עלה במרשתת או נתקלתי בעודני משוטט: השבוע שעבר

עודני משוטט לי באינטרנט, נתקלתי לי בכהנה וכהנה סוגיות מעניינות, חלקן טריות, חלקן פחות, כולן מעניינות, ובכל הפוסט הזה, אני נשבע, אין אפילו מילה אחת על הבחירות.

פוליטיקה, דת, כלכלה 
ישראל והחמאס
YNET מצטט את נשיא הרשות אבו מאזן אשר הודיע כי בידיו הוכחות לכך שישנם משא ומתן, הבנות והסכמים סודיים בין חמאס לבין ישראל. על פי הדיווח אבו-מאזן ציין בראיון לכלי תקשורת ערבי כי "ישנה התאמה מלאה בין ההצהרות היוצאות מצד חמאס לבין אלה היוצאות מישראל". הוא טוען שלישראל קל בהרבה לנהל משא ומתן עם חמאס מאשר איתו (בניגוד לסברה שהוא אדם ותרן).

סעודיה וישראל
סעודיה ממשיכה לאותת במרץ: אנחנו פתוחים ליחסים עם מדינת ישראל. הסעודים מצהירים בריש-גלי כי הם מוכנים למכור לנו נפט, ואיכשהוא, עד כמה שהצלחתי לברר (בתור אדם ששואב את כל ידיעותיו מהאינטרנט ולא מהעיתונות הכתובה), הידיעה לא זכתה לכותרת ראשית באף כלי תקשורת ישראלי. אפילו לא באחד. איך זה ייתכן?

ישראל מקדמת את המודעות בעולם לפליטים היהודיים
לישראל ירד האסימון סוף סוף שאחרי 1948 קרו חילופי אוכלוסין גדולים (בהיקפים די דומים) בין ערביי ארץ-ישראל לבין יהודי מדינות ערב. המדינה מקדמת באו"ם את המודעות העולמית לגורלם של היהודים פליטי מדינות ערב.
(דיווח באלגמיינר; דיווח בהארץ ; דיווח בערוץ שבע)

למה כולם עולים על הר הבית?
תומר פרסיקו מציע במאמר ארוך בהארץ הסבר מעניין ומסקרן מדוע העניין בהר הבית מתגבר דווקא בעת הזו. בחלק הראשון הוא טוען כי כיבוש מזרח ירושלים במלחמת ששת הימים איפשר למיתוס הקדמון של המקדש על הר הבית לרחוש בתת־מודע הקולקטיבי, ואחרי כמעט 50 שנה של הבשלה, מדינת ישראל נמצאת כיום קרוב כפי שלא היתה מעולם לניסיון לחדש בפועל את עברה המיתי ולהביא בכוח מה שנחשב על ידי רבים לגאולה. בחלק השני מוסבר כי הציונות לא התמודדה כראוי עם המטען הדתי שאצור ברעיון השיבה לארץ הקודש, מטען שבמרכזו הר הבית. להשקפתו, אין זה נכון שלא לעסוק בהר הבית. לדעתו יש לדבר עליו, לפרש אותו מחדש  באופן עמוק וזהו האינטרס של אנשי ההלכה, שכן "מקדש כפשוטו פירושו סופה של היהדות הרבנית, של ריבוי קולות ויצירתיות." לא חייבים להסכים, אבל שווה מבט ומחשבה.

הרבנים מפלגים את העם
בבלוג של שחר אילן קראתי על עמדתו בסוגיית הנישואים ועמדת הרבנות האורתודוקסית. דברים נכוחים וקשים המכוונים אל הרבנים:

"יותר מ-300 אלף עולים וצאצאיהם מאחינו עולי ברית המועצות לשעבר, כולם מזרע ישראל, לא יכולים להתחתן בישראל. בעיני משרד הפנים הם חסרי דת. אבל בעינינו הם יהודים, אחינו, שבניגוד לחלק גדול מאנשיכם גם נושאים איתנו בנטל הצבא והכלכלה. אם זה לא פילוג בעם, לא ברור מה זה פילוג. רוצים למנוע פילוג בעם? תמצאו פתרון לחלק ממנו שאתם כבר מנדים."

