוי ההתקשרות שלו עם התאגיד (כלומר, לברר את האמת) תוך מסירת עובדות מטעות לגבי נהלי החברה והאפשרויות העומדות בפני הלקוח, בצורה שאין לי דרך לתארה אלא כשקרית. 
  3. רק כשהלקוח איים בפנייה בכתב למנכ"ל החברה ובתביעה משפטית, שינה התאגיד את עורו ונתן ללקוח אפשרות לברר את האמת. 
  4. נקודת האור היחידה העומדת לזכותה של סלקום - כשהתבררה האמת, תוקן העוול. לצערי הרב זה לא לגמרי מובן מאליו. יש תאגידים בישראל שגם במצב הזה היו ממשיכים לנסות. 
ומה למדנו ?
חשוב להיות אסרטיביים ולא לוותר. אין שום סיבה שיכתיבו לנו תנאים של התקשרות באופן חד צדדי. במיוחד לא היום כשקל יותר להתנתק ולעבור למתחרים.

מרגישים שנוהגים בכם בחוסר-הגינות ?

  1. בקשו את הפרטים של מי שצריך להתלונן אצלו. לשכת המנכ"ל. גורמים אחרים בחברה. אל תתביישו לאיים בתביעה משפטית אם אתם מרגישים שפגעו בזכויותיכם. 
  2. לא מצליחים להתמודד עם נציגי התאגיד ? אפשר להעזר - במועצה הישראלית לצרכנות; באמון הציבור; באתר נתק  (הדרך הנוחה והמהירה להתנתק מספקי שירות); וכששום דבר אחר לא עובד ?
  3. אל תוותרו כל-כך מהר ! בית-המשפט לתביעות קטנות קיים בדיוק בשביל המקרים הקטנים האלה שלא הגיוני להוציא עליהם שכר טרחה לעורך-דין, אבל שאין בהם שום סיבה לוותר על מה שמגיע לכם. אחרים הצליחו.        זה לא קשה ומורכב כפי שזה אולי נראה.  המועצה הישראלית לצרכנות הכינה הסברים לא-רעים ודוגמאות למכתבים ולכתבי-תביעה לתביעות קטנות שיכולים לסייע (בלינק הזה בהקשר של ביטול עסקה, אבל קל להבין את רוח הדברים). כשמדובר במאות שקלים (לפחות), שווה להשקיע כמה שעות במילוי טפסי התביעה, בהגשתם, ובזמן שיידרש לדיון בבית המשפט, לא ? אם תחשבו את השכר שלכם לשעה תגיעו למסקנה בעצמכם.
הם מבינים רק לקוחות אסרטיביים. אל תהיו פראיירים. 

יום שני, 12 בדצמבר 2011

Rats are emphatic to each other. And what about humans ?

Scientific American tells of another empathy research in animals which enforces the lessons of modern science: the qualities commonly defined as "uniquely human" are actually qualities animals and people share. This still isn't Doctor Dolittle's world, but we are coming closer...

According to a new study published in Science magazine, rats displayed repeated acts of empathy, helping peers escape a cage, even at the cost of having to share candies.

The experiment placed one rat in a cage and another outside it where it was able to open the cage and liberate its peer by trial and error. The rats displayed surprise and fear at first when they discovered their ability to open the door, but later on stopped displaying fear and repeated opening the door in occurring experiments, indicating they opened the door deliberately. The rats showed no interest in opening empty cages or cages containing rat-like toys.

Viewing that, researchers tried to make the decision harder, while learning about the strength of the empathy: two cages were introduced. One with a trapped rat, the other with chocolate (which turns out to be a favorite among rats, just as it is among humans). Most rats released the trapped rat and shared the chocolate.
Peggy Mason (one of the three researchers) told Scientific American: "In our lab we called it the 'chocolate versus pal' experiment...The rat could have put his butt in the opening of the cage containing chocolate to block the other guy, but he didn't. They were sharing food with their pals. In rat land, that is big—I was shocked." According to Mason,  sometimes the free rats placed the chocolate chips in front of or very near their recently released peers!

This experiment, strengthening past experiments which indicated reciprocal altruism among rats makes it clear: the golden rule of ethics, "Do unto others as you would have them do unto you", present in all human cultures, is probably present in all mammals. 

It might even be present in all animals, at least to a degree. 

Time and research will tell.

What remains to be understood regarding human empathy, is the complicated and intricate relationship between the demands of our biology and the demands of our developed morality, as expressed in religion, law and social norms. Clearly, seeing human societies, biological empathy is not enough.

יום שבת, 10 בדצמבר 2011

משחקן מוערך למאמן דחוי

ואלה! ספורט שיחקה אותה במאמר מצויין על התהליך שעוברים שחקנים גדולים כשהם נקראים לאמן את הקבוצה בה הפכו לסמלים. יש כמה מרכיבים שרוב שחקני-העל שנכשלו כמאמנים בישראל נתקלים בהם -

