בואו נדבר קצת על תרומה סטטיסטית בולטת שאיננה סביב נקודות

דריימונד גרין מהגולדן סטייס ווריורס השיג משהו נדיר: טריפל דאבל של ריבאונדים, אסיסטים וחסימות. אם אתם לא עכברי כדורסל ומתקשים להבין על מה המהומה: מדובר בתרומה סטטיסטית בולטת שאיננה סביב נקודות.

לתקשורת תמיד היתה בעיה להבין שנקודות הן רק חלק ממשחק הכדורסל, אבל לא החלק המכריע. 

כך שטוב ששמים לב לחשיבות של הנתונים האחרים. 

אבל כרגיל, התקשורת לא יודעת לספר את כל הסיפור.

אומרים שהוא הראשון אי פעם עם ההישג הזה.
ושוכחים להזכיר - עד 1973 לא ספרו חסימות וחטיפות.
ושוכחים שלפני 1973 הסתובבו כמה וכמה חוסמים וחוטפים אדירים.

כתבות משנות ה-60 מספרות שצ'מברליין וראסל היו חוסמים 6-7 פעמים במשחק - בדרך של שגרה!
מדובר בשני שחקנים שעשו עונות של סטטיסטיקת ריבאונדים מעל 20.
ובשני המקרים מדובר גם בחוטפים מעולים.
כך שאפשר בהחלט להניח שההישג הזה כבר קרה קודם.
כמו גם האפשרות שהיו כבר כמה וכמה קוואדרפל-דאבלס שאף אחד לא ספר -
של ווילט ושל ביל ושל אוסקר (ביג או) רוברטסון.

הבעיה האמיתית של השגעון הסטטיסטי הנוכחי של הNBA היא הדגש על האמת הישנה: מרוב עצים לא רואים את היער.
כל כך הרבה רעש על סטטיסטיקות ולא שואלים את השאלה החשובה באמת: זה מה שגורם לקבוצה לנצח ?

מבט פשוט על השיקגו בולס של שנות ה-80 וה90 אומרת את כל האמת: לקבוצה הזו היה את הסקורר הבולט של הליגה מ1985 ועד 1998.
לאחר מכן השחקן הזה גם שיחק כמה עונות בוושינגטון וויזארדס.

אבל מתי הבולס לקחה אליפות? 

רק כשהיו לה כמה וכמה שחקנים שעשו את כל הדברים השחורים הקטנים שבגללם מנצחים.

ומתי הוויזארדס לקחה אליפות? מממ....

כל מי שבוחר להתעלם מהעובודת האלה עדיין מתבקש להיזכר בדבר פשוט מאוד: 

כמה רחוק הגיעה הבולס בתקופת הבייסבול של ג'ורדן? 

זוכרים? 

זה היה הרבה הרבה יותר רחוק מכפי שמישהו היה יכול להעריך.

שחקן מדהים כמו מייקל ג'ורדן בשיאו הוא דבר שצריך - אבל הוא לא המכריע (וזה הדבר שיבדיל - לעד - בין בני תמותה כמו ג'ורדן, מג'יק, בירד, ווילט וכל סופרסטאר כדורסל אחר אי-פעם, לבין ביל ראסל).
וזה המקום שבו הסטטיסטיקות של דריימונד גרין צריכות לדבר באמת: האומנם אלה הנתונים שהופכים קבוצה למנצחת ?
אם כן - חשוב מאוד לספור אותן.
אבל אם לא - מה בעצם מאפיין את האלופות ? 

מה גרם לכך שהווריורס הם בעצם לא אלופים ?

וכן, בואו נשים לצד לרגע את התרומה המשמעותית של הליגה והשופטים לצד של קליבלנד בשנה שעברה. גולדן סטייט לא היו
הקבוצה הראשונה שסבלה מכך שהליגה החליטה לשים את האצבע על המאזניים בצד השני כדי לוודא שלא יהיה כאן סוויפ. 

גולדן סטייט הם גם לא הקבוצה הראשונה שהפסידה אליפות בגלל זה (זוכרים את סקרמנטו מול הלייקרס ב2002 ? )

יש מספיק קבוצות שמצאו את עצמן נגררות למשחקים נוספים אחרי שבמשחקים קודמים היו החלטות שיפוט תמוהות או התערבויות מעלות גבה של אדמיניסטרטורים.

ובכל זאת, הסלטיקס של שנות ה-60', למשל, מעולם לא הפסידה משחק 7. 

מעולם.
מה אפיין את הווינר ביל ראסל שכולנו צריכים ללמוד ממנו?

מה אפיין את וולטון ומג'יק ובירד וג'ורדן ושאקיל וקובי ולברון ג'יימס וטים דאנקן בעונות האליפות שלהם?

מה היה שונה בתפקוד של ווילט צ'מברליין בעונות שבהן הוא זכה (סוף סוף) לקחת אליפות ?

התשובה היא פשוטה: קבוצתיות. משחק קבוצתי. פעולה למען המכלול.

את זה צריך למדוד בסטטיסטיקה.
על מה אני מדבר, למשל?

• על הוצאה להתקפה (לא האסיסט, אלא המסירה שלפני האסיסט)
• על חסימה לתנועה (pick)
• על תנועה ללא-כדור שפותחת מרחב

לא מסכימים איתי? 

אז אולי כדאי שתכירו את הספר MoneyBall על הדרך שבה מבט שונה על הסטטיסטקות החשובות באמת אפשר לקבוצה ענייה להגיע לדומיננטיות בליגת הבייסבול של ארה"ב?



מכירים את הספר ועדיין לא מסכימים איתי? מוזמנים לשתף בדעה שלכם כאן למטה בתגובות...