תקציב מדינת ישראל נהיה מעט נגיש יותר לציבור
YNET מדווח הסדנה לידע ציבורי מכה שוב: כלי חדש עלה לאוויר - התקציב הפתוח - כלי שמנגיש את תכני תקציב המדינה, ומסייע לראות בקלילות אילו שינויים עוברים עליו במהלך השנה (אלו אותם אנשים שהביאו לנו את הכנסת הפתוחה, האתר שמגביר את השקיפות של הכנסת ומסייע להבין מה באמת קורה שם בדיונים). התקציב הפתוח הוא כלי שיכול לשנות את הדיון הציבורי. לכל אזרח מוגש כאן, ללא עלות, כלי רב-עוצמה שמאפשר להבין מי עושה מה עם כספי הציבור. עד כמה שהתקציב מאפשר להבין זאת,כמובן. עכשיו אפשר לברר איזה כספים הולכים לאן, ולהבין עד כמה ההוא מקבל יותר ממני וממך (וההוא, נזכיר, הוא מונח מאוד יחסי. הרבה יותר יחסי ממה שאולי חשבו ב-YNET בדיווח שלהם על התקציב הפתוח).  המאבק על שקיפות התקציב הוא חלק ממאבק גדול יותר על עצם התהליכים שעובר התקציב במהלך השנה, עליו דיווחו בכלכליסט. אותו מאבק מדגים היטב מדוע כדאי לנהל מאבקים. כי על פי הדיווח, כבר עכשיו, עוד לפני הכרעה בג"צית כלשהיא, חלו שינויים בגלל עצם הגשת הבג"ץ. "מה בכל זאת השתנה מאז הגשת הבג"ץ? ראשית, האוצר מקפיד להעביר את הבקשות להעברות תקציביות לוועדת הכספים מבעוד מועד ולענות על שאלות הח"כים לגביהן. שנית, בספר התקציב ל־2015 פירט האוצר חלק מההעברות הצפויות במהלך השנה. כך, למשל, האוצר צפוי להעביר 2.5 מיליון שקל מתקציב משרד הכלכלה לתקציב משרד הבריאות לטובת פרויקט הקמת בנק רקמות לאומי. אף שהפירוט אינו נרחב בצורה בלתי רגילה, זו תחילתה של שקיפות."

עוד בכיר לשעבר בממשלה עבר לשורות התאגידים והטייקונים
דה-מארקר מדווח כי שרון קדמי, לשעבר מנכ"ל משרד התמ"ת, משמש כיועץ חיצוני של שופרסל בתפקידו הממשלתי, שימש גם קדמי כיו"ר ועדת המזון, אותו גוף ממשלתי שעסק ביוקר המחיה והתמקד בחוליות אחרות בשרשרת המזון בריכוז רב (אפשר לקרוא ניתוח של ההתמקדות הזו בהקשרים של החלב, כדי להבין עד כמה, מבחוץ ההתנהלות של הועדה נראתה לא-רציונלית). בזמנו זה ההימנעות הזו מהתמודדות עם רשתות-השיווק נראתה חסרת-הסבר. קשה לדעת אם מה שאנחנו רואים עכשיו מסביר את זה. בהחלט ייתכן שהיו סיבות טובות אחרות. אבל הדינמיקה הזו, של בכירים בשירות הציבורי שעוברים לשירות הטייקונים והתאגידים לא נראית טוב. בדה-מארקר כתבו על התופעה, בהקשר של פקידי משרד האוצר, ב-2012 ושאלו:

"אי אפשר להימנע מהשאלה כיצד הידיעה על התפקיד הבא משפיעה על אנשי האוצר בעת שהם מקבלים החלטות. האם בראש מעייניהם עומד הלקוח הנוכחי שלהם, כלומר הציבור, או שבמודע או בתת מודע הם כבר חושבים על העתיד? בהנחה שכולם ישרים, האם מי שיושב מול תשובה בביקוריו באוצר, וצריך לקבל החלטה ששווה הרבה מאוד כסף למדינה אבל גם לתשובה, יקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבור מי שמשלמת את שכרו כעת, המדינה, או שהוא עשוי לפזול למי שעשוי לשלם לו שכר גבוה יותר בעתיד?"

גם בהקשר של קדמי, אי אפשר להימניע מהשאלה הזו.

מדע ובריאות 
עוד הישג לרפואה במלחמה האינסופית עם המחלות
גלובס מדווח על הטכנולוגיה החדשה למלחמה בסרטן: אימונותרפיה - במקום שאנחנו בני-האדם נתקוף את הגידול, בכלים המגושמים וההרסניים שלנו, נמצאה דרך לעזור למערכת החיסון להתרכז ולעבוד נגד הסרטן. פריצת דרך של ממש, לפחות בנוגע לסוגי סרטן מסויימים. ההבטחה גדולה. הכתבה מאוד מעניינת ושווה קריאה. אנקדוטה אחת מתוכה תפשה במיוחד את תשומת לבי - הטכנולוגיה כמעט והוחמצה.
רנזו קנטה, קובע מדיניות האונקולוגיה  במחלקת המו"פ של חברת בריסטול מייר סקוויב, החברה שהוציאה לשוק את התרופה הראשונה בתחום סיפר בכתבה:

"אנחנו רגילים למדוד הצלחה של טיפול בכך שהגידול מתכווץ, אבל רק בחלק קטן מהחולים שנתנו להם את התרופה שכל כך האמנו בה הגידול אכן התכווץ. אצל חלקם ראינו שהוא דווקא גדל. אמרנו לאותם חולים: 'אנחנו מצטערים, אין לנו מה לתת לך', והנה, אחרי כמה זמן פגשנו שוב את החולה והוא אומר, 'תשמע, זה מוזר, אני מרגיש יותר טוב'. מיד שינינו את הפרוטוקולים שלנו כדי לא לשלוח הביתה חולים שהגידול שלהם לא התכווץ אבל הם מרגישים טוב יותר, ובבדיקה מעמיקה יותר גילינו שהגידול צמח דווקא משום שהוא היה מלא בתאי T (תאים של מערכת החיסון - ג"ו). הגידול צמח משום שהתחולל בו קרב אימים בין תאי הסרטן לתאי מערכת החיסון שהצליחו לחדור לתוך הגידול. קודם לכן הם לא יכלו לעשות זאת".