  • הם נקראים לדגל בעיקר בתקופות הכלכליות הקשות, כשאין כסף, ובעצם מעמדם כשחקני-עבר נערצים נועד, במידת-מה, לחפות על המחסור במשאבים; 
  • בגלל הישגי-העבר כולם- אבל כולם - האוהדים, התקשורת, השחקנים וגם ההנהלה מפתחים ציפיות מופרזות מאוד לעומת האפשרויות הממשיות העומדות בפני הקבוצה (לכאורה ההנהלה היתה צריכה לדעת יותר טוב, אבל כנראה שגם הנהלות מועדוני-ספורט, כמו דיפלומטים, מאמינות לדברים שנכתבים בעיתונים, ושוכחות שהעיתונאים כתבו את מה שהם שמעו מהן); 
  • המערכת אליה חזר כוכב-העל היא מערכת אחרת מזו שבה הוא פעל: הנהלה שונה, שחקנים שונים, ליגה אחרת, והקשה מכל - על פי רוב, אין בקבוצתו שחקן הקרוב באיכותו לו עצמו; 
  • שחקן העל עצמו, על פי רוב, הוא מאמן ללא נסיון רב; אם נצטט את הכתבה "אף סמל לא הגיע לאמן את קבוצת האם שלו עם ניסיון ענק כמאמן בכיר שבנה את עצמו"; 
  • כשמגיעים הזמנים הקשים (להם אפשר היה לצפות לאור כל האמור לעיל), המערכת הרגשית מבוססת קשרי-העבר היא קשה ואינטנסיבית. אולי קשה מדי. דבריו מאלפים שאמר אלי אוחנה לאוהדי בית"ר ירושלים צוטטו בכתבה וכדאי שכל אוהד יזכור אותם, בפעם הבאה שהוא ניצב מול מאמן-שהיה-שחקן-גדול-בקבוצתם-האהובה: "הייתי בבני יהודה והקהל שם קילל אותי, אבל זה לא הזיז לי. כשאתם מקללים אותי, זה פוגע בי, זה אוכל אותי בצורה שאני אפילו לא יכול להסביר לכם...". 
התופעה של שחקן מצליח שנכשל כשהוא נקרא לדגל האימון של קבוצתו איננה  ייחודית לישראל. נראה שרבים מהמאמנים הטובים ביותר שהגיעו להצלחות ענק, סבלו מייסורים לא-קלים בתחילת דרכם באימון הקבוצה בה הצליחו 
כשחקנים. 

ג'ובאני טראפאטוני ודרור קשטן הם דוגמאות מצויינות לקשיים בהם נתקלים מאמנים צעירים עתירי תהילה כשחקנים אך מעוטי נסיון באימון. אבל הם גם דוגמאות מצויינת לכך שהתחלה קשה היא לעתים דווקא נסיון מצויין לבאות. 

עם זאת, למתבונן מהכורסא נדמה שאולי כדאי היה שיותר שחקנים מוצלחים ילמדו מרינוס מיכלס  ובוב פייזלי ויקחו על עצמם את משימת האימון של קבוצת נעוריהם רק אחרי נסיון אימון משמעותי. זה כמובן לא מבטיח דבר. אי אפשר להתעלם מכך שלעתים שחקן גדול יצליח גם באימון ויהיה מאמן גדול אבל זה פשוט לא יקרה לו באותו המקום, כפי שחווה על בשרו אלפרדו די סטפנו. לעתים, דווקא בהתחלה החיבור יעבוד היטב וזו תראה כמו פתיחתה של אגדה, אבל בהמשך - ממש כמו שקורה למאמנים שאינם שחקני עבר נודעים, משהו יתקלקל, כפי שקרה לרונאלד קומאן באייאקס (קומאן דווקא ידע להתאושש, בדרך מקורית ומעניינת משלו, והפך השנה להיות המאמן היחיד ששיחק ואימן את 3 הגדולות של הולנד). לעתים, אולי אף כדאי מראש לחפש מקום אחר. למאט באזבי זה הצליח. 


האמת היא, שכמו בכל דבר שקשור לספורט, כולם חולמים על הסוף הטוב. לכן סביר להניח שגם בעתיד, כאשר שחקן עבר גדול יקבל הצעה לאמן את הקבוצה בה זכה לתהילה, הוא לא יוכל להגיד לא. ואיך אפשר להאשים אותו ? 
כשאגדות כמו פרנץ בקנבאוארקני דלגליש, ויוהאן קרויף עומדות לנגד עיניו, אותו האדם שחלם כילד להפוך לכדורגלן מצליח והצליח מעבר לכל דמיון, ממשיך לחלום כמבוגר על הסוף הטוב הבא. זה הרי טבעו של הספורט התחרותי והסיבה שהוא מרתק כל-כך הרבה אנשים - האפשרות להמשיך ולחלום בכל גיל, והידיעה שיש חלומות שמתגשמים. אחרי הכל, כולנו יכולים להבין ללבו של אדם החולם ללכת בדרכו של פפ גוארדיולה ... 

יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

Farewell to Dr. Socrates


Sócrates Brasileiro Sampaio de Souza Vieira de Oliveira, the legendary Brazilian midfielder has passed away.

To me and many others, he was and shall remain one of the most significant symbols of true Brazilian soccer, that which was magic and joy in motion.

A qualified doctor, who refused to play football professionally until he completed his medical studies, who practiced medicine when he hung up his boots, Socrates had much more to give to the world than just his unique soccer genius.

As his BBC obituary tells "With philosophical views as strong as his famous Classical Greek namesake, he was never unduly worried about expressing his opinion and became almost as well-known for his political opinions and activism as for his football."

There are many ways to remember this special individual. One can be to take a look at two of his great goals at the 1982 mondeal.  Another is to take a look at a photo tribute.  A third is to read a little about his political activity.

But I think mine would be a recent quote of his:
"When I named one of my sons Fidel,
my mother said: 'that is a bit of a strong name to give a child!'
'Mother,' I joked: 'look at what you did to me'..."