חדשות השבוע, 27/10/2011 -3/11/2011

הנסיון להשיב לשאלה מה היא חדשות הוא צלילה לעניין מורכב וערמומי למדי. דנתי בזה מעט, בזמנו, בבלוג הזה, בנסיון להבין מה היתה החדשה החשובה של שנת 2010. והנה שוב מצאתי את עצמי מול השאלה מה היו החדשות החשובות באמת של השבוע האחרון.

השאלה עוררה בי גל של נוסטליה, למיזם סטרטאפ קטן בו השתעשעתי לפני כשנתיים, שנועד לעסוק בדיוק בסוגיה הזו: התמקדות בחדשות החשובות באמת, במובן הרב-משמעי של המונח הזה. אותו מיזם לא הרקיע מעבר לprototype טכנולוגי, לפני שהחיים נשאו אותי הלאה. ובכל זאת, העקרונות בעינם עומדים, ועדיין אני מוצא עצמי מלין שוב ושוב על התקשורת והציבור, שחוזרים ומתמידים שלא להבדיל בין פטפטת ודברת לבין חדשות אמיתיות, ותלונה שכזו זיכתה אותי בשאלה נכוחה: אז מה לדעתך היו החדשות החשובות של השבוע האחרון ?

והתשובה שלי, לשבוע החולף, מאז בוקר יום חמישי, ה-27/11/2011 ועד לבוקר יום חמישי, ה-3/11/2011 היא:

החדשה החשובה באמת של השבוע, לטעמי, זו שעלולה ליהזכר על ידי הדורות הבאים, היא כמובן ההחלטה של ממשלת יוון לפנות לעמה ולשאול, במשאל עם, האם הוא מסכים לתנאי תוכנית ההצלה שהציעה אירופה. לא בגלל ההתעקשות על מהלך דמוקרטי (שכנראה יש בה לא מעט תחכום פוליטי ו/או נסיון הישרדות פוליטי נואש של אותה ממשלה), וגם לא בגלל ההפתעה שהנה הטובע מודיע שהוא צריך לשקול האם לקחת את גלגל ההצלה המושט לו, אלא בעיקר בגלל הפוטנציאל של ההחלטה הזו. אם יחליטו היוונים שלא לקבל העזרה המושטת להם, יהיו לכך השלכות ארוכות-טווח - על כלכלת העולם, על המבנה המדיני-כלכלי של אירופה, על העתיד של כולנו.

אירועים אחרים שכדאי, אולי, להיות מודעים להם - 

• המאבק המתמשך בין אפל לסמסונג (שלבש גם דמות של מלחמת פטנטים מכוערת) מתקרב לקיצו. אפל כבר לא היצרן הגדול בעולם של פלאפונים סלולריים חכמים. 
• פלסטין התקבלה כחברה של ממש, כאילו היתה מדינה, באונסק"ו. עיקר המשמעות איננה במהלך עצמו, אלא בדינמיקה. למרות הקואליציה הבינלאומית בהובלת ארה"ב וישראל, הולכת הקהיליה הבינלאומית ומאמצת אל חיקה את רעיון המדינה הפלסטינית שתקום עכשיו, ותנהל מו"מ עם ישראל אחר-כך. מבחינה פרקטית לא ברור אם אכן הפלסטינים יהיו מסוגלים להתמודד עם ניהול מדינה במציאות הגאו-פוליטית הסבוכה שבין הנהר לים. אבל מבחינה סמלית אין ספק שהולך וקרב הרגע שבו יוכל ראש הרשות הפלסטינית להביט בעיניו של בנימין נתניהו ולומר לו: נהל מו"מ עם מדינתי או שאחזיר לך את המפתחות ואתן לך את הכבוד להיות אחרון ראשי הממשלה של המדינה היהודית וראשון ראשי הממשלה של המדינה הדו-לאומית היהודית-פלסטינית. 
• העולם שלנו אינו חדל להפתיע ביכולת שלו להתנהג כסוס לא-מאולף, המאלץ את האנושות הרוכבת עליו לשוב ולגלות עד כמה היא חדלת-אונים לעתים אל מול איתני הטבע. ובכל זאת, הופתעתי לגלות עד כמה גדול חלקה של ארה"ב במנת אסונות-הטבע של 2011, כפי שמלמדת העובדה שנשיא ארה"ב, אובמה, כבר הכריז על 90 (!) אסונות טבע משמעותיים בתחום הפדרציה והטריטוריות שלה (הוריקנים, סופות, גלי צונאמי והצפות). אבל כדאי לשמור על פרופורציות בכל הנוגע למצבם של בני-האדם, ודרך מצויינת לעשות זאת, היא לקרוא את דו"ח הפיתוח האנושי לשנת 2011 (שפורסם אתמול), או לפחות לקרוא תקציר עליו. 

לפני שאסיים, אחזור ואבהיר, למקרה שזה לא היה ברור -  חשיבות היא מושג סובייקטיבי למדי. גם כשמנסים להיות אובייקטיבים ומניחים שחדשות בידור של זמננו הן לא משהו שיש לו חשיבות ארוכת-טווח, עדיין רצוי להכיר בכך שלמרות החשיבות של חדשות שייזכרו גם על ידי הדורות הבאים, יש חשיבות מסויימת גם לחדשות שכדאי להכירן למען שיחת-החולין שבפינת הקפה שבעבודה או במפגש הסלון שבערב, גם לחדשות שראוי להיות מודעים להן מבחינה מוסרית, וגם לחדשות ש"סתם" יש בהן עניין אנושי. עוד צריך לזכור שיש גם הבדל בין החשוב מקומית וגלובלית, תחומי העניין של כל אחד וחשוב לזכור את משמעות מגבלות הזמן והיכולת של בן-האדם להקדיש עצמו לסריקת החדשות שכמעט 7 מיליארד בני-אדם (הספירה כנראה נכונה לרגע זה) מייצרים או מדמיינים לעצמם שהם מייצרים.

אתם כמובן לא חייבים לאהוב את התשובה שלי, ואם זה ממש מטריד אתכם - אתם מוזמנים להוסיף בתגובה את פיסת החדשות השבועית החשובה להפליא שהחמצתי ברשלנותי או בטפשותי.