יש לציין שעדיין, לא בכל החולים התוצאות טובות, ובכל זאת מדובר כאן בצוהר של תקווה עבור חולים שעד לפיתוח הטכנולוגיה הוגדרו ככאלה שגזר דינם נחתם. רוב המשתתפים במחקר ההוא היו חולי מלנומה (סרטן העור) עם גרורות במוח, בכבד ובריאה. לדברי רנטה, כרבע מהם החזיקו עוד שנים רבות, "ואצל מי ששרד שנתיים, כמעט שלא ראינו חזרה של הסרטן".

משפטים

הגנה עצמית מוצדקת או רצח שראוי לענישה מחמירה?
התקשורת עסקה לא מעט בעניינו של יונתן היילו, מי שהואשם ברצח האדם שסחט ממנו כספים ותקף אותו מינית. ימים מספר כבר עברו מאז הדיון, אבל בג"ץ עדיין לא פסק את דינו בעתירה על גזר-הדין שפסק לו בית המשפט המחוזי. משיחות שניהלתי גיליתי שרוב הדוברים כלל לא קראו את גזר-הדין ההוא והם ניזונים רק מהתקשורת. אני ממליץ בחום לקרוא את גזר-הדין. הזדמנות נהדרת לשוב ולגלות את הפער בין הפרספקטיבה שמציגה התקשורת, לזו שמוצגת בקרב המערכת המקצועית (קישור לגזור הדין - PDF).

הבדיקה המקדימה היא כלי לסיכול ממוקד של חשדות
ח"כ מיקי רוזנטל עתר לבג"ץ נגד היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין:
1. להפסיק את הנוהל המפלה המכונה "הבדיקה המקדימה" שלדברי רוזנטל משמש את היועץ המשפטי ככלי למסמס חשדות כנגד מי שחפצים ביקרו, ולהביא לסיכול ממוקד של החקירה המשטרתית עד כדי סגירת התיק.
2. לבטל סגירת של התיק המכונה "ביביטורס".
(דיווח בואלה; דיווח בגלובס; דיווח במעריב).
ואני שואל - למה לעתור רק לגבי סגירת התיק הזה? מה לגבי כל התיקים שלכאורה נסגרו בדרך הזו?

תרבות 

פנינים של לשון
האקדמיה ללשון עברית העלתה אתר למבקרים ובו כל מיני פנינים היכולות לעניין את כל מי שהשפה קרובה ללבו (ובינינו, כל אחד בדרכו, אבל מי יכול להיות רחוק מהשפה אותה הוא דובר?) למשל -

• כיצד קראו למסעדה, מגדלור ומבנים אחרים אז - והיום...   (PDF) 
• מילון חזותי לכלי מטבח (PDF) 

קומיקס מדכא ומצחיק

• אתר הקומיקס "הו לא" משעשע אך לא אופטימי במיוחד המציע רגעים מיוחדים לרוב. אני,למשל, אהבתי את  -
• על הקשיים ביציאה מהארון 
• על סיטואציות חברתיות מביכות 
• על הותרת חותם בהיסטוריה 
• על נקמת היורמים 
• על חברה רובוטית 
• על קבלה של דברים 

שווה מבט. 

הסאטירה על היטלר עוד חיה ובועטת

ואיזו דרך טובה יותר לסיומו של פוסט אסופתי שכזה, אם לא בהומאז' לחוק גודווין בדמות התייחסות להיתקלות המפתיעה שלי בעוד וידאו של היטלר כועס על משהו.  (אם זה באמת מענין אתכם - היטלר כועס על ביטולו של גוגל רידר ז"ל. הגעתי לחיפוש בטעות בעודני מחפש תחליפי רידר. עדיין לא הכרתי, אבל ברשימת המומלצים שגיבשתי לעצמי -  theoldreader, feedly, newsblur, netvibes). לא זאת בלבד שהסאטירה הזו עודה חיה, אלא שההיסטוריה של המם החביב הזה בהחלט שווה מבט. הופתעתי גם לגלות (באיחור של כמה שנים טובות) שאפילו יש אתר "עשה זאת בעצמך" לעניין.  

עד כאן לבינתיים, וכמו שהבטחתי, אפילו לא מילה על ענייני הבחירות שאולי ממשמשות ובאות.